ג

והנה גם בהר"ן משמע כן דכתב שם הטפל פסול לפי שני מי שנקרא בפי כל יודא והחליף ופעלו בקושי שיתן גט וכ' הדיעות שהביא. שלפי הדיעה הראשונה כ' אבל אם היה ביהודה וכ' לגרש ביהודה ה"ז מגורשת דכיון דהוא ואשתו במקום אחד היינו ביהודה וכתב שמו של יהודה אע"פ שיש לו שם אחר בגליל ואתחזק ג"כ באותו שם בכאן. (פי' שקורין אותו לפעמים ביהודה ג"כ באותו שם דגליל) מגורשת כיון שכתב עיקר שמו שבכאן שהוא מקום כתיבה וגירושין ומיהא משמע דדוקא בשאותו שם של יהודה עיקר בכאן ומיהו דיעבד דוקא מגורשת כו' עכ"ל. הרי מבואר מלשונו דאפילו דיעבד אינה מגורשת בשכתב אחד מן השמות אא"כ כתב שם העיקר דוקא. שהרי מבואר דדוקא שכתב עיקר שמו שביהודה הוי מגורשת דיעבד. ודוקא כשהוא עיקר בכאן אבל אם אינו עיקר אינה מגורשת. ועוד דמבואר מלשונו דאם כ' שם של גליל לבד אינה מגורשת אע"פ שזה השם י"ל דעדיף משאר שם טפל שהרי בגליל הוא עיקר שמו וגם ביהודה בזולת גליל חשוב טפל כיון שקורין אותו לפעמים ג"כ ביהודה בשם זה ואפ"ה אינה מגורשת כדמוכח מלשונו שהתנה וכתב שמו של יהודה כו' כיון שכתב עיקר שמו שבכאן כו'. וא"כ ק"ו לשאר שם טפל שאינו עיקר בשום מקום דאינה מגורשת אפי' דיעבד לדיעה זו. ומבואר שם דלדיעה זו בכה"ג לא הוי גיטא. ופי' דאינו נפסל משום לעז לבד ומתקנת רבן גמליאל כ"א מדינא בלא תקנתא מיפסל נמי גיטא. הן אמת שראיתי להגאון המכמ"א ש"ד סס"י ז' שרוצה להשיא ד' הדיעה הראשונה שבהר"ן הנ"ל דאפילו כתב שם הטפל לבד מגורשת. ומ"ש דדוקא בשאותו של יהודה עיקר כו' היינו דאל"כ הוי תר"ל חדא שבגליל אינו ניכר כלל בשם זה וגם ביהודה אינו עיקר. ומאד נפלאתי על רב עצום כמוהו שנכנס בדחוקים מאד בלשון הר"ן לעייל פילא בקופא דמחטא. דאם כדבריו אכתי יקשה לנו מדוע לא מהני בכתב שם דגליל שהרי הוא טפל ביהודה ג"כ ומעלה יתירה נודעת לו שהוא ג"כ עיקר בגליל. והרי לדברי הר"ן מחשיב זה לענין גדול להחזיק גם ממקום אחר לכאן שלדבריו שם הטפל כשר וכשבמקום אחר אין ניכר בשם זה פסול כנ"ל. א"כ דוק נמי איפכא שם טפל דכאן והוא ג"כ עיקר במקום אחר ראוי שיהיה מהני במכ"ש דשם טפל שאינו עיקר בשום מקום. ומשום דשם הטפל בא מגליל ליהודא אין לחלק כמ"ש המכמ"א בעצמו. א"ו העיקר כמש"ש לעיל מיני' בשם תשובת מהראנ"ח ח"א סי' ל"ג דלסברא הנ"ל שבהר"ן אם כ' שם הטפל פסול וגם כ' דבעי' שיהא שם עיקר ואז כשר בדיעבד לאפוקי שוה כו'. ואפי' בשם העיקר נסתפק מוהראנ"ח אם הוא כשר לסברא זו דהר"ן אם שם הטפל אינו בא ממקו' אחר לכאן כו' ע"ש. אבל עכ"פ בשם הטפל (ואפשר אפי' בשקולי') ס"ל לדיעה זו שבהר"ן דהגט פסול וכמ"ש מהראנ"ח וכ"כ המכמ"א מתחלה בפשיטות וכן עיקר בסברת הר"ן ולא כדמסיק המכמ"א אח"כ. והדקדוק שדקדק המכמ"א ממ"ש הר"ן ומיהו אפי' כתב שם דבמקום הכתיבה אם כ' וכל שום מהני דלא גרע מחניכתו כו' דכשר כדתנן פ' המגרש ע"כ ומדקאמר דלא גרע מחניכתו משמע בהדיא דמפרשי לההיא דכתב חניכתו בחניכא הטפילה לשם ואפ"ה כשר כו' ולא תימא דההיא דכ' חניכתו דכשר דהוי בוכל שום ותדוק לה מדמייתי לה על ההוא דכתב שם דמקום הכתיבה עם וכל שום דמשמע דהא דכתב חניכתו הוי ג"כ עם וכל שום הוא. דהא ודאי לאו מילתא היא דמתניתין סתמא קתני ואין זכרון לוכל שום כלל. ומה גם דלא אשכחן לשום חד מרבוותא שיפרש לה בוכל שום עכ"ל. הנה זה אינו ראי' כלל משני טעמים. הא' דחניכתו י"ל דעדיפא משם הטפל. דשם הטפל היינו כענין ופורתא שרה. משא"כ בחניכתו י"ל אדרבה שרובם קורים לו כן רק שאינו עצם שמו הקדש. וזהו כענין מ"ש בחידושי הרמב"ן כאן והני ישראל שבחו"ל ששמותיהן כשמות ישראל ויש להם שמות אחרים כשמות הכותים אע"פ שאינן אלא שם לווי מפני הא"י שאינם יודעים לקרות בשם ישראל כיון שהוחזק בשם ורובא דעלמא קרו לי' הכי צריך לכתוב אותו השם. ושם ישראל שלהן שהוא חותם בו נמי שם גמור וצריך לכתוב אני פ' דמתקרי פ' עכ"ל. והובא בהה"מ פ"ג סוף דין י"ג ובהרשב"א והר"ן שם. הרי ביאר הרמב"ן שהוא שם לווי דהיינו חניכא כדפרש"י גבי חניכתו שם לווי ואעפ"כ רובא דעלמא קרו ליה הכי. א"כ י"ל דכתב חניכתו וחניכתה את"ל דכשר אפי' בלא כל שום קאמר מיירי דוקא בכה"ג וכבר כתב המכמ"א עצמו סי' י"ד וסי' ב' ג' דחניכא כזו ועצם השם יש לספק איזה מהן עיקר. ולכן הצריך הרמב"ן לכתוב שני השמות בפי' כו'. וכמש"ל ג"כ בשם הט"ז דהתם היינו חניכא מפורסמת דהוה כשם העיקר כו'. ומ"ש הר"ן דשם מקום הכתיבה לא גרע מחניכתו היינו משום דכאן דמקום הכתיבה זהו שמו לגמרי. א"כ לא גרע משם לווי. שוב ראיתי בחידושי הר"ן על גיטין ס"ל דכותבים שם מקום כתיבה וכולל שם מקום נתינה בכל שום שיש לי א"כ ס"ל שם דמ"כ הוא עיקרי ממש ע"כ שפיר כ' דלא גרע מחניכתו אף אם היא חניכא כהנ"ל. הב' נראה דמ"ש הר"ן דלא גרע מחניכתו דכשר היינו עם כל שום. ודומיא דשם במקום כתיבה דמיירי עם וכל שום כמ"ש המכמ"א עצמו שכן משמע מדברי הר"ן אלא שמיאן בזה דלא אשכחן לשום חד מרבוותא שיפרש המשנה עם וכל שום. וזה פליאה שהרי הג"פ סי' קכ"ט סק"ז הביא בשם מהרש"ך ב' פירושים בענין כ' חניכתו שבהרמב"ם ולב' הפירושים היינו חניכה עם כל שום אלא דלפי' א' הוי החניכה כשם העיקר דבדיעבד כשר בלא וכל שום. ולפי' ב' אפילו דיעבד אינו כשר אלא עם כל שום וכ"כ בס"ק ח' בשם מהריק"ש דמ"ש ואם כתב חניכתו כו' אדלעיל קאי כשכתב וכל שום כו'. וכן איתא בתשובת הרד"ך בית ד' חדר א'. וז"ל ואפילו אי נפקא דמאי דתנן כתב חניכתו וחניכתה כשר היינו לעיקרו קמיירי שהיו כותבים ג"כ וכל שום כו' וכדמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל יעו"ש עכ"ל. וכ"כ עוד הג"פ סק"ז בשם הפני משה ח"א סי' מ"ם דבחניכא בלא וכל שום פסול אפי' דיעבד. א"כ י"ל שגם הר"ן מפרש כהרמב"ם לפ"ד הפוסקים האלו דכתב חניכתו וחניכתה שבמשנה מיירי עם כל שום כמ"ש הרד"ך. וע' לקמן קצת ראי' לזה מלשון הר"ן בסוף הסוגיא דמפרש כן. גם ממ"נ לא הבינותי לפ"ד המכמ"א בהר"ן אם שם דיהודה בגליל חשוב כחניכתו א"כ ליתכשר בלא כל שום כמו דס"ל ז"ל בסברת הר"ן ואם אינו חשוב כחניכתו מנ"ל דמהני אפי' עם כל שום ואיה סופר איה שוקל לשקול ששם דיהודה בגליל עם כל שום שקול כחניכא בלא כל שום עד שהר"ן יכתוב ע"ז בפשיטות דלא גרע מחניכתו. דממ"נ אם לא גרע מחניכתו ליתכשר בלא כל שום. ועכצ"ל דגרע. וא"כ אפשר עם כל שום נמי לא מהני כנ"ל. וע' במכמ"א סס"י הנ"ל שכ' לתרץ. ומ"מ אינו מוכרח וגם זהו נגד ד' הר"ן המפורשים משמעותם דשם הטפל לא מהני כנ"ל. א"ו צ"ל דס"ל להר"ן דלא גרע ובחניכתו נמי צריך כל שום. ועיין בהר"ן סוף הסוגיא מ"ש בפי' דברי הרמב"ם ובחניכתו כ' דכשר ואפשר ג"כ שאפי' לא כ' וכל שום אלא שכתב שם הרוב בפי' מגורשת גמורה היא. הנה נסתפק אפי' בשם רוב בלא כל שום. א"כ בחניכא נ' בודאי דנפרש עם כל שום כו' ע"ש היטב. ומאחר שמפרש כן בהרמב"ם אין שום דוחק כלל שנאמר שכ' כן להסברא הראשונה דעכ"פ עם כל שום הוא כשר דלא גרע מחניכתו ר"ל דכשר עם כל שום. ואפשר לדיעה הנ"ל אם כ' הטפל עם כל שום נמי כשר. וכמו שמצינו סברא זו לקצת פוסקים דההיא דנהרדעי ולא שרה וכל שום שיש לה היינו רק לכתחלה וכמבואר בחי' הרמב"ן. אבל מ"מ דוקא אם כ' ג"כ וכל שום. אבל בשם הטפל בלא כל שום נ' ודאי דפוסל הר"ן לדיעה הא' שבו. וכ"ה ג"כ להסברא אחרונה שבו שהוא ג"כ דעתו ז"ל מדסיים ואפשר ג"כ שאפי' לא כ' וכל שום אם כ' שם הרוב בפירוש מגורשת היא עכ"ל. א"כ מדנסתפק בכתב שם העיקר לבד מכלל דבשם הטפל לחוד ודאי פסול בלי שום ספק. שוב מצאתי ראיה נכונה לדברי לדקדק כן מלשון הר"ן דבשם טפל בלא כל שום פסול ג"כ לסברא קמייתא. דהנה לפי הסברא אחרונה נ' ודאי דשם דמקום כתיבה עדיף משם טפל דאילו בשם טפל כתב בשם הרמב"ם דפסול אפי' עם כל שום ול"פ עלי' ושם דמקום כתיבה מכשיר עם כל שום. והנה לסברא קמייתא נמי מסתמא כן הוא דבהא ל"פ לומר דלסברא קמייתא שם טפל עדיף ממקום כתיבה זה ודאי אינו וא"כ כיון דלאותו סברא ג"כ שם דמ"כ בלי כל שום פסול. א"כ כ"ש שם טפל בלי כל שום וכמש"ל. ועיין בג"פ דצ"ה ע"ב ס"ק ט"ו ע"כ מבואר שתפס בדברי הר"ן כמ"ש ועיקר. גם ברי"ו הביא סברא דאם כ' שם אחד הגט פסול משמע אפי' כ' שם העיקר ואף שכתב שהסברא ראשונה עיקר מ"מ שא"פ לא כ"כ. גם דעת הראב"ד בהשגות פ"ג מה"ג הי"ג עמ"ש הרמב"ם ואם כ' חניכתו וחניכתה כשר פי' והוא שיהא רגיל באות' חניכה יותר עכ"ל משמע דהא לאו הכי אינו כשר. א"כ לפחות מוכח מכאן דשם הטפל בלא כל שום פסול. וכ"כ המכמ"א שע"ד ס"ז בשמו:

קיצור (מדברי הר"ן מוכח דבכתב שם הטפל בלא וכל שום ודאי פסול. ועם וכל שום הביא ג"כ דעת הרמב"ם דפסול ודלא כהמכמ"א בפי' דברי הר"ן גם מהראב"ד מבואר לפסול בכתב שם הטפל):