א

סימן רב

מכתבו בנידון הגט שסידרו רומע"ל. וששם המגרש ממילתו דוב בער ליפמן וכן הוא חתימתו ג"כ רק שהרוב קוראין אותו בשם בער לבד והמיעוט בער ליפמן ועלייתו לתורה ג"כ ברוב פעמים דוב לבד והמיעוט דוב ליפמן ולכינוי ליפמן אין לו שם קדש כי אמר שנק' כן אחר אבי זקנו ולא היה לו שם אחר וכתבתם בגט דוב המכונה בער והמכונה ליפמן וניתן הגט במחניכם ויש מי שרוצה לפסול אותו מטעם שמא מקור שם ליפמן בלא שם קדש נקרא כן אחר אשה והוא שם העצם. וצריך לכתוב דמתקרי אף על שם הלעז עכ"ד. ולפע"ד דבריכם טובים ונכוחים וגם לכתחלה היה צריך לכתוב המכונה ולא דמתקרי למנהגינו אף אם יהיה האמת שנק' כן אחר אשה והיה שם העצם אצלה מ"מ כיון שלאיש זה ניתן לכינוי שהרי שמו הקדש הוא דוב. ובער ליפמן שניהם הוא כינוי. הגם שליפמן אינו מן הכינוים של שם דוב אין בכך כלום. דעכ"פ כינוי הוא אצל אדם זה. ולא קפדינן שיהיה הכינוי שייך להשם רק שלא יהי' הכינוי ניתן לשם העצם ממש לאדם זה. שאז הי' צריך לכתוב עליו דמתקרי אף אם נשתנה שמ"ח אח"כ לשם הקדש. ובנ"ד לא ניתן לשם העצם לאדם זה מאחר שניתן לו שם קדש שבו יהי' עולה לתורה. וכן באמת עולה לתורה בו לבדו ברוב הפעמים. וכן מבואר להדיא בס' גט פשוט ס"ק פ"ב וז"ל העולה מד' הרח"ש דהיכא דנק' משעת לידה בשני שמות שם עברי ושם לעז וכו' ורובא קרו לי' בשם עברי ופורתא בשם לעז כותבין שם העברי המכונה פלוני שם לעז. אף דשם הזה של לעז בשאר בני אדם הוא שם העצם. לגבי זה דיש לו שם עברי מיום הלידה חשוב שם הלעז שם כינוי ואמנם מי שנקרא בשעת לידה בשם לעז לחוד ואח"כ נשתנה שמו לשם העברי מחמת חולי כותבין שם העברי דמתקרי פלוני לעז כיון דשם זה של לעז הי' שם העצם שלו משעת לידתו עכ"ל. ועם היות כי נראה דעת הג"פ עצמו ס"ק ע"ו דאינו מסכים לזה היינו דוקא בשם לעז שהוא שם העצם בשארי אנשים. אבל ליפמן שהוא כינוי מודה הוא ג"כ לזה כש"כ שבתשובת ב"א סי' פ"ג כתב שהמנהג אצלינו כמ"ש מהרח"ש גם מד' הב"ח ומחלקותו בתשו' גאוני בתראי סי' ג' במי שנק' יצחק אייזיק לויבא ולובא היינו כמו ליפמן מבואר להדיא כמ"ש דכשניתן לו שני שמות אלו במילתו צריך לכתוב לכ"ע המכונה אייזיק לויבא והמג"ש כתב לפסול הגט שנכתב המכונה אייזיק דמתקרי לויבא יעו"ש באריכות. ומד' הט"ג בליקוטיו סי' כ"ג אין סתירה לדברינו דשא"ה שניתן הלעז לשם עצם ממש לאשה זו המתגרשת יעו"ש. (ומ"מ ראייתו מהנו"ב אינה ראי' כלל דשם הי' לה מעריסה רק שם הלעז לחוד כמ"ש בליקוטיו בעניני שמ"ח סי"ח. וא"כ ד' הנו"ב הם ממש כמ"ש בשם מוהרי"ט. משא"כ דינו של הטי"ג ל"ד לזה דהרי בהי' לה שם הקדש ג"כ משמע מהרח"ש להיפוך כנ"ל. אך יש לחלק דבעובדא דהטי"ג ניתן שם הלעז אדעתא שיהיה מחובר תמיד לשם הקדש. וצ"ע בג"פ ס"ק ע"ו גבי אסתר דמתקריא שאליא) ומשום דלפרקים עולה לתורה דוב ליפמן לא מתחשב עי"ז לשם העצם שהרי ברוב הפעמים עולה דוב לבד כש"כ דאנן קפדינן שינתן ג"כ אדעתא דהכי שיהי' שם העצם ולא סגי במה שקורין בו לתורה דלפעמים יקרא הקורא בשם לעז ג"כ. גם מ"ש מעל' שאף אם היה צריך לכתוב דמתקרי וכתב המכונה לא ידענו טעם לפסול. יפה כתבתם שכ"ד הג"פ ס"ק כ"ד רק שהביא סברת הב"ח שמחמיר בזה. ומ"מ בנ"ד אין צריך לזה דגם לכתחלה היה צריך לכתוב המכונה כנ"ל. אך מה שאני חושש בזה הוא דלדעת הגאון ר"ז מרגליות בספרו טי"ג הי' צריך לכתוב דוב המכונה בער ליפמן והמכונה בער. ולא לכתוב והמכונה ליפמן כיון שאין קורין לו ליפמן לבד רק בער ליפמן ואפי' דיעבד פסול לדעתו. אך לא משמע כדבריו בסדר גיטין שלנו סי' י"ט. והוא נדחק לפרשם. אבל הפשט הפשוט נראה שלא כדעתו. וכן נראה שפי' כאזמו"ר הגאון ז"ל בתשו' שלו בש"ע המתחלת אודות האשה הנק' בפי כל שרה לאה כו' בדברי הסדרי גיטין וכן הגאון בעל המחבר ספר תורת גיטין פסק לא כהגאון ר' זלמן הנ"ל. אלא דכשאחד מן השני שמות מתחלק וקובע שם לעצמו מחלקין השני ג"כ לעצמו אעפ"י שהוא אינו קובע שם לעצמו בלא השני וכנ"ד דשם בער מתחלק להיות קוראין אותו בו לבד לכן כותבין ג"כ דמתקרי ליפמן לבד. אף דאין קורא בו לבדו רק בצירוף שם בער. אעפ"כ לכ"ע אם היו כותבים כמ"ש הגאון ר"ז הנ"ל היה עדיף טפי. ולכן [אף] אם הפשט בס"ג הוא דלא כוותי' ראוי לנהוג כמ"ש הוא. וכן ראיתי באיזה ענינים דוגמא לזה מדודי הרה"ג מוהרי"ל זצ"ל שצוה לכתוב כן לבאר השמות כפי שנקראים. ואי לזאת לפע"ד אם אפשר למיהדר לכתוב דוב המכונה בער ליפמן והמכונה בער יכתבו כן לחוש לדעת הטי"ג שפוסל בלא נכתב כן (אבל א"צ לכתוב עוד ג"כ דמתקרי דוב ליפמן על שעולה לתורה לפרקים כן דזהו מיעוטא דמיעוטא וע' תשו' פמ"א ח"א סי') ואם הוא שעת הדחק מאד אין בידי להחמיר נגד הסדר גיטין שלנו וכאאזמו"ר הגאון ז"ל הביאו בתשו' ולא כתב שחולק ע"ז. ד' או"נ דו"ש מנחם מענדל: