ג

והנה להרמב"ן ר"פ כל הגט הובא בר"ן וז"ל אלא משום דרישא דמתניתן דשמע קול סופרים מקרין דלא כר' מאיר דלדידיה אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר עכ"ל משמע מדבריו דשאר בבא דמתניתן כמו כתב לגרש בו את אשתו ונמלך כו' אפילו לרבי מאיר נפסל בכתיבה לבד אפילו חתמו העדים לשמו ולשמה. וצ"ל הטעם כדאמרינן רפ"ק דזבחים (ד"ג ע"א) דלמא שאני התם דאינתיק ליה לשם גרושין דההוא וס"ל להרמב"ן דזה גרע אפילו מלא נכתב לשם כריתות כלל. א"כ י"ל כמו אינתיק לאיש אחר אע"פ ששמותיהן שוין גרע משלא לשמה. כך אינתיק לשם אחר ג"כ פסול עכ"פ כמו שלא לשמה. דהא שינה שמה ממש ודאי חמור משלא לשמה כנ"ל. א"כ גם כשהשם סובל ב' השמות כנ"ד כיון שבאמת הכוונה היה לשם אחר ה"ל אינתיק כו' מיהו גם זה אינו מוכרח דשאני אינתיק לאיש אחר מאינתיק לשם אחר. וגם דברי הרמב"ן צ"ע מתרי טעמי. הא' דס"פ המביא תניין (דכ"ג א') מקשה לר' מאיר מרישא דמתניתן דכל הגט שנכתב כו' ומשני אימא שנחתם א"כ גם רישא דמתניתן אתיא כר' מאיר. הב' מ"ש דבכתב לגרש את אשתו ונמלך כו' מודה ר"מ דאפילו חתמו לשמו ולשמה פסול. ג"כ אינו מוכרח דהא בערובין (די"ג ע"ב) משמע דהא דכתב כו' ונמלך כו' ומצאו בן עירו כו' פסול לגרש בו הוא משום שנאמר וכתב לה לשמה. וכ"ה בגמרא דסוטה (ד"כ ע"ב). ולרבי מאיר אמרינן בהדיא (דכ"ג ע"א) דוכתב לה לא קאי על כתב הגט אלא על חתימת העדים. ועוד דא"כ אמאי מכשר ר"מ אפילו מצאו באשפה כו' דלמא כתבו בן עירו ששמו כשמו ושמה כשמה לגרש בו את אשתו ונמלך כו'. העולה מזה דאת"ל דפיסול דשינה שמו אינו ענין להחשיבו שלא לשמו ולשמה לא ברירא כלל לפסול בנ"ד מאחר דנאמר דחשוב נכתב לשמו ולשמה. גם ליכא שינוי שמה בפועל ממש. אך לסה"ת וסמ"ג דשינה שמו ה"ל ג"כ שלא לשמו א"כ ה"נ בנ"ד אע"ג דבפועל אין מפורש שינוי השם כיון שכתב על דעת שם אחר ממש ה"ל שלא לשמה:

קיצור ביאור דעת הרמב"ן שבר"ן ר"פ כל הגט דס"ל באינתיק לשם אשה אחרת גם ר' מאיר מודה ושדבריו צ"ע:

ד ולכאורה נראה להוכיח מדברי התה"ד סימן רל"ג דשינה שמו אינו ענין כלל לשלא לשמה. דז"ל ונראה דנ"ד שני גיטין שנכתבו משום ספק השמות אפילו לר' ירמיה כשר הדבר לגרש בשניהם אפילו לרבי אלעזר ולא דמי לההיא דשנים ששלחו שני גיטין ונתערבו שבפרק המגרש (דף פ"ו סע"ב) דהתם גט זה נכתב שלא לשם גרושין איש ואשה הללו וכן גט השני לא נכתב לשם גרושין איש ואשה השני. כי האי גוונא לא הוה נתינה מבוררת כשיתנו שניהם. אבל נדון דידן דשני הגיטין נכתבו לשום גרושין איש ואשה זו אלא שמתוך הספק הוזקקו לשניהם חשוב שפיר נתינה מבוררת כשיתנו שניהם והכי מחלק בריש כל הגט לענין כתיבה לשמה ע"ש. והך דנדון דידן עדיף טפי מכל הנהו יתר על כן דמפרש התם דדריש וכתב לה לא אתי לאפוקי אלא שנכתב שלא לשמה ולא שנכתב בטעות וקל להבין עכ"ל התה"ד. והשתא אם איתא דבשינה שמו ה"ל ממילא שלא לשמו ממש א"כ הנדון דהתה"ד כשכותב על גרשון גרשום ה"ז שינה שמו כמ"ש בפסקיו סי' י"ד דאינו גט כלל. א"כ ממ"נ גט אחד משני הגיטין שנכתב בו שינוי השם ה"ל שלא לשמו וא"כ ליכא נתינה מבוררת. ומהו שסיים התה"ד וכתב לה לא אתי לאפוקי אלא שנכתב שלא לשמה ולא שנכתב בטעות הרי כשנכתב בטעות דהיינו שינה שמו או שמה היינו ממש ג"כ שלא לשמה. אעכצ"ל דס"ל דמה שנכתב שמו בטעות אע"פ שהגט פסול זהו מצד קלקול הספירת דברים אבל שפיר חשוב לשמו ולשמה. וכיון שכן בנד"ז שאין כאן גם קלקול הספירת דברים כלל בפועל רק כוונת קלקול הספירת דברים י"ל דאינו פוסל כלל מאחר דנכתב לשמו ולשמה גם ליכא קלקול בפועל:

קיצור מדברי תה"ד סי' רל"ג נראה להוכיח דשינה שמו ושמה אינו ענין כלל לפיסול דשלא לשמו ולשמה:

ה איברא דלכאורה י"ל דענין זה אם כוונת קלקול בהספירת דברים אם פוסל או לא כשבפועל ליכא קלקול כלל הוא מחלוקת הגאונים הראשונים. דבפרק בתרא דגיטין (דף פ"ב ע"א) גבי תנאי דחוץ תנן ואם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול. וכ' בחידושי הרשב"א דף פ"ד ע"ב בד"ה ואם כתבו בתוכו וז"ל פי' דמשעת כתיבתו נפסל הגט והוה ליה כמי שנכתב שלא לשמה כו' ורבינו סעדיה ז"ל והגאונים אמרי מחק שמו ושמה פסול אע"פ שמקויים כו' והרב בעל העיטור ז"ל אפילו בשמו ושמה כשר לכתחלה ומסתברא לי כדברי הגאונים ז"ל דכל שנמחק שמו ושמה נודע שלא נכתב תורפו של גט לשמו ולשמה והרי זה כגט שמצאו באשפה דפסול לרבי אלעזר דבעי כתיבה לשמה עכ"ל. וביאור דבריו נראה דאין ר"ל דחיישינן רק שמא נכתב לשם אשה אחרת דא"כ איך כתב נודע בבירור כו'. הא לכל היותר אינו רק חששא ועוד כיון שנתקיים א"כ מבואר דלאיש ואשה זו נכתב הגט. אלא נראה דאפילו נכתב לשם איש ואשה זו לשמו ולשמה. מ"מ מאחר שנכתב השם בשינוי ויש כאן קלקול הספירת דברים להכי כל מה שנכתב אח"כ מהתורף קודם התיקון בהשם הרי נכתב ע"ד שינוי השם. וה"ל כנכתב שלא לשמה וכגט שמצאו באשפה. לכן אע"פ שאח"כ מחק השינוי השם וכתב שמו ושמה בטוב וקיים. דנמצא אינו נפסל מחמת השם כלל. אעפ"כ פסול הוא מחמת דכל תורפו של גט שאחר שמו ושמה ה"ל כנכתב שלא לשמה. ולכן סמכו הרשב"א לדין ואם כתבו בתוכו בתנאי דחוץ משום דעי"ז נחשב תורפו של גט נכתב שלא לשם כריתות עד שאף אם חזר ומקחו פסול. ומדמה שינוי שמו לתנאי דחוץ. שגורם קלקול בכל התורף. וכה"ג מבואר במרדכי ר"פ המגרש סי' תמ"ה בשם רבינו קלונימוס שהרי אדעתא דפסול נכתב ושווייה חספא ושוב לא יחזור להכשירו כו' עכ"ל הביאו המכמ"א ש"ב סס"י ח'. אלא דמחלק שם בין אם נכתב הפסול מדעת או בטעות. ולהרשב"א נראה דאין חילוק. דאפילו נכתב שינוי השם בטעות מ"מ שפיר י"ל דכיון דנתקלקל הגט א"כ כל התורף נכתב על דעת דפסול וכנכתב שלא לשמה וכן ברבינו ירוחם נכ"ה ח"ב יש ב' סברות וז"ל ויש מגדולי המורים שכתבו דבשמו ובשמה פסול אע"פ שמקויים ויש מי שכתב דזה דוקא בגט היוצא לפנינו דחוששין שמא שינה שמו אבל אם ידוע שמחמת טעות אחר נמחק כשר כו' עכ"ל ונראה דסברא הראשונה היא דעת הרשב"א וסברא השניה היא דעת רבינו קלונימוס שבמרדכי. והשתא לפ"ז לדעת הרשב"א דס"ל דהתורף שנכתב כהוגן נפסל מחמת טעות שינוי השם משום דאדעתיה דהכי נכתב (אע"פ שהשינוי השם היה בטעות מ"מ עכ"פ נתקלקל הספירת דברים של הגט. וגם התורף שאח"כ נכתב על דעת קלקול הספירת דברים ולא מהני תיקון כלל דשווייה כחספא) א"כ מוכרח דגם כוונת קלקול בהספירת דברים פוסל ושווייה כחספא. דהא בכל התורף אין שום קלקול כלל רק הקלקול היה בשינוי השם ואין זה לגבי התורף שנכתב כהוגן רק כמו כוונת קלקול שאדעתא דפסול נכתב כמ"ש המרדכי. ולפ"ז יש פסול בב' מיני כוונות הא' כשלא נתכוין לשמה הב' אף שנתכוין לשמה רק שנכתב ע"ד שינוי השם וכה"ג. וכעין זה מצינו ב' מיני כוונה בקריאת שמע ר"פ הי' קורא הא' שיתכוין לצאת י"ח ק"ש למ"ד מצות צריכות כוונה הב' צריך שיתכוין פי' פסוק ראשון דק"ש עבב"י בא"ח סי' ס"ג בד"ה כתב הרמב"ם מ"ש בשם הרשב"א פרק היה קורא ובש"ע אדמו"ר נ"ע סי' סמך סעי' ה'. וא"כ כמ"כ בנ"ד שנתכוונו לכתוב שם אחר דהיינו ראשיא בקמץ ה"ז פסול ג"כ אע"פ שיכול אני לקרות ראשיא בפתח מ"מ גם שם התורף שאחר שמו ושמה אין בו שום טעות ונכתב כהוגן רק נפסל מחמת כוונת קלקול הגם שלא היה כוונה כלל כ"א טעות כש"כ הכא שיש כאן כונת קלקול וגם נקרא הוא ראשיא בקמץ יותר ממה שנקרא בפתח. וגם למהרדכי בשם רבינו קלונימוס נפסל כה"ג דהא אדעתא דפסול נכתב ולא דמי לטעות שנתכוין לכתוב ראובן וכתב שמעון דהא הכא נתכוין לכתוב ראשיא בקמץ כו' א"כ נתכוין לכתוב שמעון כו'. מיהו כל זה לפ"ד הרשב"א בשם רב סעדיה או לפ"ד המרדכי בשם רבינו קלונימוס. אבל לדעת העיטור שהביא הרשב"א וכ"כ הר"ן פ' המגרש שם בשמו שאפילו בשמו ושמה כשר לכתחלה והכי מוכח בתוספתא דתניא בסוף מכילתן גט שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר ואם החזירו למטה אפילו מגופו כשר ע"כ ומדלא מפליג בין שמו ושמה לשאר גופו של גט משמע דאפילו בשמו ושמה כל שנתקיים אינו פסול וכן הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' גרושין לא חלק עכ"ל הר"ן וכ"ד הטור סס"י קכ"ה. א"כ י"ל דס"ל דאף מה שנכתב אחר שינוי השם לא נפסל ולא אמרינן אדעתא דפסול נכתב. וצ"ל דלא דמי לתנאי דחוץ שנכתב שלא לשם כריתות כלל. משא"כ כשנכתב לשמו ולשמה ולשם כריתות אף ששינה שמו מהני כשחוזר ומוחק וכותב השם כהוגן. א"כ לפ"ז גם בנ"ד י"ל דלא נפסל מפני הכוונה לשם ראשיא בקמץ כיון שנתכוין לשם אשה המתגרשת וגם אין שינוי השם בפועל. מיהו מהתוספתא שהביא הר"ן י"ל שאין ראיה לדחות דעת רב סעדיה והרשב"א כי י"ל התוספתא מיירי שמיד כשטעה ושינה שמה נזכר מיד קודם שכתב אח"כ ומחקו ואח"כ כתב השאר ולא נכתב כלל אדעתא דפסול. מיהו בתוספתא מכשיר אפילו תלוי. וא"כ ע"כ נכתב אח"כ קודם שתלה. והנה התה"ד סי' רל"ג הנז' לעיל אות ד' משמע דס"ל ג"כ כהעיטור והר"ן:

קיצור אך מדעת הרשב"א פרק המגרש בשם רב סעדיה גאון מוכח דאפילו נכתב לשמה שייך פסול כוונה כשנכתב התורף על דעת שינוי שם וכ"מ במרדכי ר"פ המגרש סי' תמ"ה בשם רבינו קלונימוס אע"פ שאין דיעותיהם שוות. אבל לדעת העיטור והר"ן שם י"ל דאין שייך פסול כוונה אחרת זולת שלא לשמה:

ו ומ"מ אפשר שאפילו להעיטור והר"ן יש להחמיר בנ"ד דנהי דס"ל דאין לומר דכל הגט יהיה כנכתב לא לשמה מחמת שינוי השם דכולי האי לא אמרינן. אבל מ"מ זה השם עצמו י"ל דמודו דה"ל כלא נכתב לשמה ואנן בעינן לשמה בכל התורף ולכן בהנדון שלהם שפיר מכשרי דהא נמחק השינוי ונכתב אח"כ השם כהוגן. משא"כ הכא הטעות במקומו עומד ולא נכתב השם כראוי כלל רק שאינו ניכר כ"כ וי"ל דכ"ע יודו דרואין אותו כאילו ניכר ממש דכוונה מלתא היא לדידן דקיי"ל כר' אלעזר עכ"פ וה"ל זה השם כנכתב שלא לשמה אע"פ שנכתב לשם אשה זו. ומיהו מדברי התה"ד דלעיל אות ד' דחשיב ליה נתינה מבוררת אפילו לר' ירמיה א"כ מוכרח דאפילו זה השינוי השם עצמו אינו כנכתב לא לשמה דאילו היה לא לשמה א"כ קצת תורף הגט נכתב שלא לשמה אעכצ"ל דחשוב לשמה רק פיסולו מפני הטעות לבד. וא"כ בנד"ז דליכא טעות בפועל שהרי יכולני לקרות ראשיא בפתח מדוע יפסל. ואפשר נהי דחשוב נכתב לשמה מ"מ ה"ל כאילו יש שינוי השם וכאילו כתב ראשיא בקמץ דכמו בענין לשמו ולשמה בכוונה תליא מלתא כך ג"כ בענין פיסול דשינה שמו ושמה ג"כ כוונה מלתא היא וכיון שנתכוין לנתוק הגט לשם אחר כמו רחל במקום לאה אע"פ שנתכוין לאשה זו ואע"פ שעלה בידו שם רחל דהיינו כמו בנ"ד שנתכוין לכתוב ראשיא בקמץ וכתב מה שנתכוין רק שיכולני לקרות בפתח י"ל דאין זה נכתב שמה כהוגן ר"ל דהו"ל כאילו כתב ראשיא בקמץ ממש. וה"ל שינה שמה. ואע"פ שאינו ניכר מ"מ נתכוין לכך. ולכן אע"פ שנכתב לשם אשה זו ולכן אינו ענין לנתינה שאינה מבוררת דנפקא לן מוכתב לה לשמה וזה נקרא לשמה להתה"ד אבל מ"מ פסול מצד דה"ל כנכתב בשינוי השם ואף שאין השינוי ניכר כלל בפועל י"ל מה שנתכוין לשינוי ומה שנכתב ג"כ סובל להשינוי לכן נמי מלתא היא. וצ"ע אם להעיר מסוגיא דגיטין פרק הניזקין (דנ"ג א') בענין היזק שאינו ניכר כו'. העולה מזה דלסה"ת דלעיל אות ב' י"ל דפסול משום שלא לשמה. וגם להרשב"א דאין זה ענין לשלא לשמה אעפ"כ י"ל דכוונת שינוי שמו ג"כ פוסל. ואפילו להעיטור והר"ן אין ברור להקל וכן גם להתה"ד:

קיצור ומ"מ אינו מוכרח. גם לתה"ד אינו מוכרח. וכש"כ לסה"ת דלעיל:

ומ"מ אפ"ל דסגיא כשיעביר עליו הקולמוס על תיבת ראשיא. ויתכוין לשם ראשיא בפתח דהא אפילו בכתיבת השם הוי' דבעי לשמה יותר מכתיבת הגט דהא כל הס"ת צריך לכתוב לשם קדושת ס"ת כמבואר בטוי"ד סי' רע"ג וה"ל כתיבת הגט לשמה כמו כתיבת ס"ת ובהאזכרות צריך לבד זה לכותבן לשמן כמבואר בטור סי' רע"ו ואעפ"כ אם כתב האזכרה שלא לשמה כלל כ"א שנתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת סגי לר"י כשמעביר עליו ומקדשו ונהי דרלבנן לא מהני ס"ל לרב אחא בר יעקב דזהו רק משום זה אלי ואנוהו וא"כ גבי גט מהני. ואע"ג שבטוש"ע אה"ע סי' קל"ה סעיף ה' פסק דלא מהני זהו כשנכתב הגט תחלה שלא לשמו ולשמה כלל. בכה"ג פסקו כרב חסדא דלחכמים דריה"ו לא מהני. אבל בנד"ז שנכתב לשמו ולשמה של הבעל והאשה. רק ששם האשה נכתב בטעות והטעות סובל ג"כ כשמה ממש י"ל דמהני העברת הקולמוס לשמה של שם אשה זו אף לרב חסדא. או עכ"פ בכה"ג יש לסמוך על רב אחא בר יעקב. משום דיש דיעה שאם לא נכתב שמה רק שנכתב בת פלוני סגי כמ"ש בג"פ רס"י קכ"ט בשם המרדכי לכן בכה"ג דנכתב שמה וגם העביר עליו הקולמוס לשמה נראה דסגי: