ג

וכל זה אפילו לפ"ד הב"ש אשר מעלתו תופש כאילו זהו הלכה פסוקה. אבל באמת הרי רוב גדולי האחרונים חולקים על הב"ש בכל זה הן במה שפסק כשאין שינוי במבטא אין משנין חתימתו לכתחלה היינו גבי גדליא יהודא מתתיא. דודאי אין כן דעת מהראנ"ח ומהרי"ט והב"ח והס"ש והג"פ וכן פסק התורת גיטין סס"י קכ"ט וז"ל אותן השמות שהן בתנ"ך בה"א לבסוף והוא חותם עצמו באל"ף העיקר כהג"פ דאין הולכין אחר חתימתו כיון שהטעות ניכר עכ"ל. ועיין בכנסי"ח סי' ס"ט בזה. והן כ"ש כשיש ג"כ קצת שינוי במבטא והוא נגד החתימה דהיינו בנדון שחותם א"ע יאודה או יאושע דפסק מהרח"ש בתשו' סי' י"ד הובא בס"ש ובג"פ סס"ק קי"ט דכותבין בגט יהושע בה"א אע"ג שחותם באל"ף לא משגחינן בחתימתו דטועה הוא והגע עצמך דחותם רהובן בה"א ודאי דטעות שלו הוא עכ"ל ולא כמ"ש הב"ש גבי יהושע דהטעם דלא אזלינן בתר חתימתו כשחותם יאושע משום שאין שינוי במבטא שדבריו צע"ג דהא איכא שינוי במבטא כמ"ש בב"ש עצמו אות יו"ד גבי יהודה יאודה דניכר קצת במבטא. וכ"כ בס"ש שם וז"ל דיש שינוי קצת במבטא אחר דהאל"ף נעה עכ"ל אלא עיקר הטעם כמ"ש מהרח"ש והראנ"ח הובאו בס"ש בשם יהושע ובשם מתתי' דלא משגחינן בחתימתו אלא דוקא בעיקר שמו הן חסר הן יתר אבל לא לענין האותיות דאין בני אדם בקיאין באותיות התיבות ולכן הגם דחותם באל"ף אין אנו משגיחין בחתימתו אלא אנו כותבין בגט כמשפטו עכ"ל. ומה שהמבטא מורגש הפך חתימתו זהו טוב טעם שלא לחוש לחתימתו ביתר שאת מכשאין שינוי במבטא היינו גבי יהודא באל"ף בסוף תיבה. וז"ש מהרח"ש והגע עצמך דחותם רהובן בה"א. כלומר דבכה"ג אין עולה על הדעת ליזיל בתר חתימתו. ולענ"ד גם הב"ש מודה בזה וכנ"ל. וראיתי בט"ג גבי יהושע ס"ק כ"ב השיג ג"כ על הב"ש וסיים ונראה דהב"ש נדחק בזה כדי ליישב גם להט"ז ולכן הוצרך לומר שאין שינוי במבטא עכ"ל. ולפע"ד דבריו צ"ע דאדרבה כשיש שינוי במבטא והמבטא הוא נגד החתימה יודה גם הט"ז שבב"ש כדמוכח מהא דאליעזר שבט"ז שהביאו הב"ש ג"כ בש"א אות א' דלא משגיחין בחתימתו כהובא לעיל. גם בלא"ה המגיה בט"ז גבי גדליה השיג על הב"ש וז"ל כתב הב"ש ולא כט"ז שהפריז על מדותיו וכתב אם גדליה חתם עצמו באל"ף וכתב בגט בה"א פסול דהוי שינוי השם ותצא. וכ"כ הב"ש באות ב' ובאות יו"ד ובאות פ' בשמו. ולא נמצא זה כלל בספר ט"ז רק בסעיף י"ד מזכיר שהניח לכתחלה לחתום עד שהי' שמו גדליה ואמר שמנהג משפחתו לחתום באל"ף והניחו לחתום באל"ף דאין אנו מקפידין אלא בשם הבעל שהוא לשונינו משא"כ בעדים עכ"ל והוא בט"ז סס"ק י"ז אבל לא זכר כלל מבעל דאפילו בדיעבד אם ניסת תצא עכ"ל המגיה. וא"כ אדרבה מדברי הט"ז הנ"ל משמע איפכא דבשם הבעל אפילו חותם א"ע באל"ף היינו כותבין בה"א. ושוב ראיתי שגם הט"ג גבי באלי בס"ק ט' הביא כן דברי הרב המגיה הנ"ל. אלא שכתב שבמה"ת כ"כ הט"ז עיין עליו. עכ"פ דברי הט"ז שלפנינו מורים להפך. ועכ"פ בנד"ז לכ"ע לא הי' מקום לחוש אפילו לכתחלה להרשימה שחתם א"ע אורי' כ"א לכתוב אורי כמ"ש בתורה וכמו שכן כותבים בכל האגרות ושטרות. גם בלא"ה נפלאתי מה הרעיש מעל' בנידון זה דכל החששא שהיה מקום לחוש בזה אף אם יהיבנא ליה למעל' כשיטתו דהחתימה בנדון זה ג"כ מילתא היא. מ"מ אין כאן חששא דשינוי השם כלל ממ"ש בגט אורי שהרי עכ"פ נק' כן אורי בקאמין גם בלעפלי' א"כ אין כאן שום חשש שינוי השם ח"ו. רק שלסברת מעל' היה כאן חשש חסרון שלא כ' כל שמותיו היינו גם שם אורי' בשריטה. לכן אף את"ל כן אין בזה שום חשש מה שלא נכתב שם טפל דטפל שאין קורא לו בו כלל. ועיין כה"ג בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' י"ח ך' ך"ב. א"כ לא הי' מקום לצאת לריב בזה כלל. אך באמת לפע"ד אם היו כותבים בגט אוריה היה הגט חספא בעלמא מהטעמי' שנתבארו. ובאמת שהאריכות בזה למותר. ומ"ש מעל' שלבו מהסס שמא אביו כו' הם דברים בטלים ומבוטלים. דהלא נק' במחניכם אורי וגם בכתובה שלו נכתב אורי וכן גם מבני משפחתו שנקראו ג"כ על שם זקנו נקראי' ג"כ אורי ולא אוריה וכן אומר הוא שמעולם לא עלה על דעתו שם אוריה. וגם לא נשמע שם זה כלל במדינתינו מהכ"ת נחוש לזה. וכלל גדול אמרו בגמ' (דל"ד ע"א) והוא דאתחזק בתרי שמי. כ"ש הכא שנבדה מלבינו שם חדש. גם בלא"ה השריטה שחותם אורי' אינו ענין כל כך כמ"ש ההמ"ץ דלעפלי' שגם על עיר לעפלי' עושים שריטה אחר היו"ד ובגיטין כותבין לעפלי. במח"כ לבו אנסיה לכתוב דברים של תימה על גט כשר וישר. ומה שרצה מעל' לפסול גט שנכתב דוב המכונה בער מחמת שהחזן קוראו לס"ת דוב בער [ע' מפתח]. תמוה ביותר שבודאי אם היו כותבי' כדעת מעל' דוב בער המכונה בער הי' גרע טובא טפי. והי' בו מקום לפוסלו. לא כן עכשיו שכ' המסדר דוב המכונה בער זה הגט כשר כד"ת ואני דנו לכף זכות שאגב חריפתא דמעל' משבשתא כו' או שזהו מאהבת הנצחון. ודי בזה: