ב

ויש לדקדק על הב"ש מדוע גבי באלי הסכים דלא משגחינן בחתימתו וגבי גדליא וגבי מתתיא פסק דלכתחלה אין משנין חתימתו. הא התם מוכח ביותר דצ"ל גדליה בה"א דמה שנמצא כן בתנ"ך עדיף ממה שנמצא בתלמוד דאותיות התנ"ך ספורות ומנויות. אך נ' הטעם משום גבי גדליה במתכוין חותם א"ע באל"ף דוקא לכבוד השם שלא לכתוב י"ה סמוכים וכן במתתיה ע"כ כיון דיש כוונה גמורה שמחזיק שמו כן ס"ל לחוש לכתחלה לחתימתו משא"כ גבי באלי דאין לתלות בשום כוונה א"כ ודאי טועה הוא לכן לא משגחינן בחתימתו אף לכתחלה וחילוק זה מבואר בתשו' כנסת יחזקאל סס"י ס"ט. וגם מתבאר כן בב"ש עצמו בש"א אות פ' במ"ש גם כאן י"ל שהוא חסרון ידיעה כו'. וגם ממ"ש באות א' בשם הט"ז גבי אליעזר והוא לא ידע למה היה חותם את עצמו ביו"ד. וכמ"כ בנ"ד גבי אורי דאין לתלות השריטה בשום כוונה מאחר דברור ששמו אורי וגם הוא אמר בפה מלא שלא עלתה על דעתו בשריטה זו לשם אוריה כ"א לשם אורי. א"כ פשיטא שהשריטה היא רק טעות ומילתא יתירתא ולא משגחינן בה כלל. ואף את"ל דהב"ש אינו מודה גם גבי באלי וסמך עמ"ש לקמן באות גימל ובאות פ' דלכתחלה אין משנין חתימתו. זהו ודאי משום שמהמבטא עכ"פ אין סתירה לחתימתו. אבל היכא שמהמבטא יש ראיה וסתירה לחתימתו באופן שהמבטא מה שנקרא בשם זה הוא כמו שנמצא השם כתוב בתנ"ך יודה הב"ש בודאי דלא משגחינן בחתימתו כלל נגד מה שנק' בפי כל ונגד מ"ש בתנ"ך. שהרי כל חומרת הב"ש ליזל בתר חתימתו נובע ממ"ש בשם הט"ז ליזל בתר חתימתו גבי גדליה אם חותם עצמו באל"ף גדליא וכן גבי יהודא וגבי מתתיא וזהו הכל לפי שאין שינוי במבטא כיון האל"ף הוא נחה שהוא בסוף התיבה על כן אין ראיה מהמבטא שהוא טועה בחתימתו רק הראיה היא מצד עצם השם שנכתב בתנ"ך בה"א ולא באל"ף ע"ז הוא דכתב הב"ש בשם הט"ז לילך אחר חתימתו אבל כשגם מהמבטא נרגש שטועה בחתימתו יודה גם הט"ז דאין הולכין אחר חתימתו כמ"ש הט"ז עצמו גבי מי שנקרא לאזר ונק' לס"ת אלעזר וחותם א"ע אליעזר כנ"ל דאין ליזל בתר חתימתו כיון דשמו מבורר אלעזר רק שהוא משתבש לחתום אליעזר לא אזלינן בתר טעותו בחתימה אלא בתר הבירור דקריאת ס"ת ובין הבריות הוא עיקר וחתימתו אינה בכלל קריאה למכתב בשביל זה דמתקרי עכ"ל. הרי כשמהמבטא ניכר שהחתימה משובשת מודה דלא משגחינן בחתימתו כ"ש וק"ו בדאיכא עוד עד שני ממ"ש בתורה שמו כן לא כמו שחותם. וכן משמע מתשו' שב יעקב שבתשו' כנסת יחזקאל סי' ס"ט וז"ל דעכ"פ בדיעבד אם נכתב באל"ף כמו שחותם כשר אף דשם זה כתוב בקרא בה"א הואיל דאין שינוי במבטא עכ"ל מבואר הא אם יש שינוי במבטא גרע טפי ואז אין משגיחין בחתימתו וכן כתוב בתשו' עה"ג סי' מ"ב דאין להשגיח בחתימתו כשאנו רואין שהמבטא אינו כן כמו שחותם ע"ש. אף שאין הנדון כמו שאילתינו ממש מ"מ ה"ה והוא הטעם בנד"ז. ומ"ש הב"ש גבי יהושע דהטעם דלא אזלינן בתר חתימתו כשחותם יאושע משום שאין שינוי במבטא. אין ר"ל שכשיש שינוי במבטא אזלינן בתר חתימתו אף אם המבטא הוא נגד חתימתו. דזה אי אפשר כנ"ל. אלא שם מיירי לאפוקי כשהמבטא מסכים לחתימתו דהרי מ"ש כשיש שינוי במבטא היינו גבי אליה דפסק שכשחותם עצמו אליה חסר ו' יש לכתוב כן ועכצ"ל דמיירי שכמ"כ נק' ג"כ בפי העולם אליה חסר ו' דאלת"ה אלא דמיירי התם שבפי העולם נק' אליהו בוי"ו ודאי אין לסמוך על חתימתו וצריך לפחות שני גיטין ועיין בג"פ ס"ק קי"ז. וכן המציאה שמצא מעלתו ממ"ש הב"ש גבי שבתי שאם חותם באל"ף אין משנין ואם שינה פסול אפי' דיעבד ול"ד לשם יהודה כו' עד גם כאן יש שינוי במבטא. עכצ"ל ג"כ דמיירי שהמבטא הוא כחתימתו או לפחות שאין ראי' מהמבטא להפך. ואף את"ל דמיירי שנק' שבתי בפי הבריות י"ל דס"ל להב"ש שזה אינו ראי' נגד חתימתו שבתאי כי דרך העולם מאהבת הקיצור לקצר השם כמו יהונתן קורין יונתן. ע"כ ס"ל לכתוב כחתימתו כיון שיש נקראים שבתאי. וגם באמת שם חולק ע"ז הג"פ ס"ק קכ"ו וכן משמע בספר מכמ"א שע"ד סי' כ"ד. וכן הט"ג שם השיג על הב"ש. אך גם להב"ש כשהקריאה בפי העולם היא ודאי נגד חתימתו כמו בנ"ד ודאי משתבש הוא בהחתימה. אך לכאורה עומד לנגד מ"ש הב"ש גבי יהודה ואם חתם עצמו באל"ף אחר היו"ד וכ' בלא אל"ף י"ל דהוי שינוי השם דהא יש שינוי במבטא עכ"ל. ולכאורה התם המבטא מסתמא יהודה והוא נגד חתימתו יאודה. אך כבר יישב זה הט"ג שם דכוונת הב"ש היינו שדילג האל"ף וכ' יודא ע"ש שהכריח כן. ולענ"ד אפשר הב"ש מיירי שנק' בפי כל יודא ולא יהודה א"כ אין מהמבטא עכ"פ סתירה להחתימה. עכ"פ בנ"ד נראה ברור דגם להב"ש אין משגיחין בחתימתו כיון שיש שני עדים עצומים שחתימתו הוא שיבוש גמור האחד מה שהשם לא נמצא בתורה רק אורי. הב' מהמבטא שלא נק' כ"א אורי. ומ"ש מעל' דכיון שבלעפלי' אין נק' אורי כ"א בעלייתו לס"ת אין זה כדאי לסתור החתימה ואין הטעות גלוי. הלא דבריו הם הפך דברי הט"ז דלעיל שכתב בהדיא להפך לא אזלינן בתר טעותו בחתימה אלא בתר הקריאה לס"ת כמש"ל. וכ"ש שבמחניכם ק' קאמין הסמוכה ללעפלי' נק' ג"כ בפי העולם שמואל אורי וזה ידוע בלעפלי' ג"כ א"כ הקריאה לס"ת עם הידיעה הודאית ששמו אורי מתולדתו עד עתה ודאי די לברר שחתימתו ברשימה היא שפת יתר. ועיין בשו"ת שב יעקב חאה"ע סי' ל"ג צידד להקל עבור מה שהודה ברבים בפני עשרה בעת כתיבת הגט ששמו נטע כו' ע"ש ואין כאן מקומו. עכ"פ בנד"ז ודאי דחשוב נודע ומפורסם בלעפלי' גם כן ששמו אורי להיות ראי' גמורה שלא להשגיח על הרשימה של חתימתו: