ח

אמנם לענין מעשה עדיין יש לחוש כיון שנכתב עליהם דמתקרי דוב זאב משמע קצת שנקרא בשני השמות יחד ממש. אף שגם ע"ז יש להשיב דהא אדרבה מנהגינו לכתוב דמתקרי על שם הטפל שאינו נקרא בו כ"כ והשם שנקרא בו תמיד מקדימין לכותבו בלא דמתקרי. א"כ ע"כ אין אנו מפרשים דמתקרי לומר שנקרא כן תמיד אלא דמתקרי כן לפעמים. וא"כ כשנכתב דמתקרי דוב זאב יש לפרש כאילו היה כתוב דוב זאב בלתי דמתקרי. עכ"ז בלא"ה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. ומה גם שהג"פ והבית מאיר לא ס"ל כתשו' בית אפרים סי' פ"ה הנ"ל וגם הוא עצמו כתב כן רק להלכה ולא למעשה. לכן אילו היה שאילה זו בשם המגרש עצמו היה קשה הדבר וצע"ג. אך בנ"ד יש עוד שני טעמים עצומים להקל מלבד כל הנ"ל הטעם הא' דהאב אינו נאמן כמו לא כל הימנו מן הראשון כו' כיון שהוחזקה גרושה כד"ת שהרי כ' בב"י סי' קכ"ט בד"ה לענין שם אביו. אבל ראיתי נוהגים לכתוב שם אביו על פיו עכ"ל. וכן שם אבי האשה על פיה כמ"ש בתשו' מהרי"ו וכ"כ רמ"א בהג"ה בש"ע סי' ק"כ ס"ג וע"ש בחמ"ח סס"ק יו"ד ובב"ש סק"ו דשם אביו כותבים ע"פ עצמו אפילו לא הוחזק שלשים יום. ועיין בג"פ סי' ק"כ ס"ק י"ח דבתשו' מהרי"ו סי' ק"צ דקדק מדברי התוס' פרק הזורק (ד"פ ע"א) ד"ה ושם עירו ותדע כי כמה פעמים כותבים מקום הלידה ע"פ הבעל או האשה ואם שינה פסול לא היה נכון לכותבו אלא ע"פ עדים כו' עכ"ל התוס' משמע מהכא דאין לכתוב שם אביו ע"פ עצמו וכן אבי האשה על פיה. והנה מה דסיים מהרי"ו שם ורפיא בידיה דכי דייקת לשון התוספות משמע דאי עביד לגלויי לק"מ הא דכותבין ע"פ עצמן. אין דבריו מוכרחים כי כלפי מ"ש התוספות תחלה להצריך עדים ממש על שם אביו ע"ז כתב ולא דמי לאשתמודעינהו כו' אבל ע"פ עצמו ממש אפילו דמי לאשתמודעינהו אינו נאמן ועי' במכמ"א שע"ד סי' ל"ד וסי' ל"א. ועיין מזה בשו"ת עה"ג סס"י נ"ה שהביא ד' מהרי"ו הנ"ל וחלק עליו מטעם הנ"ל דגבי ואשתמודעינהו דוקא ע"פ קרוב ולא ע"פ עצמו. אלא שהוכיח מזה דבאמת אם שינה שם אביו כשר וכבר השיגו חמיו בתשו' צ"צ סי' פ"ג ועל ראייתו הנ"ל יש להשיב משם עירו דכותבין ע"פ עצמו להרשב"א אף דאם שינה פסול ותצא מזה ומזה אבל עכ"פ מ"מ נהגו לכתוב ע"פ עצמן וכ"כ הפר"ח סי' ק"כ ועיין בב"י סס"י קכ"ח בד"ה כתב הר"ן בפ' גט פשוט שנחלקו הראב"ד והרשב"א אם מאמינין אותו על שם עירו או צריך להביא ראיה. וכיון שנכתב שם אביה על פיה ומסתמא אמרה כמו שאומרת עכשיו שאמרה להמסדר הגט קודם כתיבת הגט ששמעה מאביו כמה פעמים שיש לו עוד שם וואלף. וא"א לברר הענין על בוריו עכ"ל מע"ל במכתבו. ור"ל שאינו ידוע איזה שם קודם. וא"כ מדינא היה צריך להקדים שם דוב כנ"ל ססע"י ג' בשם הבית מאיר. שכשאי אפשר לעמוד על העיקר איך היו סדר השמות יש להקדים השם שקורין לו בו דהיינו שם דוב יקדים לשם זאב. ואולי מ"ש רו"מ וא"א לברר הענין על בוריו. אינו מדברי האשה כ"א דברי רו"מ. עכ"פ ודאי אמת כמ"ש המסדר שמסתמא אמרה לו האשה כן קודם כתיבת הגט עכ"ל רו"מ והיינו שאמ"ל האשה לכתוב דוב זאב. ולכל הפחות היה הענין שא"א לעמוד על סדר השמות. וא"כ מאחר שהוחזקה גרושה כד"ת. וכ"ש שכבר נשאת. איך ע"פ דברי מסל"ת של אביה שאמר שמעריסה קראו אותו וואלף בער וכן היו קוראים אותו לפעמים בעודו דר במחוז ווילנא שכניו וב"ב היודעים מזה השם רק עיקר שמו מעולם שם דוב לבד עכ"ל. איך עפ"ז יעשו פקפוק וחששא לאשה היושבת תחת בעלה בהיתר. הלא אפילו עד א' כשר אינו כלום כ"ש אביה שפסול לעדות לה. ומשנה שלימה שנינו פ"ג דקדושין (דף ס"ד ע"א) קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה אינו נאמן. והובא בש"ע סס"י ל"ז סכ"ו וכ' בחמ"ח ס"ק מ"ד נראה דמכ"ש אם אמר קדשתיה בלבד כשהיתה קטנה דאינו נאמן לאוסרה וכ"כ בכנה"ג בהגהת הטור שם סס"י ל"ז בשם שו"ת משפטי שמואל סי' קכ"ד. וכ"ש הכא שכבר נשאת בהיתר ויושבת תחת בעלה. והרי אפילו קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה. פב"ת דגיטין (דפ"ח סע"ב). ובש"ע סס"י מ"ו ס"ח. וקלא עדיף מעד אחד וע"ש בחמ"ח ס"ק י"ז וב"ש ס"ק כ"ב דאפילו היא מודה להקול אינה נאמנת משורש הדין לאסור עצמה על בעלה. כ"ש הכא דגם עכשיו היא אינה נאמנת שנק' האב זאב דוב. ואם משום שאמרה כן בשם אביה ואיתא בש"ע אה"ע סי' י"ז ס"ח אבל אם בא העד שאמרה בשמו כו' ובחמ"ח שם ס"ק י"ז פי' אפילו בא אחר שהתירוה לינשא כו'. הנה באמת שרש דין זה במחלוקת שנויה דבירושלמי לא משמע כן כמבואר בהר"ן פרק המדיר וכן הריא"ז בש"ג חולק ע"ז. אך אין לחלוק על פסק הש"ע. מ"מ י"ל היינו רק אחר שהתירוה לינשא אבל בנשאת ממש שוב אין הראשון נאמן. דאינו בדין שאשה היושבת תחת בעלה בהיתר גמור תצא ע"פ עד אחד. וכן מצאתי בכנה"ג סי' י"ז בהגהת הטור סי' תנ"ז שהביא הרבה פוסקים דחולקים על הרמב"ן שממנו מקור ד' הש"ע סי' י"ז סעיף ח' הנ"ל והחולקים הם ריא"ז בש"ג פרק האשה שלום ומהרי"ל בתשו' סי' ע"ד ושכ"כ מהר"י מינץ בתשו' סימן י"ד בשם האגודה וראבי"ה ושכ"ד הב"י בתשו'. ואע"פ שהעלה שמ"מ ראוי להחמיר בערוה החמורה מ"מ סיים וז"ל ומ"מ הדבר פשוט אצלי דלכ"ע אם נשאת ואח"כ בא העד והכחישה דלא תצא עכ"ל. גם עיין בק"ע סעיף ש"ה והנה היא נק' עד כשר שהרי נהגו לכתוב שם אביה על פיה ואביה נק' עד פסול להעיד לה. גם י"ל דוקא בעד מפי עד שייך לומר שמא העד הראשון שיקר בשביל איזו הנאה אבל הכא אין לה שום נפקותא אם נק' אביה זאב דוב או דוב זאב. ומה לה לשקר. א"ו קושטא קאמרה. ועוד מכיון שאמרה כן בשעה שנוגע למעשה רב שעושים מעשה רב ע"פ דבורה ונוגע לה מסתמא דקדקה היטב. ועדיף טובא מדבור האב שאמר במסל"ת וכדאיתא בגמ' בגיטין ס"פ התקבל (דס"ז סע"א) מעשה לא עבדי דבורא אמרי. וכ' התוספות שם סד"ה דבורא דהיכא שע"י הדבור נגמר הדבר חשיב מעשה וכ"כ רש"י יעידו שקר חשוב מעשה. א"כ מה שהעידה שכן שם אביה חשוב מעשה ועדיף ממסל"ת של האב:

קיצור כיון שנכתב על פיה שם אביה והוחזקה גרושה וכ"ש שכבר נשאת שוב אין אביה נאמן לומר ששינו שמו שממילתו. דאפילו בעמפ"ע והראשון מכחישו כשכבר נשאת לכ"ע לא תצא כמ"ש בכנה"ג: