ג

אמנם ראיתי בט"ג בש"נ אות ריש ססק"ד כתב וז"ל שאין אנו מקפידין אחר שינון הלשון אלא כותבין כפי הקריאה ואין משנין הלשון שנקראת בו עכ"ל. מלשונו זה מבואר דפשיטא ליה דלא קיי"ל הך פיסקא דמהרא"י לילך בתר שינון הלשון. ולפ"ז אין שום ספק דיש לכתוב טובא בלא יוד. וכמו שפסק באמת בט"ג בזה. אך לא ידענא מנ"ל לרב לדחות דברי מהרא"י בגילא דחיטתא אשר הוא גדול האחרונים. והב"י והרמ"א מחבבין דבריו תמיד ורוב דברי הרמ"א עליו בנויין. ולכאורה נ"ל שיצא לו זה ממ"ש הרמ"א בד"מ בסוף השמות אות תי"ו ובהג"ה ש"ע סס"י קכ"ט כל כינוי שמשתנה אחר לשון המדינות כגון ליב ליבא כו' הולכין אחר לשון בנ"א במדינה שנותנים בה הגט עכ"ל. ולפע"ד אי מהא לא אירי' דמהרא"י לא קאמר אלא כשהשינוי מחמת שאין מדברים צחות הלשון וזה לא שייך כלל בכינויין הנ"ל כמו השינוי מן ליב לליבא אין תלוי בצחות כו'. ובנ"ד ג"כ ה"ל כנודע שהשינוי מחמת שא"י לדבר בצחות דהראי' מלעז דיונים כנ"ל. והנה בתשובת מהר"מ פאדווה סי' י"א הביא ראי' מפסקי מהרא"י הנ"ל. גם בס' מכתב מאליהו שער ג' הובאו דבריו אלמא דלא נדחו מהלכה. אכן נראה דהט"ג יצא לו זה מהא דכת' הב"ש בש"נ סוף אות ט' לחלוק על הנ"ש וז"ל ואין נ"ל לשנות השם אשר היא נקראת בו. וכ"כ עוד הב"ש בש"נ סוף אות למ"ד וז"ל למוטא גם כאן כתב הנ"ש דמוסיפין א' לסוף אפי' נקראת לימוט ואין נ"ל עכ"ל. וכ"כ עוד באות שין גבי שפרינץ. ולפע"ד גם מכל הני אין ראי' לדחות דברי מהרא"י. דשאני הכא דאין נקראת כלל באלף אפי' כשמדברים בשינון. ול"ד למ"ש מהרא"י גבי טוברא דלא כ' כן רק בשמות קצרים. ועוד די"ל בדין טוברא באמת לא קיי"ל כמהרא"י דהתם אינו מבואר רק שהמדברים בשינון קורין טובר הבית בחטף. וכיון דהוא בחטף יתכן לכתוב אלף בסוף כו'. יתכן דוקא. אבל לא שהם ממש קורין כן. וכיון שאין קורא באלף לסוף אין לכתוב כן. אבל כשהמשנני' קורין ממש באלף י"ל דמודה הב"ש שיש לכתוב כן. דהא לא כתב אלא שאין לשנות השם אשר נקראת בו וכשלפי שינון הלשון נקראת כן אין זה לשנות כו'. וע' בשמות עיירות העתיק הב"ש עיר ברונא באלף לסוף. וע' ט"ג שם שהוא כדעת מהרא"י. ועפ"י כל הנ"ל י"ל כיון דנת' דלפי שינון לשון אשכנזי שם טויבא הוא ביו"ד. וכיון שג"כ הוא בכל הסדרי גיטין י"ל דיש לכתוב כן ומה שאנו קורין טובא בלא יו"ד הוא מחמת שאין מדברים הלשון בצחות אבל בגיטין יש לכתוב לפי שינון הלשון: