א

סימן רכא

נידון אשה ששמה טובא דבב"ש כתב טויבא. ומעל' לא רצה לכתוב כן כי אינה נקראת כן במדינתינו וצוה לכתוב טובא. ועתה מצא ג"כ כן בט"ג רק נסתפק ממ"ש בט"ג לכתוב טאבא. וע"ז מסיק דכיון דבמדינתינו קורין בשורוק פשיטא יש לכתוב טובא:

יפה כתב בהגט. דהנה בענין האל"ף אין שום מקום לספק כיון שהברה שלנו מסכים ג"כ למ"ש בסדרי גיטין טויבא בוי"ו א"כ מהכ"ת נכתוב באלף וודאי אם יכתוב טאבא באלף ה"ל שינה שמה. אמנם בענין מה שדילג היו"ד. הגם שיש לספק בזה לכאורה. מ"מ לפי האמת נ"ל הדין עמו וכמו שאבאר בס"ד. מקום הספק הוא. דהנה שם טובא נלע"ד פשוט דהוא לעז של עוף יונה דבלשון אשכנז קורין ליונה טוב. וכיון דכנס"י נמשלה ליונה לכך י"ל שקראו להן הנשים שמות על שם זה. וכן יש שמות בב"ש טויבעלין טייבלין ע"ש הכל מענין זה. ומש"ה נכתב ביוד טויבא. דהכי נכתב בכל הטייטש שבעו"א בישעי' ובתהלים הלעז של יונה טויב. דאין לומר דנמשך משם טוב או טוביה דאם כן אינו ענין כלל ליוד אחר הוי"ו. ומ"ש אלף אחר הבית. ולעז דיונה ליכא א' ע"ז כבר מבואר בפסקי מהרא"י סי' קמ"ב שכך רגילין לכתוב בשמות הקצרות של עיירות אולמא ווינא ע"ש. א"כ י"ל כך נהגו להוסיף א' לשינון. ואף אם לא נחליט זה לומר דטויבא נמשך מלעז דיונה. מ"מ הדבר פשוט שהברה אחת להן לפי שהן לשון אשכנז טויב טויבא:

וכיון דברור לי שלפי עיקר הנחת הלשון צ"ל טויבא ביוד. א"כ מה שאנו קורין בלא יוד. נמשך לנו זה ממה שאין אנו מדברים הלשון אשכנז בצחות. דהכי אנו לועזין על יונים טובען בלא יוד. אע"פ דבזה ודאי ברור שלעיקר הלשון אשכנז צ"ל ביו"ד כמ"ש בטייטש דעו"א כנ"ל. וכך הוא בענין שם טויבא הנ"ל שעיקר הלשון ביו"ד. אלא שאנו לפי שאין מדברים הלשון אשכנז כדבעי אנו קורין בלא יו"ד. וא"כ הרי פסק מהרא"י בפסקיו סי' קמ"ב לכתוב רוטענבורק בקוף לסוף אע"ג שקורין העולם גימל בסוף. לפי שבמדינה שמדברים לשון אשכנז צח ושנון מדברים בקוף ואחר שנון לשון אשכנז אנו כותבים בגיטין כדבעינן למימר קמן עכ"ל מהרא"י. הרי אף שבמדינתינו מדברים בגימל מ"מ פסק לכתוב בקוף כמ"ש במדינה אחרת משום דאזלינן בתר שינון הלשון כו'. וכ"כ שם עוד בענין כתיבת הנהר טובר. ולכאורה צ"ל מה בכך שבמדינה אחרת שמדברים הלשון שנון מדברים בקוף. מ"מ אנו צריכים לילך אחר לשון מדינה זו. וצ"ל דשאני הכא ששניהם מתכוונים לדבר אחד רק אלו אומרים הלשון בצחות כדבעי. ואלו הם לעגי שפה משבשים הלשון. בכה"ג הולכים בתר עיקר הלשון. וגם משום דמ"מ השינוי מועט ויובן שפיר גם ללעגי שפה השם ההוא כשיכתבו אותו לפי צחות הלשון. ע"כ בכה"ג כיון דלא יהיה לעז מוטב לנו לתפוס צחות הלשון ולא לילך בתר לשון גס ובלתי צח ושנון אף שמורגל בפי מדינה שכותבין בה הגט. וכיון שכן בנד"ז ג"כ כיון דמה שאנו קורין טובא בלא יוד הוא מפני שאין מדברים במדינתינו הלשון אשכנז בצחות. וראי' ע"ז שגם יונים אנו קורים טובען בלא יוד. ולפי אמיתת לשון אשכנז צ"ל דוקא ביוד. א"כ יש לומר שיש לילך בתר צחות הלשון ולכתוב טויבא ביו"ד. וכמו שנכתב בכל הסדרי גיטין: