א

סימן קצד

גט הנכתב שם אבי המגרש שרגא המכונה פייווש והלך לדרכו וכתב מדרכו ששם אביו היה משולם המכונה פייווש ובכאן החזיק שם אביו בעלייתו לס"ת וחתימתו שרגא. והוחזק כן כמה שנים. ואביו היה דר ברחוק מפה ונפטר כבר כמו עשרים שנה וקשה לברר האמת עכ"ל השאלה:

הנה לכאורה הא שאילה הנז' בפסקי מהרא"י סי' קל"ח שהחמיר שם טובא. אף שהמגרש החזיק שם אביו הרבה קודם נתינת הגט אליה בן דן. ואף שהיה שם עוד צדדים להקל ע"ש. ובסי' קפ"ד שכ' דלבי אומר לי דלעולם דן היה שמו אעפ"כ מסיק דמאתי לא תצא הוראה להתיר כלל. ומה שבסי' קצ"ז מצדד להקל זה בשינוי אבי העד וכמו שכתב בזה בתה"ד סס"י רכ"ח. משא"כ בשינוי באבי המגרש והמתגרשת כ' בפי' בסי' קל"ח שני חילוקים לחלק בין זה לשינוי דאבי העד. ובתשו' צ"צ סי' פ"ג הבין דמהרא"י סי' קצ"ז מיירי בשינוי אבי המגרש והמתגרשת וכ"מ שהבין בב"י סי' קכ"ט. וכ"כ הג"פ ס"ק נ"א. ובאמת זה אינו כנ"ל. אך יש לחלק לפמ"ש במכתב מאלי' שע"ד סס"י כ"ט דמהרא"י בסי' קל"ח מיירי שנכתב בגט רק שם העצם של אבי המגרש היינו דן שכן החזיק המגרש שם אביו. (ושינה בו שיש עדות ששמו היה נתנאל) אבל כנוי של אביו דענזייל שכינוי זה הי' לו באמת לדברי הכל לא נכתב בגט כלל. משא"כ בנ"ד דנכתב בגט החניכא של אביו פייווש שהיא חניכא שהכל קורין לו בה א"כ אע"ג דשינה בשם העצם י"ל דלא היה מחמיר כ"כ מהרא"י וכדלקמן. אך ממש"ש מהרא"י דהרואה שכתב דן יוכל להבין ג"כ מדעתו שע"י הספק נזקק מתוך החניכא ולא יאמר אחר הוא. מזה משמע קצת דהחניכא היה כתוב ג"כ בגט. דאין לומר דר"ל דהרואה שכתב דן ויודע מעצמו מבחוץ שחניכתו היה דענזייל הוא יוכל להבין מדעתו כו' דהא מהרא"י עצמו כ' בפסקיו סי' י"א דכל היכא שאין הוכחה מתוך הגט עצמו לא תלינן בטעות סופר ולא מהני מה דידוע לנו מבחוץ דע"כ דילוג טעות יש כאן דלא דמי למוכח מיני' ובי'. והתם מיירי בטעות בזמן וטעות בשמות אבי המגרש והמתגרשת ודאי חמור יותר מטעות דזמן וכמ"ש לקמן בשם כמה פוסקי' דבשינוי האבות הוי פסולא דאורייתא ועבב"י סס"י קכ"ה בשם תשו' הרשב"א משא"כ בזמן וכן ממ"ש בעל העיטור הובא בש"ע סי' קכ"ו ס"ך מובן דמקילין יותר בטעות סופר דמוכח בזמן מבשמות הבעלים ובכלל שמות הבעלים היינו ג"כ שמות האבות. (ז"א דהעיטור מכשיר בשינוי האב מ"מ לדידן זהו בכלל שמות הבעלים ועבב"י סס"י קכ"ה בשם תשו' הרשב"א). וא"כ אם חניכא דענזליין לא כ' בגט כלל. א"כ אף היודע מחניכא זו ורואה שכ' דן לא יוכל להבין מדעתו רק ע"י הוכחה שמבחוך ואנן הוכחה מיני' ובי' בעינן אלא משמע דבאמת החניכא דענזייל היה כתוב ג"כ בהגט. וכ"מ קצת ממש"ש מהרא"י וכל שכך דינו לכתוב דענזייל כמו זונדל ומונדיל שאנו רגילין לכתוב נו"ן באמצע דמזה משמע שדקדק לומר דשפיר נכתב בגט דענזייל. ועוד דהא רמ"א סי' קכ"ט ס"ט כ' דנוהגין לכתוב כינוי האבות בגט והוא ממהרי"ו ומהרא"י (ע' מכמ"א שם) א"כ מסתמא יש לנו לומר שנכתב בגט ההוא ג"כ הכינוי כיון דכינוי דענזייל היה לו לד"ה. ואמנם המכמ"א הביא ראיה דלא נכתב הכינוי בגט ממ"ש מהרא"י דאותו רווק הואיל ומסופק היה לצורך הגט רמא אנפשיה ולא רצה לכתוב שם אביו מספק והחזיק א"ע בשם אבי אביו ושמא היה לפי האמת שמו דן ולא הוה ליה שום כינוי ולכך זכר שמו עכ"ל אשר מבואר מזה שלא היה כתוב בגט ההוא שום כינוי בשם אביו מדכ' ולא הי' לו שום כינוי ולכך זכר שמו פירוש שמו לבדו עכ"ל המכמ"א והנה לדבריו הלשון דחוק דהל"ל ולכך זכר שמו לבדו. ע"כ אפשר לומר דלעולם נכתב בן דן המכונה דענזייל. אלא דבן דן קאי לפי שהחזיק א"ע בשם אבי אביו. והמכונה דענזייל הוא כינוי אביו ממש. וז"ש מהרא"י ולא הי' לו שום כינוי ולכך זכר שמו. ר"ל דאילו הי' לאבי אביו שום כינוי א"כ הי' צריך לכתוב ג"כ כינוי שלו. ולא יכול לכתוב כינוי דענזייל. אלא דלפי שהיה לו שום כינוי ולכך זכר שמו דן. והמכונה דענזייל יתפרש על אביו ממש. כך הי' דעת הרווק המגרש. אך זה דוחק דא"כ איך כ' מהרא"י ואי הוה כי האי גונא שפיר דמי כמו שהבאתי ראי' כבר מן המקראות לבן בן נחור ומפיבושת בן שאול. דהא עכ"פ שינה ג"כ שם אבי אביו דכ' בן דן (דהיינו אבי אביו) המכונה דענזייל והוא לא הי' לו כינוי זה. דממ"נ הפי' הפשוט בהמכונה דענזייל אינו יוצא מאחד משתי אלה או דקאי על דן או על אליה המגרש עצמו. והרי שניהם לא הי' להם כינוי זה. ולומר דקאי על אביו ממש והיינו דחוזר לתיבת בן שהוא ג"כ בן המכונה דענזייל הוא פי' זר ורחוק ואין להכשיר כה"ג בגט ואיך כ' מהרא"י ואי הוה כה"ג שפיר דמי (ומיהו בתה"ד סי' רכ"ח כ' בשם התוס' גבי ראובן בן יעקב עד דמחלקינן להאי עד אשני גיטין להכשירם כאילו כ' ראובן עד בן יעקב עד ע"ש. וא"כ י"ל ג"כ כאן דתיבת בן משמש לשניהם כאילו כ' בן דן בן המכונה דענזייל כו' ומ"מ לא דמי דאפי' כ' תיבת בן פעם ב' הי' הפי' שדן הוא בנו של דענזייל). אלא מזה משמע כפי' המכמ"א דלא נכתב הכינוי דענזייל בגט כלל. ומ"ש לצדד דהרואה כו' יוכל להבין מדעתו כו' מתוך החניכא כו' אף שהיא הוכחה מבחוץ לא כ' זה רק לסניף בלבד וא"כ לפ"ז אין מדבריו ראיה להחמיר בנ"ד דנכתב בגט החניכא של אביו פייווש כנ"ל:

והנה מה שיש לצדד בזה הוא עפמ"ש התוס' בגיטין (ד"פ ע"א) גבי שינה שם עירו אומר ר"י דהיינו דוקא עיר שדרין בה אבל עיר שנולד בה אפילו שינה כשר כיון שא"צ לכותבו כלל. ובב"י סי' קכ"ח הביא דהרשב"א בתשוב' והמרדכי פרק השולח בשם ראבי"ה והרמ"ה ס"ל דגם במקום לידה פוסל השינוי. וכ' בפסקי מהרא"י סי' קצ"ז דע"כ אינו פוסלו משום דאפי' לא נכתב נמי פסול דלא אשכחן בכולי תלמודא שהוא מטבע חכמים כו' אלא דס"ל דשינה גרע משאם לא כתב כלל וכן בתחלת הסוגיא בשינה שמו ושמה פי' במרדכי דאם דילג שם כשר ואם שינה פסול עכ"ל ומבואר שם דעת מהרא"י דס"ל לחוש לדעת ראבי"ה המחמיר אמנם בתה"ד סס"י רכ"ח נראה דפוסק כדעת החיבורים בשם ר"י ולא הביא דעת המחמירים כלל. וגם ממש"ש מבואר תירוץ על הראי' שכ' נגד דעת ר"י מהא דאם דלג שמו כשר (להמרדכי ודעימי') ואם שינה פסול. דז"ל בתה"ד סס"י רכ"ח ולא דמי לעדים שחתמו שלא לשמה דפסילנא אפילו לרבי אלעזר אע"ג דלדידיה לא צריכנא לחתימת העדים כלל דשאני התם דנהי נמי דלא צריכא להו מדאורייתא מ"מ חכמי התלמוד הזקיקו להם מפני תיקון העולם אבל מקום הלידה וכן שם הנהר דלא אשכחן דאצרכוהו רבנן כלל אלא שהאחרונים הרגילו משום חשש שני יוסף בן שמעון לשנות שמייהו אין חסרון וטעות פוסל בו והכי מחלק בהדיא במרדכי פרק המגרש בתשובת הר"א כ"ץ עכ"ל (ובמרדכי שם לא מצאתי מזה). וא"כ מזה מבואר דלא מכשיר ר"י אלא בשינה בדבר שא"צ לכותבו אפילו לכתחלה מדינא דגמ' כמו מקום הלידה ושם הנהר משא"כ בדבר שהצריכו חכמי התלמוד לכותבו לכתחלה אף שהוא רק מפני תיקון העולם ולא מדינא כמו חתימת העדים בגט לר"א מודה ר"י דפוסל השינוי ומוכרח הוא דלא יחלוק ר"י על תלמוד ערוך ריש גיטין דמודה ר"א במזוייף מתוכו כו'. וא"כ לפ"ז פשיטא דאין להביא ראי' נגד ר"י משינה שמו ושמה דאף לפ"ד המ"ד דלא כ' שם כשר מ"מ הא גם הוא מודה דלכתחלה ודאי צריך לכותבו מדינא דגמרא כדאיתא בהדיא במרדכי ר"פ כל הגט. ובכה"ג מודה ר"י ג"כ דכששינה פסול גמור הוא. והנה עפ"ז מבואר סתירה גמורה לדעת תשובת עה"ג סי' נ"ה שכ' לצדד להקל בשינוי שם אביה לדעת ר"י כיון שא"צ לכתוב שם אביהם דאם נכתב שמו ושמה רק שלא נכתב שם אביהם כשר. ובמחכ"ת טעה טעות גדול כמו שהכריח התה"ד מהגמ' דדבר שהצריכו בגמ' לכותבו אפילו רק לכתחלה לבד משום תיקון העולם מודה ר"י דהשינוי והטעות בזה פוסל הגט ונק' מזויף מתוכו כנ"ל וא"כ כש"כ בשינה שם אביהם דמוכח בגמ' בכמה מקומות שהיו נוהגין לכתוב שם אביהם בגט כדאיתא בב"ב (דקס"ז ע"ב) ובגיטין (דל"ה סע"א) וביבמות (דקט"ז ע"א) (והא דביבמות (קט"ו א') משמע בגט א' היה כתוב רק שמו ושם עירו י"ל שאני התם שהוא שם שאינו מצוי כלל אנדרולינאי כו') וכן משמע עוד בגיטין (דכ"ז ע"א וע"ב) ובב"מ (די"ח ע"א וע"ב). ואע"פ שהג"פ ס"ק מ"ג כ' שדעת העיטור שאפילו לכתחלה א"צ לכתוב שם האבות הא לעומת זה כ' דיש פוסלים אפילו דיעבד וכמ"ש ג"כ המכמ"א שע"ד סי' כ"ו בשם ריא"ז בש"ג פרק השולח ומהרא"י סי' קל"ח ושכ"מ מתשובת הרא"ש דכלל מ"ה סי' כ"ה. א"כ נקוט מיהו מילתא מציעתא דלכתחלה צריך לכותבו מדינא דגמרא וא"כ השינוי בו פוסל בודאי. ועוד דאפילו להאומרים דאפילו לכתחלה א"צ לכותבם מ"מ כיון דמוכח במקומות רבים בגמ' דהיו נהיגי לכותבו כנ"ל א"כ לא גרע ניהוג זה דחכמי הגמ' מהא דהתקינו שיהא העדים חותמים על הגט דכ' הב"י בסי' קל"ג דלא תיקון ממש קאמר אלא כעין עצה טובה היא כו' אבל אם רצה לסמוך על עידי מסירה לחודייהו בלא עידי חתימה סומך והוא מדברי רש"י ותוס' והרשב"א והרא"ש ע"ש ואפ"ה השינוי והטעות פוסל בהם א"כ ה"ה או כ"ש וק"ו בשינוי שמות האב דהמגרש או המתגרשת דלפחות עצה טובה דחכמי הגמרא הוא לכותבם בגט כדמוכח ממקומות הנ"ל. וביותר עכשיו שאין כותבין מקום דירה י"ל דצריך לכ"ע מדינא לכתחלה עכ"פ לכתוב שם האבות דאל"כ כמה יוסף איכא בשוקא. וא"כ פשיטא ופשיטא שהשינוי פוסל בו לגמרי. ואין לומר דשאני עידי חתימה אפילו לר"א דהטעם משום דפעמים שאין כאן עידי מסירה וגט זה מתקיים בחותמיו וכשר אף לר' אלעזר דמימר אמרינן כיון שנתקיים בחותמיו לאו מזוייף הוא ובודאי כדין נמסר לה בפני שנים כו'. וכיון דע"ח משוו לה גט כשר בודאי מכלל כתיבת הגט הן והלכך כיון דחתימי עליה אי לא חתימי לשמה מזוייף מתוכו קרי ליה עכ"ל הרשב"א בחי' פ"ק דגיטין (דף ד'). דהא כמו כן בשם אבי המגרש והמתגרשת שייך לומר כן שיסמכו על שמות אלו להתירה להנשא שהיא והמגרש ידועים ע"י שם אביה ואביו. ועוד דהרשב"א לא הוצרך לזה רק לגבי פסול דשלא לשמה משא"כ לגבי פסולי עדות. וכבר חלק על העה"ג בתשובת צ"צ סי' פ"ג ובתשובת תודת שלמים סי' א' פסק דהגט פסול מדאורייתא וכ"נ דהא אפילו במזוייף מתוכו דחתימת עדים שלא לשמה י"א דהגט פסול מדאורייתא כמ"ש בש"ע סי' קל"א. ואע"ג דשם י"ח מ"מ כאן בשינה שם אביה י"ל לכ"ע הדין כן. והנה לכאורה יהיה קשה מכאן ג"כ על שטת ר"י כיון דע"ח א"צ מדינא אפי' לכתחלה ואפ"ה בשינוי הגט פסול א"כ למה יהיה כשר במקום הלידה משום שא"צ לכותבו לכתחלה. ובתה"ד סס"י רכ"ח כ' לתרץ איך דל"ד דנהי נמי דל"צ להו מדאורייתא כו' ואינו מספיק כ"כ לפמ"ש דאפי' מדרבנן לא צריכין לע"ח מדינא רק שהוא עצה טובה. ובעצה טובה לבד אין שייך לחלק כ"כ בין עצה דחכמי הגמ' לעצה דהגאונים כו' דסוף סוף לא שינה בדבר שצריך לכותבו. והנה צ"ל עוד לפר"י דהא מקום דירה ג"כ אם לא כ' כלל כשר הגט לפ"ד רוב הפוסקים ונמצא א"צ לכותבו רק לכתחלה ואעפ"כ כששינה שם עירו הגט פסול מדאורייתא כמ"ש הר"ן בחידושיו. ונמצא יש חילוק עצום מלא כתבו כלל לשינה. וא"כ מנ"ל דבמקום לידה כיון שא"צ לכותבו אפילו לכתחלה יהיה כשר בשינה בו דהא השינוי י"ל דפוסל אפילו בכה"ג דהא עושה פסול דאורייתא אפי' בדבר שאם לא כתבו כשר אלמא דשינוי חסרון גדול הוא שלא בערך מלא כתבו כלל א"כ י"ל יותר דפוסל לגמרי אפילו בדבר שא"צ לכותבו רק לכתחלה. דהא בין לכתחלה ובין כשר דיעבד אין רחוק כלל כמו מכשר גמור לפסול לגמרי מדאורייתא. והנה בטעם פיסול דשינה מקום דירה כ' הרא"ש פ"ח סי' ט' משום שהוא ידוע שכל אדם נק' ע"ש מקום דירתו פלוני ממקום פלוני וכשרואים שינוי מקום אומרים לא גירש זה אלא אחר הוא שגירש עכ"ל. והר"ן בחידושיו פ"ח דגיטין כתב וז"ל דאפילו תימא דלא בעיא שם עירו ושם עירה אלא מדרבנן מ"מ כששינה פסול דלא זה הוא המגרש ולא זו היא המתגרשת עכ"ל. וכוונת הר"ן היינו ודאי דבשינה הגט פסול מדאורייתא והיינו משום דמבואר בהגט דלא זהו המגרש. דאע"ג דכתב בגט דיוסף בן שמעון מגרש את אשתו והוא שם הבעל מ"מ מאחר שהמגרש הוא מירושלים ובגט נכתב יוסף בן שמעון מלוד א"כ הרי מבואר בכתב הגט דלא זה יוסף בן שמעון הוא המגרש. כי הגט הוא ספירת דברים של כריתות ולהכי כ' הר"ן פרק המביא תניין (ד"כ) דאם לא כ' שמו ושמה הגט פסול מדאורייתא משום דא"א לספירת דברים של כריתות בלא שמו ושמה. אבל בלא שם עירו ועירה נק' ספירת דברים של כריתות אבל כששינה שם עירו ועירה ה"ז ספירת דברים להפך שלא זה הוא המגרש. ואף לפ"ד האומרים דבלא כ' שמו ושמה ג"כ אינו פסול מדאורייתא היינו משום דמ"מ יש כאן ספירת דברים דכריתות אבל כשבתוך הספירת דברים דכריתות מבואר דלא זה הוא שגירש ודאי הגט פסול מדאורייתא. וכ"כ הב"ש סי' קכ"ח סק"ז דרש"י והרמב"ם ס"ל דבשינה מקום דירה הגט בטל מדאורייתא. ומ"ש בשם התוס' דס"ל דאינו רק מדרבנן אינו נראה דא"כ בשמו ושמה נמי יהיה השינוי רק מדרבנן וזה ודאי אינו ואפילו בשינוי מועט מנפאתה לתפאתה נק' חספא בגמ' פ' הקתבל (דס"ב ע"ב). וא"כ צ"ל כשהשינוי במקום לידה אמאי מכשיר ר"י לפי ששינה בדבר שא"צ לכותבו והר"ן ג"כ מסכים לזה כמ"ש בפ' הזורק הלא בספירת דברים של הגט מבואר דלא יוסף בן שמעון זה גירש שהמגרש נולד בירושלים ובגט מבואר שגירש יוסף בן שמעון הנולד בלוד. וצ"ל דהטעם כך דהא כיון דבגט נכתב שמו ושמה של המגרש והמתגרשת אף שיש שינוי בסימניו דהיינו שם עירו או שם עירה לא שייך לומר דדיינינן ליה כמבואר בספירת דברים דלא זהו המגרש מחמת שינוי הסימן. אלא עכ"פ כשסימן זה הוא דבר שצריך לכותבו לכתחלה עכ"פ דהיינו מקום דירה שהוא ענין סימן מובהק על המגרש מש"ה כששינה שם עירו אף שנכתב שמו ושם אביו כמו שצ"ל אמרינן דה"ל כאילו סיפר שלא זה יב"ש גירש. אבל כשהשינוי הוא בדבר שא"צ לכותבו אפילו לכתחלה אזי כיון דשמו ושמה נכתב כהוגן אין אנו ממשיכים משינוי זה לומר דה"ל כאילו יש ספירת דברים שלא זה הוא שגירש מאחר שהשינוי בדבר שבלתי חשוב כלל. לכן כאין יחשב ואין הדבר ההוא כדאי לדחות הדברים המבוארים שזהו המגרש. וכעין זה כ' הרמב"ם פ"ב מה' קידוש החדש ה"ו אין נזקקין לה כו' ע"ש ובתשובת ח"צ סי' מ"ד פי' דהמאמר ההוא לאין יחשב. או כמו גבי עדות קיי"ל בסנהדרין (דל"א) אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן מצטרפין. אע"ג דמכחשי זא"ז אם היה המנה שחור או לבן ואילו גבי הכחשה בחקירת כה"ג עדותן בטילה וכ' בבעה"ת שכ"ט ח"ד דה"ל כל עד מהן עד אחד בהכחשה דלא מהימן ע"ש הרי דממה שמכחישו בזמן הלואת המנה אנו ממשיכין דה"ל כאילו מכחישו ג"כ על גוף הלואת המנה אע"פ שבאמת מודה לו ומעיד ג"כ על הלואת המנה מ"מ אנו דנין כאילו מכחישו ג"כ על גוף המנה כן פי' בעה"ת בשם חכמי לוניל וא"כ כשמכחישים זא"ז על אם המנה שחור או לבן נמי נימא הכי. א"ו החילוק הוא דהכחש בזמן הלא דבר הוא לפיכך אנו ממשיכין מהכחש זה כאילו מכחישין א"ע בגוף העדות ממש. משא"כ הכחש דמנה שחור או לבן שהוא הכחש בדבר קל מאד ההכחש כאין יחשב ולא שייך להמשיך ממנו לומר דה"ל כהכחש בגוף הדבר אע"פ דהיינו יכולים לומר כן. וכך ס"ל לר"י ג"כ לחלק בין שינוי מקום דירה דזה גורם כאילו יש ספירת דברים דלא זהו שגירש ובין שינוי מקום לידה הואיל והוא דבר שא"צ לכותבו כלל מש"ה שינוי זה כאין יחשב ואין ממשיכין ממנו לומר שיש שינוי בהספירת דברים שבאמת נכתבו בטוב. ועפ"ז י"ל דגם הרא"ש דכ' הטעם גבי שינוי מקום דירה משום שהוא ידוע לכל כו' וכשרואים כו' מודה הוא ג"כ דבשינוי מקום דירה הגט פסול מדאורייתא כדעת רש"י והרמב"ם והר"ן ולא כמ"ש הג"פ סי' קכ"ח סק"י דמדכ' הרא"ש הך טעמא משמע דפיסול שם עירו דאמרינן דתצא אינו מן התורה אלא מדרבנן משום לעז. דזה דוחק הוא דא"כ אמאי הוצרכו התוס' (ד"פ) והרא"ש לומר דשינה שמו ושמה וכן שם עירו ושם עירה לא מיירי בשינה ממש (ור"ל דא"כ מאי קמ"ל פשיטא) אלא מיירי שאותה העיר יש לה שני שמות בשני מקומות. ואת"ל דאפילו בשינה שם עירו שינוי ממש אין פסול מדאורייתא. א"כ אין שייך לומר ע"ז מאי קמ"ל פשיטא דהא אדרבה באמת השינוי הזה לאו כלום הוא מדאורייתא ולכן צריך להשמיענו דמ"מ מדרבנן תצא והולד ממזר. א"ו משמע דהתוס' והרא"ש ס"ל בפשיטות דשינה שם עירו ועירה הוא כדין שינה שמו ושמה דהגט פסול מדאורייתא ולא כפי' הג"פ בהרא"ש ולא כפי' הב"ש סי' קכ"ח סק"ז בהתוס'. ומ"ש הרא"ש הטעם וכשרואים שינוי מקום אומרים לא גירש זה אלא אחר הוא שגירש. אין הפי' דלא מיפסיל גיטא רק משום לעז. אלא זהו טעם אמאי דיינינן שע"י שינוי זה דשם עירו ה"ל כאילו מבואר בהגט דלא זה הוא המגרש כמ"ש הר"ן. דקשה הלא שמו ושמה נכתב כהוגן ולשמו ולשמה. ושם עירו אם לא כתבו כלל כשר וא"כ גם עכשיו ששינה בו מדוע נדון כאילו שינה שמו ושמה. ולכן יהיב טעמא משום שכל אדם נקרא על שם מקום דירתו פלוני ממקום פלוני. וכשרואים שינוי מקום אומרים לא גירש זה אלא אחר הוא שגירש. ומאחר שהגט ענינו ספירת דברים שזה מגרש אשתו. וכאן מחמת שינוי זה יאמרו הרואים לא גירש זה כו' מש"ה חשוב שינוי זה כשינוי שמו ושמה ממש אע"פ שבאמת שמו ושמה נכתבו כהוגן. משא"כ במקום לידה כיון דמקום לידת האדם אינו ידוע וגם אינו נקרא ע"ש מקום לידתו וליכא חששא דהרואים יאמרו לא זהו שגירש. ע"כ אין שינוי זה דוחה הספירת דברים המבוארים שזהו שגירש. ור"י דתלי טעמו משום שמקום לידה א"צ לכותבו אפשר היינו דאילו היה צריך לכותבו אע"ג דליכא חששא דהרואים יאמרו היינו דנין כמבואר דלא זה הוא שגירש כו'. נמצא דברי ר"י והרא"ש והר"ן גבי שינה שם עירו ועירה כולם מתאימות ועולים בקנה אחד דהגט פסול מדאורייתא כמ"ש הר"ן ומ"מ בשינה במקום לידה י"ל דכשר לגמרי כמ"ש ר"י והרא"ש והר"ן וטעם החילוק דבשינה מקום לידה לא אמרי' דמבואר שלא זה שגירש הוא משום דהשינוי בדבר שא"צ לכותבו והרא"ש הוסיף משום דליכא חששא דהרואים כו' וא"כ הספירת דברים הן שזהו שגירש כנ"ל:

ומעתה אפשר ליישב ג"כ הקושיא שהוקשה לנו על פר"י מהא דעידי חתימה. כי עידי חתימה אע"ג דא"צ ג"כ להחתימם אפילו לכתחלה מדינא כמ"ש ר"י עצמו בתוס' רפ"ק דגיטין (דף ג' ע"ב) ד"ה רבי אלעזר. מ"מ אם חתמו עידי חתימה הלא דבר גדול הם יותר משם הלידה כמ"ש בתוס' (דף ד' ע"א) ד"ה מודה. דאתי למיסמך עלייהו להשיאה או להוציא ממון על פיהם ואע"פ שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר כו' מש"ה השינוי פוסל בהם דא"כ אין כאן עדות כשר. משא"כ מקום לידה דאינו ענין בפ"ע כעידי חתימה אלא הוא ענין סימן דהמגרש ואינו דבר גדול כי א"צ לסימן זה כלל וגם נכתב סימן היותר עיקרי דהוא מקום דירה דמסתמא מיירי ר"י בכה"ג שנכתב מקום דירה ג"כ רק שנכתב גם כן מקום לידה. וא"כ סימן דמקום לידה הוא שפת יתר לגמרי וגם יגיד עליו ריעו הסימן דמקום דירה דבודאי זהו המגרש והסימן דמקום לידה כאין הוא. משא"כ בעידי חתימה שאין ענינם ענין סימן כ"א דבר בפ"ע הוא שמעידים על הגט מש"ה אף דא"צ להחתימם מודה ר"י כשחתמו בשינוי דהגט נקרא מזוייף מתוכו. ואפילו שלא לשמה פוסל בהם דגזרי' חתימה אטו כתיבה כו'. באופן דלא כ' ר"י דבדבר שא"צ לכותבו אף אם שינה בו כשר אלא כשהוא אינו רק כמו סימן לבד וכמו בדיקות לגבי גוף העדות. (ואף גם זאת נלע"ד דר"י מיירי כשנכתב הסימן מובהק יותר דהיינו מקום דירה כנ"ל ואפשר אם לא נכתב כלל מקום דירה רק מקום לידה ושינה בו יודה ר"י דפסול דה"ל שינוי בדבר שצריך לכותבו כיון שלא נכתב מקום דירה א"כ י"ל דמקום לידה עולה תחת מקום דירה ואפשר תשו' הרשב"א דפוסל בשינוי מקום לידה מיירי בכה"ג. מיהו בב"י סי' קכ"ח מבואר דהרשב"א פוסל אפילו שינו מקום לידה למקום שנתגדלה שם א"כ י"ל דפוסל גם כן בכ' מקום דירה וכ"מ במרדכי משם ראבי"ה וצ"ע):

ועתה נבואה לנ"ד דאף דבשינה שם אביו או אביה כ' הב"ח ותשובת תודת שלמים סי' א' דהגט פסול מדאורייתא כמו בשינה שם עירו ועירה (וחלק הת"ש על הג"פ ס"ק נ"א דתמה על הב"ח) מ"מ כשיש לאביו שני שמות אחד עיקרי והשני טפל שלא היה צריך לכותבו כלל אפילו לכתחלה וכ' שניהם ושינה בשם הטפל. י"ל דדומה לשינה שם עירו דאם כתב מקום הדירה בטוב ושינה במקום הלידה דכשר. (ואדרבה שם עירו הוא צורך טפי וע' ג"כ בש"ע סימן י"ז סעיף י"ח ותשו' צ"צ סי') וא"כ נימא דשם שהיה אביו ידוע וניכר בו הוא כמו שם עירו דמקום דירה והשם הטפל שלא היה צריך לכותבו הוא כמו שם עירו דמקום לידה. ואף לפמ"ש דלא אמר ר"י דדבר שא"צ כלל לכותבו אף אם שינה בו כשר אלא כשאינו נכתב רק לסימן לבד. ושם אביו י"ל דזהו עצמיות העדות כמו שמו. והוי לענין זה גופו של עדות יותר משם עירו אפילו דמקום דירה שהרי אדם אחד יוכל לדור בכמה עיירות א"כ אין מקום דירה רק כמו סימן משא"כ שם אביו שאין לו אלא אב אחד (ואע"ג דלכתחלה בעינן שם עירו יותר משם אביו היינו שעי"ז נודע יותר מי הוא המגרש מע"י שם אביו בלא מקום דירה. דכמה יוסף בן שמעון איכא בכל העולם אבל מ"מ שם עירו אינו רק כענין סימן לבד. אבל שם אביו י"ל דזהו כמו שמו) מ"מ שם הטפל של אביו כשנכתב שם העיקר י"ל דאינו רק כמו סימן לבד לגבי המגרש עכ"פ ולא עדיף ממקום לידה דהוא סימן בהמגרש ממש ואעפ"כ סימנא כזה לאו מילתא היא ואין פוסל בו השינוי. והנה אע"ג דבנ"ד החניכא של אביו פייווש היא שנכתבה כהוגן והטעות והשינוי היה בשם הקדש של אביו שעלה בו לתורה היינו שהיה נקרא משולם ובגט נכתב שרגא מ"מ כיון שחניכא זו היא חניכא שהכל קורין לו בה לבד רק כשעולה לתורה עולה בשם העצם הרי כתב הרא"ש דבכה"ג אפילו בשם המגרש אפילו לכתחלה די בחניכא זו לבד בלא וכל שום והב"ש סי' קכ"ט סק"א כתב דגם להרמב"ם הדין כן ואף לפמ"ש הב"י דלהרמב"ם לעולם לכתחלה אין כותבין החניכא י"ל דהני מילי כשנודע וניכר בשתי השמות אבל מי שרגילין בו כל העולם בחניכא זו לבד ודאי מודה הרמב"ם. וכמ"ש בתשו' הרדב"ז ח"א סי' תקל"א וז"ל וקרעתי את הגט שהיה כתב בו שמרי' וכל שום. וכתבתי אחר בשם מחרז וכל שום אוחרא כו' לפי שכל היהודים והא"י קורין אותו מחרז ולא מצאתי מי שיודע ששמו שמריה אלא החזן והוא לא יעלה לתורה אלא פעם ביובל ומי יכירנו בשם זה. ואע"פ שכתב הרא"ש ז"ל שכותבין בגט השם שמעלין בו לס"ת ה"מ כשהוא נודע וניכר בשתי השמות אבל מי שרגילין בו כל העולם בשם זה ודאי לא דבר הרא"ש בזה. ולא מיבעיא שאין ראוי לכתחלה לגרש אלא בשם הרגיל בו אלא אפילו בדיעבד פסל הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' גירושין כו' עכ"ל. וכ"ז אפילו בשם המגרש עצמו וכ"ש בשם אביו דהיה די לכתוב חניכא זו שהכל קורין לו בה לבד דבשם אביו א"צ כ"כ לפרש כל השמות שהיה לאביו כמו בשם עצמו לפ"ד כמה פוסקים ראשונים ואחרונים כמ"ש במכמ"א שע"ד סי' כ"ט שא"צ לכתוב וכל שום באביו ואע"פ שיש חולקין מ"מ בכה"ג י"ל דלכ"ע היה די לכתחלה בשם אביו בחניכא הנ"ל שכל היהודים והא"י קורין אותו בה לבד וכיון שכן אף אם הוסיף לכתוב ג"כ השם שעלה בו אביו לתורה ה"ל שינה בדבר שא"צ לכותבו כלל. כיון שלא היה נקרא בשם זה כלל רק כשיעלה לתורה פעם ביובל ואף גם אז י"ל שהיה נקרא בשם פייבוש ג"כ דא"א לקרותו משולם לבד דהא משולם יש לו עוד כינוי זלמן וא"כ אולי יעלה זלמן לקרוא בתורה לכן מסתמא גם לתורה היה נקרא משולם פייווש כו'. לכן י"ל דדומה לשינה במקום לידה דכשר לפר"י. ואף לפמ"ש הרא"ש דטעמא דמקום לידה כיון דמקום לידת האדם אינו ידוע וגם אינו נקרא ע"ש מקום לידתו ולכן ליכא חששא. ועפ"ז כ' הב"י סי' קכ"ט (ד"ה וכתב שם עוד שחכם א') ושינה שם אביו לשינה מקום דירה דמי שהרי שם אביו ידוע לכל וכשיראו שינוי יאמרו לא זה הוא שגירש עכ"ל היינו דוקא כששינה בשם אביו שהיה נקרא בו בפי כל אבל בנד"ז דשם שהיה אביו ידוע ונקרא בו בפי כל נכתב כהוגן רק השינוי הוא בשם שלא נקרא בו אביו כ"א פעם בשמטה ובודאי אינו ידוע לשום אדם אם שמו משולם או שרגא. וכ"ש בנד"ז שהכתיבה ונתינה היה רחוק ממקום דירת אביו לא יש לעז יותר משינה מקום לידה שהרי כשהמגרש הי' נקרא פלוני בן פלוני היינו ודאי פלוני בן פייבוש ולא בן שרגא או משולם דאין רגילים לקרות כן בפי הבריות רק בחניכא הנ"ל. וכשנקרא הבן לתורה אדרבה כותב כת"ר שהחזיק א"ע לקרות בן שרגא ונהי דס"ל להרא"ש ומהרא"י דחזקה לא מהני לשנות שם אביו מ"מ עכ"פ ליכא לעז כשנכתב בגט בן שרגא. ולכן אינו פוסל שינוי גם לפי' הרא"ש ודמי לשינוי מקום לידה. ול"ד להא דהחמיר מהרא"י בפסקיו סי' קל"ח בשהשינוי באביו הי' בשם דן והוא שם הקדש של אביו ואפשר לא היה אביו נק' בפי כל ג"כ רק בשם הכינוי דענזייל וא"כ ג"כ לא שייך כ"כ דהרואים יאמרו לא זהו שגירש. י"ל דאף לו יהי כן מ"מ כיון שהכינוי דענזייל לא נכתב בגט כלל א"כ שינה בדבר שצריך לכותבו ופסול אפילו ליכא לעז כ"כ מטעם דהוי ספירת דברים דלא זהו שגירש. ועוד דבנד"ז גם הלעז פחות טפי מהתם כיון דנכתב בגט פייבוש א"כ הרואים לא ישיתו לב לאם היה שמו שרגא או משולם ואף אם ישיתו לב יובן דהשינוי היה מחמת שפייבוש לפעמים נקרא שרגא ולפעמים משולם וכמ"ש מהרא"י שם דמתוך החניכא כו' משא"כ בנדון דמהרא"י דלא נכתב הכינוי כלל י"ל דאיכא לעז ג"כ להרואים ול"ד למקום לידה. וגם בודאי היה נק' בפי כל בשם נתנאל ג"כ שהיה שם העצם. דנתנאל רגילין לקרות בפי כל ג"כ ולא כמו שרגא או משולם שנקרא רק פייבוש כנ"ל:

