א

סימן ריב

עוד יש גמגום בהגט שכ' אבי המגרש לייזער בשני יודין. ובכל טופסי גיטין נמצא ליזר בחד יו"ד לבד. והנה הב"ש סי' קכ"ו הביא בשם רש"י דבתורף יש לדקדק בחסר ויתיר מדאורייתא ושם האב הוא מן התורף כמ"ש בתשובת הרשב"א שבב"י סס"י קכ"ה שנשאל על גט שכתב בו יצחק בן אברהם ומלת אברהם על המחק והשיב נראה שהוא פסול דכיון שאמר בן אברהם מכלל שמו הוא זה והרי הוא כאילו כ' שמו על המחק עכ"ל וידוע דמחק אינו פוסל רק בתורף מיהו בד"מ סוף שמות כ' שיש לילך בכינויין אחר ל' בנ"א ואין לחוש לחסירות ויתירות. ובמרדכי דה' קטנות פ' הקומץ בשם רב נסים חולק על רש"י דהא ספר דגט לספירת דברים הוא דאתא ובגט איכא הרבה חסירות ויתירות ע"ש. והנה נהגו הרבה בנ"א לכתוב על נקודת צירי בכינוי לועז שני יודי"ן שהרי כ"כ שם פריידא שהריש קורין בצירי והיודי"ן בחטף וכ"ה בב"ש בשמות נשים וע"ש בש"א אוף קו"ף שם קליין ג"כ בשני יודי"ן והיינו ע"ש כי קטן יעקב וקורין בצירי. וכן שמעתי מכמה אנשים שכותבי' כן כינויי ביינוש או ביינש. ואף שגם אם כותבין בחד יו"ד משמש נמי נקודת צירי כמו ליב מ"מ כיון שיש כותבין בשני יודי"ן וכותבין כן לייזר בצירי א"כ אין זה שינוי השם וכה"ג כ' המכמ"א ש"ד סס"י ד' בענין שם אוריני שכתבו בשני יודי"ן אוריניי שמנהג בני ספרד כל שרוצים להדגיש את הנו"ן מניחים יו"ד מיותרת והקורא כתיבתם לא יקרא היו"ד ההיא בהנעה כו' ע"ש דמסיק שאין זה שינוי וה"נ בנ"ד (וע"ש רס"י כ"ה צד ב' להקל משום שאין בעולם שם איריניי שיהא נקרא בהרגש היו"ד וזה שייך לומר ג"כ בנ"ד אלא דשם מסיק שאין לסמוך על צד זה). והנה אף דרק יש שכותבין כן ויש שכותבין בחד יו"ד. מ"מ עכ"פ אין זה שינוי גמור ואין שינוי כזה פוסל בשם האבות כיון שאפילו לא נכתב שם האב כלל כשר ושינוי כזה שיש לפרשו בטוב ג"כ לייזר וכאשר באמת אפי' קטנים שקראו הגט פי' שזהו לייזר בלי פוצה פה ומצפצף לא גרע מלא נכתב כלל וכשר בשם האב עכ"פ ע' תשובה שבסוף הסדר אלי' סי' י"ג וע' ג"פ סי' קכ"ח סק"ג ועיין ג"פ סי' קכ"ט סס"ק נו"ן מה שחלק על הלחם רב בענין שינה שם האב ואינו שינוי גמור כו' והדברים ק"ו לנ"ד דגם להלחם רב כשר בפשיטות:

והנה מקור הדין בהריב"ש סי' נ"ז ושם מבואר דהא פשיטא לי' שכל שיש לפרש לשון שבגט שהוא כשם עירו אע"פ שיש לפרשו ג"כ בענין דהוי שינוי השם מ"מ לא גרע מאילו חסר מקום עירה ואדרבה משמע דס"ל דעדיף מחסר וה"ל כנכתב שם עירו כו' ע"ש. ותימא בעיני על מהריב"ל ח"ג סי' ט' שכ' על הריב"ש וז"ל דשאני התם כיון דאיכא רבוותא דס"ל דאם לא נכתב שם העיר כשר כו' עכ"ל ובהריב"ש מבואר להדיא דמכשיר גם להאומרים דאם לא נכתב שם עירה פסול ע"ש בהדיא. ולכאורה יש לפקפק גם על סברת מהריב"ל וסיעתו ומכ"ש על הריב"ש מהש"ס ריש קדושין גבי מיועדת לי עזרתי נגדתי מהו ומסיק דמיירי במדבר עמה עע"ק ואילו נתן לה בשתיקה ודאי דמהני אלא כיון דאמר בהני לישני המסופקי' מיבעי' לן. ועלה בתיקו וקי"ל דהוי ס"ק. הרי דלשון מסופק גרע משתיקה וא"כ כמ"כ י"ל לענין לשונות הגט דלשון מסופק בשמות שי"ל שהוא שינוי השם גרע מאילו לא הזכיר השם כלל. ונלע"ד שיש לחלק בכמה גווני הא' דבגיטין מוכח יותר שמתכוין לשמו ולשמה מקדושין שבקדושין יש לספק שמא עכשיו חוזר בו ואינו רוצה לקדשה ונותן לה לשום מתנה או פקדון משא"כ בגט הרי עינינו רואות שעכ"פ כותב ונותן לה הגט א"כ מהכ"ת נאמר שמתכוין לשם אחר כיון שיש לפרשו ג"כ על לשון זה וכמו שחילקו הפוסקים בין גיטין לקדושין בענין מינאי ולי דבקדושין כל שלא אמר לי אינה מקודשת ובגט להרבה פוסקים לא בעי' מינאי ע' בהר"ן ריש קדושין והיינו משום דמוכח יותר שהרי אין אדם מגרש את אשת חבירו כו' ואף להחולקים על הר"ן וס"ל דמינאי מעכב מ"מ הכא י"ל דעדיף כיון שיש לפרש השם בטוב א"כ בכה"ג י"ל דכ"ע מודו דאמרי' מסתמא אינו מכוין לגרש אשה אחרת כו'. ולפי חילוק זה יש לקיים ג"כ סברת הריב"ש דה"ל כנכתב כו' וע' במכמ"א ש"ב סי' ב' בענין מינאי שכתבו ביו"ד כו'. ואעפ"כ בשמו ושמה ממש כה"ג צ"ע. אבל בכה"ג שהוא בשם אביה ודאי בלא"ה יש לחלק דהא משמע דלשון מסופק גרע משתיקה היינו אם הספק שמא הלשון אינו סובל כלל ענין קדושין דאז שייך לומר כפרש"י הרי גלה דעתו שאינו חפץ לקדשה. משא"כ כשבאמת סובל ב' פירושי' ודאי י"ל דלא גרע משתיקה. וכ"ש בנ"ד שרוב העולם יפרשו דהיינו ליזר בצירי א"כ ודאי אין לחוש וע' בתוס' ובטח"מ סי' ר"כ ס"ו בענין אם הכל קורין לבקר ג"כ צמד אמרי' הדמים מודיעים אע"ג דקורין ג"כ לצמד לבד צמד וה"נ י"ל שלייזר בשני יודי"ן נמי יקראו הכל בצירי אע"פ שגם ביו"ד א' נקרא ליזר בצירי וזה עדיף מהכל קורין לבקר ג"כ צמד כו' וגם אי מיעוטא קרו לא גרע משתיקה. אלא דהתם שתיקה לא מהני. אבל הכא דלא נכתב מהני ש"ד. ועוד יש לחלק ע"ד שכתב הריב"ש דדוקא כשהבעל מערער וגם בין קדושין לגט יש לחלק דשאני בקדושי' דומי' לכשהבעל בעצמו כותב גט. משא"כ היכא שצוה לסופר לכתוב לא שייך לומר שמא נתכוין כו'. אחר זמן בא לידי ספר כנה"ג וראיתי שכתב בסדר הגט שער השמות סעיף פ"א ריבצא במקום שקורין אותה בחירק כותבין ריבצא בחד יו"ד ובמקום שקורין ריבצא בצירי רייבצא בשני יודי"ן עכ"ל: