א

סימן רח

מכתבי מהרא"י סי' י"ד מבואר דגרשון שכ' גרשום הוי פסולא דרבנן שהביא ראיה ממ"ש מודים חכמים לר"מ בשינה שמו כו' דהוי דרבנן כמ"ש בב"י קכ"ט ובלבוש כ' פסול ובש"ע כ' אינו גט וצ"ע וע' בש"א או"ג. ואפ"ל משום בדברי הימים סי' וא"ו נכתב על גרשון בן לוי חמשה פעמים גרשום הא' גרשם בלא וי"ו אחר שין וד' פעמים גרשום בוא"ו אחר השין. אם פחתו אות א' המורגשת במבטא משמע ממ"ש בתה"ד סי' רל"ג אבל איפכא הפסיד וק"ל עכ"ל הרי דבתוספת אות א' דהיינו מחזקיה לחזקיהו הפסיד וה"נ דבגרעון אות א' דמ"ש. אע"ג דכ' מי שנק' חזקיהו וכ' חזקיה לא הפסיד היינו משום דחזינן שהתלמוד קיצר הלשון מחזקיהו לחזקיה ומשו"ה ה"ל כחניכתו דכשר משא"כ היכא דלא ידעינן אם הוא קיצור ויש לחלק משום דחזקיהו הוא שם לאדם אחר גרע אע"ג דכ' שם שבשניהם נקרא חזקי' המלך מ"מ כ' שגם אחרי' נקרא בתרי עשר חזקיה וא"כ י"ל דחזקיה המלך נק' ג"כ חזקיהו וחזקי' הוי חניכתו והאחרי' נק' חזקיה לבד דוקא ואם כ' בוי"ו דמי' לחזקיה מלך ומש"ה פסול וצ"ע. ובכתביו סי"ד מבואר דגרשון וגרשום פסול משום דמצינו שמו בתורה הא לא"ה כשר אע"ג שיש חילוף נ' למ' הוי כחניכא ולא מסתבר דגרעון אות א' גרעא מחילוף וי"ל דשא"ה שנ' ומ' מתחלפים כמ"ש ב"ש בש"א או"ג בשם מהרי"ט וגם בב"ש שם משמע דבפיחת אות א' מורגש במבטא פסול מדכ' בגרשון שכ' חסר כשר שאינו נרגש במבטא משמע דבנרגש פסול. אמנם ממ"ש או"ח גבי חזקיה כ' דלפ"ד לבוש וט"ז כשר בשם המובלע בחבירו א"כ כ"ש בגרעון אות א' ומ"מ למעשה החמיר הב"ש וגבי מתתי' כ' בשם רש"ל דס"ל דבמובלע כשר ולפי"ז ה"ה בבעניא (שצ"ל ביו"ד לפי המבטא ונלמד מפעסיא לפמ"ש הרי"ש בסוף רמב"ם דברדיצוב ח"ג) אם כתבו בענא כשר ואין לומר דכשהחסרון באמצע גרע דהא יהונתן שכ' יונתן כ' הב"ש בס"ש דדמי לחזקיהו שכ' חזקי' וע' ב"י או"ח סי' תר"צ מ"ש בשם רשב"א גבי צ"ל כתובה כולה כו' דחסרון באמצע עדיף ועב"ש ס"ש בשבתאי שכ' שבתי פסול משום דהוי ב' שמות כגרשון גרשום משמע הא לא"ה כשר והיינו כרש"ל וי"ל דלרוחא דמלתא כ"כ דפסול לכ"ע ועוי"ל דבעניא שכ' בענא אין כ"כ חסרון אות גמור כי בלא"ה אין היו"ד נרגש במבטא כ"כ ויש לדמותו ליאודה שכתבו יהודה או להיפוך שכתב ב"ש בשם ס"ש דכשר וכ"ד מהר"א בן ששון בת' סי' ל' בזויי שכתב זוהי דכשר. ואמנם ממ"ש ב"י סי' קכ"ח בשם רשב"ץ בתונס שכתב תנס דפסול א"כ יש להחמיר. וכן ראיתי בת' ב"א החמיר מחמת זה בפעסיא ובגנעסיא שחסר יו"ד אחר ס' אמנם בת' מהר"א ששון סי' ל' העתיק תנס שכ' תאניס וא"כ אין ראיה משם. ומ"מ תמיהני על ת' ב"א שלא הזכיר היתר הב"ש במובלע וי"ל דזה נדחה ג"כ מתנס לפמ"ש ב"י ומ"מ גם לפמ"ש ב"י בשם רשב"ץ כל כתב בבלבול הוי כמי שאינו א"כ הא דפסול היינו כשלא כ' רק שם זה ואם הוא כמי שאינו הרי חסר שמו. אבל בנ"ד שנכתב הטפל ושם העיקר א"כ אם הוא כמי שאינו הרי בחסר הכינוי כשר. וצ"ע דהרשב"ץ מיירי משם עירו א"כ אם הוא כמי שאינו הרי בחסר כשר. וי"ל דרשב"ץ סובר כהאומרים דחסר מקום דירה פסול. ואצ"ל בניה דנגזר מבניהו ליתא כמ"ש הובא בנ"ש וב"ש דבניהו אינו נמצא בינינו ועמ"ש בשם בילא יש לכתוב בא' הגם שנגזר מבלהה. ולכתחלה נ' דצ"ל בעניא ביו"ד ואין לומר מ"ש בלומא שכתב ב"ש ונ"ש בלומא לא בליומא די"ל שבהם היה ההברה בלא יו"ד תדע דמ"ש מבתיה שנכתב בתורה יו"ד. מ"מ לענין שם עיר לובאוויטש נ' דא"צ יו"ד אחר הלמד דלא גרע מבלומא. והמדקדקים במכתבים ראיתי שכותבין יו"ד וצ"ע בגיטין: