א

סימן רטז

אשה ששמה רשיא בפתח תחת הרי"ש והסופר טעה וסבר ששמה ראשיא בקמץ תחת הריש וכתבו כן הגט ראשיא וחתמו העדים ואח"כ נודע ששמה רשיא בפתח תחת הריש. אם הגט כשר כיון דגם כשנכתב ראשיא יכול אני לקרות הריש בפתח ואין כאן שינוי השם בפועל:

הנה אם היו כותבין נקודת קמץ ודאי ה"ל שינה שמה ממש כרחל במקום לאה כיון דשני שמות הם. וכמו גרשון גרשום (עי' לקמן סוף אות ב') שבפסקי מהרא"י סי' י"ד וכמו אליעזר ואלעזר. ובפרק אין מעמידין (דף ל"ב ע"א) איתא איבעית אימא גודא לחוד וגודע לחוד. הרי שאף בשינוי מועט יוכל להיות שהם שני שמות. ומה שאמר רק לשון איבעית אימא זהו מפני שאינו יודע שיש עוד שם גודע בעיי"ן בניקוד אחר מן גודא באל"ף. וגם שהרי הקריאה במבטא יכול להיות באלף כמו בעיי"ן הכל בסגול הדלית כמו הינדא הינדע. אך כיון שאין עושין נקודות בגט א"כ י"ל דיעבד אין זה שינוי כלל מ"ש על רשיא בפתח ראשיא דהא מהריב"ל מצריך לכתוב אלף על נקודת פתח ומביא ראיה מפרק מציאת האשה (דף ס"ט ע"ב) גבי ינחם כתיב ע"ש ועיין בג"פ סי' קכ"ט ס"ק קכ"ה וס"ק קל"ה וכ"פ בט"ג בש"נ אות ריש סק"ג וז"ל יש לכתוב רשיא וא"צ א' וכן תרגום לא תהיה לו כנושה כרשיא ואם כתב אלף אחר הריש ג"כ כשר עכ"ל. וכמו שם עיר ליובאוויטש ועיר לאדי כותבין אל"ף בשביל פתח. וכן עיר באבינעוויטש באריסעוו באברויסק וכמוהן רבים. ואם משום שא"כ אין מבורר השם שהקורא יוכל לטעות ששמה ראשיא בקמץ זה אין חשש דאל"כ גם אם יכתבו רשיא בלא אל"ף ג"כ אין מבורר כ"כ שמא יקראו כן בקמץ. אלא שאין להקפיד כיון דמ"מ נקרא הוא בפתח וכמ"ש כה"ג בתה"ד רס"י של"א גבי מיכל ובחמ"ח סס"י קכ"ט גבי מילכה. וגם בתשו' מ"ב סי' קי"א כ' מאחר שהעולם נוהגים לכתוב מלא ביו"ד. ובנ"ד אין שייך מנהג כ"כ לכתוב רשיא בלא אלף דהא על הרבה פתחין כותבין דוקא אלף כנ"ל ע"כ אין לחוש כלל בדיעבד שיהיה בזה חשש שינוי ח"ו. אך כ"ז אם היה מתכוין לכתוב שם ראשיא בפתח שנמצא נכתב לשם העצם של אשה זו המתגרשת. אבל בנד"ז שטעו ששמה ראשיא בקמץ ועל דעת שם זה נכתב ראשיא. אם כן יש להסתפק שמא נגע זה בדין שינה שמו ושמה. כיון שנתכוין לכתוב שם אחר שאינו שמה כלל והאותיות ראשיא סובלין השם ההוא. א"כ שמא ה"ל כאילו נכתב כן ראשיא בקמץ דה"ל ודאי שינה שמה לגמרי. ואע"פ שלא עשה נקודת קמץ תחת הריש. והאל"ף אפשר שיסבול ג"כ נקודת פתח כנ"ל א"כ ליכא שינוי השם בפועל ממש. מ"מ מאחר שאין כותבין נקודות בגט א"כ סמכינן על כוונת הכותב והוא נתכוין לשם שנקרא בו אשה אחרת ונתכוין שיהיה האל"ף במקום נקודת קמץ י"ל דה"ל כאילו כתב נקודת קמץ ממש מאחר שנתכוין לזה וכוונה מלתא היא והיינו דאינתיק הגט משם שנקראת בו המתגרשת. וכמ"ש בפ"ק דערובין (דף י"ג ע"א) כיון דאינתיקא לשם רחל לא הדרא מינתקא לשום לאה ובגיטין לכ"ע מודו ואפילו ר' מאיר מודה בזה לפ"ד הרמב"ן דלקמן אות ג' ועכ"פ לר' אלעזר י"ל דנפסל לכ"ע. והגם דלא דמי להא דערובין דר"ל דאינתיק בשביל אשה אחרת ממש. משא"כ בנ"ד נכתב בשביל אשה של בעל זו והיא המתגרשת רק שטעו בשם העצם שלה. מ"מ אפשר דמה דאינתיק לשם אחר שאינו שמה כ"א שם אשה אחרת הוא ג"כ פסול כמו אינתיק בשביל אשה אחרת. ולפ"ז אפילו היו כותבין רשיא בלא אלף רק שהיה כוונתם בשעת כתיבת השם והגט לשם ראשיא בקמץ היה ג"כ ספק זה מיהו כשנכתב ראשיא באלף ע"ד קמץ חמור הספק יותר משום דאז התיבה סובל קצת יותר ראשיא בקמץ מראשיא בפתח כנ"ל. משא"כ רשיא בלא אלף מתפרש יותר על רשיא בפתח וכנ"ל:

קיצור מ"ש ראשיא באלף על נקודת פתח אין קפידא דיעבד אך זהו אם נתכוין לשם ראשיא בפתח שהוא שם שנקראת בו המתגרשת אבל בנד"ז שנתכוין לשם ראשיא בקמ"ץ שהוא שם אשה אחרת ונתכוין שיהיה האלף נקודת קמץ א"כ אף שנתכוין בשביל אשה זו המתגרשת רק שטעה ולא ידע שמה י"ל דה"ל כאילו נקד ראשיא בקמץ ממש ואז ה"ל ודאי שינה שמה: