ג

אך באמת בתירוץ קושיא זו נלע"ד בענין אחר. והוא דלכאורה י"ל האיך למדו הפוסקים דמדעל"ג ע"א נאמן מהא דאשתמודעינהו שבהחולץ (ל"ט). הרי התם לא אמרו דהטעם משום דהוי מדעל"ג אלא משום דגלויי מילתא בעלמא הוא. ובודאי שיש הפרש בין לשון זה ללשון מדעל"ג. וכמעט שאין זה ענין לזה כלל. ולפיכך פי' הרי"ף בהחולץ שם וז"ל גלוייא מילתא בעלמא דלאו אמילתא דאיסורא קא מסהדי ולאו אממונא קא מסהדי אלא מילתא בעלמא הוא דמגלו דהדין ניהו גברא פלן והא ניהי איתתא פלניתא כו' עכ"ל. הנה לא כ' שהטעם משום דבדעל"ג לא משקרי אינשי אלא תלה הטעם לפי שעדות זה אינן מעידים בעדות ערוה או ממון ממש רק שמעידים שזה הוא פ'. והרי אם לא ענין החליצה בודאי היה נאמן ע"ז שהרי אין כאן רק גילוי ענין בעלמא שאין הענין ממון או איסור ובודאי שע"א נאמן בזה. ומשום שאח"כ נוגע הענין לחליצה או לממון לא פסלי' עדותו למפרע זהו ביאור דבריו למבין. ובודאי נמוקו עמו שלא פי' הטעם משום דבדעל"ג לא משקרי אינשי. דהא בפ' האשה רבה מיבעי' לן מ"ט דעד א' נאמן לומר מת בעלך ואי פשיטא לן דבמדעל"ג עד א' נאמן מהתורה מאי מיבעי' לן. ועוד דא"כ בעי' דעד א' במלחמה וע"א בקטטה אי מהימן אמאי לא פשטוהו מהכא. ואע"ג דע"א במלחמה פשט' הרי"ף ממקום אחר מ"מ בקטט' נשאר בתיקו. א"ו דשאני גלוי' מילתא ממדעל"ג כנ"ל. וכ"כ להדיא התשב"ץ עצמו באריכות סי' פ"ג ז"ל והוי יודע ששני דברים הם בענין זה הא' מדעל"ג והשני גילוי מילתא ויש קצת הפרש ביניהן אף אם נסכים לד' הרמב"ם ז"ל שהשוה אותם בדיניהם וההפרש ביניהם הוא דמדעל"ג הוא הדבר שאין לנו בו שום ידיעה וגילוי אחר זולת מה שהעיד בו העד אלא שיכול להתברר אח"כ בבירור אמיתי אם העיד באמת או בשקר וגילוי מילתא הוא בהפך מזה שהדבר קרוב לנו שכ"ה כמאמר העד אלא שהוא מכוסה ונעלם קצת ואחר שגלה לנו זה העד אותו כיסוי הוחזק הדבר בדעתינו כאילו נודע לנו עפ"י ראיותינו מצד מה שהיה כבר דעתינו נוטה לזה. ואין ספק שאם במדעל"ג ע"א נאמן כ"ש בגילוי מילתא אבל אפשר היה לומר שיהיה נאמן בגילוי מילתא ולא יהא נאמן במדעל"ג לפי שבגלוי מילתא כבר נגמרה ידיעת הדבר עכשיו אחר גילוי זה ואין אנו סומכים בזה על ענין עתיד לבא. אבל במדעל"ג הדבר שאנו סומכים עליו הוא ענין העתיד לבא שיבא מי שיכחוש לזה שהעיד עדות זו ואפשר הוא שזה יסמוך שלא יבא מפני סבות ומקרים כו' עכ"ל בקצרה. הנה עם היותו סובר דבמלדעל"ג נאמן ע"א מדאורייתא אעפ"כ מודה שאין שום ראיה לזה מהאמנתו בגילוי מלתא שהוא ענין אשתמודעינהו הנ"ל. ומש"ה אין שום קושי' כלל על הריב"ש מהפוסקים הנ"ל דריש סי' ב' דאדרבה עלייהו קשיא לכאורה האיך למדו מדעל"ג מאשתמודעינהו דהוי גלוי' מילתא. איברא שהתשב"ץ מפרש ענין גילוי מילתא שלא כפי' הרי"ף דלהרי"ף עיקר הטעם משום דעדותו אינו בדבר האיסור והממון גופא אלא מילתא בעלמא לומר שזה אחיו. ולהתשב"ץ הטעם שהדבר קרוב לנו שכ"ה כמ"ש העד וכמ"ש שם להלן שכשבאין לפנינו איש ואשה לחליצה בודאי דעתינו סומכת שיבם ויבמה הן כאילו היה הענין נודע אלינו באומדן דעתא אלא שנעלם ממנו קצת וגילוי מילתא אפילו מפי אשה וקרוב סגי עכ"ל: