א

סימן רז

על אודות הכינוי ליקותיאל הנק' בפ"כ קושי' האיך לכתוב אם כמו שנק' בפ"כ או קושקא כמ"ש בב"ש בשמות אנשים. ועיין בב"ש אות יו"ד גבי יקותיאל כ' ע' אות קוף וכוונתו למ"ש שם קושא או קוסא אלף בסוף והוא כינוי ליקותיאל עכ"ל הרי להדיא דאם נק' קושא או קוסא יש לכתוב כן ולא קוסקא. ואם לכתוב באלף או ביו"ד בסוף גם זה נת' שם דתלוי באם דוחקי' האות האחרון או לא ע"ש. ועל אודות הג"פ שכ' מע"ל דוב המכונה בער והוא נק' כעת בפ"כ בענא ואין קוראים אותו בער כלל רק בכתובה נכתב דוב בער והגיד לו המופ' מו' יצחק משמי שיש לכתוב גט אחר ושואל מעל' האיך לכתוב המכונה בער המכונה בענא או המכונה בענא ואם שם בענא באל"ף בסוף או בה"א. וגם שאל מ"ש ממ"ש הב"ש סק"ג שאפי' לפי דבריו שנחלק על הרמ"א בכתב שם טפל לחוד מ"מ בכ' שם העיקר מודה דכשר ובנ"ד זה השם דוב הוא עולה בו לתורה כו'. ודאי כן הוא אם לא הי' כותב רק דוב ולא כ' הכינוי כלל הי' כשר לכ"ע משא"כ אם כ' כינוי שאינו נק' בו עתה כלל גרע טפי כי יוכלו לטעות שאינו זה האיש כלל מאחר שאינו נק' בשם זה כלל שבעלייתו לס"ת נק' דוב וההמון קוראים אותו בענא א"כ אין זכר לשם בער כלל ומכיון שנכתב המכונה בער יסברו שהוא אחר ועידי מסירה לא מהני כמבואר בב"ש סק"ה ואע"פ ששם בער נק' בו בעת לידתו לא מהני כיון שנשתקע לגמרי. וכמ"ש הלבוש סוף סעי' י"ח וז"ל אשה שנקראת בעת הלידה שמחה ואח"כ קראוה מקצת בל"א וריידא כו' עד ואם נשתקע ממנה שם שמחה והכל קוראים אותה וריידא אין כותבין רק וריידא לבדו ואם [כתב] גם שמחה פסול שכיון שנשתקע ממנה הרי הוא שם אחר לגבי דידה שאינה ניכרת בו עכ"ל והסכים עמו הב"ש סקל"ז. אלא שלא הביא לשונו שם. ובסדר שמות נשים באות ש' הביא זה אבל לא העתיק מ"ש גם שמחה כו' ואפשר ט"ס בב"ש שם דבלבוש נ' ודאי שצ"ל גם כדמסיים הרי הוא שם אחר לגבי דידה כו' ועב"ש שמות נשים אות ב' מש"ש בשם הלבוש גבי צפורה מבואר דט"ס הוא באות ש' דאל"כ מנ"ל דפליג לבוש על מהר"ם מינץ. ונ"ד דמי לזה ששמחה הוא לה"ק של וריידא כי פי' שמחה הוא פרייד כידוע. וא"כ לכאורה הם כשם א' ואעפ"כ פוסל שם שמחה שנק' בו לבד בעת לידתה. כשנשתקע. א"כ ה"ה ממש שם בער אף שהוא פי' של דוב ונק' בו ג"כ בעת לידתו מ"מ בנשתקע פסול אם כתבוהו אע"פ שכתב שם דוב ג"כ כמו שבשם פוסל אף שכתבו שם וריידא ג"כ כמ"ש ואם כתב גם שמחה פסול כו' גם דייקא מכלל דכתבו וריידא ג"כ ואפ"ה פסול ולפיכך אין לכתוב המכונה בער כלל רק המכונה בענא ובאל"ף בסוף דמאי שנא משם בונא שבב"ש. ובאמת שי"ל דנ"ד אתיא בכ"ש וק"ו מדינו של הלבוש ולא בהוא הדין לבד כי בשם הי' מקום להקל יותר לפי ששם וריידא הוא לעז ושמחה הוא לה"ק והיה אפשר להקל במקום שדרך שכל איש ואיש יש לו שם בלה"ק שקובעים לו בעת הכנסה לברית שאז אפי' נשתקע שם זה ונקבע לו שם אחר לעז יש להקל בדיעבד בכתבו שם הראשון לבד כמ"ש מהרי"ק שרש פ"ו והוא כעין מ"ש הב"ש סס"ק ל"ז בשם ט"ז (ומ"מ במדינתינו אין שייך טעם זה כי שם וריידא דרך לקבוע לנשים בלא שום צירוף שם לה"ק כידוע) משא"כ בנ"ד שהשם שנשתקע הוא שם לעז ובודאי שאין הכל קובעים שם לעז בעת המילה א"כ אין שייך טעם הנ"ל של מהרי"ק ויש לפסול בודאי אם נשתקע וכתבוהו ואין לומר דמ"מ יש להקל כיון שבמדינתינו ידוע שכל הנקראי' בעת המילה שם דוב קובעים להם כינוי בער איש לא נעזב וא"כ כיון ששם דוב לא נשתקע ממנו ה"ל כאילו גם שם בער לא נשתקע ממנו ולכן לא יטעו שום א' מהם עליו לומר שהוא אחר בשמעם שם בער כיון שיודעי' עכ"פ משם דוב ה"ל כיודעים שם בער וי"ל לכאו' דזה עדיף מעובדא דמהרי"ק שכתבו שם אליהו לבד שנקרא במילתו ונשתקע אח"כ ונקרא בפ"כ בלי וכינוי זה אינו מיוחד לאליהו דוקא ואעפ"כ התיר משום שדרכם במדינה לקבוע לכל איש שם לה"ק בעת המילה ולפיכך לא יוציאו לעז כשיראו שכתוב בגט אליהו שהרי גם מקודם לכן היו יודעים שיש לו שם משמות היהודים אשר הם בכתובים וכך יאמינו לשם אליהו כמו לשם אחר עכ"ל. הנה מדבריו מבוארים דאפי' לא מוכח כן מן הכינוי בלי שנק' שמו כן בפ"כ שהשם לה"ק שקבעו לו בעת המילה הוא אליהו דיש לומר ששם אחר היה אעפ"כ התיר כשכתבו שם אליהו ואע"פ שנשתקע משום שעכ"פ ידעו שהיה לו שם משמות היהודים בעת המילה וסגי בהכי לשלא יוציאו לעז על שם אליהו כי כך יאמינו לשם אליהו כמו לשם אחר מאחר דעכ"פ הי' לו שם אחר תחלה בעת המילה וע"ש שהוכיח כן מן התוספתא גר ששינה שמו לשם א"י שהוא כשר מהאי טעמא. וא"כ י"ל דכ"ש בנ"ד ששם דוב הידוע לו כעת מורה על שבודאי כינו לו בעת מילתו שם בער כמו שדרך המדינה כן דמהני אם כתבו שם בער אפילו כשנשתקע לגמרי שלא יוציאו לעז שהוא אחר מכיון שיודעים ששמו דוב בודאי היה לו כינוי בער במילתו ועדיף מעובדא דמהרי"ק שבכאן שם דוב מורה על שנקרא לו כינוי בער בודאי והתם לא מוכח מכינוי בלי שנק' שמו אליהו בדוקא. ואין לדחות ולומר דשא"ה בעובדא דמהרי"ק שהכל יודעים שהי' לו שם אחר בעת המילה מלה"ק ודאי כיון שכעת נק' שמו בלי שהוא לעז ושם זה נק' בפ"כ וידוע להם שכל הנקראים בשם לעז הי' להם שם לה"ק בודאי וא"כ לא ימצא שום אדם שיעלה בדעתו שמא לא היה להם שם אחר בלה"ק וכיון שכן אע"פ שלא ידעו אם נק' שמו אליהו או שם אחר לא איכפת לן דכך יאמינו על אליהו כמו לשם אחר מאחר שעכ"פ יודעי' שיש לו שם אחר. משא"כ בנ"ד שהכינוי הנק' בפ"כ הוא בעני' ושם זה אינו מראה שבודאי היה לו שם של לה"ק במילתו לפי שבמדינתינו אין הנהוג קבוע כ"כ לקבוע שם לה"ק דוקא ואפילו אם נהוג כן מ"מ אינו מורה על שם לה"ק שיצא ממנו כינוי בער דאילו היה נק' בשם זה כמו דוב לא היה נקרא בעני' כי בעני' שייך לכינוי בנימין וכה"ג וגרע מעובדא דמהרי"ק ששם בלי עכ"פ יכול להיות לו כינוי אליהו משא"כ כינוי בעני' אין שייך לכינוי בער ואפילו לשם לה"ק ששייך לו כינוי בער וא"כ הרי אותן רוב העולם שקוראי' לו בעני' כשיראו שם בער יסברו שהוא אחר שהרי אין יודעי' ודאי שהי' לו כינוי זה במילתו. ולא עוד אלא שאפי' שם לה"ק השייך לכינוי בער רחוק הוא בעיניהם שהיה לו במילתו. ואע"פ שיש בזה חדא למעליותא מבעובדא דמהרי"ק. והוא מה ששם דוב יודעים בו ג"כ קצת אנשים עכשיו שבעלייתו לס"ת נק' כן ולגבי אותן היודעי' עדיף טפי מבעובדא דמהרי"ק שהם ידעו ודאי שנקבע לו כינוי בער במילתו מאחר שדרך המדינה כן משא"כ בעובדא דמהרי"ק שאין שם בלי מורה על כינוי אליהו דוקא. מ"מ יש צד לגריעותא לגבי אותן שאין יודעי' משם דוב כנ"ל שבשמעם בער לא יסברו שהוא זה ומאן לימא לן דחשוב מעלה זו נגד חסרון זה מאחר שמהרי"ק הוציא דינו מהתוספתא הנ"ל ומשם אין ראי' רק לדינו ולא לנ"ד. הא ליתא כיון דמ"מ אילו היה נכתב שם דוב לבדו היה כשר אע"פ שרבים קוראים אותו בענא וכינוי זה אינו מראה על דוב מ"מ היה כשר שהרי שם שעולה בו לס"ת עיקר הוא כמ"ש בש"ע סעי' י"ח וא"כ מה שכתבו עמו כינוי בער אינו מזיק דה"ל כאילו כתבו דוב לבד מאחר שכל מי שנקרא שמו דוב יש לו בודאי כינוי בער במדינתנו. כ"ז הי' נראה לכאורה. אמנם באמת אין להקל מחמת זה כי סברא זו שאנו אומרים שכל מי שנק' דוב קובעים להם כינוי בער במילתו וכל השומע שם דוב יודע ודאי שנק' בער היינו באין לו כינוי אחר עכ"פ. אבל כאן מאחר שכינוי בעני' שגור בפ"כ ואפילו מי ששומע כשקוראין אותו לס"ת דוב יודע שכינויו בעני' א"כ יסברו שלא הי' לו כינוי בער כלל דדלמא אירע מקרה וקראוהו בעני' מאחר שנק' כן (ויש ליתן טעם כגון שנולד בן ורוצה ליתן לו שם אחר אבי אשתו שהי' נק' דוב בער ואמנם אביו ג"כ בחיים ונק' ישכר בער ואינשי קפדי בהכי שלא לקרות הבן כשם אבי האב בחייו כמ"ש מהרש"ל גבי אברם ע"כ קורא לו דוב לבד ואז מכנהו כינוי אחר) ואין כאן צד המכריח לומר שנק' בער במילתו דהתינח אם לא היה לו שום כינוי אחר אפשר לומר כמ"ש מהרי"ק שבודאי איש לא נעזב שלא יהי' לו שם בלה"ק. וה"נ בהיפך איש ששמו דוב ודאי היה לו כינוי בער והיינו כשאין רואין שיש לו כינוי אחר אבל כיון שרואין שיש לו כינוי בעני' אין דרך זה שנהוג לקרות לדוב בער כדאי להכריח שבודאי לא קראו לו בעני' וודאי קראו לו בער דכולי האי לא אמרי' ולכן כשיראו נכתב דובער יטעו שהוא אחר כמש"ל גבי שמחה וריידא כו'. אך הנה מצאתי בב"ש בשמות נשים אות ב' שכ' בשם מהר"מ מינץ אפי' נשתכח שם צפורה כותבין שם שניהם וכ' שם שהלבוש חולק ע"ז כנ"ל. אלא שדעת הב"ש נ' כהלבוש. ומ"מ לענין דיעבד אינו מוכרע כ"כ דעת הב"ש. ומ"מ כיון שאפשר ליתן גט אחר למה להכניס עצמינו בפלוגתא. והגם שכ' ב"ש שם דבשמות הדומים הוי כאילו לא נשתקע וא"כ י"ל דה"ה כינוי בער שהוא פי' דוב. מ"מ יש לחלק ועוד דכאן גרע כיון שנק' כינוי אחר כנ"ל עוקר הראשון:

אמנם כ"ז היינו בנשתקע שם בער לגמרי אבל אם קצת קוראים אותו כן אפילו שהרוב קוראי' אותו בעני' יש להקל בדיעבד דא"כ לא גרע שם בער מכינוי הטפל והרי דעת רמ"א להכשיר באם כתבו שם הטפל וכ"ד הב"י. והב"ש סק"ג כתב שכן דעת הרא"ש ולא כהט"ז שדחה דיעה זו לגמרי לומר שאפילו הרא"ש והטור לא ס"ל כן שז"א לפ"ד הב"ש וע' ק"נ פ' השולח סקכ"א פי' ג"כ כן דעת הרא"ש. וא"כ נהי שיש להחמיר כהט"ז וב"ש בכתב שם הטפל לחוד. אבל בנ"ד ששם העיקר שהוא דוב כבר נכתב רק שבכינוי כתבו כינוי הטפל ולא כינוי העיקר י"ל שגם הב"ש יודה בפרט שהוא בשם אביו לבד להקל בזה יותר כמ"ש ב"י בשם פסקי מהרא"י. ואמנם לכאורה יש למצוא קולא עפמ"ש רבינו ז"ל בת' נידון מסטיסלאוו וז"ל ומאחר שזהו שמה הראשון יש להכשיר בדיעבד כמו בגר כו' אבל באמת אין ראי' משם דבב"ש סקל"ז הקשה ד' לבוש אהדדי ופי' דה"ט כיון שם א"י אין לשום בר ישראל וע"כ צ"ל דבעיר שאני כיון שנותן הגט תוך העיר זו. תדע דהא בששולח משם לעיר אחרת החמיר ואילו דמי ממש לגר אין לחלק אם שולח למ"א ודו"ק וע' בת' פמ"א ח"א סי' י"ט ת' הגאון ר"ג ז"ל:

אם לכתוב דוב המכונה בעני' או דמתקרי לפי שבעני' אינו כינוי לדוב לדעת הנ"ש גבי חזקי' דמתקרי חת יש לכתוב דמתקרי ולפ"ד הב"ש יש לכתוב המכונה וי"ל דגם להנ"ש יש לכתוב המכונה כי דוקא גבי חת כ"כ לפי שנז' בתורה בני חת וכן אורי' החתי. משא"כ בעני' אינו שם לה"ק עכ"פ כי בניהו אינו נמצא אצלינו כמ"ש הב"ש ונ"ש בשם רש"ל: