ד

הכלל העולה שדעת הרי"ף והרמב"ם ע"פ משנ"ת בג"פ סי' קכ"ט סס"ק י"ו ורש"י והסמ"ק וריא"ז בש"ג והרמ"ה והראב"ד והרמב"ן והר"ן לפי שני הסברות שהביא והריטב"א דאם כ' שם הטפל לבד פסול ומהן רובן חלוקים אפי' בשם העיקר לבד כדלקמן אי"ה. ולפי סברת הרמ"ה הוי ספק מגורשת מדאורייתא. ונ' שדקדק כן מלשון אינה מגורשת שבברייתא (דל"ד ע"ב). והוא מפרש שהכתיו"נ הם במקום א' (כנ' מפרש"י וריא"ז וכ"ד הרי"ף והרמב"ם) ואינה מגורשת משמע דהוא מדאורייתא וע' בהרמב"ם רפ"י מה"ג וגם לסברת היש מפרשים שבהר"ן י"ל כן דלדידהו בכה"ג א"צ כלל לתקנתא דר"ג. אלא מדינא פסול הגט ע"ש. א"כ י"ל שהוא מדאורייתא ולא מצינו מקילין בזה להדיא רק הרשב"א והטור ורי"ו. וגם בדעת הרשב"א יש דיעות חלוקות כמשנת' למעלה ומלשון התוס' והרא"ש אין הכרח לזה ולו יהא דס"ל כן כבר כ' התה"ד סס"י רס"א דאפילו בספק דידים שספיקן טהור בכל ספק שיהי' עכ"ז כ' וז"ל מאי דאשכחנא בהדיא בפסקי הגאונים לאיסור ולא אשכחנא בפסקי גאון אחר בהדיא להתיר אלא דייקינן מיני' בהוכחה דהכי סבר קשה לסתור בזה דברים המפורשים להדיא עכ"ל. א"כ אפי' אילו היה מחלוקת כה"ג בדבר שמקילין בו בספק שקול היה קשה להקל בכה"ג שדברי רבוותא הנ"ל דבריהם מפורשים להחמיר ומד' התוס' וסיעתם ליכא רק דיוקא דס"ל להקל. מכש"כ שהוא בדבר ערוה החמורה שחוששין בזה אפי' למיעוט הפוסקים נגד הרוב כמ"ש האחרונים בכמה מקומות ועיין בכללים שבסוף ג"פ שאין להקל. אפי' את"ל שמהתוספות וסיעתם מוכרח דמקילין בשם הטפל אין להקל נגד רוב הפוסקים הנ"ל. לכן נלע"ד שאפי' במקום עיגון אין להקל. ודלא כהג"פ ס"ק י"א. וכ"פ הט"ז והב"ש וגם המכמ"א עם היות שפי' גם דברי הר"ן להקל כנ"ל וגם ד' התוס' והרא"ש פי' להקל עכ"ז החמי' למעשה שלא תנשא בגט זה משום דעת הפוסקי' הפוסלים הגט:

(נת' שאין להקל בכתב שם הטפל אפי' במקום עיגון גדול ודלא כהג"פ):