אך מה שיש לחוש בזה ולומר דלא דמי לשינוי מקום לידה הוא עפמ"ש בתה"ד סס"י רכ"ח ובפסקיו סי' קצ"ז דטובא יש לחלק בין נ"ד דשינה העד שם אביו ובין שינה שם הנהר או מקום הלידה (ואע"ג דחכמי התלמוד לא הזקיקו בכלום שיחתמו העדים יותר מפלוני עד או בן פלוני עד ולפי התוס' נקיי הדעת דירושלים כלומר שהיו מקצרים בלשונם היו חותמים כך ולא פלוני בן פלוני א"כ בעובדא דידן הואיל ושם העד עצמו וכן עד נכתב כהלכתא אם אירע פסול בתיבת בן או בתיבת שם אביו אין קפידא הואיל וכשר גמור הוא בפלוני עד לחודיה נמצא בן פלוני שלא לצורך נכתב ואין חסרון ושינוי פוסל בו כמו במקום הלידה ושם הנהר. כ"ה בתה"ד שם. ור"ל דאפי' לכתחלה לא הי' צריך לכתוב כלל בן פלוני וא"כ ה"ל כמקום לידה ממש. ואפ"ה כ' לחלק דלא דמי) דשם הנהר ומקום הלידה אינן לא מעלין ולא מהנין כלום לפי מטבע חכמי התלמוד שטבעו מטבעות הגיטין. (תה"ד סס"י רכ"ח). אבל בן פלוני החתימה מטבע חכמים הוא היכא דלא חתם כבר פלוני ונהי נמי דהיכא דחתם כבר כבר פלוני תו לא צריכין לבן פלוני מ"מ נימא איפכא דבן פלוני תהא עיקר ופלוני תהא התוספת דהא כל כמה דלא חתם עדיין עד פלוני לחוד לאו כלום היא ומאי חזית דמשוית לפלוני עיקר טפי מבן פלוני וכיון דלית לן ברירא לתפוס אחת מהן הפסול והטעות פוסלים בתרווייהו דרמינן כח החתימה אהא כמו אהא וא"כ אין ראיה ממקום הלידה ושם הנהר כדפרישית. אפס נראה דודאי אי הוי חתימת העדים דאורייתא כמו לר' מאיר היה ראוי לחלק כה"ג אבל אנו דקיי"ל כר"א דאין העדים חותמים כו' אין לדקדק ולחלק כולי האי עכ"ל מפסקיו ותה"ד. והב"ש סי' ק"ל ס"ק כ"א כ' דמהרשב"ץ משמע שבשינה שם אביו אין להקל ואע"ג דהוי דרבנן ומשמע דאין להקל אלא רק בפסול שנכתב חק תוכות והטעם י"ל דאע"ג דשינה בדבר שא"צ לכותבו מ"מ כיון שהעד נק' ע"ש אביו והכל רואים השינוי א"כ ל"ד כ"כ למקום לידה לפי חילוקו של הרא"ש והתה"ד דלא חש לזה ע' בפסקי' סי' קל"ח השנית אם יטעו בעד כו'. ולפי שאין שייך לענינינו אין להאריך בזה. והנה בנ"ד באבי המגרש נהי דאם כ' פייבוש שהוא החניכא שהכל קורין לו בה לא היה צריך לכתוב שם שעולה בו לתורה כנ"ל. מ"מ אם היו כותב רק שם הקדש שלו שעולה בו לתורה היו ג"כ כשר לפ"ד מהרי"ק שרש ק"ו שכ' דאין לכתוב כינוי האבות בגט כלל לא מן הבעל ולא מן האשה. וכ' בג"פ ס"ק מ"ד שכן דעת הש"ג בשם רבותיו. ובד"מ סי' קכ"ט סק"ט הביא שהרבה חולקים ע"ז ומסיק כמ"ש בתשו' מהרי"ו סי' כ"ג דלכתחלה יש לכתוב הכינוי אף בשם אביו אבל אם כבר ניתן הגט א"צ ליתן אחר ותנשא לכתחלה. ואע"ג דמהרי"ו בתשו' הנ"ל מיירי כשכתב ג"כ וכל שום. מ"מ משמע דגם כשלא כ' וכל שום הדין כן וכ"מ מדברי רמ"א בש"ע ס"ט בהג"ה. וכן למהרי"ק שכ' דא"צ לכתוב כינוי האבות בגט כלל נראה דהיינו אף גם במקום שאין כותבין וכל שום שהרי מהרי"ק כ' ראיה לדבריו מגיטין שהם בימי רבינו יחיאל מפריש. וכ' במכמ"א שע"ד סי' כ"ט שבסמ"ג עשין נ' כתב נוסח הגט מרבינו יחיאל מפריש כמו שהוא בסמ"ק סי' קפ"ב שלא כתבו כינוי האבות אף שתופסים כר"ת שאין לכתוב וכל שום. נמצא שלדעת הסמ"ק ורבינו יחיאל מפריש ומהרי"ק היו צריכין לכתוב בנד"ז שם העצם של אבי המגרש לבד ולא היו צריך לכתוב הכינוי כלל אף שלא כתבינן וכל שום וכ"ד הרי"ף לפי עדות הרמב"ן הובא בר"ן פ' המגרש גבי נוסח הגט. וא"כ היינו ממש דינו דתה"ד סי' רכ"ח הנ"ל שכ' דבכה"ג לית לן ברירא לתפוס א' מהן הפסול והטעות פוסלים בתרווייהו. ואע"ג דמסיק דבדרבנן אין לדקדק ולחלק כולי האי. מ"מ היינו בחתימת עדים שאפילו שינה בהם לגמרי ס"ל דאין הפסול רק מדרבנן וע"ש בתה"ד מנדון זה שהביא סברות רבות כו' מש"ה כ' דאין לדקדק ולחלק כולי האי. ובפסקיו סי' קצ"ז לא הקיל בזה אא"כ היו עוד צדדים ע"ש. משא"כ בנד"ז דשינה שם אביו לגמרי הוי דאורייתא. לכן יש לדקדק ולחלק דהטעות בשם העצם פוסל ול"ד למקום לידה מטעם הנ"ל. ואין לומר דמהרי"ק לא כ' כן רק כשקורין לאביו בשם העצם אבל בנד"ז שהכל קורין לו בחניכא פייבוש לבד י"ל דמודה דהיו צריך לכתוב החניכה ג"כ או החניכה לבד. דז"א דא"כ ה"ל לפרש אלא משמע כיון דעולה לתורה וחותם בשם הקדש ג"כ סגי לכותבו לבד וכ"מ בסמ"ק. ובתשו' מהרי"ו סי' כ"ג כ' וז"ל והיכא שיש לו שם כינוי בלשון אשכנז כגון יקותיאל וקורין אותו זוסקינ"ט אז הוי יקותיאל עיקר השם מדנהגינן לכתוב יקותיאל המכונה זוסקינ"ט אם כן ס"ל דיקותיאל הוא העיקר עכ"ל. ורמ"א סי' קכ"ט סט"ז בהג"ה כ' עושין שם העברי עיקר כו'. ואע"ג דהג"פ סס"ק פ"א כ' דרמ"א מודה אם רובא קרו ליה בשם לועז ופורתא בשם עברי עושים שם לועז עיקר. מ"מ הב"ש סס"ק ל"א כ' דאפילו אם הרוב קורין אותו בשם הלועז ופורתא בשם העברי עושין שם העברי עיקר והיינו אפילו באשה שאינה עולה לס"ת וכ"ש באיש דעולה בו לס"ת י"ל דהקריאה לס"ת ה"ל כפורתא קורין בשם העברי ועושין אותו עיקר. וכן המנהג להקדים שם העברי לעולם. וא"כ נ' דהי' די לכתוב לכתחלה ג"כ רק שם העצם של אביו לפ"ד גדולי הפוסקים הנ"ל. ולכן י"ל דהשינוי פוסל בו. ואף לפ"ד האומרים דצריך לכתוב כינוי האבות בגט וא"כ לא הי' די בכתיבת שם העצם של אביו לבד משא"כ בהחניכא ודאי היה סגי בה לבד כיון שהיא חניכא שהכל קורין לו בה א"כ לפ"ז יש לומר שיש להקל בשינוי זה כמו במקום לידה. דהא יש ברירה דחניכא זו היא העיקר דסגי בה לבד משא"כ בשם העצם. מ"מ יש לפקפק שמא הא דהצריכו ג"כ הכינויין היינו רק ממנהגא ולא מדינא דגמרא דמדינא דגמ' י"ל דודאי סגי בשם האבות בא' משמותיו כו' ואם מדינא דגמרא היה סגי בשם העצם לבד י"ל דהשינוי פוסל בו אפילו לדבריהם. אכן י"ל דלדבריהם מדינא דגמרא הדין כן שהרי כ' בנוסח הגט וכל שום דאית לי ולאבהתי כו' א"כ מסתמא ס"ל דתקנת ר"ג היה שיכתוב וכל שום ג"כ בשמות האבות:

(לפ"ד תה"ד סס"י רכ"ח ובפסקיו סי' קצ"ז יש להחמיר בנ"ד להסמ"ק ורבינו יחיאל ומהרי"ק דס"ל דאין לכתוב כינוי האבות בגט והיו די בשם העצם בלי כל שום א"כ אין ברירה והטעות פוסל בו. אכן לשא"פ דמצריכים כינוי האבות ג"כ יש להקל כי יש ברירה דבחניכא לבד סגי כיון שנקרא בה בפי כל ובשם העצם לא סגי):

אמנם נ' לצדד עפמ"ש במכמ"א שע"ד סי' י"ד דמי שיש לו שני שמות באחד עולה לתורה וחותם ובאחד קוראין לו. דהיכא כשהמיעוט קורין לו עכ"פ ג"כ בשם שעולה בו לתורה אז כיון דאיכא מיעוט קריאה עם החתימה אז אפשר שיהא חשוב עיקר אבל היכא דאינו נקרא כלל כי אם בתורה ובחתימה לבד בהא פשיטא דהשם האחר דקורין לו הכל הוא העיקר הגם שאינו אלא חניכא. ולכן פסק דיש להקדים השם דקרו ליה כ"ע ועל שם שעולה בו לתורה וחותם יכתוב דמתקרי. והביא ראיות ע"ז מדברי גדולי הפוסקים וממהרי"ק עצמו שרש פ"ו עיין עליו. והנה הב"ש בכללים דסס"י קכ"ט סעיף י"ב כ' מי שיש לו שם אחד של קדש ושם א' של חול כו' עד ואימתי מקדימין שם של חול מבואר בסי' קכ"ט עכ"ל לכאורה י"ל דס"ל ג"כ כהמכמ"א דבכה"ג יש להקדים שם של חול. אך הרי לא ביאר זה כלל בסי' קכ"ט ומ"ש בס"ק ל"א וא"ל דאיירי דכולם ממש כו' התם מיירי באשה שאינה עולה לס"ת וע"כ כתב שלא הי' להם להזכיר שם אסתר כלל וא"כ לדברי המכמ"א נ' דאפילו להסמ"ק ורבינו יחיאל מפריש ומהרי"ק לא היה די לכתוב כאן שם הקדש של אביו דהא כ' שא"צ לכתוב המכונה. ובנ"ד אם היו כותבים שניהם היו צריך לכתוב (המכונה או) דמתקרי על שם הקדש דאביו וא"כ אותו א"צ לכתוב. אבל שם שנקרא בו בפ"כ הרי כתבוהו לכתוב בן פלוני. והיינו בנד"ז פייבוש. שאותו ראוי לכתוב בשם העצם לדברי המכמ"א. ואפילו לדידן י"ל דבכה"ג החניכא עיקר והא דמקדימין שם הקדש היינו משום דהא הרמב"ן ס"ל כשכותבין שני השמות אין קפידא איזה מהם יקדים. וההכרח לסמוך ע"ז אף שיש חולקים משום דאין ראוי לכתוב דמתקרי על שם העצם דהאיך יכתוב דמתקרי והוא אינו נקרא כן בפי שום אדם וסברא זו כ' בספר שמות בתשו' שבסוף ספרו דק"ט ע"ב בישוב דעת מהרי"ק. וא"כ לפ"ז בשם אביו לא הי' די לכתוב שם העצם כזה לכ"ע ואפילו את"ל דאפילו בכה"ג היה די עכצ"ל הטעם משום שאין להקפיד כ"כ בשם האב אבל לא דשם זה חשוב וא"כ סוף סוף החניכא עיקר. ועוי"ל דאע"ג דהכא שהשינוי באבי המגרש לא דמי לנדון דתה"ד שהשינוי באבי העד דהוי דרבנן מ"מ הכא דאינו אלא בא' משני השמות שבאבי המגרש וכיון דאחד המיוחד שבהן נכתב בטוב ויפה מינכר מילתא טפי דהוי טעות מבנדון דתה"ד דהפסול או השינוי הוא בכל שם אבי העד וגם כיון דחתימת עדים ענין בפ"ע הוא מש"ה אילו היה דאורייתא היה ראוי לחלק כדחילק התה"ד ואף גם זאת סיים כי כמה רבוותא הסכימו לדבריו ולא חילקו כמו שחילק כו'. משא"כ בנד"ז אפי' בדאורייתא א"צ לחלק כן כיון דעכ"פ א' המיוחד שבשני השמות נכתב בטוב א"כ יש לתפוס דה"ל שינה בדבר שא"צ לכותבו. ועוד שי"א דשינה שם האב הוי דרבנן ואף דקיי"ל כהאומרים דהוי דאורייתא מ"מ בהשינוי באב רק בשם הטפל ושם העיקר נכתב בטוב י"ל דלכ"ע הוי רק דרבנן. שהרי הר"ן פ' השולח כ' דהירושלמי ס"ל דאפילו באפיך שמיה כשר כשכ' וכל שום וכ"ש כשכתב שמו האחד. ונהי דאנן לא קיי"ל הכי כמ"ש בש"ע סי' קכ"ט ס"ג דאינו גט ומשמע מדאורייתא היינו בשמו ממש אבל בשם אביו שפיר י"ל דעכ"פ אינו רק דרבנן. וכיון דהוי דרבנן הא כתב התה"ד דא"צ לדקדק בחילוקו הנ"ל וה"ל שינה בדבר שא"צ לכותבו:

(לפמ"ש המכמ"א שע"ד סי' י"ד היכא דאינו נקרא כלל בשם הקדש רק לתורה ולחתימה לבד בהא פשיטא דהחניכא הוא העיקר א"כ יש לצדד הכא. וגם להב"ש י"ל דבכה"ג החניכא עיקר. ועוד כשהשינוי רק בא' משני השמות של אבי המגרש י"ל דלכ"ע הוי רק כמידי דרבנן ויש להקל כששינה בדבר שא"צ לכותבו וא"צ לחלק):

אמנם מצאתי בג"פ סי' קכ"ח סס"ק גימ"ל ובסי' קכ"ט ס"ק מ"ט שמהרי"ט ומהרח"ש פסלו גט שהיה שינוי קטן בשם הכינוי של אבי המגרש אף ששם המובהק שלו נכתב בגט בטוב דהיינו שכ' גוייה בת שלמה טראנטה בה"א לסוף והכינוי הי' טראנטו בוי"ו לסוף. ומהרי"ט לא הקיל רק משום שאין זה שינוי כלל כי בלשון של ערב כל מלה שהיא בחולם כותבין ה' בסופה כמו עירה שבפסוק אוסרי לגפן. ומהרח"ש חלק גם ע"ז וכתב דאין זה מספיק להשיאה לכתחלה ואמת כי במכמ"א שע"ד סי' ל' תמה עליהם אמאי פשיטא להו לפסול הא כיון דא"צ לכתוב כנוי האב בגט ה"ל שמינה בדבר שא"צ לכותבו אלא שהם ס"ל דצריך לכתוב כינוי האב בגט מ"מ כינוי טראנטו דכינוי משפחה הוא לכ"ע אין לכתוב באבי המגרש והמתגרשת כו' ולא די שא"צ לכותבו אלא שהכותבו אין רוח חכמים נוחה הימנו כו' ולכן העלה שהשינוי אין פוסל בו. ומ"מ סיים שמאחר שהם אמרו להחמיר מי יאמר להקל ולהם שומעין שאמרו כהלכה. וא"כ לכאורה דכ"ש וק"ו שיש להחמיר בנד"ז דנהגו לכתוב שם העצם של האבות בגט ועדיף טובא מכינוי הנ"ל דהוא כינוי משפחה. והנה נלע"ד ליתן טעם לדעת מהרי"ט ומהרח"ש והוא דהנה מ"ש ר"י דכששינה בדבר שאין צריך לכותבו כשר היינו ודאי כשאפילו אחר שנכתב בגט כל רואיו יכירו וידעו שהוא דבר שאין צריך לכותבו כלל. והיינו מקום לידה. דלפיכך כיון שגם כשנכתב ניכר שהוא דבר שא"צ לכותבו כלל מש"ה אין להקפיד בו כ"כ דאלת"ה אלא דכל ששינה בדבר שא"צ לכותבו כלל אפילו אם לאחר שנכתב אין מובן שלא היה צריך לכותבו אפ"ה כשר כיון דלפי האמת אנו יודעין שלא היה צריך לכותבו א"כ יומשך מזה דאם שינה בשם המגרש שהי' שמו אברהם וכ' יצחק דמתקרי אברהם או אברהם דמתקרי יצחק שיהיה הגט כשר. דכיון דכ' שמו האמיתי אברהם בטוב. תו לא איכפת לן במה שכ' עליו עוד שם אחר אע"פ שלא היה לו עוד שם כלל דה"ל שינה בדבר שא"צ לכותבו. וזה ודאי לא יעלה על הדעת דה"ל שינה שמו ושמה. ואפילו בשם הנשתקע יש פוסלים כשכ' בגט עם שמו דעכשיו. והמכשירים משום דזה היה שמו. משא"כ במשנה שמו. ואע"ג דבירוש' משמע דאפילו באפיך שמיה כשר כשכ' וכל שום וכ"ש ודאי כשכ' שמו האמיתי כמ"ש הר"ן פ' השולח הרי כ' דאין זה סוגיית הש"ס שלנו וכן פסק בהדיא ברמב"ם וש"ע סי' קכ"ט ס"ג דאינו גט ומשמע דפסול לגמרי מדאורייתא. א"ו צ"ל הטעם לפר"י דאין זה ענין כלל לשינה בדבר שא"צ לכותבו דקאמר ר"י והם רחוקים זה מזה כמטחוי קשת דהכא הרי נכתב כדרך דבר שצריך לכותבו שהרי נכתב שכך שם המגרש. א"כ פשיטא דדיינינן לי' כשינה בדבר שצריך לכותבו. ואדרבה כל שעצם שם זה הי' אסור לכותבו גרע טפי דכ' שם זר תחת ובמקום דבר שצריך לכותבו. ולא הכשיר ר"י רק בשינה במקום לידה דאפילו לאחר שנכתב מקום לידה לא נחשב לכלום כי ידוע לכל שמקום לידה א"צ לכותבו כו' ולכן אינו תופס מקום כ"כ שיהיה השינוי פוסל בו. ועפ"ז יבוא אל נכון פסק מהרי"ט ומהרח"ש שלא ס"ל להקל כלל בשינה בכינוי האב ולק"מ מ"ש המכמ"א עליהם דכיון דכינוי כזה הכותבו אין רוח חכמים נוחה הימנו. א"כ אם שינה בו לא יפסול כמו במקום הלידה. דלא קרב זה אל זה כלל. דהא כשנכתב הכינוי בגט הרי נכתב במקום ובמדרגת דבר שצריך לכותבו. דמי יודע אם כינויו הוא או כינוי משפחה. הרי נכתב סתם שלמה טראנטה או שלמה המכונה טראנטה. ה"ז נכתב כדרך שכותבין שאר כינוי האבות בגט. ואנן קיי"ל כמ"ד דצריך לכתוב כינוי האבות בגט. א"כ נכתב טראנטה במקום ומדרגת דבר שצריך לכותבו ופשיטא שהשינוי פוסל בו. ומה מהני שאנו יודעים שכינוי זה לא היה צריך לכותבו דהא שם זר לגמרי ודאי לא צריך יותר לכתוב ופוסל יותר כשכתבו אע"פ שכ' ג"כ שמו האמיתי. וה"ז בכלל משנה שמו ושמה כו' והיינו משום דנכתב במקום ובמדרגת דבר שצריך לכותבו. משא"כ בשינה במקום הלידה כנ"ל. ולא דמי ג"כ למ"ש התה"ד להקל בשינה שם אבי העד דהתם ג"כ אפילו לאחר שנכתב הוא נכתב במקום ומדרגת דבר שא"צ לכותבו כו' כיון דקיי"ל שא"צ לכתוב שם אביו כלל א"כ ניכר שהוא דבר שא"צ לכותבו:

(בג"פ סי' קכ"ט ס"ק מ"ט הביא דמהרי"ט ומהרח"ש פסלו בשינוי בכינוי האב אף שכתב ג"כ שמו העצמי. והמכמ"א שע"ד סי' ל' תמה עליהם. ולפע"ד דבריהם נכונים דל"ד כלל לשינה מקום הלידה דגם כשנכתב בגט נכתב במקום ומדרגת דבר שא"צ לכותבו. ע"כ אינו תופס מקום שיהיה השינוי פוסל בו. משא"כ כינוי האב כשנכתב הוא נכתב במקום ומדרגת דבר שצריך לכותבו מש"ה אף אם באמת כינוי זה לא היה צריך לכותבו לכ"ע כיון דהוא רק כינוי משפחה לא מהני):

אך למ"ד דא"צ לכתוב כינוי האבות בגט לכאורה ד' המכמ"א נכונים דהא לפ"ז גם לאחר שנכתב בגט הוא ניכר שהוא דבר שא"צ לכותבו ולכן י"ל שאינו תופס מקום שיהיה השינוי פוסל בו. אמנם י"ל דהיינו ספיקו דתה"ד סס"י רכ"ח גבי שם האב של העד שי"ל דרמינן כח החתימה אהא כמו אהא כו' וה"נ כיון דאם כתב כינוי האב לחוד היה כשר (אם הוא חניכא שהיה נקרא בו בפי כל או אפי' בפי מחצה המכירים אותו. ולא עוד אלא דאפילו אם באמת לא היה נקרא בחניכא זו רק בפי מועט. מ"מ כיון שחניכא שנקרא בה בפי כל סגי ודאי בה לחוד א"כ כשנכתב המכונה פ' הרי נכתב כענין דבר שצריך לכותבו דהא יש חניכא דסגי בה לבד). וא"כ מאן לימא לן בנדון החניכא כדבר שא"צ לכותבו נימא להפך כו' וכיון דלא ידעינן איזה מהם הוא שנכתב למותר לכן השינוי פוסל בשניהם. והנה ספיקו זה דהתה"ד לכאורה יש לפשוט מהא דאיתא בש"ע י"ד סי' מ"ד ס"ז אם היה ג' כוליות או יותר והקטינו היתרות ונשארו שתים כהלכתן שלא הקטינו כשר עכ"ל אלמא דאע"ג דההקטנה הוא דבר המכאיב לה יותר מניטלו לגמרי אפ"ה כיון שטריפות זו היא בכוליא יתירה ונשאר שתים כהלכתן אין טריפות זה פוסלה. וה"נ אע"ג ששינוי השם של האב הוא דבר הפוסל הגט יותר מלא כ' שם האב כלל. אפ"ה כיון ששינוי זה הוא בשם שנכתב למותר ונשאר שמו כהלכתו אין שינוי זה פוסלו כו'. אך הנה יש שם ג' שיטות הא' דעת מהרש"ל הובא בש"ך שם ס"ק י"ו דאפילו כולן עומדות בדרא חדא ויש לקותא או שאר חסרון באחד מהן כשירה וכ"ד הט"ז שם ס"ק י"ד. והב' דעת הב"ח שם הובא בש"ך דבכה"ג טריפה דמאן לימא לן דהיתירה לקויה דילמא הכוליא שאינה יתירה לקויה. ולא מכשר אלא כשניכר שזו יתירה כגון שאינה עומדת בשורה א' עם השתים וכשהיא לקויה הוא דמכשר וכ"ד תשו' צ"צ סי' צ"ח גבי בהמה שנמצאו לה שני טחולין ואחת מהן נקובה בסומכיה דאם ניכר איזה טחול הוא העיקר ואיזו היא היתירה אז אמרינן שאם ניקבה היתירה לית לן בה כו' משא"כ בששתיהם שוות כו' ע"ש שהביא ראיה לזה מב' וורדות כו' והפר"ח והתב"ש חולקים עכ"ז דאפילו יש כמה כוליות כולהו כולייתא דידה נינהו והרי הם כשתים שבכל הבהמות ואי לקתה איזו מהן כאיב לה טובא ולכן בכל גווני שעומדים ואיזה מהן שלקה יש להטריף וכ"ד הכו"פ. והשתא נקח מזה דוגמא לדין שינה אבי העד שנסתפק התה"ד דלדברי מהרש"ל והט"ז הוא שיש להקל אע"ג דלא ידעינן איזה מהשמות הוא היתר שלא יפסל בו השינוי רמינן שהשינוי הוא בהיתר כיון דנשתייר לנו שם א' כשר. וה"ל כמ"ש הט"ז שם דודאי על כל א' יש שם יתירת וכל שנשארו שנים כהלכתן אמרינן שהם הכליות שלה. וכמ"כ כשאנו רואים מתוך הגט שיש כאן שם א' שנכתב לשפת יתר דהיינו שנכתב במקום ומדרגת דבר שא"צ לכותבו כמו אבי העד או כינוי אבי המגרש אז אע"ג דלא ברירא כ"כ שזהו השפת יתר. מ"מ כיון שנשאר שם א' כהלכתו אמרינן שזהו הוא שם שהיה צריך לכותבו והשינוי והפסול הוא בדבר שלא היה צריך לכותבו. משא"כ להב"ח והצ"צ ליכא למימר הכי דהא לא ידעינן איזו נכתב למותר כמ"ש התה"ד עצמו. וא"כ השינוי פוסל בשניהם אע"ג דממ"נ א' מהשמות נכתב לשפת יתר לגמרי מ"מ עכשיו שנכתב הרי הוא שוה להשם שצריך לכותבו כיון דאינו ניכר איזו הוא היתר. וכמו ביש לה ג' כליות אע"ג דיש כאן א' מהן יתירה לגמרי מ"מ מאחר שכולן שוות במדרגה דיינינן להו לכל הנך שלשה כשתים הצריכים להיות עד דהטריפות פוסלת בכל א' מהן כנ"ל. ולפ"ז גם בשינה בכינוי האבות בגט יש לפסול. אע"ג שכתב שמם המובהק. ואפילו למ"ד שא"צ לכתוב כינוי האבות אין זה כניכר שהוא היתר ככוליא שאינה עומדת בדרא. דכבר הקדמנו דבעינן שבתוך הגט יהיה ניכר שנכתב במקום דבר שא"צ לכותבו. והכא אין זה ניכר כ"כ דהרי לפעמים יש חניכא שצריך לכותבה אפילו בשם האב לכ"ע כמש"ל. וא"כ ענין המכונה בשם האב לא דמי לכוליא שניכר שהיא דוקא היתירה כו' רק שניכר שא' מהשמות נכתב לשפת יתר ולא ידעינן איזו הוא ולכן השינוי פוסל בשניהם ולא הקיל ר"י רק במקום לידה שהוא ניכר לכל שהוא שפת יתר כו'. ועיין פמ"ג שם כתב דהעיקר כהב"ח והצ"צ ולא כרש"ל וט"ז. וכ"ש שהפר"ח והתב"ש וכו"פ מחמירים יותר שלדבריהם פשיטא שיש לפסול בכל שינוי דשמות אבות בגט. אף אם ניכר שאין השם הזה עיקרי כ"כ דהא פסלי אפי' בכוליא שניכר שהיא היתירה כו' דמ"מ כיון שישנה בבהמה זו הכאב והלקותא מכאיבה כו'. וה"נ אף שלא היה צריך לכתוב אותו השם וניכר שהוא השם הטפל. כגון שיש לאבי המגרש שני כינויים וכ' שניהם ויש טעות בכינוי השני י"ל דהשינוי פוסל ואע"ג שנכתב שם העצם וכינוי א' בטוב. ובודאי הכינוי השני הוא היתר אפ"ה כל שנכתב בגט ויש בו שינוי ה"ז גורם קלקול ופיסול כיון דהוא עכ"פ מכלל שמות אביו. הרי שינה בשם אביו. וכלקותא בכוליא היתירה יחשב דג"כ טריפה. ושינוי במקום לידה דהכשיר ר"י היינו כיון דכל עצמו הוא שפת יתר ודבר שא"צ לכותבו ה"ז נידון כלקותא באבר שאין הכאב והלקותא פוסל בו כו' ול"ד כלל לכוליא וטחול היתירים דעכ"פ הוא מין ודבר שהטריפות פוסל בו כו':

(וגם למ"ד דא"צ לכתוב כינוי האבות בגט י"ל כיון דיש כינוי שצריך לכותבו כגון שאינו נקרא כלל בשם העצם רק לתורה א"כ נכתב במדרגת דבר שצריך לכותבו וגם בדין דתה"ד סס"י רכ"ח יש ראיה להחמיר מדעת הב"ח בי"ד סימן מ"ד ס"ז ותשובת צ"צ סי' צ"ח וכ"ש להפר"ח ותב"ש וכו"פ שם דלדבריהם יש להחמיר אפילו יש לאבי המגרש ב' כינויים ונכתב שם העצם ג"כ וא' מהכינויים היטב רק שנפל טעות בכינוי השני יש לפסול ול"ד לשינה מקום לידה דהכשיר ר"י):

וכ"ש בנד"ז דהשינוי הוא בשם העצם שאותו מקדימים לכתוב וא"כ לכ"ע נכתב השינוי בשם הנכתב במקום דבר שא"צ לכותבו. דלמ"ד שצריך לכתוב כינוי האב בגט ודאי דכ"ש דצריך לכתוב שם העצם ג"כ. ולמ"ד דא"צ לכתוב כינוי האבות א"כ אדרבה י"ל נכתב שם העצם לבד לצורך. אך נשאר לצדד משום דשם העצם ושם הכינוי אלו ניכרים לכל שבמדינות אלו כל מי שנקרא בשם עצם וכינוי כזה נקרא בפי כל רק בשם הכינוי דהיינו פייבוש לבד הן בפי יהודים הן בפי א"י ובשם העצם אין קורין לתורה. וממש אין איש נעזב שלא יקראו לו כן בפי כל רק בהכינוי לבד. וא"כ בשם העצם כה"ג אף כשנכתב בשם האב ג"כ עם הכינוי שפיר י"ל דנכתב במקום ומדרגת דבר שא"צ לכותבו. לפמש"ל בשם המכמ"א שע"ד סי' י"ד דבכה"ג הכינוי הוא העיקר לכ"ע ושם העצם הוא הטפל. וכיון דאפי' לאחר שנכתב כל הרואה יבין דהוא