א

סימן ר

איש א' מתושבי פה ק' ראמאנאווקא נשא גרושה מק' הר שפר ולערך שני חדשים אחר החופה ע"י איזה סיבה בא לידי המעב"ד שלה שהיו בהר שפר. ומצאתי בו שני דברים שאין בידי להכשיר אפי' בדיעבד שאביו דר פה ק' ראמאנאווקא שמונה שנים מאז הוסדה ונק' בפ"כ בפניו בשם בערא או בערל. רק מי שמכנהו בפניו בשם ר' קורא אותו ר' בער. ועולה לתורה בשם דוב לבד. גם השיא פה בניו ובנותיו. גם נכתב בכמה חבורות ובהכתובות ובהפנקסים לא נז' רק שם דוב. ואפילו אנשי גילו דמקום תחנותו וילדותו דמקודם במחוז ווילנא שנתגדלו אתו עמו לא יודעים לו שם זאב זולת דוב. ובהגט נכתב בת בער דמתקרי דוב זאב. ושאלתי את אביו בלא הודע לו את הענין רק במסל"ת אם לא הי' לו עוד איזה שם ואמר לי שמעריסה קראו אותו וואלף בער וכן היו קוראים אותו לפעמים בעודו דר במחוז ווילנא שכניו וב"ב היודעים מזה השם רק עיקר שמו מעולם שם דוב לבד. והנה יש בהגט בשם אביו נשתקע והיפך בשם הקדש. ועוד בה שלישיה והיתה לבאר או בערא או בערל. יש מקום עיון קצת. והנה בשנה העברה בירח מנחם אב תיכף כשנתוודע לי הענין כתבתי באריכות שאלה ואתם הסליחה שהארכתי בשם ללא צורך. יען שנתבהלתי מחומר א"א והפרשתי את הזוג. וצעיר אנכי לימים ודעת חלושה ודבר חדש הוא אצלי אך מאז עד עתה לא זכיתי לתשובה והנה בחורף הלז דברתי עם המסדר ואמר שמסתמא אמרה לו האשה כן קודם כתיבת הגט. והאשה אומרת שאמרה לו קודם כתיבת הגט ששמעה מאביו כמה פעמים שיש לו עוד שם וואלף. ואי אפשר לברר הענין על בוריו עכ"ל רו"מ:

מתחלה יש לחקור ג' דברים הא' אם שם בער חשוב עיקר כיון שאין נקרא בפי כל רק בו לבד או שם דוב הוא עיקר כיון שהוא שם הקדש וגם נקרא בו לתורה וגם בער הוא רק פירוש של דוב. הב' שינוי זה שהפך הסדר וכ' דמתקרי דוב זאב והוא הנקרא זאב דוב במילתו אם זה חשוב שינוי גמור אילו היה בהמגרש עצמו או רק דרבנן. הג' אף אם נאמר שהוא שינוי גמור שמא היינו כשלא כתב רק שני שמות אלו וכיון שהפך בהן י"ל הוה שינוי גמור אבל כשכתב תחלה שם בער שנקרא בו לבד בפי כל ואח"כ כתב דמתקרי דוב זאב י"ל מה שהפך בהן הסדר אין זה שינוי גמור דהא די בכינוי בער שהוא חניכא שהכל קורין אותו בו לבד:

נידון חקירה הא' אם די בשם בער לבד. שנינו פב"ת דגיטין (דפ"ז סע"ב) כתב חניכתו וחניכתה כשר. ופרש"י שם לווי של משפחה. ור"ח ור"ת גרסי וכן היו נקיי הדעת שבירושלים עושין ומיירי בחניכת האיש וכמ"ש התוספות שם (דפ"ח סע"א). וכן פי' הרמב"ם שם בפי' המשנה. והרא"ש שם סי' ט' הביא שני הפירושים וכן הרשב"א. ומדבריו פ' השולח נ' שתופס גירסת ר"ח ור"ת. והנה התוס' פרק השולח (דף ל"ד ע"ב) סד"ה והוא. כתבו והא דאמר כתב חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת כו'. משמע אפילו לכתחלה א"צ לכתוב שניהם. ויש להקשות על קושייתם תרתי חדא דהא לפרש"י שם לק"מ. הב' כי י"ל שם מיירי דכתב חניכתו עם וכל שום. דשם רק קמ"ל דחניכתו הוה כשמו. וצ"ל דתופסים גירסתם עיקר. וגם אזלי לשטת ר"ת בתוספות ד"ה וכל שום דהיינו שיפרש השם בפירוש. וא"כ לפ"ז בהא דכתב חניכתו א"א לומר דכתב וכל שום דא"כ כ' ג"כ השם העיקרי בפירוש ומאי קמ"ל אבל לפי' ה"ג בענין וכל שום לק"מ משם. ומה שנסתייעו התוס' והרא"ש בקושייתם ממ"ש בערוך ערך חנך. כתב חניכתו וחניכתה כשר פי' שם לווי ולא הזכיר שמו עכ"ל. אינה ראיה דודאי מיירי שלא הזכיר שמו בפירוש רק החניכא לבד. אבל אין זה נוגע לתקנת ר"ג דודאי כ' ג"כ וכל שום כמו שאם כ' עיקר שמו המובהק צריך לכתוב ג"כ וכל שום. והנה התוספות תירצו וי"ל דנקיי הדעת שבירושלים היו שמותיהן ידועים וליכא לעז. א"נ כשהשמות דומין זה לזה שהכנוי דומה לשם. והרא"ש ביאר הדברים דמיירי התם בחניכא שמכירין אותה בכל מקום אלא כשהוא חותם בשטר או קורא בתורה קוראין אותו בשם המובהק להכי סגי בשם חניכא לחוד עכ"ל. ור"ל דא"צ כלל וכל שום וכ"פ בטור רס"י קכ"ט ובב"ש שם סק"א. ולפמ"ש דין זה אינו מוכרח רק לפר"ת דפליג על בה"ג בענין וכל שום ולגירסת ר"ח ור"ת פ' המגרש. אבל לדעת בה"ג אין לדין זה הכרח כלל. וכן לגירסת רש"י שם דגורס וכן נקיי הדעת קודם כ' חניכתו ג"כ אין לדין זה הכרח כלל מתוך המשנה והלכה. כ"א מסברא כמ"ש הב"ש להרמב"ם. ועיין במכמ"א שע"ד סי' יו"ד שהאריך בדין כתב חניכתו ועכ"ז לא נתעורר במ"ש. וע' בג"פ סי' קכ"ט סק"ז שהביא דיעות דגם בחניכא שהכל קורין אותו בה צריך לכתוב וכל שום ולפמ"ש נ' כן עיקר. דהא הש"ע פוסק בפי' וכל שום כפי' בה"ג ולא כפי' ר"ת. ולפ"ז גם בשם בער אע"פ שהכל קורין אותו שם זה לבד אלא כשעולה לתורה וחותם נקרא דוב מ"מ לא סגי לכתחלה בשם בער לבד. והוה צריך לכתוב וכל שום ולדידן דאין כותבין וכל שום צריך לכתוב דוב המכונה בער. מיהו י"ל דשם בער עדיף כיון דהוא הפירוש של דוב ועכ"ז אינו מוכרח דהא יש ג"כ בער שעיקר שמו ישכר ולא דוב. ומ"מ זה רק לפלפולא אבל למעשה אין לזוז ממ"ש הטור והב"ש:

קיצור בענין חניכה שהכל קוראין אותו בה שהכריחו התוס' והרא"ש פ' השולח דדי בה לבד אין לזה הכרח לפי' ה"ג בענין וכל שום. וגם לגירסת רש"י פ' המגרש (דפ"ז סע"ב) והאחרונים לא העירו מזה: