א

סימן ריח

ע"ד השאילה דשאילנא קדמיכון מכבר. באשה ששמה מעריסה אסתר וכעת נקראת בפ"כ עטא במחניכם שהוא מקום הכתיו"נ וכתבתי לפסול אפי' דיעבד משום שלא כתב השם דעכשיו רק שם הנשתקע לבד וכתבתם שיש א' מן המורים שרוצה להכשיר. וכ' שלדעתו הגט כשר. שדבר פשוט הוא בכל גלילותינו שיש הרבה שמות עטא שנשתנו משם אסתר ע"י געגועים. ולדעתו קרוב הדבר שגם לכתחלה לא היה צריך רק שם אסתר. ועוד שראה איזה גיטין שנכתבו עד"ז בשם אסתר לבד ונישאו כו'. א"כ יש לחוש שלא יוציאו לעז עליהם אם נפסול גט זה כו'. עכת"ד שכתבו מעלתם בשמו. ובקשתם ממני לחוות דעתי שנית:

והנה הדבר פשוט שדעת החכם המכשיר הוא דס"ל דעטא הוה שם דנערות ומדמה זה למ"ש בפסקי מהרא"י סי' י"ב וז"ל אשר כתבת מסערליין פשיטא לי דהוה כמו יצחק חקין ומה בכך אם ישתכח שם שרה רגילות הוא שכינוין כאלו ישתכחו שם במובהק בנשים שאין קורין אותן לקרות בתורה כו' עכ"ל. ופי' דבריו בס"ש ש"נ אות ח' דפ"ה דא"צ לכתוב רק שרה לחוד. ולא גם דמתקרי סערליין הגם שכל העולם אין קורין אלא בשם סערליין כו' יעו"ש. וא"כ אם נדמה עטא לגבי אסתר כמו סערליין לגבי שרה צדקו דברי החכם שגם לכתחלה לא הי' צריך לכתוב רק אסתר לבד. אמנם כבר עלתה סברא זו לפני ושלחתיה כמ"ש למעלתם במכתבי הראשון דל"ד לשרה סערליין שבפסקי מהרא"י שהכל הברה אחת משא"כ בנ"ד. ולפ"ז היה דבר זה פשוט מאד בתכלית הפשיטות איך דל"ד דהתם שאני שבתוך שם שערליין נכלל שם שרה. ומוכח מתוכו שהוא שם שרה. אלא שנקרא דרך געגוע כמנהג העולם. וא"כ אין שייך כלל לומר ע"ז דנשתכח שם שרה מאחר דמוכח מתוכו דשערליין היינו שרה בגעגוע. משא"כ מן עטא לא מוכח כלל מתוכו דהיינו שם אסתר כי יש שינוי גדול ביניהן רק אפ"ל דיש הוכחה מבחוץ דידעינן שיש הרבה שמות שנשתנו משם אסתר ע"י געגועים לשם עטא ומ"מ על סמך הוכחה זו מנלן דסמכינן לומר דאע"ג שנשתכח שם אסתר ה"ל כלא נשכח. מאחר דמ"מ ליכא הוכחה מתוכה ממש ע"ש אסתר א"כ אין קורא לה אסתר. ול"ד לשרה דכשנק' שערליין ה"ל כמבואר ששמה היה שרה ואין להאריך בזה דמובן לכל שיש חילוק גדול בין הנושאים. והנה פשוט לענ"ד צ"ל הדברים מבוארים אבל לא מהני מה שיהיה מוכח בהוכחה דהכי הוא וכמובן מכל הדקדוקים שבגמרא פרק המגרש בענין כתיבת הגט. וכ"כ בפסקי מהרא"י סי' י"א לחלק בענין טעות במנין השנים דלא תלינן בט"ס להכשיר הגט אא"כ מוכח הטעות מיני' ובי' מתוך הגט כו'. אבל היכא שאין שום הוכחה מתוך הגט כו'. הגם דידוע לנו מבחוץ דע"כ דילוג טעות יש כאן נראה דל"ד למוכח מיני' ובי' יעו"ש. ואם כתב כן אפילו בטעות דשנים מכ"ש וק"ו גבי שמות האיש והאשה דמחמירין בי' טובא טפי מבזמן. כמ"ש בש"ע סי' קכ"ו ס"כ דבזמן כיון שאנו מכירין סגנון הדבר אין לפוסלו בשביל דילוג אות א' וע"ש בעיטור דבגוף שמות הבעלים לא אמרינן הכי יעו"ש. וא"כ מכ"ש דיש לחלק ע"ד חילוקו של מהרא"י דל"ד הוכחה דמבחוץ למוכח מיניה ובי'. ר"ל דגבי שערליין מוכח ומובן לכל שומע מתוך שערליין דהיינו שרה. משא"כ גבי עטא ליכא הוכחה מתוכה דהיינו אסתר. רק מבחוץ. הלכך כיון דנשתקע שם אסתר מנ"ל לומר דסמכינן לומר דה"ל כאילו לא נשתקע ולהקל בכתב שם אסתר לחוד. וידוע מ"ש הרשב"א בתשובותיו בכמה דוכתי שהבא להקל בערוה החמורה עליו הראיה גם הריב"ש בכמה תשו' כ' ומפני החומר שיש בשינוי שמו ושמה איני רוצה לסמוך על דעתי כו'. ואם הוא ז"ל לא רצה לסמוך על דעתו הק' אפילו במקום שנראה לו להקל מפני החומר שיש בשינוי שמו כו'. איך אנו יתמי דיתמי נוכל להקל אפילו אם היה נראה לנו להקל ולא לחוש לומר שינוי שמו ושמה כו' שהוא החומר היותר גדול בדיני גיטין בלי ראיה ברורה. מכ"ש שלענ"ד אין נ' להקל בזה כלל כדלקמן אי"ה. וענין כ' שם הנשתקע לבד י"ל דקרוב לומר שיש בזה חשש שינוי שמו מדאורייתא. ולפחות יש בזה חששא דה"ל כלא נכתב שמה כלל דדיינינן לה כספק מגורשת מדאורייתא. לפ"ד הג"פ סי' קכ"ח. דהנה הרב"י כ' דבכ' שם הנשתקע אפי' עם שם דעכשיו י"ל שאינה מגורשת וכ"פ הלבוש הובא בב"ש בש"נ אות ש' והג"פ הבין מל' זה דהוא בטל מדאורייתא כמ"ש בס"ק צ"ו ועם היות כי נחלק ע"ז וס"ל דאינו רק פסול מדרבנן והמחבר ס"ש ס"ל להקל בזה במקום עיגון כמ"ש בתשובתו בסוף ספרו. היינו דוקא בכתב ג"כ שם דעכשיו. רק שבאנו לפסול משום שכתב גם שם הנשתקע ע"ז יש לומר דהמכשירים ס"ל דאין בזה שינוי שמו מאחר דנקרא כן עכ"פ מכבר. משא"כ בלא כ' רק שם הנשתקע א"כ י"ל דנהי שאין זה שינוי שמו מ"מ לא עדיף מלא נכתב שמו כלל. גם אפ"ל דהוי כשינה שמו כיון שהניח מלכתוב עיקר שמו וכ' שם הנשתקע. והא דמשמע מהפוסקים גבי יוסף וקורים לו יוחנן דבכ' א' משני השמות הוי רק פסולא דרבנן כמ"ש בחה"ר פ' השולח ופ' הזורק. אע"ג דבני מדה"י אינן מכירים שם יוסף עד"מ שקורין לו במקום הכתיבה וה"ל לגבייהו כשם הנשתקע. וע' במהרי"ק ש' פ"ו דמדמה להו אהדדי. שאני התם דעכ"פ נקרא גם עכשיו בשם זה במקום הכתיבה. משא"כ בנ"ד שבמקום הכתיו"נ נשתקע שם זה לגמרי. וגם מן הסתם גם בעיר גידולה קרו לה כ"ע עטא ונשתקע שם אסתר. וא"כ י"ל דהוי חששא דאורייתא כנ"ל. ובמכמ"א ש"ד סי' י"ג כ' לסתור ד' הס"ש המקיל בכתב גם שם הנשתקע יעו"ש. מעתה אין לנו לצדד להקל רק משום די"ל דהוי שם נערות ולדמות לדין שבפסקי מהרא"י סי' י"ב הנ"ל וכבר כתבתי דל"ד להתם. אמנם הואיל ויש עוררין צריך לברר הדבר היטב בעזר"ה. והנה בראש צריך להקדים שדעת מהרא"י בפסקיו סי' י"ב הנ"ל אינן מוסכמים וי"ח ע"ז כמו שהאריך בזה בג"פ סי' קכ"ט סעיף ט"ו ס"ק ס"ז וז"ל אמנם אם כ"ע קרו ליה חקין וכן כ"ע קרו לה שרולה או שערליין. אם ידוע דבשעת הלידה קראום יצחק ושרה. ואח"כ הוקבע להם שם הקיצור לגמרי ואין קורין אותה בשם המובהק כלל יש בזה ג' סברות. דמהרא"י סי' י"ב ס"ל שיכתבו עיקר השם לבד יצחק שרה וא"צ לכתוב הקיצור. ובעל לחם רב סי' ל' ס"ל דיכתבו הקיצור לבד ואם יכתב שמואל דמתקרי מולי הגט פסול ודעת מהרי"ו הוא דיכתבו חנה דמתקרי חנולה וכיוצא וכנלע"ד עיקר דהיא סברא מציעתא כו' וא"כ כותבין שרה דמתקרי שרולה עכ"ל. וכ"כ בס"ק קל"ב וע"ש שפירש ג"כ דברי השו"ע סט"ו דא"צ לכתוב שם דנערות דמיירי בדאיכא דקרו לה בשם המובהק כו'. אבל בשאין קורא לו בשם המובהק כ' דיסבור ג"כ כדעת מהרי"ט ובדיעבד אם כ' שם המובהק לחוד לא נת' שם בג"פ איך יהיה הדין לדעת מהרי"ט. אבל בסוף ס"ק נ"א יראה דחשש לדעת הל"ר בזה בכ' שם שמואל לחוד אא"כ יש עוד צד להקל יעו"ש להדיא כן. והל"ר לאו יחידאה הוא דבס"ש דפ"ה הביא תשו' מהר"י מברונא דס"ל ג"כ דהיכא דכ"ע קרו לה רק בשם דנערות וכ' שם העריסה לבד הגט פסול. וה"ל שינה שמו. והא דכ' המרדכי והגמ"יי דא"צ לכתוב שם דנערות מיירי דקרו לה ג"כ בשם המובהק ואדרבה נכון לומר דמיירי דרוב קורין לה בשם המובהק כו' יעו"ש באריכות. ונראה דטעמם הוא דענין מ"ש החיבורים דא"צ לכתוב שם דנערות ס"ל דאין זה רק לענין שא"צ לכוללו בכל שום לדעת בה"ג או לכתוב עליו דמתקרי לדעת ר"ת דלא נאמרו הדברים אלא בשני שמות ממש כמו שרה ומרים שבגמ'. אבל יש [שם] דנערות שהוא נמשך משם המובהק רק שנשתנה קצת בפי ההמון כמו מואל משמואל ופורה מצפורה אין קובע שם לעצמו לשיצטרך לכתוב בגין זה וכל שום או דמתקרי מאחר שזה קרוב מאד לשם העצם. וא"כ מי שמכירו בשני השמות בודאי לא יטעה לומר עליו שאיש אחר הוא מפני שלא נכתב השם דנערות דיבין מעצמו דהכל א' ואפילו מי שמכירו בהשם דנערות לבד לא יטעה לומר אחר הוא כשיראה השם המובהק בגט ויודיעו לו שזה שמו המובהק א"כ בקל יבין ששמו דנערות נמשך משם זה המובהק וא"צ לכותבו לצד ריבוי קרובתם. וכמו בשני שמות מרים ושרה סגי כשכותבי' וכל שום ע"ש שרה וגם למכירה בשם שרה לבד אין לחוש דכשיראה נכתב וכל שום יגידו לו ששמה ג"כ מרים ויבין שנכלל שרה בוכל שום. כך יובן ג"כ בשם דנערות אפילו בלא וכל שום כנ"ל. וכ"ז לא מהני רק לענין שא"צ לכתוב עליו וכל שום. והיינו כשלא היה צריך לכתוב עליו רק וכל שום או דמתקרי. דהיינו כשנקרא ג"כ בשם המובהק. אבל כשאין קורא לו בשם המובהק אין שייך לכתוב עליו שם המובהק לבד מאחר שאין קורא בו ולא סמכינן בזה אהוכחה דיבינו שזה שמו כשיראו שמו שבגט ויגידו לו שזה שמו כו' דלא סמכינן בזה רק לענין וכל שום שהוא רק תקנת ר"ג שיכתוב כן בכדי שיהיה הוכחה שיש לו עוד שם. ובשם דנערות א"צ להוכחה זו דמוכח ג"כ מתוך שם המובהק כיון שהכל א' אבל לענין כתיבת עצם שמו שבגט שצ"ל נכתב מדאורייתא לפ"ד כמה פוסקים בעינן שיהיה מבואר עכ"פ השם שקורין לו בו ולא השם שאין קורין לו בו אלא דמוכח בהוכחה דהוא הוא כו' דלענין זה לא סמכינן אהוכחה. רק לענין וכל שום הוא דסמכינן כו'. כנלע"ד לבאר דעת מהרי"ב ול"ר וכ"ה דעת מהרי"ט והש"ע בלכתחלה עכ"פ. אמנם לענין דיעבד עם היות שכתבתי שהג"פ חושש לדעת הל"ר כנ"ל. אבל בב"ש בש"נ אות ב' נ' דסומך ע"ד מהרא"י גבי שערליין כו' ע"ש במ"ש ובשמות אלו אין חילוק בין נשתקע השם הראשון או לא והוא מדברי הס"ש. ומ"מ לענ"ד אין מוכרח לומר דהב"ש חולק אתשובת לחם רב הנ"ל. כי אפ"ל שהב"ש יפרש דהתשו' ל"ר לא פליג כלל אמהרא"י (ולא כמ"ש הג"פ) כי יש לחלק בין מולי לגבי שמואל ובין שערליין לגבי שרה. דבתוך שערליין נכלל ממש שרה כמו בכלל מאתים מנה. כי שערליין היינו ממש שרה באריכות קצת לגעגוע. הלכך לא נשתקע כלל שם שרה. משא"כ במולי לא נכלל שמואל. והו"ל נשתקע שם שמואל וכעין מ"ש לעיל לחלק בין שערליין לעטא דנ"ד:

ואפילו נאמר דאין לחלק בין שערליין למולי דהיינו בין אריכות לקיצור וא"כ להב"ש יש להקל בכ"ע מ"מ פשיטא דלכתחלה יש לחוש להג"פ ודי אם יקילו בדיעבד כדעת הב"ש וגם זה צ"ע רק בשרה שערליין או רחל רעכליין שברמ"א סל"ה בהג"ה (והלבוש חולק שם) יש להקל דיעבד. וכ"ז בשברור שהוא שם דנערות כמו שערליין מולי וכה"ג. אבל כשיש עוד ס' שמא אינו שם דנערות ודאי יש להחמיר אפי' דיעבד אם כ' השם שנק' בו בעריסה ולא כ' כלל השם שנקרא בו עתה כיון שהל"ר מחמיר אפי' בשם דנערות כנ"ל. ועיין בג"פ ס"ק ס"ח ובס' ת"ג ס"ק כ"א דכל שם דל"ד ממש ליצחק חקין שמואל מואל ל"ח שם דנערות. וא"כ כש"כ באסתר עטא דבלא"ה קרוב יותר שאינו דומה כלל לקיצור השם דהגט פסול לגמרי. ואם כ' אסתר דמתקרי עטא נראה הגט כשר שהרי הס"ש מכשיר בכתב גם שם הנשתקע ואע"ג שאינו מכשיר רק במקום עיגון. וגם ע"ז חלק המכמ"א שע"ד סי' י"ג. מ"מ בנ"ד שכל עטא שמה מעריסה היא אסתר רובא דרובא וא"כ אין לחשוב זה לשם הנשתקע ועי' בתשו' בס"ס סדר אליהו סי' י"ד הביא הרבה פוסקים מכשירים בכתב גם שם הנשתקע כשלא נשתקע רק מקריאה אבל יש יודעים ששמה כן. וא"כ בעטא י"ל לא חשוב אסתר רק נשתקע מקריאה אבל לא מידיעה דהא רובא דעלמא ידעי דכל עטא רובם שמם אסתר. והנה בכתב גם שם הנשתקע העלה הג"פ דהוי פסולא דרבנן וכשהוא שמו הראשון שניתן לו ממילתו הכשיר הלבוש אך יש חולקים. אבל בנד"ז דאיכא תרתי דהוא שמה הראשון וגם רוב עטא שמם אסתר א"כ ודאי כשר:

ובדין אשה שנקרא בפ"כ איטא ואינה נק' יוטא כלל לעולם גם אינה חותמת א"ע כלל צריך לכתוב בגט איטא (ולא יוטא או יטא) ואף אם מעריסה היה שמה יוטא כיון דעכשיו נקראת רק איטא צריך לכתוב כך. ואם חותמת א"ע יוטא ובפ"כ נקרא איטא יש לכתוב יוטא דמתקריא איטא. ומה ששאל כת"ר לענין דיעבד אם על מי שנקראת בפ"כ רק איטא כתב יטא ואינה חותמת א"ע יטא או שאינה חותמת א"ע כלל. נראה לי להצריך גט שני לכתוב בו איטא:

ואחר זמן כמו ארבעה שנים מעת שכתבתי זו השאלה נשאלתי על ענין כיוצא בזה באשה ששמה בפ"כ ציפא. ובגט נכתב צפורה לבד ולא צפורה המכונה ציפא. שם הארכתי בזה וצדדתי להקל אם המנהג הפשוט דכל ציפא שמה מעריסה צפורה ושכן המנהג לכתוב על ציפא צפורה. רק עכ"ז למעשה לפי שלא היה ידוע ששמה מעריסה היה צפורה לא הקלתי. ולפ"ז עטא לגבי אסתר י"ל דדמי לציפא לגבי צפורה וא"כ אם ידוע שכל עטא שמה מעריסה הוא אסתר וידוע ג"כ בודאי שזו נק' מעריסה אסתר. אפשר לצדד להקל בדיעבד במקום עיגון. אך באסתר עטא י"ל אינו ברור שכל עטא היא אסתר וכמ"ש מזה בתשו' ממ"ש בטיב גיטין בש"נ סוף אות עיין ובתשובת ב"א סי' ק"ה וממ"ש מהרא"י דאנשיל לא ברירא לי שהוא קיצור השם מאשר כו':