ד

או שי"ל דהש"ע לטעמיה עפמ"ש בב"י דאם כתב שם הנשתקע נראה מדברי הקונדריסין דאינה מגורשת כמו שהאריך במכמ"א שע"ד סי' י"ג ומסיק שם סד"ה הן אמת דנ"ב ע"א דאף שכתב דמתקריא שם השני הגט פסול ואינה מגורשת. ודומה לדין הכתוב בש"ע סי' קכ"ט ס"ג. ולכן כמ"כ בדין דסעיף י"ג דה"ל כשם הנשתקע. אבל בס"ש בתשובה שבסוף ספרו סי' י"ד העלה להקל בדיעבד בכתב שם הנשתקע דמתקריא שם השני. ובכתבי מהרא"י סי' רי"א ג"כ ס"ל אף לכתחלה לכתוב כן עדיף. ואף שהמכמ"א שם חלק על הס"ש הנה בתשובתו בסוף ספר סדר אליהו רבא סי' י"ד דף ס"ד סד"ה ולי לע"ד היה. הסכים לדעת הס"ש דבמקום עיגון כל דהו יש להקל. ואף שלמעשה שם צידד עוד טענות זהו מפני שהיה אפשר למצוא טענות אלו. ועוד כי הצד השני שכתב שם היכא דהשם קבוע עכשיו הוי עדות לעצמו שיש לו שם אחר שייך בנ"ד ג"כ דהשם דעכשיו שאסיא ריזא קרוב מאד לשם שאסיא דרזנא כמ"ש לקמן. ולמעשה עכ"פ לדעת הס"ש שפסק כן למעשה להכשיר בשם הנשתקע דמתקריא שם דעכשיו. וכ"ד התה"ד ומהרי"ק. וכ"ש שכן גם דעת מהרש"ל ביש"ש נראה דה"ה והוא הטעם גם בדין הנזכר בש"ע סעיף י"ג.ואף שבג"פ סי' קכ"ט סי"ח סס"ק צ"ו העלה להחמיר באם כ' שם הנשתקע לגמרי מקריאה ומידיעה אף שכתב דמתקריא שם השני. רק ס"ל דאם נשאת לא תצא. הנה כיון שלא ראה ד' היש"ש י"ל שאין הכרח להחמיר כוותיה כיון הס"ש מקיל בזה. והנה בכתבי מהרי"א סס"י רי"א מבואר שבמקום הכתיו"נ היה שמו רק יקותיאל המכונה קופמאן וכן נכתב בגט רק הוא טוען שהיה לו שמו מחמת חולי היינו יוסף יקותיאל. וזה השם יוסף ניתן לו בארץ אחרת ומיום בואו לארץ הזאת אין מוחזק רק בשם יקותיאל וכינויו קופמאן והכשיר הגט מבואר מדבריו דלכתחלה היה צריך לכתוב גם יוסף אע"פ שהוא שם שיש לו במק"א וכאן אינו ידוע כלל וכלל. ואפשר כי במק"א ג"כ נשתקע זה השם אפ"ה חשוב שם שלו וזה ודאי כדברי היש"ש ועדיף מיניה. לכן מכ"ז נראה בדינו דהש"ע סי"ג כמש"ל דאם כתב השם שיש לו במק"א כשהוא שמו הראשון. דמתקריא השם שיש לו כאן הגט כשר. ואם כתב רק וכל שום הגט פסול כדברי ההמגי"ד ואם נשאת לא תצא. (ע' מענין שם הנשתקע בב"י דקי"ב ע"א בד"ה וכ' עוד שם. בסוף ד"ה. ובד"ה וכתב עוד בקונדריסים. ובד"ה כתב בתשובת מהר"י וויילא. גבי מי שנקרא בעת לידתו חיים. וגבי מי שנשתנה שמו. ובמהרי"ק ש' פ"ו ובגמ' ספ"ב דשבת ובכנה"ג ס"ק קמ"ו) וכן מצאתי בספר שמות דף קי"א סע"א בשם מהראנ"ח באשה נקראת בשם הינדל בעריסה מקום לידתה ונשבית ונפדית בעיר אחרת בקושט' וקראוה בשם קאלומירה ונשתקע שם הינדל ובאה להתגרש לפני מורינו הרב ראנ"ח וכתב בגט קאלומירא דמתקריא הינדל עכ"ל וכ' ע"ז הס"ש ויש לדחות דשאני התם דבמקום לידתה לא נשתקע שם הינדל ממנה כו' עכ"ל הרי השם שיש לו במקום אחר עדיף משם הנשתקע:

אחר זה ראיתי בתשו' אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' מ"ם משמע דס"ל דכתב שם הנשתקע לבד בגט הגט פסול מדאורייתא. אף שהוא שמה שניתן לה מעריסה רחל. כיון דנשתקע לגמרי וקורין לה ראסיא. והנה מקור הדין בגמרא ספ"ב דשבת (דל"ו סע"א) גבי בבל בורסיף למאי נפ"מ לגיטי נשים ושם פרש"י דהגט פסול. אין מוכרח שיהי' בטל מדאורייתא. הגם שזה אינו ראיה דבמשנה רפ"ג דגיטין נזכר פסול על גט הבטל מדאורייתא ע"ש. ולכן כ' אאזמו"ר ז"ל כאן ג"כ פסול מדאורייתא. מ"מ ממשמעות הפוסקים אין נראה כן שיהיה זה שינה שמה ממש. כדמשמע מהיש"ש דלעיל שכ' בפירוש גבי שם הנשתקע דלא הוי שינה שמו ממש דאמרינן בהזורק שאינו גט. גם ממ"ש בכתבי מהרא"י בפשיטות לכתוב שם הנשתקע דמתקרי השם דעכשיו משמע דשם הנשתקע אינו שינה שמו ממש. מיהו שם מיירי שכתב וכל שום וכן מיירי כל הגדולים שהבאתי. אבל בעובדא דאאזמו"ר שלא כ' וכל שום רק רחל לבד י"ל הגט בטל. ואפ"ל כיון דמ"מ זה היה שמו הניתן לו במילתו וקראוהו בו כמה שנים. ע"כ עכשיו שבשעת הגט מפרסם ששמו כן ממילתו הוא חוזר וניעור וא"צ חזקה שלשים יום דזהו בשם חדש שמחזיק לעצמו. אבל הכא שזהו שמו מכבר. י"ל בקל חוזר וניעור לענין דלא יהא כשינה שמו ממש. וכמו בשם שניתן לו מחמת חולי. דמיד במשך ב' וג' ימים שנתפרסם שניתן לו שם זה כותבין שם זה בגט. כמ"כ הכא שזה היה שמו הראשון כמה וכמה שנים ועכשיו חוזר ומעוררו. י"ל לא גרע משם הנ"ל שניתן לו מחמת חולי בב' וג' ימים. ועכ"פ י"ל שאין זה שינוי השם לגמרי שיהיה גט בטל. וכ"מ קצת בכנה"ג סי' קכ"ט בהגהב"י ס"ק קמ"ו. ועוד אף אם נאמר דכתב שם הנשתקע לבד הוי פסול דאורייתא עכ"ז הרי הר"ן כתב דלהירושלמי אפילו אפיך שמיה אם כ' וכל שום הגט כשר. ואף דש"ס דילן לא ס"ל כן וכמ"ש הרמב"ם וש"ע ס"ג דהגט בטל היינו בשינה שמו ממש אבל בכתב שם הנשתקע עם וכ"ש היה אפ"ל אף לש"ס דילן הגט כשר. ואף אם נאמר דפסול. אבל בטל מיהא לא הויא. העולה מכ"ז בכתב שם הראשון שנשתקע דמתקרי שם דעכשיו יש להקל בדיעבד. וכ"ש בכתב שמו הראשון ונקרא בו גם עכשיו במקום לידתו דמתקרי שם דעכשיו במקום כתיו"נ הגט כשר דיעבד עכ"פ:

ה ומעתה בנ"ד אם היה כותב שאסיא דרזנא דמתקריא שאסיא ריזא היה כשר. אך צ"ע שכתב שאסיא דרזנא ודמתקריא ריזא. א"כ לא פירש היטב השם שנקראת בו עכשיו. הגם שיש לפרש דמתקריא ריזא עם שאסיא. מ"מ אינו מבואר היטב שכן הוא. אף שהב"ש מכשיר כה"ג גבי משה יהודה המכונה ליב דה"ל כאילו כתב המכונה משה ליב מ"מ יש לחלק כמש"ל סעיף א'.ועוי"ל המכונה ליב כיון דיש לפרש הכי ויש לפרש הכי לא גרע מכל שום ואם כ' משה יהודה וכל שום היה כשר לכן כשכתב המכונה ליב כיון שיש לפרש שנקרא משה ליב ה"ל כמו וכל שום. אבל הכא י"ל אם כ' שאסיא דרזנא שהוא רק שם שיש לה במק"א עם כל שום ג"כ נהי דבטל לא הוי כמש"ל דלא כהש"ע והב"ש. פסול י"ל דהוי כמ"ש המגיד והיש"ש כנ"ל. ועכ"ז אפשר לצדד דמ"ש ודמתקריא דריזא בתוספות וא"ו זה מורה שלא נקראת ריזא לבד כ"א שם זה נטפל לאחד משני השמות הראשונים. וכן מצאתי ביש"ש פרק השולח סי' כ"ד בשם מהרר"י ברונא וז"ל יכתוב כך משה המכונה ליווא דמתקרי יצחק והמכונה לעבליג וע"כ דכתב וי"ו בראש התיבה ע"כ קאי ג"כ אמשה דאי איצחק לשתוק מוא"ו וע"כ אמשה נמי קאי כו' עכ"ל והכא ג"כ אי ס"ד דמתקריא ריזא בפ"ע הל"ל דמתקרי' ריזא. א"ו קאי ג"כ דטפל לשמות הראשונים. ע"ד ואלה בוא"ו הוא מוסיף על הראשונים. משא"כ אלה בלא וא"ו פסל את הראשונים. וגם כיון כל שמותיה מבוארין בהגט ושם שאסיא ריזא מפורש ג"כ רק שם דרזנא מפסיק אין כאן לחוש כ"כ. ועיין במכמ"א שע"ד סי' ט' בד"ה אמנם. וז"ל אשר נראה בהדיא שאם היה הדבר בנדון שלו שהיה נקרא בשני השמות יחד היה כשר אם נכתב אנא לוי יהודה עכ"ל מבואר דגם אם כתב ביניהם דמתקרי היה ג"כ כשר ועי' בתשו' רמ"א סי' פ"ד הביאה הב"ש בש"א אות סמך כותבין אהרן דמתקרי סעדיה. ובתשו' אאזמו"ר הגאון ז"ל מבואר ג"כ דדוקא כאשר מעריסה נקראת שרה לאה אזי פסול אם כתב שרה דמתקריא לאה אבל אם שם לאה הוא שנתחדש לה אח"כ ומקודם נקראת שרה אף שעכשיו נקראת בשני השמות יחד שרה לאה כשר כשכתב ביניהם דמתקרי'. כ"כ בג"פ ס"ק ס"ג. וא"כ ה"נ כיון שם ריזא נתחדש לה אחר חתונתה אינו פוסל דיעבד כשכתב עליו דמתקרי. מיהו י"ל ענין זה אף שאינו פוסל לא הוי כפירש שמו בהדיא רק כמו ערך וכל שום. וגבי כשפירש רק שם שיש לו במקום אחר י"ל לא מהני וכל שום אך עכ"ז יש לצדד כאן כיון השם שאסיא שנקראת בו במקום אחר הוא השם ראשון מהשמות שנקראת בו עכשיו. וגם דרזנא אינו רחוק כ"כ מן ריזא. כי בש"נ אות ד' מבואר דרזנא המכונה ריזא. ואפשר מה"ט שינה הבעל שמה מדרזנא על ריזא לפי שהן קרובין זה לזה. אם כן כיון השם שיש לו במקום אחר הוא קרוב מאד לשם דעכשיו אינו פוסל כלל עם וכל שום. שהרי גם בשם הנשתקע ממש מבואר בב"ש בש"נ אות ב' גבי שם דנערות וז"ל ובשמות אלו אין חילוק בין אם נשתקע שם הראשון או לא נשתקע ולא דמי לשאר שמות דקיי"ל אם נשתקע שם הראשון אין כותבין שם הנשתקע שאני הכא כיון בתוך שם השני נכלל שם הראשון לא נקרא שהוא נשתקע דכינויו מורה על שם הראשון עכ"ל. וה"נ י"ל כיון שאסיא ריזא קרוב מאד לשאסיא דרזנא. דהא שאסיא הכל שוה. וריזא הוא כינוי דרזנא. א"כ עי"ז לא חשוב שם שאסיא דרזנא שם הנשתקע. וכש"כ שאינו שם הנשתקע שגם עכשיו במקום לידתה ודירתה עד החתונה י"ל נקראת שאסיא דרזנא וגם הוא שמה הראשון ע"כ י"ל שגם אם כתב שאסיא דרזנא וכל שום היה הגט כשר לגמרי. כיון דגם בכתב שם שיש לו במק"א שאינו שייך לשם דעכשיו. כשהוא שמו הראשון כשכתב וכל שום אינו רק פסול דרבנן. לכן כה"ג שהשם שיש לו במק"א קרוב מאד לשם דעכשיו י"ל הגט כשר לגמרי. וביותר לדעת הר"ן דמכשיר בין כותב שם דמ"כ עם וכל שום בין שם דמ"נ עם וכל שום. אף שעל כרחך א' מהם גרוע אעפ"כ מכשיר עם וכל שום. כמ"כ י"ל שם שאסיא דרזנא לא גרע משם דמ"כ או דמ"נ מהאי טעמא דאמרן דקרוב הוא מאד לשם שאסיא ריזא. וכה"ג כ' התוספות והרא"ש כשהחניכה קרוב לעצם השם א"צ כלל וכל שום. וכ"ש בנד"ז אשר מ"ש ודמתקריא ריזא עדיף הרבה מוכל שום. וגם לרווחא דמילתא יש לצרף מ"ש הג"פ סי' קכ"ט סס"ק א' בשם תשו' מהרמ"פ סי' ל"ה בשם המרדכי הארוך [חסר קצת] ממש השם שנקראת בו במ"כ ונתינה דהיינו ריזא. ואף שע"פ רוב נקראת שאסיא ריזא הרי גם זה יש לפרש כן. לכן הקולא מרווחת עי"ז יותר:

קיצור מסעי' ג"ד. במ"ש בש"ע סי' קכ"ט סי"ג אם כתב שם שיש לו במקום אחר וכתב וכל שום בשביל שם מקום כתיו"נ הגט בטל ופי' הב"ש דבטל מדאורייתא. מקור הדין בב"י בשם הה"מ והר"ן. ובאמת בהה"מ כתב רק פסול משמע דאינו בטל. ומשמע דאם נשאת לא תצא. וגם בהר"ן משמע דאינה מגורשת רק מתקנת רבן גמליאל והה"מ כ' היכא שאמרו אינה מגורשת אף שהוא מתקנת ר"ג מ"מ אפשר שאפילו נשאת תצא. א"כ גם בהדין דסעיף י"ג הנ"ל י"ל ג"כ דהוא מדרבנן וי"ל שהולד אינו ממזר אפילו מדרבנן ועיין ב"ש סק"ח. ועוד ראיה ממ"ש בש"ע סעיף ג' משם מוכרח דמ"ש סעיף י"ג אין בו רק פיסול דרבנן. וא"כ היכא שלא כ' וכל שום אלא כתבו בפירוש דמתקרי פלוני י"ל הגט כשר. כי גם בכתב שם הנשתקע כשהוא שמו הראשון אם כתב דמתקרי על השם שנקרא בו עתה כ' בס"ש דק"ט ע"ב דאינו פוסל לפ"ד מהרי"ק שורש פ"ו. וכ"כ ביש"ש פרק השולח סי' ט"ז. ולפע"ד פשוט דזה השם שיש לו במק"א לא גרע משם של מקומו דנשתקע לגמרי ועדיף מיניה. והנה בס"ש בתשו' שבסוף ספרו העלה להקל בדיעבד כשכתב שם הנשתקע דמתקריא שם השני. ובפסקי מהרא"י סי' רי"א משמע דאף לכתחלה יש לכתוב כן. א"כ אף שבג"פ סעיף י"ח ס"ק צ"ו ס"ל באם כ' שם הנשתקע דמתקריא שם דעכשיו פסול ואם נשאת לא תצא. הנה כיון שדעת תה"ד ומהרי"ק ומהרש"ל ביש"ש והס"ש להקל בזה שתנשא י"ל שיש לסמוך עליהם. ובס"ש דף קי"א סע"א מבואר השם שיש לו במקום אחר עדיף משם הנשתקע. ובתשו' אאזמו"ר סי' מ"ם במי שנקראת מעריסה רחל ונקראת בפ"כ ראשיא ונשתקע שם רחל וכתב רק רחל ס"ל הגט בטל דאורייתא. ואפ"ל זהו משום שאין כותבין וכל שום והגדולים הנ"ל מיירי שכתב וכל שום כפי המנהג הפשוט שהיה אצלם:

קיצור סעיף ה'.בנ"ד היה צריך לכתוב שאסיא דרזנא דמתקריא שאסיא ריזא. אך המסדר חשש שלא לכפול שם שאסיא. וע"כ כתב שאסיא דרזנא ודמתקרי ריזא. אך עכ"ז אפ"ל דכשכתב ודמתקרי' ריזא בתוספת ו'. מורה שלא נקראת ריזא לבד כ"א נטפל לאחד משני שמות הראשונים וכ"כ ביש"ש פרק השולח סי' כ"ד בשם מהרי"ב. הגם שיש ספק אם נטפל לשם שאסיא או לשם דרזנא יש מקום להקל כמ"ש החמ"ח סס"י קכ"ט ובכנה"ג בהגב"י סי' קכ"ט בהגהב"י אות קצ"ו וכמש"ל ססע"י א':