ב

והנה מ"ש הט"ג דבגט העיקר הוא שיהיה השם נכתב כמו שהוא נקרא כו' הנה בתשובתו סי' פ"א נסתייע מתשו' הר"ן סי' מ"ב שהביא הב"י סס"י קכ"ח כיון שהורגלו ההדיוטות לכתוב בלא ממתא ע"ד היחס ובממתא ע"ד שם עירו בכגון זה צריך לדרוש לשון הדיוט וכיון שכן נמצא זה שינה שם עירו כו'. וע' בב"י שם סד"ה ולכך טוב. בשם תשובת הרשב"א כי אין אנו משתמשים בשמוש שמות בגיטין אלא בשם הנחתם הראשונה כו'. ומ"ש אבל ע"י אומדנא והוכחה אין זה מן השם כו' לכאורה ראיה לדבריו מפסקי מהרא"י סי' י"א הובא ב"י סס"י קכ"ז בד"ה אם כ'. ואי משום דידוע לנו מבחוץ כו' נראה דלא דמי למוכח מיניה וביה כו'. אך כ"ז לא דמי דהתם בנדון דהר"ן שאני דלפי לשון שהורגלו יש כאן שינוי ממש וכ"ש בנידון דהרשב"א. אבל הכא נהפוך הוא שהעולם נוהגים אשר מי שיש לו שני שמות ושני כינויים כאלו כינוי לכל שם אזי כשחותם באגרת חותם כל שם עם כינוי שלו. היינו שניאור זלמן דוב בער. ואינו חותם כלל שניאור דוב זלמן בער. וכל בכל השמות כה"ג כמו דובער יהודא ליב חותם כן ולא דוב יהודא בער ליב. אם לא כשחותם רק שני השמות דלעז חותם בער ליב כמו שנקרא אבל כשחותם שמות הקדש ושמות הכינוי אזי אף שנקרא בעריל ליב אינו חותם דוב יהודא בער ליב אלא חותם דובער יהודא ליב. כן ראיתי איש חשוב שכתב לי כן וכדומה שכן נוהגים כולם. וא"כ הרי אנו רואים שנהגו בעצמן לכתוב שמות אלו לא כמו שנקראים שהרי נקרא לתורה דוב יהודא ובפי כל בעריל ליב. והוא כותב וחותם דובער יהודא ליב. הרי נהגו בעלי שמות אלו לכתוב השמות לא ממש כמו שנקראים וכן כשאיש אחר כותב להם אגרות כותבים שמם כן בלי ספק. וא"כ אם כתבו כמ"כ שמו בגט היה נראה ודאי להכשיר הגט. שאף שאין נכתב שמו כמו שנקרא עכ"ז כיון שהורגלו לכתוב כן באגרות ובשטרות הרי נכתב שמו בטוב ואנו נבין מעצמנו קריאת השמות כמו שהן כמו שאנו מבינין מתוך האגרות ושטרות ואדרבה ע"ז יש ראיה מתשובת הר"ן הנ"ל להקל באומרו כגון זה דורשין לשון הדיוט. וזכר לדבר השם הנכבד והנורא שם הוי' אין נקרא כמו שנכתב. ואעפ"כ מתוך השם הכתוב אנו יודעין איך לקרות. ואף שאין הנמשל דומה עכ"ז זכר לדבר הוי. וכן מצינו בפוסקים שהחתימה ענין גדול הוא וע' בתה"ד סי' רל"ד ובפסקיו סי' רס"ו. ובפרט בענין שדרך כל העולם לכתוב כן שמות כאלו באגרות ושטרות. ובתשובת מהריב"ל חלק ג' סי' ט' משמע דבגיטין ג"כ אזלינן בתר מה שנוהגין לכתוב באגרות ובשטרות ובכתובות. ובודאי דגם בכתובות כותבין שמות וכינויים כאלו כמו שכותבין באגרות ושטרות הכינוי אצל השם שלו. ועיין בג"פ סי' קכ"ט סעיף ז' ס"ק ל"א גבי וי"ל דהכל הולך אחר המנהג כו'. ואפשר להביא דמדומי ראיה לזה מענין שם דנערות דהיינו קיצור השם שאין צריך לכותבו כלל כמו שמואל מואל או מואה כמ"ש בב"ש בש"א אות שין. וכן צפורה פורה יצחק חקין וכה"ג. וכן שרה שרולה או שערליין. רחל רעכלין. וכ' הב"ש בש"נ אות ב' בשם פסקי מהרא"י סי' י"ב דאם ידוע ששמה מעריסה שרה כותבין רק שרה אע"פ שעכשיו נקראת שערליין לבד וכמ"ש מהרא"י שם וז"ל ומה בכך אם ישתכח שם שרה רגילות הוא שכינויין כאלו ישתכחו שם המובהק בנשים שאין קורין אותן לקרותן בתורה עכ"ל. ולשא"פ דס"ל בכה"ג צריך לכתוב שרה דמתקרי שערליין כיון שאין קורא אותה כלל שרה רק שערליין מ"מ דיעבד ג"כ מודים אם כתב שרה לבד כשר וכמ"ש הב"ש שם ואם כ' רק שם העריסה שרה כשר כו'. וא"כ נחזי אנן מאי טעמא הלא לכאורה זהו שינוי השם ומאי שנא מנפאתה תפאתה דנקרא חספא בגמ' ר"פ התקבל אף שהשינוי רק באות א'. ולא עדיף שינוי זה משינוי יצחק חקין דדינו כמו שרה שערליין כדמשמע בהדיא במהרא"י שם דמדמה שרה שערליין ליצחק חקין. ומה בכך שמעריסה קראוה שרה הלא עכשיו נשתכח שם זה לגמרי. אע"כ צ"ל כיון שידוע לכל אשר כל שערליין היינו שרה וכן חקין ידוע שזהו יצחק. א"כ ה"ל כמו קרי וכתיב הידוע לכל לכן אף כשנכתב שרה ידוע שיש ג"כ להבין שם זה דהיינו ג"כ על שערליין. ועד"ז הוא מ"ש התוס' פרק השולח (דף ל"ד ע"ב) סד"ה והוא דאתחזק. וז"ל והא דאמרינן כתב חניכתו וחניכתה כשר כו' משמע אפילו לכתחלה א"צ לכתוב שניהם כו' כשהשמות דומין זה לזה שהכינוי דומה לשם לכתחלה כשר אף בכנוי עכ"ל. וביאר דבריהם בספר מכתב מאליהו שע"ד סי' ו' דף מ"ג ע"ג שר"ל אפילו נאמר דחניכא דנקיי הדעת לא היתה ידועה לכל וכמו שאר חניכות דעלמא. ודלא כפי' הרא"ש שם דמיירי בחניכא שהכל קוראין אותו בה כו'. אפ"ה ליכא לעז כיון דהחניכא קרובה לשם א"כ אפילו מאן דלא ידע בחניכא כיון דיודע את השם ישפוט בצדק שחניכא זו הכתובה בגט מזה האיש היא שכך הוא דרך השם להוליד חניכא זו עכ"ד בביאור דברי התוספות הנ"ל ושיש הפרש גדול בין תירוצם לתירוץ הרא"ש שם וכנ"ל. והאריך בזה. א"כ הרי אנו רואים שמפני שיבינו מהחניכא את עצם השם הרי זה כאילו נכתב עצם השם ג"כ ולכן א"צ לכותבו כלל דה"ז כאילו נכתב. וכן מה"ט כשנכתב עצם השם א"צ לכתוב כלל שם דנערות אף שנקרא רק בו. והוא משום דה"ז כאילו נכתב. ושפיר מתוך הכתיב יובן היטב הקרי. לכן אף אנו נאמר כשנכתב בגט שניאור זלמן דוב בער. שפיר יובן הקרי. שנקרא בפי כל זלמן בער. וכן באריה ליב שלמה זלמן יובן כן שנקרא בפי כל ליב זלמן. ולתורה אריה שלמה. דמפני שלא נכתב כן בהגט אין לחוש כיון דנהגו לכתוב כן אף שהקרי אינו כן. הרי מובן לכל שבשמות וכינויין אלו יש קרי וכתיב:

קיצור ראיות הבית אפרים מתשובת הר"ן שבב"י סס"י קכ"ח אינה ראיה דשאני התם דלפי הלשון המורגל בפי כל יש כאן שינוי שם עירו ממש. אבל הכא נהפוך הוא אשר העולם נוהגין אשר מי שיש לו שני שמות הקדש ולכל א' כינוי כותבין כל כינוי אצל שם הקדש שלו אף שנקרא בשני הכינויין יחד בפי כל עכ"ז מפסיקין בין שני הכינויין ואחר כינוי של שם הראשון כותבין שם הקדש השני ואח"כ כינוי שלו. כן נהגו לכתוב להן באגרות ושטרות וכן נוהגין הן לחתום. וכ"מ בתשובת מהריב"ל ח"ג סי' ט' דאזלינן בתר מה שנהגו לכתוב באגרות ושטרות וכתובות וכ"כ בג"פ ס"ק ל"א. וגם ראיה לזה מהא דאין כותבין שם דנערות ולמהרא"י אף אם נשתקע ונשתכח שם העצם עכ"ז כותבין שם העצם לבד. וע"כ הטעם דמתוך הכתיב יובן היטב הקרי. אף שאין נקרא כמו שנכתב. וכה"ג כ' התוס' פרק השולח (ל"ד ב') כשהחניכא דומה לשם די בחניכא לבד אף לכתחלה. והיינו מפני שמתוך הכתיב של החניכא יובן ג"כ הקרי של עצם השם וה"ז כאילו נכתב כדפירש המכמ"א שע"ד ס"ו. לכן גם אנו נאמר כשנכתבו שני שמות הקדש ואצל כל אחד כינוי השייך לו. כמו שנהגו לכתוב ולחתום כן. שפיר יובן הקרי כמו שהוא באמת אף שאין נקרא כמו שנכתב: