ב

וכל זה בשם המגרש עצמו אבל לענין שם אביו לכ"ע נראה די בשם בער דהוה חניכא שהכל קורין לו בה דהא גם לפרש"י פ' המגרש כ' חניכתו היינו חניכת אבות ועי' במכמ"א שע"ד סי' יו"ד שתמה בזה איך חניכת אבות כשר בלי הזכרת שם המגרש עצמו. וסבור אני לומר דהא דחניכת אבות בגיטין הוי שכותב החניכא במקום שם אביו ולעולם שמזכיר שמו ושכ"כ ריא"ז בש"ג פ' השולח וז"ל כתב חניכת אבותיהם כו' ע"ש. וצ"ע דהא נחלקו הפוסקים אם די בכתיבת שם האב או צריך לכתוב גם הכינוי. והמכמ"א שע"ד סס"י כ"ט כ' דלדעת הרמב"ם והרא"ש והטור והרי"ו צריך לכתוב השמות והכינויין בשמא דאבוה כמו שצריך לכתוב בשמו ולדעת הסמ"ק ור' יחיאל והרי"ף לפי עדות הרמב"ן א"צ בשמא דאבוה לכתוב הכינויין כמו שצריך לשמו. וכ"ד מהרי"ק שרש ק"ו ושה"ג אשר סביב המרדכי פרק השולח בשם ספר הנייר. וכ"ד מהרח"ש סי' ג'. ורמ"א סעיף ט' פסק דצריך לכתוב כינוי האבות. והג"פ שם ס"ק מ"ד האריך בזה. וקשה לי דהא יקשה ע"ז מהא דכתב חניכתו וחניכתה כשר דלכל הפירושי' כשר בחניכת אבות דעולה עכ"פ במקום שם האב. וא"צ וכל שום. וא"כ איך יגרע עיקר שם האב מכינויו. וצריך לומר דהמחמירים יפרשו דשם מיירי ג"כ שכ' וכל שום דאית לי ולאבהתי. כמו שכתב בנוסח הגט שבהרמב"ם. ולכן די בחניכת אבות לבד. אבל כשאינו כותב וכל שום ס"ל דצריך לפרש שם האב וכינויו ג"כ. ומ"מ בחניכא שהכל קורין להאב בה אלא כשעולה לתורה כו' נראה שבזה סגי לכ"ע בה לבד במקום שם אביו. דהא בלא"ה רוב הפוסקים ס"ל דבשם האב א"צ לכתוב הכינויין. ואפילו להמחמירים וכן נהגו מ"מ הרי התוס' והרא"ש והטוש"ע והב"ש ס"ל דחניכא שהכל קורין לו בה עדיף משמו ודי בה לבד אף בשם המגרש. א"כ עכ"פ בשם האב ודאי די בה לבד אף לכתחלה מדינא. אלא שנהגו לכתוב עיקר השם אף עם חניכא שהכל קורין לו בה:

קיצור דבשם האב י"ל לכ"ע סגי בחניכא שהכל קורין לו בה מדינא עכ"פ: