א

סימן רו

שאלה בגט שנכתב שם אבי האשה שהיה נקרא בכינויו בער ולא היה יודעים אם היה לו שם הקודש דוב או ישכר ולא יכלו לידע בשום אופן כי היה מעיר אחרת וגם שם דרשו וחקרו ולא מצאו מי שיודע רק עד אחד אמר ששמע מפי א' שיודע שהיה נקרא דוב וזה אבי האשה כבר מת זה כמה שנים וכתבו כן בגט דוב המכונה בער אי שפיר עבדי אי לא:

הנה לכאורה דין זה הוא הלכה פסוקה בש"ע אה"ע סי' ק"כ סעי' ג' במש"ש שיהיו העדים מכירים שזה פ' ואשתו פלונית כו' ופי' הב"ש כלומר שמו כך הוא וכן שם אשתו וכת' עוד שם בשו"ע והכרה זו אפי' ע"פ עד אחד ואפי' ע"פ אשה וקרוב וכיון שכן בודאי ה"ה דעד מפי עד נמי מהני דלכאורה כל מקום שאשה וקרוב נאמנים ה"ה דעד מפי עד נאמן כמו שהוכיח הח"ץ בת' סי' קמ"א לענין עד מפי עד בשבוי' ותלמוד ערוך בבכורות (דף ל"ו) דאין עד מפי עד כשר אלא להעדות שהאשה כשרה לה דמינה עכ"פ דלעדות שהאשה כשירה לה ה"ה דעמפ"ע נמי כשר וע"ש שהכריח שדיוק זה מוכרח הוא. וכ"כ הרי"ף בפ' החולץ גבי ואשתמודעינהו דעד מפ"ע נמי מהימן ע"ש. ולכאורה יש בזה מקום עיון למה הושוו עמפ"ע לאשה. דהרי יש עדות שהאשה נאמנת שם מדינא כמו בכאן להכרת איש ואשה שהסכימו רוב הפוסקים והטוש"ע דאשה נאמנת. משום דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי בה אינשי והביאו ראי' מאשתמודעינהו שבהחולץ (דף ל"ט). ובעמפ"ע י"ל דאין שייך לומר מלדעל"ג שהרי מצי לאשתמוטי ולומר שזה הראשון הוא השקרן וכ"כ בתשב"ץ ח"א סי' פ"ב פ"ג פ"ד באריכות דע"א אפי' אשה וקרוב נאמן במלדעל"ג מדאורייתא ועמפ"ע אינו נאמן בזה דאורייתא אלא שחכמים הקילו בעיגונא ע"ש שהכריח זה מד' הרמב"ם. ואין לומר דלשטתו אפשר שבאמת יש לחלק ביניהם ולומר דיש דברים שאשה נאמנת ועמפ"ע אינו נאמן דהיינו במלדעל"ג היכא דלא שייך לומר משום עיגונא הקילו. ומאי דמשמע בגמ' דבכורות שהם שוים היינו בדבר דצריך עדות (והוא מה שאינו מלדעל"ג דאי במלדעל"ג אינו צריך עדות גמורה כמ"ש בתשב"ץ שם) ואעפ"כ אשה נאמנת ה"ה דעמפ"ע נאמן. אבל במלדעל"ג כיון דלאו מדין עדות נגעו בה רק משום דלא משקרי בה אינשי א"כ יש לחלק ביניהם באמת. הא ליתא דמדעל"ג לא שייך לומר רק שאינו צריך עדות גמורה אבל מ"מ בכלל עדות שהאשה נאמנת בו הוי דהוא ג"כ אינו עדות גמורה וכ"מ להדיא בספ"ק דר"ה דתנן התם זה הכלל כל עדות שאין האשה כשרה לה אף הן אינן כשרים לה. ובגמרא הא אשה כשרה לה אף הן כשרים לה אמר רב אשי זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה. ועדות אשה הוי מדעל"ג אלמא דהוא בכלל מ"ש במשנה עדות שהאשה כשרה לה. והא קמן דגם מדעל"ג נכלל במלת עדות. וא"כ דכוותה בבכורות בענין עדות שהאשה כשרה לה הוי כל מלדעל"ג לשטת התשב"ץ דאשה נאמנת בו בכ"מ וכמשמעות הפוסקים כאן. וא"כ האיך משוינן לה עמפ"ע דנאמן ג"כ בכה"ג כיון דבי' לא שייך לומר לא משקר כו'. ובשלמא בעגונא הקילו חכמים משום חומר שהחמרת עליה בסופה או משום דאיהי גופא דיקא כמ"ש התשב"ץ שם. אבל בשאר ענינים למה הושוו כיון שמדאורייתא אינן שוים: