ו

אלא שלפי"ז צריך ליישב הראי' שהביא מהרי"ט וסהמ"ק לשיטתם. וז"ל מהרי"ט שם למה לא יהא נאמן כיון שבשעה שאמר שהוא גדול עדיין לא נתחייב מיתה הרי הוחזק. אם שוב עבר עבירה למה לא יתחייב מיתה. הא למה זה דומה לאיש ואשה שבאו ממ"ה זה אומר זאת אשתי וזו אומרת זה בעלי. שאם לאחר מכאן זינתה מתחייבת מיתה ואילו א"א שאמרה נטמאתי אינה נאמנת. ועוד בפרק החולץ אמרי' אשתמודעינהו כו' וכתב רב אלפס כו' (הועתק לעיל סי' ג') ובירוש' פ' מי שקינא אמר לו ע"א חלב הוא והתרו בו שנים לוקה עיקר עדותו לא בע"א הוא עכ"ל. והנה הראי' הראשונה כתב ג"כ בסהמ"ק וז"ל אבל אם העיד לפני ב"ד אפי' היא עצמה אמרה בפני ב"ד שנתקדשה והוחזק' א"א עפ"י וכן בשאר איסורים עפ"י ע"א קיי"ל דסוקלין על החזקות והכי קיי"ל דבע"א אומר מת ונתקבל עדותו הרי הוא כשנים ואם נתקדשה על ידו פשיטא דהיא א"א גמורה לחייב כל הבא עלי' ובהדיא כתב הרמב"ם בפ"א מהא"ב וכן אשה שאמרה א"א אני אינה נהרגת על פיה עד שיהיה שם עדים או תוחזק. והיינו שתעיד בפני ב"ד שתוחזק א"א עכ"ל. הנה מ"ש הא למה זה דומה לאיש ואשה שבאו ממדה"י י"ל דבודאי לא דמי דשאני התם שחזקה זו הוא עפ"י מעשה גמור ששניהם עושים מעשים המראים לנו שהם איש ואשתו וגם שהם מתמידים במעשים אלו ל' יום לפיכך הוי חזקה. משא"כ הכא ליכא הני טעמי שאין כאן מעשה גמור רק דיבורא בעלמא דאמר האב. וגם אין שייך לומר שמחזיק כן ל' יום שהרי חזקה זו אנו עושים ומחזיקים זה עפ"י מ"ש האב. א"כ כיון דחזקה זו מכח אמירת האב באה. והאמירה עצמה אינה כלום א"כ גם החזקה שמחמתה אינה כלום. הא למה זה דומה לאותה שאמרו בסנהדרין פז"ב (דף כ"ד ע"ב) הבא לידון בשטר ובחזקה דס"ל לרבי דנידון בשטר ולא בחזקה כיון דחזקה מכח שטר קאתי' ואף לרשב"ג דבחזקה נמי סגי מ"מ מודה (הג"ה. ל"ד ממש דהתם נמצא שהשטר מזויף משא"כ הכא לא נתברר שהאב אמר שקר) דאם נמצא השטר בטל אזי החזקה ג"כ בטילה כמ"ש בטוש"ע ח"מ סי' ק"מ סעי' ד' ה'. אע"ג דאילו לא הזכיר השטר הוי סגי בחזקה לחוד מ"מ השתא גרע טפי כיון דידעי' סיבת חזקה זו דמכח שטרא זה קאתי והאי שטרא חספא בעלמא הוא. משא"כ בשאר חזקה אמרי' דמסתמא שטרא מעלי' ה"ל ואבד. וה"נ באיש ואשה שבאו ממדה"י זה אומר זו אשתי כו' והוחזקו כן ל' יום אמרי' דמסתמא היו קדושין גמורים וחזקה זו שבא' מסיבתם מעידה ע"ז משא"כ הכא מה שאנו מחזיקים אותו בבן יג"ש כיון שידענו סיבת החזקה והוא מאמר האב בני זה בן יג"ש וידענו דאמירה זו חספא בעלמא היא לגבי מכות ועונשין א"כ ה"נ החזקה דאתי' מחמתה בטילה ומבוטלת. וכ"כ להדיא בסה"ת סי' קל"ג שהבאתי למעלה סי' ד' דאפי' ראינו שעמד והתפלל והשלים לעשרה בבה"כ אינו כלום דשמא עפ"י האב עשו כן. אלמא דאפי' אמר האב כן מקודם והוחזק בחזקה גמורה על פיו במעשה ממש שעמד להתפלל כו' אפ"ה לא מהני. והיינו מטעם הנ"ל כיון שידענו סיבת החזקה ובהבטל הסיבה בטל המסובב כשל עוזר ונפל עזור. וכ"כ שם להדיא דלא מהני אא"כ הוחזקו בשנים עפ"י הגבירות והשכנים שלא עפ"י האב כו' ר"ל בעיר שדרים בה ויודעים מעצמן דאל"כ משכחת לה אפי' בעיר שלא דר בה. ואפי' גם בזה י"ח שהרי בסה"ת עצמו כתב שיש להשיב את הארי. גם משמעות הרמב"ם דבעי' עדים דייקא ולכן הביא בש"ע סי' קס"ט דעה זו בלשון וי"א והדעה הראשונה הביא בסתם דבעי' עדים. (וע' בלבוש שם שהעתיק טעם הראשון שבמר' פמ"ח משום דאין מדקדקי' כו' והיה לו להעתיק טעם שכ' שם בשם ר"י דשמא עפ"י האב עשו כן):

ז גם מ"ש בסהמ"ק אפי' היא עצמה אמרה בפני ב"ד כו' דסוקלים על החזקות כו' לא ידענא מנ"ל הא. דאפשר דלא מהני החזקה אלא בששניהם מחזיקים זע"ז זה או' זו אשתי וזו אומרת זה בעלי. וטעמא רבא נמי איכא במילתא משום דהתם סברא הוא דמהימני דהרי בידיהם לקדש זה את זה וכיון דאמרי שהן איש ואשתו מהימני ע"י החזקה משא"כ כשהיא מחזקת עצמה לבד. ואע"ג דברמב"ם ספ"א מהא"ב לא משמע כן שהרי כ' דה"ה שזו אחותו או אמו אע"פ שאין בידו לעשותה אחותו אילו לא היתה אחותו. מ"מ עכ"פ שניהם מחזיקים. ועוד והוא העיקר דעכ"פ עושים מעשה. משא"כ כשהיא לבדה מתחזקת ע"י דיבורה לא"א ודאי דלא מהני לסקילה עכ"פ לד"ה כמ"ש מהרי"ק שרש פ"ז באריכות דהתם יש מעשה גדול המעיד על החזקה שהרי היא עמו כאשה עם בעלה כו' ע"ש. ואף למלקות דמסיק שם דמהני חזקה באמירה לבד מיירי ג"כ בשהיו שניהם מחזיקים זו שהיא ארוסתו וזה שהוא ארוסה כו' וזמן רב מאד ע"ש. אבל באמירה לבד בב"ד לא ידענא מנ"ל דהוי חזקה (ואפשר דאף אמתלא מהני בזה והכל לפי האמתלא כדמשמע בכתובות פ"ב ובש"ע סי' מ"ז) ומה שפי' בהפלאה שם דמיירי שלא בב"ד דאל"כ מ"ש מעדי' בח"מ סי' כ"ט י"ל דאינו מוכרח שיש לחלק דשאני התם דכבר זכה זה בעדותם ואין בידם להפקיע זכותו של זה ע"י אמתלא משא"כ בענין א"א הייתי שאינה מפקעת זכות אחרי' ע"י אמתלא לכן נאמנת תדע דבאמרה שנתקדשה לפלוני ס"ל להרא"ה דלא מהימנא מה"ט. אלא שמ"מ בעדות עדיפא יותר דהתם שכנגדו תובע זכותו משא"כ בנדון של הרא"ה שאותו פ' אינו לפנינו. וע' בחוות דעת סי' קפ"ה תמצא תירוץ אחר לקושיא זו של סהמ"ק מעדות ע"ש באריכות. [ע' מפתח]. והרי הרשב"א בתה"א ש"ז פ"ב הובא בב"י בי"ד סי' קפ"ה כ' שיש חילוק גדול בין מעשה לדבור לענין חזקה והסכימו עמו כל הפוסקים שם ובי"ד סס"י א'. ואף לפמ"ש הת"ש בי"ד ס"ק ע"ט ג"כ י"ל דהיינו דוקא בדבר התלוי בה לבד כנדה וטריפה משא"כ בקדושין כנ"ל וגם הוא כתב שלא החליט בזה למעשה. וע' בתשובת פ"י חאה"ע סי' א' דהאריך דחזקה דדיבורה לא מהני ומשמע אפי' הודית בב"ד שהרי שם היה מעשה שלקחה כתב מהרב והקהל כו' ע"ש. ועוד דאפי' אי מהני י"ל דהיינו דוקא חזקה שהחזיקה היא על עצמה ולא מה שהחזיק עליו אביו. דכיון שהחזיק עצמו כן איהו אפסיד אנפשי' והתיר עצמו למלקות ולמיתה אבל מה שהחזיק עליו אביו מ"מ אין אביו נאמן יותר מעד א'. אע"ג דבקדושין (ס"ג) לרב אסי אביו עדיף מינה היינו משום דס"ל דרחמנא הימני' לקטלא משא"כ לדידן אלא משום חזקה י"ל דבעי' שתחזיק היא על עצמה ועמ"ש הט"ז בי"ד סי' קפ"ה בשם מהר"ל מפראג ולדבריו ודאי חזקה דידה בעי'. ועי' מל"מ פ"כ מהא"ב דין י"ב ולדבריו כ"ש דחזקה דאב לא מהני וע' ס"ט סי' קפ"ה (ומה שנסתפק שם באשה שאמרה א"א אני והוחזקה ע"י אמירה זו ל' יום אי מהני אח"כ אמתלא אשתמיטתיה תשובת רמ"א סי' ב' שהביא בעצמו דכ' דמהני אפי' אחר ימים רבים כו' ע"ש שהוכיח כן מל' הגמ' לימים כו'). ומ"ש עוד בסהמ"ק ובהדיא כ' הרמב"ם או תוחזק נ"ל דפי' דתוחזק היינו היכא שיש לה איש ואומרת שזה בעלי ומתנהגין כן וכדלעיל בשם מהרי"ק דבלא מעשה לא הוי חזקה לענין ד"נ עכ"פ וכן פי' בתשובת פ"י הנ"ל דל"א ריש עמוד ד'. ועוד דאי באמירתה לחוד הוי חזקה א"כ מ"ש מעובדא דכתובות (דכ"ב) הנ"ל דיכולה לחזור בה אפי' אחר ל' יום כנ"ל בשם רמ"א. ומשום דאמרה בב"ד אין לחלק דלא דמי לעדות כנ"ל בשם החוות דעת. וע' בכ"ש שלהי קדושין דאמירה נמי מהני לגבי דידה למלקות אם לא נתנה אמתלא ולא כן כ' בס"ט סי' קפ"ה וע' חוו"ד שם דא"כ ה"ל התרא' ספק אך מ"ש כן בשם תשובת רמ"א סי' ב' ליתא שם בתשובת רמ"א שלפני דפוס אמשטרדם. ומ"ש עוד בסהמ"ק והכי קיי"ל דבעד א' אומר מת כו' ואם נתקדשה על ידו פשיטא דהיא א"א גמורה לחייב כל הבא עליה. במחילה מכבוד תורתו וחסידותו אשתמיטתי' לפי שעה התוספות דחולין (דצ"ו ע"א) ד"ה פלניא שכתבו להדיא בהיפוך וע' בס' תורת גיטין בחי' למס' גיטין רפ"ק שכ' שהתוספות חולקין עמ"ש הרמב"ם אבל האיסור עצמו הוחזק בע"א כו' ולא ידעתי הכרח לזה דהתם שאני דעד א' נאמן באיסורין כנ"ל משא"כ הכא דמדאורייתא אין עד א' נאמן. אך ממ"ש גבי סימנים את"ל סי' דאורייתא קשיא. ולשיטתם צ"ל דהירוש' פרק מי שקינא שממנו מקור דעת הרמב"ם אתי' כרב אסי בקדושין (ס"ג) ואנן קיי"ל כרב ור"ח. וא"כ בלאה"נ לק"מ קושיי' מהרי"ט דלעיל רסי' ו' מהירוש' והיא קושיי' סהמ"ק לעיל רס"י ה'. מיהו אף להרמב"ם דהלכתא כהירושלמי לא קשה מידי כנ"ל