ז

והנה הג"פ כ' שם דמהרד"ך פי' התוספתא גר ששינה שמו לשם א"י וגירש בו כשר דה"ק דהגר היה שינה שמו קודם שנכתב הגט והי' נקרא בשם א"י אחר שנתגייר והואיל ורצה גר זה לקרוא שמו בשם א"י אחרי שנתגייר אם כבר גירש בו כשר. ושוב כ' דלפי הנוסחא אשר מצא ברא"ש שאין כתוב בה וגירש בה אלא גר ששינה שמו לשם א"י כשר משמע דלא איירי בשינה שמו קודם שכתב הגט אלא שבגט כ' שמו כן איירי ע"ש. וכן הסכים הג"פ שכ"מ מכל הפוסקים פי' תוספתא זו. ובתוספתא שלפנינו הגירסא גר ששינה שמו כשם הא"י כשר וכן אתה אומר בגיורת. וראיתי בחי' הרמב"ן פרק השולח שהביא התוספתא כמ"ש. וכתב שמזה הביא ר"ת ראיה דבכ' שם א' לבד סגי ודחה שי"ל דההיא בגר שחתם עד שרו וסיפא שנויה היא בפ"א. ושרו ט"ס הוא וצ"ל וחתם עד שנו. וא"כ יפלא סיפא וכן אתה אומר בגיורת וצ"ע. ולכן ודאי לשטתם צ"ל דההיא דגר מיירי שכתב וכל שום וכמ"ש הריב"ש וכמש"ל. אך עוד אפשר לומר לדברי האומרים דהא דתנן פרק המגרש כתב חניכתו וחניכתה כשר היינו אפילו בלא וכל שום. וצ"ל מ"ש משם עיקר להאומרים דפסול אם לא כ' וכל שום ליכלל שם הטפל. ובג"פ סק"ז כ' בשם הדרישה דהוכיח דחניכא עדיפא משם עיקר ואפשר הטעם כי מלבד זה דמיירי בחניכא מפורסמת דהוי כמו שם העיקר כו'. אך טעם זה אינו מספיק מדוע תהיה עדיפא משם העיקר כו'. ולכן אפשר לומר עוד זאת משום דאין דרך לקרוא כן לאיש במילתו ולאשה בעריסה בחניכא כמ"ש מהרי"ק ש' פ"ו איש לא נעזב שלא יהיה שם בלה"ק כו' באופן שכל מי שיש לו חניכא ודאי יש לו עוד שם המובהק. וא"כ כשכותבים החניכא בגט והוא ניכר בה הרי ידוע מי המגרש אע"פ שלא נכתב השם המובהק דה"ל כאילו כ' וכל שום כי בלא כל שום נמי ידוע שיש לו עוד שם. ולפ"ז ההיא דגר שכתב שם אי"י נמי יש לדמותו לחניכה כי כשיראו בגט שם א"י ידעו הכל שמסתמא יש לו עוד שם דישראל שאין א"י עשוי לגרש כו'. משא"כ אם כתב עיקר השם ולא כ' שם הטפל י"ל שמא אין לו עוד שם כלל כ"א העיקר לבד א"כ ל"ד כנכתב וכל שום. ולפ"ז י"ל אם כתב העיקר ולא כ' החניכא פסול. אם לא שכל מי שיש לו עיקר שם זה יש לו חניכא זו כגון אצלינו דוב בער. זאב וואלף. אבל ביהודה אם לא כתב ליב פסול שיש יהודה שאינו נקרא ליב כלל. אך לדברי האומרים דחניכא לא מהני בלא וכל שום י"ל ג"כ הטעם בטוב והוא דאף אם נאמר דמחמת שנכתב רק חניכא ה"ל כידוע שיש לו ג"כ עוד שם העצם ג"כ עכ"ז לא דמי ממש לכל שום דהתם ע"י שנכתב כל שום ה"ז ממש כאילו כתוב השם ההוא בגט. משא"כ הא דמהחניכה ידעינן שיש לו עוד שם. עכ"ז הרי אין כתוב בגט שם ההוא כלל. ואנן בעינן שיהיו שמותיו מפורשים בגט. וע"י כל שום ה"ל כאילו כתוב כל שמותיו בגט. והנה גם לסברא הראשונה צ"ע מה שהולידו הפוסקים למומר לע"ג שכתב שם דיהדות לבד כשר מגר. הא יש חילוק דבמומר לע"ג כשכתב שם דיהדות אין מוכרח שיש לו עוד שם דא"י דמנלן שהוא מומר לע"ג א"כ אין ניכר בגט מי המגרש. עיין ריב"ש סי' מ"ג שאין ניכר מתוך הגט כו'. מיהו באמת הרבה אין מקילין בלא כל שום והמקילין אפ"ל משום דאין להזכיר שם דעכומ"ז כו' ובכה"ג לא התקין ר"ג כו'. וסמך לדבר עיין במשנה שלהי ידים קובל אני עליכם פרושים שאתם כותבים המושל עם משה בגט כו'. ושם דעו"כ י"ל לפירושם ג"כ אין לכתוב ודו"ק. והנה בג"פ סס"ק ט"ז כ' בחניכה לא תיקן ר"ג ועי' מהרי"ק ש' פ"ו דדוקא יוסף ויוחנן שהם ב' שמות. ולפמ"ש אין מוכרח והמשנה כפשטה כנ"ל. אבל אם כ' העיקר ולא כ' החניכא פסול כנ"ל. לפי"ז בטלו הג' צדדים הנ"ל להקל בנ"ד דמשום שהוא שם מעריסה מ"מ גרע מעיקר השם. וכן לא הוי שם דנערות דבפסקי מהרא"י סי' ו' גבי יחזקאל קהיס"ל חיים קחהריים מרדכי מערהל אלו הכינויים קרובים ג"כ ללשון עברי. אבל מ"מ אינם קיצור לשון כגון יעקב יעקיל יצחק חקין. דחד מוצא אינון כו'. ועיין בג"פ סי' קכ"ט ס"ק ס"ט ובב"ש בש"א אות א' הביאו שנחלקו החיבורים בעברמן אם חשוב קיצור השם מאברהם אם לא שהמקילים כתבו משום דדומה בשני הברות לעיקר השם א"צ לכותבו. והמחמירים משום שאין הנקודות שוות ומסקו להחמיר. ובנ"ד שאניא אין בה רק הברה א' משאסיא היינו שא ואח"כ הסמך מפסיק ודומה קצת לאשר אנשיל דמסקו שצריך לכותבו מה"ט שהנו"ן מפסקת. והסמ"ך עם הנו"ן אינם ממוצא א'. ואפי' להט"ז דס"ל דדי במה שיש הברה א' בעיקר התיבה כמו חקין ויצחק היינו כי חק הוא הברת שני אותיות מורגשים. משא"כ שא אין רק הברת שין ואפשר דומה לנפאתה תפאתה שבגמרא. ועוד כיון דשאניא הוא כינוי ג"כ לשרה עפ"י רוב ושאסי' עכשיו קובע שם לעצמו כמ"ש הט"ג וכן הוא באשה זו דמעריסה נק' שאסיא. א"כ ודאי יש לכותבו אפי' אם היה ממש קיצור השם כמ"ש הלבוש גבי שלמה המכונה זלמן הובא בג"פ וב"ש ומשום שהוא כינוי אין להקל כנ"ל. ועוד שאין כינוי לשאסיא אלא לשרה. וגם שאסיא י"ל שהוא כינוי לשרה אלא שזו נקראת מעריסה כן. א"כ שני השמות בערך א' זל"ז כיוסף יוחנן. ומ"מ במקום עיגון גמור אפשר להקל משום דהתוספות וסיעתם יש להם סיוע מפורש מהירושלמי דמוקי מתניתין בשהכתיבה ביהודה והנתינה בגליל. אבל כשכתיו"נ במקום א' לא נתבאר מזה דאינה מגורשת דיעבד ע"כ במקום עיגון גמור יש לסמוך ע"ז. וכיון שנהגו כן ע"פ התוספות והטוש"ע יש לאמר עוד צד עפמ"ש בש"ג בפרק הספינה גבי אגרדמים אף שהכנה"ג כ' דהרשב"א בתשו' סי' אל"ף ק"צ פליג ע"ז מ"מ לסניף בעלמא יש לצרף ג"ז כיון מדאורייתא ודאי מגורשת וא"כ החשש מתקנת ר"ג ע"ז יש לצדד מטעמו דהש"ג ועוד ועיקר כיון מהירושלמי יש סיוע לזה כנ"ל:

עיין ט"ז סי' קכ"ט ס"ק כ"א אם יש לעיקר השם כינוי אחר כו' אינו זלמן הכתוב בגט כו' וס"ק כ"ב דא"כ יצחק חקין כו' אא"כ יש לכינוי ב' שמות של קדש כו' וס"ק ל"ה שאם יש שני כינוים לשם א' כו' ועב"ש גבי אייזיק. והנה ר"ג התקין לכתוב כל שום ולא די בשם א' אפי' העיקר אם לא נרמז שיש לו עוד שם אחר וכשנרמז סגי אפי' א"י מה השם. דלעז ליכא וגם ניכר מי המגרש ע"י שמבואר שמו הא' בפי' וידוע הוא בשם זה ועל שיש לו עוד שם נרמז כל שום. וחידשו הפוסקים דעל קיצור השם א"צ לרמוז. והטעם י"ל דל"ד לשאר שם טפל שכשאין רמז עליו בגט לא נתבאר בטוב מי המגרש אע"פ שכ' עיקר שמו כיון שיש לו עוד שם ולא נרמז י"ל שאינו זה אלא אחר שיש לו רק שם זה ועי' מכמ"א דהוה כחצי השם כו'. משא"כ שם דנערות הוה לי' כאילו נכלל בהעיקר שבכלל ר' ק'. אע"פ שיש מי שיש לו העיקר ואין לו שם דנערות שהרי יש יצחק שאינו נק' חקין וא"כ יאמרו שהוא המגרש ולא זה אין לחוש דא"כ כשנכתב וכל שום יאמרו שהוא יוסף ששמו ג"כ שמעון לא יוסף ששמו יוחנן אפ"ה אין פסול כל שי"ל שזהו רק כשלא נכתב כ"ש ה"ל כודאי שאינו נק' יוחנן וא"כ לא זה הוא. וה"נ גבי קיצור השם דה"ל כנכלל בתוך השם ודומה לנכתב וכל שום. ולכן כשלא כ' הקיצור לא ה"ל כאילו ודאי אין לו קיצור השם כיון שבכלל ר' ק'. ואע"פ שי"ל שזה אין לו קיצור. דומה לנכתב כל שום שי"ל ג"כ ששמו שמעון ולא יוחנן כנ"ל ואפ"ה אין לחוש. וצ"ע דמ"מ ל"ד לכל שום כיון שי"ל שזה אין לו שם נערות כלל וא"כ לא נתבאר כ"כ שזה המגרש וצ"ל דס"ל דר"ג לא התקין אכה"ג כיון אפילו מי שמכיר המגרש בשם דנערות לבד עכ"ז כשיראה בגט העיקר שמו יבין שי"ל שזהו כיון שעל כרחין הכינוי נמשך משם מובהק. משא"כ יוחנן לא נמשך מיוסף. וז"ל המכמ"א שע"ד סי' ח"י דליכא צד לעז בדבר הזה דהמכירו בשם מואל כשיראה בגט כתוב שמואל לא יבא לומר שהוא אחר אלא ידוע וניכר הוא לכל דהוא אותו האיש הנקרא מואל עכ"ל. ועוד דכל מי שיש לו שם דנערות זה ידוע ומוכרח שיש לו שם העיקר שמי שנקרא מואל ע"כ עיקר שמו שמואל. א"כ כשרואה בגט שמואל והוא מכירו בשם מואל ודאי יאמר דהוא זה. לפ"ז א"ש סברת ט"ז דאם יש לכינוי שהוא קיצור השם מקור שני כמו יעקב יעקל במקום שגם אליקום מכונה יעקיל. א"כ מי שמכיר המגרש בשם יעקל לבד ובגט כתוב יעקב לבד אפשר לא יכריח מן הגט שזהו המגרש ולומר דעל כרחך יש לו שם שבגט שהרי יש יעקל שאינו נקרא יעקב כלל כ"א אליקום (ומ"מ לפמ"ש המכמ"א גם ע"ז אין לחוש. וכ"מ בט"ז ס"ק כ"ב דאינו חששא גמורה. שהרי כ' דעכ"פ אין לחוש כו' משמע דאפי' בכה"ג אין חששא באמת. ועוד דרוב יעקל הוא יעקב). אבל במה שיש לעיקר השם כינוי אחר אין לחוש כלל. כיון דעכ"פ מי שמכירו בכינוי זה יבין דעיקר שמו הוא מה שכ' בגט דאל"כ גם כשאין לו כינוי אחר הרי עכ"פ המכירו בהכינוי לבד לא יכריח שודאי זהו שמו של זה דדלמא הוא שמואל שאין לו כינוי מואל. אלא דלהא לא חיישינן כיון עכ"פ מוכרח ששמו שבגט זהו שם של המגרש ג"כ. ואין להקשות א"כ חיים קחריים למה צריך לכתוב הכינוי בפסקי מהרא"י סי' ו'. הא על כרחך מי שמכירו בשם הכינוי לבד יבין דיש לו עיקר השם דזה לבד לא סגי כיון שאין בו ממש הברת חיים. א"כ אין מוכרח מקחריים דשמו חיים. משא"כ ממואל מוכרח דשמו שמואל וזהו עיקר הטעם וכמש"ל בשם המכמ"א:

מ"ש מהרי"ק ש' פ"ו הכל יודעים שיש לו שם אחר כו' צ"ע דלא עדיף מן שרה וכל שום שנז' בפי' כל שום ואפ"ה פסול דתרתי בעי' שיכתוב עיקר שמו ושיורמז שיש לו שם אחר. א"כ נהי דהא דהכל יודעים הוי כוכל שום אכתי לא נכתב העיקר. וצ"ל דגבי ולא שרה וכל שום היינו רק לכתחלה. מיהו י"ל מה שהכל יודעים כו' לא דמי לוכל שום כדלעיל: