א

סימן קצה

גט הנכתב שם אבי המגרש שרגא [ע' מפתח] הנה לכאורה שאילתינו הוא השאילה הנז' בפסקי מהרא"י סי' קל"ח דנכתב בגט אליה בן דן ויש עדות מה"ר טעביל שהיה שמו בן נתנאל. והחמיר שם טובא אף שהמגרש החזיק שמו יותר משלשים יום קודם נתינת הגט אלי' בן דן. ואף שהיה שם עוד צדדים להקל ע"ש ובסי' קפ"ד שכ' דלבי אומר לי שלעולם דן היה שמו ואעפ"כ מסיק דמאתי לא תצא הוראה להתיר כלל. ומאד תמיה לי על תשו' צ"צ סי' פ"ג שהוצרך לדחק בחנם בפסקי מהרא"י סי' קצ"ז שמצדד שם להקל בשינוי שם אביו כו' ע"ש ד"ה טעם ה'. ובאמת הנדון דסי' קצ"ז מיירי בשינוי באבי העד וכמו שצידד בזה ג"כ בתה"ד סס"י רכ"ח אבל בשינוי באבי האיש והאשה הרי כ' בהדיא בסי' קל"ח שני חילוקים איך דלא דמי לשינוי דאבי העד כלל וכלל. אך י"ל דהתם מיירי שנכתב בגט רק שם העצם של אבי המגרש היינו דן אבל כינויו דענזיילן (שהי' לו באמת בין אם שמו העצם דן או נתנאל ע"ש) לא נכתב בגט כלל וכן פי' דבריו בספר מכתב מאלי' שער ד' סס"י כ"ט והביא ראי' מדכ' מהרא"י שם ולא הי' לו שום כינוי ולכך זכר שמו. אשר מבואר מזה שלא היה כתוב בגט ההוא שום כינוי בשם אביו עכ"ד. וא"כ לפ"ז יש לחלק בטוב דלא דמי לנד"ז דהחניכה פייבוש נכתב בגט. אך ממש"ש מהרא"י דהרואה שכ' דן יוכל להבין ג"כ מדעתו שע"י הספק נזקק מתוך החניכה ולא יאמר אחר הוא. משמע לכאורה דהתם ג"כ דהחניכא הי' כתוב בגט. והיינו שכ' אליהו בן דן דענזיי"ל. ומש"ה הרואה שכ' דן דענזייל לא יאמר דאחר הוא אע"פ שידוע לו שהי' שמו נתנאל דענזיי"ל. כי יוכל להבין כו'. אבל את"ל דהחניכה דענזיי"ל לא נכתב בגט כלל א"כ איך הרואה יוכל להבין מדעתו כו' ואין לומר דהיינו הרואה ויודע מעצמו שחניכתו הי' דענזיי"ל הוא יוכל להבין מדעתו כו' יש לומר דאם החניכה לא נז' בגט כלל אין לתלות כ"כ שהרואה יוכל להבין כו' חדא דאולי יש מי שיודע ששמו נתנאל ואינו יודע החניכא ואפילו את"ל דהוא חניכא הידוע לכל מ"מ הרואה יוכל לומר שזהו אחר שאין לו חניכא זו ועוד דמהרא"י עצמו כ' בפסקיו סי' י"א דכל היכא שאין הוכחה מתוך הגט עצמו לא תלינן בטעות סופר ולא מהני מה דידוע לנו מבחוץ דע"כ דילוג טעות יש כאן דלא דמי למוכח מיניה וביה ע"ש באריכות והוא גבי טעות בזמן וכ"ש וק"ו בטעות דשמות אבי האיש והאשה. (עב"י סס"י קכ"ה בשם תשו' הרשב"א סי' תקצ"ח ובדברי בעל העיטור שבש"ע סי' קכ"ו ס"ך ובג"פ שם ס"ק ס"ב דמזה מובן דטעות בשמות אבי האיש והאשה חמור טובא מטעות שבזמן) וא"כ איך כ' בסי' קל"ח דהרואה כו' ולא יאמר כו' אלא משמע דמיירי ג"כ דיש הוכחה מיני' ובי' מהגט דהיינו שכ' בו דן דענזייל. וכן משמע ממש"ש מהרא"י וכל שכך דינו לכתוב דענזייל כמו זונדיל ומונדיל שאנו רגילין לכתוב נו"ן באמצע עכ"ל. דמזה משמע שדקדק לומר דשפיר נכתב בגט דענזייל. ומ"מ אפשר לדחות ראי' זו ע"ש. אך לכאורה מה שהביא המכמ"א ראי' ממ"ש ולא הוה ליה שום כינוי ולכך זכר שמו. אינה ראי' דז"ל מהרא"י דאותו רווק הואיל ומסופק הי' לצורך הגט רמא אנפשי' ולא רצה לכתוב שם אביו מספק והחזיק את עצמו בשם אבי אביו ושמא הי' לפי האמת שמו דן ולא הוה ליה שום כינוי. ולכך זכר שמו עכ"ל ור"ל דכיון דלא הי' לאבי אביו שום כינוי. ע"כ לא הי' צריך לכתוב כינוי לאבי אביו רק שמו העצם דן וא"כ כשכ' אח"כ דענזייל ג"כ אינו שקר דכינוי זה לא קאי על דן אבי אביו כ"א חוזר לשם המגרש אליהו דענזייל ור"ל שהוא ג"כ בן דענזייל כו' דהיינו שאביו נק' דענזייל. משא"כ אם לאבי אביו הי' ג"כ כינוי הי' צריך לכתוב ג"כ כינוי שלו ומדלא כתבו ש"מ שלא נתכוין באומרו בן דן על אבי אביו כו'. נמצא אין מדברי מהרא"י ראי' שלא נכתוב ג"כ כינוי דאביו דענזייל. ולפ"ז יש לנו לומר דמסתמא נכתב כינוי האב בהגט. שהרי כ' רמ"א בסי' קכ"ט ס"ט דכותבין אפילו כינויין דשם אביו והוא בשם הס"ג שלנו ומהרי"ו אשר הי' בזמן א' עם מהרא"י סמוכין זל"ז באשכנז וגם שאילה שבמהרא"י הנ"ל הוא ממקומות הנ"ל. א"כ י"ל דמסתמא נכתב בגט כינוי של אביו כמו שנהגו שם. וא"כ לפ"ז יש ראי' ממנו להחמיר בנד"ז ג"כ דאע"פ שהכינוי נכתב בטוב פייבוש מ"מ אם הי' טעות בשם העצם שנכתב שרגא ובאמת שמו משולם היינו הא דמהרא"י שהחמיר בזה טובא:

ומ"מ י"ל דפי' זה דוחק דאם כ' בן דן המכונה דענזייל א"כ ממ"נ כינוי דענזייל קאי או על דן אבי אביו או על המגרש עצמו והרי שניהם אין להם כינוי זה וא"כ ממ"נ הגט פסול. ולכן נ' יותר כפי' המכמ"א דבנדון דמהרא"י לא נז' רק בן דן ולא נזכר כינוי דענזייל כלל. וא"כ לפ"ז אין מדברי מהרא"י ראיה להחמיר בנדון זה כי החילוק פשוט דהתם יש שינוי לגמרי בשם אביו שנק' נתנאל ונכתב דן משא"כ הכא דשם פייבוש שנק' אביו בפי כל נכתבה בטוב בגט כמו שהוא רק השינוי הי' בשם שאינו נקרא בו כלל בפי שום א' מן הקוראי בשמו. ועם היותו שם הקדש מ"מ מאחר שאינו נק' בו כלל וכלל רק כשעולה לתורה. א"כ בזה אפשר לצדד כדבעינן למימר לקמן אי"ה:

והנה מה שיש לצדד בזה הוא עפמ"ש התוס' גיטין פרק הזורק (דף פ' ע"א) בשם ר"י שאם שינה מקום הלידה כשר דיעבד כיון שא"צ לכותבו. וה"נ שם שעלה בו האב לתורה נ' דלא היה צריך לכותבו כלל. דהא יש הרבה אחרונים ס"ל דא"צ לכתוב כינוי האבות רק בשם המגרש ממש צריך לכתוב כל שמותיו אבל בשם אביו א"צ לפרש כל שמותיו ודי שיכתוב שם העצם ואף דרמ"א כ' סי' קכ"ט ס"י שנוהגין לכתוב ג"כ כינויי האבות היינו הכינוי שנק' בו בפי כל או בפי כמה אנשים. אבל בנד"ז שנק' בפי כל רק בשם הכינוי פייבוש ולא הי' נק' בהיותו בחיים בשם הקדש היינו משולם או אור שרגא רק כשעולה לתורה. א"כ י"ל דהי' די לכתוב רק פייבוש לבד ולא הי' צריך לכתוב כלל שם הקדש דהא כ' התוס' פ' השולח (דף ל"ד ע"ב) בפי' נקיי הדעת שבירושלים שהיו כותבין רק החניכא דמיירי בחניכא שהיה ידוע כו' א"נ שהכנוי דומה לשם כו' והרא"ש שם כ' כשהכל קורין אותו בשם זה כו'. א"כ מבואר מדבריהם דבחניכה כזו סגי בחניכה זו לבד אפילו בשם המגרש עצמו. וק"ו בשם אבי המגרש. א"כ לפ"ז אפילו לכתחלה לא הי' צריך לכתוב רק חניכא זו וכיון שכן ה"ל שם הקדש דאביו כמו שם הלידה שא"צ לכותבו אפילו לכתחלה ולכן אם שינה בו י"ל דכשר כמו בשינה שם הלידה. והנה הפנ"י בחי' בגיטין שם והתשו' פמ"א ח"א סי' כ"ב והמכמ"א שע"ד סי' ז"ך כולם פי' דר"י לא הכשיר רק בשינה שם הלידה משום דא"צ לכותבו אפילו לכתחלה רק ממנהגא ולא מדינא. משא"כ בדבר שצריך לכותבו לכתחלה מדינא מודה ר"י דאם שינה פסל. וכבר נת' שבנד"ז ג"כ אפילו לכתחלה לא היה צריך לכותבו כלל. לכן י"ל דכשר אם שינה כנ"ל. ואע"פ שמהרא"י פסל בשהשינוי הי' בשם דן והוא שם הקדש של אביו ואפשר לא הי' אביו ניכר כ"כ בשם הקדש רק בשם הכינוי דענזייל י"ל שאני התם דהכינוי לא הי' נכתב בגט כלל רק שם הקדש א"כ שינה בדבר שצריך לכותבו. משא"כ בנד"ז נק' שינה בדבר שא"צ לכותבו כיון שהכינוי הידוע לאביו נכתב בגט טוב ויפה:

אמנם מה שיש לחוש בזה הוא ע"פ מ"ש בתה"ד סס"י רכ"ח דל"ד מקום לידה לשם אבי העד כו' ע"ש ובפסקיו סי' קצ"ז. וא"כ ה"נ י"ל בשם אור שרגא דאבי המגרש נהי דאם כ' פייבוש לא הי' צריך כלל לכתוב אור שרגא. נימא איפכא דאם הי' כ' אור שרגא לא הי' צריך לכתוב פייבוש. וא"כ ה"ל שינה בדבר שצריך לכותבו. ול"ד כלל למקום הלידה דלעולם א"צ לכותבו כלל. וכמ"ש בתה"ד שם. ובפרט בנד"ז דאור שרגא או משולם הוא שם הקדש דנהגו לכתוב קודם הכינוי ובו הי' השינוי א"כ י"ל דה"ל דין שינה בדבר שצריך לכותבו:

אך י"ל דכ"ז אמת באופן אם שם זה של אביו הי' שם השוה בערך לשם השני דא"כ שפיר י"ל מאי חזית ע"ד שכ' התה"ד סס"י רכ"ח. ואפילו הי' שם הטפל היה מקום לומר כן. אבל בנד"ז שאין קורא לאביו כלל רק בשם פייבוש לבד זולתי כשעולה לתורה היה נק' ג"כ בשם הקדש. והוא לא הי' עולה לתורה רק פעם בחדש או בשנה עד"מ. מ"מ נראה דמדינא לכ"ע השם שנק' בפי כל בו לבד הוא העיקר ומה שאעפ"כ עושין שם העברי שעולה בו לתורה עיקר הוא רק ממנהגא כיון דגם מדינא אין פיסול מאחר ששניהם כתובים בפירוש. גם י"ל דכותבין כן משום דאדרבה על שם העברי שעולה בו רק לתורה א"א לכתוב דמתקרי. כי אינו נקרא בו כל כך כמ"ש סברא זו בתשו' בס"ס שמות. ע"כ ההכרח לכתוב עליו ל' אנא פלוני כו' דמתקרי או המכונה שם הלעז שהוא נק' בו. ועיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' תקל"א שכ' ואע"פ שכ' הרא"ש ז"ל שכותבין בגט השם שמעלין אותו בו לס"ת ה"מ כשהוא ניכר ונודע בשתי השמות אבל מי שרגילין בו כל העולם בשם זה ודאי לא דבר הרא"ש בזה עכ"ל. ועוד דבנד"ז שכבר מת אבי המגרש זה שנים רבות ואין ידוע עכשיו רק בשם פייבוש לבד ששם זה מזכירי' לפעמים עליו כמו שבנו נק' בן פייבוש משא"כ שם שעלה בו רק לתורה מאן דכר שמיה עכשיו וקרוב לומר ע"ז שם הנשתקע. א"כ בכה"ג ודאי שם פייבוש עיקר. ולא הי' צריך לכתוב שם שרגא מדינא כלל רק ממנהגא בעלמא שנהגו לכותבו. א"כ הרי שינה בדבר שא"צ לכותבו אפילו לכתחלה מדינא רק ממנהגא בעלמא דכשר לפר"י. ולא שייכי בזה הסברות דגבי שינוי מקום דירה ושם אביו כנ"ל בשם הר"ן ורא"ש כו' דבדבר שא"צ לכותבו אפילו לכתחלה וגם ליכא לעז לא שייכי טעם דהר"ן ג"כ כנ"ל. וגם לא שייך מ"ש בתה"ד סס"י רכ"ח. כי כאן הרי שם פייבוש הוא העיקר הגמור בודאי אשר בו הוא ניכר וידוע. וא"כ אנו רואים שהשינוי הוא בודאי בשם שלא הי' ניכר וידוע בו כלל. א"כ ראוי לומר דשם זה הוא שכתבו למותר ולא הי' צריך לכותבו. לכן בו אין ראוי שיפסל השינוי. ובשם פייבוש ודאי היינו פוסלים השינוי. ויש כמו דמות ראי' מדין הנז' בשו"ת צ"צ סי' צ"ח. גבי בהמה שנמצאו לה שני טחולין ואחת נקובה בסומכיה. דאם ניכר איזה טחול הוא העיקר ואיזו היא היתירה אז אמרינן שאם ניקבה היתירה לית לן בה כו' משא"כ בששתיהם שוות כו' יעו"ש. ואע"ג שאין להביא ראי' כלל מענין טריפות לענין גיטין דמה ענין שמטה אצל הר סיני. מ"מ כוונתי רק שיש ראי' דלא אמרינן מאי חזית שזהו המותר דלמא להפך כשניכר ונודע שזה הוא הטפילה והגרוע כו'. ועיין בש"ע י"ד סי' מ"ד סעיף ז' אמנם לדעת הפר"ח ותב"ש שם דאוסרי' בכל גווני דאף שנדע שזהו היתרה מ"מ כאיב לה כאב הלקותא וע"ש בפמ"ג בש"ך ס"ק ט"ז א"כ מדבריהם יש ללמוד להחמיר בנד"ז ג"כ דאף דשם שרגא הוא המותר מ"מ כשכ' ושינו בשם זה י"ל דפוסל השינוי וכטעם דהר"ן הנ"ל שמהספירת דברים נמשך כי לא זהו המגרש שהרי אין שם אביו כן. ול"ד למקום לידה מטעם הנ"ל כדחילק התה"ד סס"י רכ"ח. ועוד דאפילו בשינה במקום לידה הביא הב"י גדולי ראשונים הפוסלי' ה"ה הרשב"א בתשו' וראבי"ה והרמ"ה. אלא דמלשון רמ"א סי' קכ"ח ס"ב משמע להקל כשטת ר"י. מ"מ בנד"ז די"ל דלא דמי למקום לידה אין להקל. וכן מצאתי במכמ"א שע"ד סי' ל' שמהרי"ט ומהרח"ש פסלו גט שהי' שינוי קטן בשם הכינוי של אבי המגרש אף ששם העצם שלו נכתב בטוב. דהיינו שכ' גוויי"ה בת שלמה טראנטה בה"א לבסוף. והכינוי הי' טראנטו בוי"ו לסוף כו'. והובאו דבריהם ג"כ בג"פ סי' קכ"ט ס"ט מ"ט וסי' קכ"ח סס"ק גימ"ל. ואף שהמכמ"א עצמו חלק ע"ז מ"מ למעשה כ' שמבטל דבריו נגדם. והתם ג"כ הי' הכינוי למותר גמור שלא הי' צריך לכותבו כלל כמ"ש המכמ"א וא"כ הדברים ק"ו לנד"ז שהוא שינוי גמור בשם הקדש עכ"פ:

לכן אין להקל אלא אם הוחזק ג"כ המגרש לעלות לתורה בשם בן שרגא. כמ"ש במכתב כת"ר שהוחזק במחניכם כן כמה שנים. וא"כ כיון דהחזיק שם אביו כן כמה שנים. הא לפ"ד התשו' רש"י שבא"ח המובא בב"י וש"ע סי' קכ"ט ס"י מהני חזקה זו מדינא אפילו כשהשינוי הוא שינוי גמור בשם העיקרי של אביו ששינה מיעקב לשמואל. א"כ אע"ג דהרא"ש פוסל. היינו בשינוי גמור אבל בנד"ז שבלא"ה יש טענות להקל מצד השינוי עצמו כנ"ל ע"כ בכה"ג נ' לסמוך על תשו' הנ"ל. ולע"ד משמע מתשו' רש"י הנ"ל דלא הקיל מצד הטענה זו לבד דחזקה מהני גם לשם אביו. אלא עיקר טעמו משום שכ' ג"כ וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי. וא"כ נמצא שבוכל שום כולל השם האמיתי שהי' לאביו ג"כ. ואע"ג דכל שום לא מהני לאם שינה שמו לגמרי מ"מ כאן אינו שינוי גמור כיון שהוחזק כן לכן בכה"ג מהני וכל שום. ע"ש דכ' ומפני הרמאים שהיו משנים שם תיקן ר"ג לכתוב כן כו'. ור"ל אפילו לרמאות גמור מהני וכל שום והיינו כשהוחזק כן בשם שהחזיק לו ולאביו כו'. וכעין זה כ' הר"ן פ' השולח בשם הירושלמי אלא דכ' דש"ס דילן פליג על הירושלמי וס"ל שאם שינה שמו אע"פ שכ' וכל שום לא הועיל. וכמ"ש בש"ע סי' קכ"ט סעי' ג'. ולרש"י י"ל דהירושלמי מיירי שהחזיק שמו כן ובכה"ג מהני וכל שום אפילו לשם אביו. אבל בלא הוחזק שמו כן י"ל דלא פליג הירושלמי על ש"ס דילן דהגט בטל אף שכ' וכל שום רק היכא שהוחזק מהני אף את"ל דלא יוכל להחזיק לאביו שם אחר מ"מ מהני עם כל שום מטעם הנ"ל אבל בלא כל שום נ' דלא מהני לרש"י גם כן. כנלע"ד ברור בדעת רש"י ותמוה לי שלא נרגשו האחרונים בזה. ובנ"ד שכ' שם פייבוש בפי' עדיף מוכל שום. ואף שהרא"ש חולק ופוסל מ"מ בנ"ד יש להקל:

ועתה אבוא ע"ד מעל'. הנה מ"ש כת"ר דהתוס' בגיטין (דף פ') לא כתבו דבדבר שא"צ לכתוב גם אם שינה כשר. אלא כשא"צ לכותבו אף לכתחלה כמו מקום לידה שאינו מתיקון חכמים רק שנהגו כן. אבל שם אביו ושם אביה דצריך לכותבו לכתחלה עכ"פ מדינא. הגם דדיעבד כשר אם לא כתבו לכמה פוסקי'. עכ"ז בשינה פסול לכ"ע. יפה כיון וכבר כתב כן הפנ"י בגיטין שם וגם כבר קדמו בזה בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' כ"ב. ודלא כתשו' עה"ג סי' נ"ה וכבר חלק עליו חמיו ורבו הצ"צ בתשו' סי' פ"ג. והב"ח ס"ל דהגט פסול מדאורייתא ואע"פ שהג"פ ס"ק נ"א תמה עליו דמנ"ל לפסול מדאורייתא מ"מ בשו"ת תודת שלמים סי' א' האריך להכריע כדברי הב"ח ולפע"ד יש ראי' לזה מדברי הר"ן בחידושיו בגיטין (ד"פ) גבי שינה מקום עירו דכ' דפסול מדאורייתא וטעמו שייך ג"כ על שינה שם אביו או שם אביה יעו"ש. ומ"ש מעלתו עוד שבנד"ד כיון שכ' חניכתו הידוע של אבי המגרש דהיינו פייבוש שהכל קוראין אותו בשם זה א"כ לא הי' צריך אף לכתחלה לכתוב שם המובהק רק דנוהגין להחמיר לכתוב הכל והוי כמו מקום הלידה דכשר אם שינה. הנה סברא כזו מבואר בספר מכתב מאליהו שער ד' סי' ל' להכשיר מה"ט בששינה בכינוי האב כגון שכ' גוייה בת שלמה טראנטה בה"א לבסוף והכינוי הי' בוי"ו לסוף. וצידד להקל מה"ט כיון דכ' עיקר שמו המובהק של אבי האשה שלמה א"כ לא הי' צריך לכתוב הכינוי טראנטה כלל אפילו לכתחלה לדעת מהרי"ק סי' ק"ו ולכן אם כתבו אין השינוי פוסל בו כמו בשינה מקום הלידה. אמנם למעשה ביטל דעתו נגד מהרי"ט ומהרח"ש שכתב שמדבריהם מבואר שאין להקל בכה"ג. זהו תוכן דבריו. וע' בג"פ סי' קכ"ח סס"ק ג' שם הובאו ג"כ ד' מהרי"ט ומהרח"ש הנ"ל. ולפע"ד יפה עשה שביטל דעתו כנגדם כי יש לחלק דלא דמי כלל לשינה מקום הלידה כאשר כבר עשה חילוק זה בתה"ד סס"י רכ"ח דהתם אינהו לא אתי כלל לידי צריכות לשום תיקון חכמי התלמוד ואינו כלל מטבע חכמים שהזקיקו בגיטין אבל בן פלוני כו' ונהי נמי כו' מ"מ נימא איפכא כו' יעו"ש דמסיק דבדאורייתא ראוי לחלק כה"ג. וחילוקו ההוא ממש שכ' דבאבי העד לא דמי למקום לידה שייך ממש לומר על כינוי אבי המגרש או המתגרשת. דנהי נמי דאם כ' שם העצם א"צ לכתוב כינויו מדינא מ"מ נימא איפכא דהכינוי יהי' עיקר. וא"כ אין ראי' ממקום הלידה. ואע"פ שיש קצת לחלק ולומר דנתפוס עיקר את שם העיקר של האב ובשם הטפל שלו לא יפסול השינוי. מ"מ מהרי"ט ומהרח"ש לא ס"ל לירד לחילוקים קלושים כאלו דעכ"פ לא דמי למקום הלידה וכיון שמהרי"ט ומהרח"ש לא הקילו אף בשהשינוי בכינוי האב שכבר קדם שמו העצם שנכתב כתיקונו שלמה. (ע"ש בג"פ דמהרי"ט לא הקיל רק משום שאין זה שינוי כלל מחמת הלשון של ערב שהם כל מלה שהיא בחולם כותבין ה' בסופה במקום ו' ומהרח"ש חלק גם ע"ז וכ' דאין זה מספיק להשיאה לכתחלה) וגם בשינוי קטן מאד. מכ"ש שאין להקל בנד"ז דהוא שינוי גמור בשם העצם של אבי המגרש שנכתב בגט בשינוי קודם שנכתב אח"כ כינויו בטוב. ואפשר אפילו המכמ"א יודה להחמיר כאן משום דשם העצם ששינה בו נכתב קודם החניכה פייבוש וע' תה"ד סס"י רכ"ח דהא כל כמה כו'. משא"כ הכא הי' די בשם העצם לחוד של אביו אילו לא טעה בו. א"כ דיינינן לי' כעיקר מה גם דהוא שם העברי שעושין אותו עיקר כמ"ש רמ"א סט"ז בהג"ה. לכן אין לצדד להקל אלא א"כ הוחזק המגרש לעלות לתורה בשם בן שרגא כמ"ש בתשו' כת"ר שהוחזק כן כמה שנים בשם שרגא. (אבל על מ"ש רומע"ל בפתח תשובתו שהמגרש אמר למעל' כן בשעת סידור הגט. שהוחזק כן בעלייתו לס"ת וחתימתו. אין לסמוך. דל"ד למה שכותבין שם אביו על פיו שזהו בדליכא עדות כנגד זה. משא"כ בנ"ד. וע' פסקי מהרא"י סי' קל"ח דעד א' שכנגד נאמן ע"ז) ואם נודע לכת"ר שהוחזק כן. נ' שיש מקום להקל בחשש עיגון משום דהא לפי תשו' שבא"ח בשם רש"י יש להקל דהגט כשר אף אם שינה שם אביו שינוי גמור מהקצה אל הקצה מיעקב לשמואל. אם החזיק שם אביו כן מקודם. והנה לכאורה תמוה איך לא עלה ע"ד רש"י טענת הרא"ש והטור ומהרא"י סי' קל"ח דאף אם יוכל אדם לשנות שמו שם אביו איך יוכל לשנות. ונלע"ד דבאמת לא הקיל מצד טענה זו לבד דחזקה מהני גם לשם אביו. אלא עיקר טעמו משום שכתב שם אביו זה שהחזיק בו עם וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי. וס"ל דמהני וכל שום גם לכה"ג שכ' שם אביו בשינוי דכיון שאינו שינוי גמור שהרי החזיק א"ע בשם אביו כן לכן ע"ז מהני וכל שום שכך הי' תקנת רבן גמליאל כמ"ש ומפני הרמאים כו'. ור"ל שר"ג תיקן כשיחזיק שמו ושם אביו בשינוי יהי' עצה לזה ע"י כל שום אלמא דכל שום מהני כשהוחזק בשם השינוי ששינה שמו או שם אביו דאל"כ אכתי לא תיקן ר"ג עצה לאם ישנה ג"כ שם אביו א"ו דאף ששינה שם אביו אם הוחזק בשם השינוי מהני וכל שום והיינו משום דבכל שום כולל עכ"פ שם האמיתי שהיה לאביו. ולא דמי למ"ש בש"ע סי' קכ"ט ס"ג דכל שום לא מהני לאם שינה שמו לגמרי מ"מ היכא שהוחזק בשם הכינוי מהני וכל שום. ובלא כל שום י"ל אפילו בשם עצמו פסול ע' ב"ש ס"ק כ' בשם סמ"ג. והרא"ש והטור ומהרא"י שחולקים ע"ז צ"ל דס"ל דכיון דשם אביו אינו יכול לשנות אף ע"י חזקה לכן אף שכ' וכל שום לא מהני דה"ל כדין דש"ע סי' קכ"ט ס"ג. אבל לפ"ד רש"י י"ל דלא דמי זה לזה מטעם הנ"ל. אכן בלא כל שום נלע"ד ברור דגם לרש"י הגט פסול אף שהחזיק שם אביו כן מקודם. ותמיהני על האחרונים שלא נרגשו בזה. והנה בנ"ד שכתב בגט שם פייבוש בפי' דדי בשם זה לבד כיון שהוא החניכא שהכל קורים לו בו י"ל דעדיף מכל שום. ואף דאנן קיי"ל כהרא"ש ומהרא"י להחמיר אפילו עם כל שום דודאי הרא"ש ומהרא"י מיירי ג"כ שכ' וכל שום כנ"ל. מ"מ בנדון זה דבלאו הכי יש טענה לומר דשינוי זה דומה לשינה מקום לידה. ואע"ג דטענה זו מצד עצמה לבד לא מהני כנ"ל. מ"מ בהוחזק בעלייתו לס"ת וחתימתו כן. נ' לצדד להקל. ומ"מ מפני החומר שיש בשינה שמו ושמה וש"א איני רוצה שיסמכו עלי אא"כ יסכימו להתיר עוד גדולי הוראה. וג"ז דוקא כשלא ירצה ליתן גט אחר: