ד

אך מה שי"ל בזה הוא דמהרא"י לא אמר לילך בתר שינון הלשון. אלא במדינת אשכנז עצמו. דעכ"פ כולם מדברים לשון אשכנז ברור אלא שאנו מדברים בצחות יותר מאלו לכך יש לילך בתר צחות הלשון. אבל לשונינו לעז זה שבליטא בייעלא רוסיא וכה"ג אע"פ שמקורו לשון אשכנזי הוא נתרחק הרבה מעצם הלשון. והוא כמו ערך ל' ערבי שכ' הראשונים שהוא לשון ארמי שנשתבש והרי הוא לשון אחר ממש. או כערך כתב רש"י או גימאשעכטש ששרשו מכתב אשורי. והרי נתרחק הרבה עד דה"ל כתב אחר ממש עב"י רס"י קכ"ו. כך יש מקום לומר על לשון מדברת הנהוג בינינו לגבי לשון אשכנז. וא"כ קלקלתו זהו תקנתו. דלא שייך לשנות המלות לכתוב כפי שינון לשון אשכנז. די"ל דיהיה חשוב שינוי השם לפי לשון מדברת הנהוג בינינו. דלא יובן כלל שמתקנים המלה מחמת שכך צ"ל כפי שינון הלשון. דאין לנו יד והבנה בשינון לשון אשכנזי כלל. משא"כ במדינות אשכנז עצמו אף גם אותן שאינן מדברים בצחות כ"כ כיון שעכ"פ מדברים לשון אשכנזי ממש. יבינו שפיר שמתקנים המלה לשינון הלשון כו'. הנה כתבתי סברא מלבי. אע"פ שלא מצאתי לה שרש כ"כ. רק משום כיון שאפי' בלא זו הסברא אם כתב טובא ודאי אין מיחוש בדיעבד אפי' לדעת מהרא"י כיון דנקראת כן בפ"כ ולילך בתר שינון הלשון אינו רק חשש דלכתחלה. והכא א"א לחוש אפי' לכתחלה כיון דיש חששא דשינוי השם לפמ"ש הט"ג שאין אנו מקפידין אחר שינון הלשון כו'. וגם באמת יש סברא לחלק אפי' לפ"ד מהרא"י מטעם הנ"ל דלשון מדברת הנהוג בינינו אין שייך כלל להעמידו על שינון לשון אשכנז דאין לו קורבה ואחדות כ"כ עמו ורחוק מיניה טובא ע"כ נראה שיש להורות כן למעשה לכתוב טובא בלא יו"ד אחר הוי"ו. אך אם חותמת א"ע ביו"ד צ"ע די"ל דבכה"ג אפשר יש לכתוב ביו"ד. ומ"מ כיון שנק' בפ"כ בלא יו"ד יש לכתוב ב' גיטין א' ביו"ד וא' בלא יו"ד [ע' מפתח]. אבל אם אינה חותמת א"ע כלל וכש"כ כשחותמת א"ע טובא די בגט א' טובא: