ט

ועוד נראה לדמותו להא דתנן פרק הזורק (דף פ') כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה כו' אם לאלתר יצא אין זה גט ואם לאחר זמן יצא ה"ז גט לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני. וכמו שפסק בטוש"ע סי' קנ"א שאם לא ערער הבעל עד אחר שנשאת אינו נאמן. והרי התם יש ראיה גדולה שדבריו אמת ממה שהגט יוצא מתחת ידו והשובר מיד האשה ואעפ"כ אינן נאמנים. ותמיהני מה שבטוש"ע לא נזכר מה שהשובר יוצא מתח"י האשה. והרי הרי"ף והרא"ש כ' כן. וגם רבינו ירוחם נכ"ד ח"ב העתיק כן כמ"ש במשנה. וראיתי שבהרמב"ם פ"י מה"ג דין י"א מבואר כמ"ש הטוש"ע. וגם עליו יש לתמוה כן. דמנ"ל לשנות מלשון המשנה. וביש"ש פרק הזורק סי' י"ד העתיק ג"כ ושובר מיד האשה. הרי עכ"פ כל שהוחזקה גרושה כדת. ונשאת אף שלאחר זמן יצא איזו ערעור אף שיש רגלים לדבר אינו כלום כל שאין בו עדות ממש. ואף שהתם היה קצת ריעותא דהא איבעי לה לאקרויי לגיטא כדאיתא ביבמות (דף צ"א ע"ב) ועיין מזה בתוספות פרק שני דגיטין (דף י"ט ע"ב). אפ"ה כיון בדיעבד כשר לא מחזקינן ריעותא משום זה. והארכתי מדין משנה זו במקום אחר במעשה שאירע שהמסדר עצמו קרא ערער אחר שנשאת שהיה שינוי שם בהגט. וא"כ כמ"כ בנד"ז שנתגרשה כדת ולפי מה שאביה מוחזק שמו במדינתכם מקום הכתיבה והנתינה אין שום שינוי שם בגט. אלא שאומר שלפי סדר השמות שניתנו לו במילתו יש כאן הפך סדר השמות ע"ז י"ל לא כל הימנו לאבד זכותו של שני. וכ"ש שרו"מ שאל ממנו רק במסל"ת ואילו היה חוקרו היטב אפשר שגם אצלו לא היה ברור שקראוהו במילתו וואלף בער דאפשר קראוהו בער וואלף שהרי כ"ע קרו ליה רק בער. א"כ יש לתלות יותר שזהו שמו העיקרי שניתן לו במילתו. עכ"פ כיון שנתגרשה כד"ת וכתבו שמות אביה על פיה ואנו רואים שבשם שנקרא בפי כל אמרה האמת כמ"כ י"ל שהכל אמת כדין. וכיון שנשאת כדין שוב אין ממש בדברי אביה שנאמרו במסל"ת ואינן ברורים. ועיין ב"ש סי' קנ"א סס"ק ב' דא"צ גט מהראשון וז"ל ואף לפמ"ש בפסקי מהרא"י דאין חשש לעז מה שהראשון נותן גט אחר כמ"ש בסימן הקודם (בש"ע סי' ק"נ ססע"י א' בהג"ה) היינו בספק גט או בפסול מחמת הדין אבל בכה"ג דהוא אינו נאמן לומר שלא גירש ואינו יכול לאבד זכותו של שני תו אינו נאמן ולא פלגינן דבורא עכ"ל:

קיצור דעוד יש לדמותו לדין המשנה פרק הזורק כתב סופר גט לאיש כו' עד לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני. כ"ש הכא שי"ל דאין אביה נאמן. וכ"ש שלא נחקר כלל שאפשר גם לדבריו אין זה ברור כלל:

י הא חדא להקל. הטעם הב' עפמ"ש התוס' גיטין פרק הזורק (דף פ' ע"א) בשם ר"י שאם שינה מקום הלידה כשר דיעבד כיון שא"צ לכותבו. וה"נ שם שעלה בו האב לתורה נ' דלא היה צריך לכותבו כלל. דהא יש הרבה אחרונים ס"ל דא"צ לכתוב כינוי האבות רק בשם המגרש ממש צריך לכתוב כל שמותיו אבל בשם אביו א"צ לפרש כל שמותיו ודי שיכתוב שם העצם ואף דרמ"א כתב סי' קכ"ט ס"י שנוהגין לכתוב ג"כ כינוי האבות. מ"מ בנד"ז שנקרא בפי כל רק בשם הכינוי בער לבד ולא נקרא בשם הקדש דוב רק כשעולה לתורה. א"כ י"ל דהיה די מדינא לכתוב רק בער לבד וכמ"ש מזה לעיל סעיף ב'.א"כ לפ"ז אפי' לכתחלה לא היה צריך לכתוב מדינא רק חניכא זו וכיון שכן ה"ל שם הקדש דאביו כמו שם הלידה שא"צ לכותבו אפילו לכתחלה ולכן אם שינה בו י"ל דכשר כמו בשינה שם הלידה. והנה הפנ"י בחי' בגיטין שם והתשו' פמ"א ח"א סי' כ"ב והמכמ"א שע"ד סי' ז"ך כולם פי' דר"י לא הכשיר רק בשינה שם הלידה משום דא"צ לכותבו אפי' לכתחלה רק ממנהגא ולא מדינא משא"כ בדבר שצריך לכותבו לכתחלה מדינא מודה ר"י דאם שינה פסל. וכבר נת' שבנד"ז ג"כ אפילו לכתחלה לא היה צריך לכותבו כלל מדינא. לכן י"ל דכשר אם שינה כנ"ל ולכן אפילו נאמין לדברי האב ונחשוב זה שהפך סדר השמות מזאב דוב לדוב זאב לשינוי גמור עכ"ז אינו פוסל כלל כיון שהשינוי בדבר שא"צ לכותבו. ואף לפמ"ש הרא"ש דטעמא דמקום לידה כיון דמקום לידת האדם אינו ידוע וגם אינו נקרא ע"ש מקום לידתו ולכן ליכא חששא ועיין במכמ"א שע"ד סי' כ"ז שהאריך בהפרש שבין שיטת התוס' בהא דשינה מקום לידה ובין שיטת הרא"ש וז"ל דף ס"ב ע"ד באופן דהתוספות והרא"ש חולקים בעיקר דין זה דלדעת התוספות ז"ל כלל גדול הוא דכל דבר שאין צורך בכתיבתו אין השינוי פוסל בו אבל לדעת הרא"ש אין זה אלא בשינוי מקום הלידה וכיוצא שאין בו חשש לעז אבל היכא דאיכא למיחש משום לעז ה"ל כשינה מקום הדירה שהוא פסול עכ"ל ועיין בב"י סי' קכ"ט (ד"ה וכ' שם עוד שחכם א') ושינה שם אביו לשינה מקום דירה דמי שהרי שם אביו ידוע לכל וכשיראו שינוי יאמרו לא זה הוא שגירש עכ"ל נראה שתופס ג"כ טעמו של הרא"ש עכ"ז היינו דוקא כששינה בשם אביו שהיה נקרא בו בפי כל אבל בנד"ז דשם שהיה אביו ידוע ונק' בו בפי כל נכתב כהוגן רק השינוי הוא בשם שלא נקרא בו אביו כ"א כשעולה לתורה שנכתב דוב זאב וג"ז אינו שינוי שהרי נקרא דוב א"כ ליכא שום לעז ג"כ. ודמי ממש למקום לידה דאפילו שינה כשר. אמנם מה שיש לחוש בזה הוא ע"פ מ"ש בתה"ד סס"י רכ"ח דל"ד מקום לידה לשם אבי העד כו' ע"ש. ובפסקיו סי' קצ"ז. וא"כ ה"נ י"ל בשם דוב זאב דאבי המתגרשת נהי דאם כתב בער לבד לא היה צריך כלל לכתוב דוב זאב. נימא איפכא דאם היה כותב דוב לא היה צריך לכתוב בער. וא"כ ה"ל שינה בדבר שצריך לכותבו ול"ד כלל למקום הלידה דלעולם א"צ לכותבו כלל וכמ"ש בתה"ד שם. ובאמת שחילוק זה הוא חילוק גדול ועצום. אך עכ"ז מ"מ הרי מסיק התה"ד שם סס"י רכ"ח וז"ל אפס נראה דודאי אי הוה חתימת העדים דאורייתא כמו לרבי מאיר היה ראוי לחלק כה"ג אבל אנו דקיי"ל כר"א דאין העדים חותמים כו' אין לחלק ולדקדק כולי האי עכ"ל. וא"כ בנד"ז נמי הנה בשינה שם אביה לגמרי יש ב' דיעות אם פיסולו דאורייתא או רק דרבנן דהג"פ סי' קכ"ט ס"ק מ"ט ס"ל דהוי דרבנן ובשו"ת תודת שלמים סי' א' נחלק עליו וס"ל דבטל מדאורייתא. אמנם מ"ש הת"ש דגם העיטור אין מוכרח דס"ל דשינה שם אביו אינו פוסל וגריס בהעיטור הלכך לא מיפסל. ור"ל אם לא כתבו. יש גורסין הלכך לא מיפסל בשינוי. והנה בנד"ז שעיקר שם אביה נכתב בטוב היינו שם בער רק בשם דוב זאב יש שינוי לדבריו. וגם השינוי בדוב זאב אינו רק הפך סדרן של שמות ולא שינוי ממש. וא"כ שם בער יעיד ע"ז שאין בהשינוי ממש. לכן שינוי כזה ודאי אינו אלא מדרבנן לכולי עלמא. וא"כ בדרבנן הא מסיק התה"ד שיש לסמוך על סברתו דה"ל כשינה שם הלידה. קיצור שיש להקל ע"פ דעת ר"י גבי שם הלידה וכמש"ל סעיף ג' דכיון ששינה בדבר שא"צ לכותבו אף לכתחלה מדינא אין הגט נפסל בכך היכא דליכא לעז. והגם שי"ל דשם דוב לא דמי לשם לידה מטעם המבואר בתה"ד סס"י רכ"ח. מ"מ בנד"ז ששם בער נכתב בטוב אזי נ' דלכ"ע הפוך סדר השמות שעולה לתורה אינו חשוב שינוי מדאורייתא כ"א מדרבנן ובדרבנן הרי סמך התה"ד דחשוב כמו שם לידה:

יא הגם שלכאורה נראה שעדיין סברא הוא במחלוקת שנויה. בדין הגט שהיה כתוב בו בת שלמה טרנטה והכינוי של אביה טרנטו בחולם כהובא ענין זה בג"פ סי' קכ"ח סס"ק גימל. שמהרי"ט ומהרח"ש שניהם לא הסכימו להכשירו משום שהכינוי טרנטו לא היה צריך לכותבו אף לכתחלה אף שעלה על דעתם סברא זו עכ"ז דחו אותה והמכתב מאליהו שער ד' סי' למ"ד חלק עליהם דיש להכשירו מה"ט ולבסוף ביטל דעתו מפני דעתם למעשה. ואפ"ל טעם לדבריהם ע"פ החילוק שכתבתי בסעיף יו"ד בשם התה"ד מ"ש שיש לחלק בין שם הלידה ובין השינוי בשם האב של העד ומ"מ יש לצדד כמש"ש בסוף דכיון דנכתב שם שלמה כו' כנ"ל. אך איך שיהיה הדין שם באמת אדרבה משם ראיה לנ"ד להקל גם לדעת מהרי"ט ומהרח"ש שהחמירו שם דהנה ז"ל מהרח"ש המובא במכמ"א שם סי' למ"ד דס"ה ע"ב ואני בעניי אינו מספיק אצלי שום צד מאלו להתיר דאי משום דאינו צריך לכתוב בגט כינוי אבי האשה הא אשכחן מקום הלידה דהסכמת הפוסקים דא"צ לכתוב ואפ"ה בשינה יש פוסלין ואף לדעת המכשירין טעמא דדוקא בעיקר מקום הדירה הוא דאיכא חששא משום שהוא ידוע לכל וכל אדם נקרא על שם מקום דירתו וכשרואים שינוי אומרים לא הוא גירש אלא אחר הוא שגירש אבל מקום לידת האיש אינו ידוע וגם אינו נקרא על שם מקום לידתו וליכא חששא וא"כ הכא בכינוי זה דהוא ידוע שכינויו כך שלמה טרנטו וכל אדם נקרא בתוך בני אדם בכינויו כגון זה שמזכירין אותו אין מזכירין בשם שלמה לבד אלא שלמה טרנטו וכשרואים שינוי בכינויו יבואו לומר אין זה שגירש אלא אחר שכינויו כך ואע"פ שלא היה צורך לכתוב כלל בגט מ"מ כששינה איכא למיחש כמו גבי מקום הלידה וגדולה מזאת היה נראה לי דיש לפקפק אף לענין אם נשאת אע"ג דכינוי אביה אין צריך לכתוב מ"מ כל ששינה יש להחמיר אף אם נשאת שהרי גבי מקום שם דירתו יש הרבה מרבוותא דס"ל דאין צריך לכתוב ומהרי"א בכתביו כתב אנו בכל גבולינו אין אנו נוהגין לכותבו כו' ואעפ"כ כל ששינה תצא מזה ומזה וא"כ גבי כינוי האב ג"כ איכא למימר הכי. אמנם מ"מ למעשה יראה דכיון דלא אשכחן מפורש הא דאם נשאת תצא אלא גבי שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה א"כ איכא למימר דבהנהו דוקא אם נשאת תצא אבל בשאר דברים שא"צ לכותבם אם שינה נשאר הדין כמו שכתב הריב"ש ז"ל שכל פסולי דרבנן אם נשאת לא תצא עכ"ל וא"כ לפ"ז בנדון דידן איכא תרי טעמי להקל לדבריו ג"כ דבנ"ד ליכא לעז כיון שאין נקרא בפי כל רק בער ושם זה נכתב בטוב. ולא דמי לכנוי טרנטו דכשקורין אותו בפי כל לא היה נקרא שלמה לבד כ"א שלמה טרנטו ע"כ כינוי טרנטו מפורסם. משא"כ השם שעולה בו לתורה שאין קורא בו רק החזן אינו ידוע כלל אם דוב לבד או דוב זאב וליכא לעז כלל. הב' דהא הסכים דעכ"פ אם נשאת לא תצא אף בנדון שלו ששייך לעז כ"ש הכא דליכא לעז הרי מבואר דגם לפ"ד מהרח"ש בנד"ז לא תצא עכ"פ אף אם נתפוס דהוה שינוי. והב' הטעם דמהרי"ט שהכשיר בגט ההוא וטעמו מבואר בג"פ סי' קכ"ח סס"ק גימ"ל משום דזה השינוי בא מחמת הלשון של ערב שהם כל מלה שהיא בחולם כותבין ה"א בסופה במקום וי"ו כמו שיראה מתרגום רבי סעדיה ומצינו במקרא אוסרי לגפן עירה וכו' וא"כ יקראו טרנטה כאילו כתוב טרנטו והביא ראיה להכשיר ממ"ש הריב"ש דיקראו הדרה מלעיל ואם הדבר מסופק דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי לא חשיב שינוי וה"ל כאילו לא הזכירו כלל זהו תורף דברי מהרי"ט בקיצור. וטעם זה שייך ג"כ כאן כאשר מבואר למעלה שיש סברא לומר דמה שנכתב דוב זאב אינו שינוי כלל. והו"ל כאילו לא הזכירו כלל. וא"כ כשר לדבריו להשיאה גם לכתחלה מה"ט כנ"ל. וגדולה מזו משמע בתשובת הר"ן שהביא הב"י סס"י קכ"ח דדקדק מדבריו מהריב"ל סוף ח"ב סי' ב' דבספק אם שינה שם האב בגט אם נשאת לא תצא. הביא דבריו הג"פ סעיף יו"ד ס"ק נו"ן וס"ק מ"ט. הן אמת שזה א"א לומר אלא לדברי האומרים דשינה שם אביו אינו רק פסולא דרבנן כמו שזהו דעת הג"פ ס"ק מ"ט. אבל לדברי האומרים דהוי פסולא דאורייתא כמו שכ' בעל שו"ת תודת שלמים סי' א'. א"א להקל בספק שינה שם האב. אבל בנדון שלפנינו דנכתב שם בער בטוב יש ויש מקום להקל כתשובת הר"ן בספק שינוי שם דוב זאב. כ"ש דהכא עדיף מספק שינה כיון שאפשר לקרותו בלי שינוי. דא"כ הו"ל רק כאילו לא הזכירו כלל. ומה שחשש רו"מ משום כתיבת שם הנשתקע בשם אביו היינו שם זאב זה אין לחוש כאשר האריך בזה בשו"ת שבסוף ספר סדר אליהו על עיגונא דאתתא בסי' י"ד דכשכתב בשם אביו שם הנשתקע עם שם הקבוע הגט כשר והאריך בזה דאין לפסול בכתיבת שם הנשתקע אלא בשם עצמו של המגרש והמתגרשת אבל בשם אביהם לא כו'. וכיון דהכא נזכר שם הקבוע בתחלה היינו שם בער ואח"כ נזכר ג"כ שם דוב אין לנו לחוש משום שם זאב אף אם הוא שם הנשתקע. ועיין עוד בתשובת הגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל שם סי' קי"ז נדפס מה שהשיב לו הגאון המפורסם בעה"מ ספר בית מאיר על שו"ע אה"ע שנטה דעתו להקל כשנכתב על אבי המתגרשת בת פלוני הלוי והוא לא היה לוי כלל. והדברים ק"ו בן בנו של ק"ו לנדון שלפנינו דהתם זהו שינוי גמור. משא"כ הכא שנכתבו כל שמותיו של אבי המתגרשת. רק ששם השלישי משמותיו לא נכתב על הסדר זהו קיל טובא. משום שיש כמה דיעות דאין זה חשוב שינוי. (ונוסף ע"ז שגם ע"ז שאין השם השלישי כסדרן אין עדות גמור כ"א רק מדיבור הקל של אבי המתגרשת). ולכן נלע"ד פשוט שאע"פ שבתשובת נו"ב מהד"ת סי' ק"ט פסל בנכתב על אבי המתגרשת בת פ' הכהן והוא לא היה כהן. וע"ש מה שחילק בין הנדון שלו ובין הנדון של הפני יהושע שהביאו לו בשלשה חילוקים. וכל החילוקים ליכא לצד החומרא בנדון שלפנינו ג"כ. וכמו בנדון של הפני יהושע. אך בנדון שלפנינו מלבד הנך ג' חילוקים יש טעמים מספיקים להקל אף לדברי הנו"ב. כמובן מכל המבואר למעלה ואין לכפול הדברים. העולה מכל זה שלפע"ד האשה הזאת רשאי לישב עם בעלה בלי שום חשש וא"צ גט אחר כלל מבעלה הראשון. ואין לומר שיחמירו שיתן לה בעלה הראשון גט ועכ"ז תשב אח"כ עם בעלה זה השני וכמו שפסק בשו"ע סס"י ק"נ ססע"י א' בהג"ה. כי זה מוכרח לעשות כן בגט הפסול עכ"פ מדרבנן. אבל בגט זה נ' דבדיעבד עכ"פ שכבר נשאת כשר הוא. ולא כדין גט פסול אף מדרבנן. והריב"ש בתשובה סי' ר"ו פסק בענין חתם סופר ועד דאע"ג דקיי"ל דפסול מ"מ אם נשאת לא תצא וא"צ גט מהראשון כיון שהגאונים מכשירים לכתחלה. וכמ"כ י"ל בנדון זה. ולכן נ"ל שאין להצריכה גט שני. ועדיף כן כי הנה במל"מ ר"פ יו"ד מה' גרושין משמע דלדעת תשוב' רש"י שבב"י סי' קכ"ט כל שאתה מצריכה גט שני מבעלה הראשון אתה אוסרה על בעלה השני יעו"ש. וזהו נגד דעת השו"ע סי' ק"נ הנ"ל שדבריו הם מדברי הרמב"ם ואחריו נמשך מהרא"י בפסקיו וכפי הנראה דרש"י חולק ע"ז. ונהי דאין לנו להחמיר נגד השו"ע ומהרא"י בפסקיו זהו כשצריך עכ"פ ליתן לה גט שני. וכמו בנדון דפסקי מהרא"י ע"ש. אבל בנד"ז שאין צורך לזה אין להחמיר עליה חנם כיון שהיא חומרא דאתאי לידי קולא לפי פרש"י ע"כ בכה"ג מוטב יותר לסמוך כפי הנראה משורת הדין שאין צריכה גט שני כלל. כללא דמילתא אם יסכימו עמי הרבנים דסביבותיכם והרב הג' דק' זלאטפאליע אשר היה שאילה זו אצלו כנראה ממכתב רו"מ. הנני נמנה עמהם להתירה לישב עם בעלה בטח: