א

סימן ריד

גט שכ"מ שנכתב שם האשה יודתה. ויש מצריכה חליצה דס"ל שהגט פסול או בטל דה"ל שינוי שמה כי חסר יוד אחר התיו שהי' צ"ל יו"ד מפני שמורגש במבטא כמו בפעסיא חאסיא גנעסיא ודומיהן ע' בפסקי מהרא"י סי' י"ד כי גרשון וגרשום שני שמות הן כו' ומזה דקדק מהריב"ל ח"א סי' כ' כי אילו לא נמצא כתוב בתורה רק שם גרשום והי' נכתב בגט גרשון היינו אומרים כי היה גרשון כינוי לגרשום ואע"פ שהאותיות של המם ונון הם מאותיות ההרגש ויש שינוי הרבה במבטא כו'. ובתשובת מהר"א ששון סי' למד שנשאל בגט שכתב דמתקריא זוהי והיה צ"ל זויי בשני יודין והקיל ע"פ דעת מהריב"ל הנ"ל כיון שהם קרובים הרבה זל"ז כו'. מיהו שם היה עוד טעם וטענה להקל. ובמכמ"א ש"ד סי' כ"ה הביא כ"ז והביא ג"כ ד' הרא"ם ומהרלנ"ח שתופסי' במושלם דמשום שאין שם בעולם כמו אותו השינוי לא תלינן להכשיר כו'. ובסוף תווך שלום ביניהם דכשהחילוף אות הוא באמצע התיבה וכ"ש אם הוא בתחלתה עושה רושם להפכה לשם אחר אבל בגרשון וגרשום שהמם והנון בסוף התיבה אם נחסרו או נתחלפו עיקר השם במקומו עומד. ועפ"ז השיג אמהרח"ש מקושטאדינה שכ' קושטאנטין שכ' דיש להחמיר. דאפילו מהריב"ל יודה להקל בזה שהשינוי בסופו כיון שניכר מהו השם וליכא שם אחר בעולם שנאמר עליו כי הוא זה כו'. ולפ"ז בנ"ד נמי אף את"ל דחסר יו"ד מ"מ השינוי בסופו וליכא שם אחר בעולם שיהיה נקרא בזה א"כ לא גרע מכינוי כנ"ל בגרשון לגרשום כו' ואין לחלק דאינו בסופו ממש שהרי הסגול האחרון הוא מאוחר להברת היו"ד ליתא דדומה לזוהי דג"כ החיריק אחר היו"ד ואפ"ה חשיב מכמ"א לשינוי לבסוף וה"ט כיון שאין אות אח"כ רק נקודה כו'. אמנם במהרח"ש שבידי על הגליון מ"כ מכי"ק אאזמו"ר הגאון נ"ע על הוכחת מהריב"ל הנ"ל מפסקי מהרא"י הא קמן כי אילו לא נמצא כתוב בתורה כו' ע"ז כתב כ"ק ז"ל ז"א להכשיר לגמרי אלא שלא היה בטל לגמרי וכל הדרכים האלו בה כו' ע"ש. הנה מוכח דס"ל דאפילו השינוי בסוף התיבה וליכא שם אחר בעולם כזה נמי הגט פסול אלא שאינו בטל ולא כמסקנת המכמ"א מיהו אפ"ל דע"כ ל"פ עלי' אלא בחילוף גמור כמו ממם לנון. משא"כ בנ"ד. וכדחילק מהר"א ששון בין חילוף הנ"ל לחילוף דה"א על יו"ד כנ"ל. אלא שאין לנו ראי' לסמוך ע"ז דיסוד הבנין נשען המכמ"א אמהרא"י ולפמ"ש רבינו ז"ל לא נתכוין מהרא"י להקל לגמרי כנ"ל. ענ"ל לפרש ד' מהרא"י דמיירי שהיו קורין לו ג"כ גרשון ואפ"ה לא הוי כחניכה כחקין ליצחק כיון דשני שמות הן כו' וע' בת"ג בסוף סי' קכ"ט ס"ק כ"ז שכ' כן. מיהו בג"פ סי' קכ"ח סק"ג דף ע"ט ע"א הביא שבשינוי מן זיין על שין ומן דלי"ת על טית אין להקפיד. וא"כ אפ"ל כן בנ"ד דהוא שינוי קל וע"ש עוד דע"ח סע"ג בשם הראנ"ח ח"א סי' פ"ז יש קצת מבטאות ומוצאות בלשון הלעז שאין לנו אות באותיות מורה עליהן כו' וע"ש. וכך י"ל על הרגש היו"ד שאחר הסמך דפעסיא וגנעסיא וכדומה וכן ביודתי' אינו יו"ד גמור דיו"ד גמור היה אילו הסמך היה בחטף כמו בתיה והיו"ד בקמץ או בסגול אבל כאן הסמך בסגול אלא שנרגש קצת יו"ד עם הסגול א"כ הוא מבטא ממוצע בין הברת יו"ד ממש להיכא שאין הברת יו"ד הלכך אף שלכתחלה אפשר יש לכתוב יו"ד בדיעבד אם חיסר י"ל שלא פסל ועמ"ש בתשו' דאשה שאשה שי"ל שהברה זו היא כמו שין ימנית. ועיין במכמ"א שע"ד ס"ד ד"ה אבל מה שכתב על דברי הריצב"א מ"ש דכיון שאין שום אות כו' שהם כהלכתא בלא טעמא והיינו לפירושו שם ופי' הראנ"ח. ולכן הסכים שם יותר לפירושו שבשער שלישי סי' י"ג. וע"ש ששם כתב בין שני חצי עגולים שפי' הראנ"ח בהריצב"א נכון הוא. וצ"ל שבשע"ד ס"ד חזר בו ובנ"ד אפשר להקל אף לדבריו בשע"ג סי' י"ג דאין כאן שינוי כ"כ. והרי ירושלים עיר הקדש נרגש בה יוד הרבה ואעפ"כ נכתב במקרא הכל חסר יוד. ועיין בט"ג בסופו בליקוטי שמות ועיירות ונהרות סס"ק ט"ז. ומיהו אין ללמוד מהמקרא. אך הכא שאין נרגש יוד גמור יש לצדד. וגם אפשר עכ"פ ללמוד מזה באם נהגו לכתוב באגרות ושטרות בלא יוד כשר אף אם נרגש יוד במבטא. אך מ"מ אפשר דכיון דהברת יודתיה לא פחות עכ"פ מן שי"ן ימנית היינו יודשא. או יודתיה בתי"ו יוד דהוי ג"כ כהברה דשין ימנית. א"כ כשכתב יודתה. ה"ל כאילו כתב במקום שין ימנית תיו או סמך. והנה בג"פ סי' קכ"ט ס"ק ק"ל כתב אמנם בשמות דנהגו לכתוב בסמך אם שינה וכתב בהן שין דעתי נוטה להכשיר בדיעבד אם הוא שעת הדחק עכ"ד. והיינו משום דגם שין אפשר לקרותו בשמאל והוי כמו סמך א"כ לפ"ז משמע כשיש שינוי בודאי מימין על שמאל כמו שין ימנית שכתב סמך או תיו אפילו בשעת הדחק אין להקל. וצ"ע לפמש"ש להקל בחילוף צדי"ק וסמ"ך כמו יעלוס. יעלוץ. א"כ לכאורה כמ"כ מימין על שמאל. וצ"ע. ועוד יש לצדד משום יודתה שאני שי"ל שמקורו משם יהודית ע"כ ראוי לכותבו בתיו: