ב

והנה הא דשינה שמו ושמה שינוי גמור הגט בטל מדאורייתא פירש בסה"ת סי' קכ"ח הטעם דהא פשיטא שהגט פסול שלא נכתב לשם בעלה כלל כי אם לשם איש אחר וכ"כ הסמ"ג עשין סי' נו"ן. משמע דזה שנכתב שינוי השם מכריח ממילא דה"ל שלא לשמו. ועיין בתוי"ט פרק הזורק גט משנה ה' בד"ה שינה שמו שכ' ול"נ דאצטריך לאשמועינן דה"א הא דצריך שיהיה נכתב לשמו לאו לשם העצם אלא הכוונה לאותו האיש שהוא יגרש בו כו' עכ"ל. משמע דלקושטא דמלתא בכלל שמו היינו ג"כ שם האיש לא אותו האיש לבד. וכשנכתב שינוי השם ה"ל שלא לשמו. וכ"כ אדמו"ר נ"ע בתשו' דשינה שם עירם ה"ז שלא לשמן של אלו כו' עכ"ל. אך במ"א כתבתי דמלשון הרשב"א פרק הזורק שם י"ל דגם לקושטא דמילתא אין זה מיפסל משום שלא לשמה כ"א דמאחר שהגט הוא ספירת דברים של כריתות וכשנכתב בו שינוי השם הרי מתבאר שאין הספירת דברים של כריתות מהבעל כ"א מאיש אחר דהא בהכתיבה שבה מתגרשת מבואר שם אחר א"כ בהכרח אינתיק מבעלה של זו. עי' ערובין (די"ג סע"א). ולכן אע"פ שנכתב לשמו ולשמה ולא לשם איש ואשה אחרת מ"מ מה שכתוב בו שם אחר שאינו שמו או שמה גרע טפי מנכתב שלא לשמו ולשמה. ואין הכוונה שנכתב לשמו ולשמה מהני נגד המבואר בפירוש שם אחר. ותדע דלכן אפילו ר' מאיר דלא בעי כתיבה לשמה כלל. מודה בשינה שמו ושמה דהגט בטל. דזה חמור משלא לשמה דהוי רק חסרון כוונה משא"כ הכא יש סתירה במעשה הכתב דגרע ממחשבה וכוונה מיהו זה אינו קשה לסה"ת דהא ר' מאיר ג"כ בעי חתימת העדים לשמה וא"כ כשחתמו עדים על גט ששינה שמו כו' ה"ז חתמו שלא לשמו ולשמה כו'. לפ"ז בנ"ד הנה לסה"ת והסמ"ג דע"י שינוי השם נחשב שלא לשמה. א"כ בנ"ד ג"כ כיון שנתכוונו לכתוב שם אחר שאינו שמה של זו ה"ל שלא לשמה. ואע"ג דליכא שינוי השם בפועל ממש דיכולני לקרות ראשיא בפתח מ"מ כיון דלסה"ת וסיעתו מה ששינה שמו חשוב ג"כ שלא לשמו ממש א"כ אף בכוונה לחוד שנתכוין לכתוב שם אחר ה"ל שלא לשמה דכל ענין שלא לשמה הוא רק ענין כוונה ואזלינן בתר הכוונה. אך לפמ"ש בשם הרשב"א שי"ל דאינו גורע השלא לשמה אם נתכוין לשם אשה זו רק משום קלקול ספירת דברים וא"כ כיון שהשם סובל ג"כ קריאת שם של אשה זו י"ל שאין כאן קלקול בהספירת דברים במעשה. כי אם בכוונה. והרי נגד זה יש כוונה לשם אשה זו המתגרשת. אך אפילו לפ"ז י"ל דכוונת קלקול הספירת דברים פוסל ג"כ כמו הכוונה דשלא לשמה. דהנה על כרחך להרשב"א יש ב' מיני שלא לשמה הא' כשלא נתכוין לאיש ואשה זו המתגרשים כגון כתבו להתלמד. הב' שינה שמו ושמה. ומין הב' חמור טפי דאילו במין הא' מכשיר רבי מאיר. ובמין הב' מודה ר' מאיר כיון דקלקל הספירת דברים. ולפ"ז מאחר דרשיא וראשיא הם שני שמות שונים ממש. כמו רחל ולאה. ואפילו נדמהו לגרשון גרשום הם שני שמות כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' י"ד ולכן אם היה כותב בהגט ראשיא בנקודת קמץ תחת הריש. היה כאן קלקול גמור בהספירת דברים והיינו שינה שמה לגמרי. וא"כ אין צד להכשיר רק משום שלא כתב הנקודות ויכול אני לקרות בפתח הריש ראשיא. ע"ז י"ל דגם הכוונה בקלקול הספירת דברים פוסלת (וה"ל כמו ענין היה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת) כנזכר למעלה. דכיון דאנן קיי"ל דכוונה בכתיבה מילתא היא כרבי אלעזר ולא כר"מ א"כ כמו שלא לשמה פסול. כך י"ל כוונת קלקול הספירת דברים ג"כ פסול. ומ"מ אין לזה הכרח גמור דנהי דקלקול הספירת דברים חמור משלא לשמה. היינו המעשה דקלקול הספירת דברים חמור מחסרון כוונה דלשמה אבל הכוונה לבד בקלקול הספירת דברים כשאין כאן קלקול במעשה כנדון שאילתינו שסובל ג"כ שם ראשיא [בפתח] י"ל דאינו פוסל כיון דנתכוין לאותה האשה המתגרשת:

קיצור והנה בסה"ת ס"ל דשינה שמו ושמה ה"ל שלא לשמו ולשמה א"כ לפ"ז גם בנד"ז דליכא שינוי בפ"מ מאחר שנתכוין לשם אחר ה"ל שלא לשמה. דשלא לשמה בכוונה תליא. אך להרשב"א י"ל דאין טעות דשינוי השם שייך כלל לשלא לשמו ולפ"ז יש להסתפק אם שינוי הכוונה פוסל כשאין מוכרח השינוי במעשה כתב הגט: