ב

והנה באמת מ"ש הב"י אהא דכ' הטור בדיעבד אפי' לא נכתב רק א' מהן כשר (ר"ל אפי' שם הטפל לבד). וע"ז כ' הב"י כך כ' התוס' והרא"ש גבי מומר לע"ג שגירש דההיא דרובא קרו לה מרים כו' דמשמע דאפי' בחד מקום צריך ב' שמות היינו לכתחלה והה"מ כ' בפ"ג הי"ג שזה דעת הרמב"ן ועיקר עכ"ל. וכ"כ הב"ח סעיף ב'.באמת לא נמצא מפורש בתוס' ובהרא"ש דבשם טפל לבד נמי כשר ובהרמב"ן משמע להיפוך. שז"ל הרמב"ן אבל אם הי' הוא ואשתו במקום א' אע"פ שהוחזק שם בב' שמות כגון ששמעו שיש לו שם במקום אחר אם גירש אותה באותו השם שיש לו באותו מקום הואיל ואין קורין אותו כאן אלא באותו השם בדיעבד מגורשת ולא אמרו אלא במגרש במקומות אחרים כדמפרשי' בירוש' וה"נ דרב אשי כדפרישית ומיהו אם קורין אותו באותו מקום בשם אחר אעפ"י שהוא מיעוט כמעשה דמרים אם לא כ' וכל שום מעכב אפי' דיעבד. וי"מ אף זו לכתחלה אבל בדיעבד מגורשת ע"כ לשון הרמב"ן. הרי לדעה הראשונה אעפ"י שכתב שם העיקר רק שלא כתב שם הטפל או וכל שום מעכב אפי' דיעבד. וזה כמו שהבין הב"י בהטור כדלעיל ויתבאר מזה לקמן בס"ד. וא"כ גם הי"מ המקילים שהביא הרמב"ן י"ל שאינן מקילין אלא בכותב שם העיקר לבד אבל לא בכתב שם הטפל לבד. וכן כתב בחידושי הריטב"א וז"ל אבל היכי דאתחזק בתרי שמא לא סגי בחד מינייהו אא"כ שניהם בעיר אחד ומגרש באותו שם שהוא עיקר וכדפרישית לעיל וצ"ע על מ"ש המגיד בשם הרמב"ן שמי שיש לו ב' שמות במקום א' וגירש בא' מהן ה"ז מגורשת שהרי הרמב"ן לא הכריע כלל. ואדרבה משמע דסתם שאינה מגורשת אלא רק י"מ מקילין בזה. ומדברי הריב"ש סי' מ"ג נ' שתפס דהרמב"ן מחמיר ולא כהי"מ שהרי כ' הריב"ש דהרמב"ן ס"ל אם כתב שרה וכל שום הגט פסול. ולהי"מ נ' דס"ל דמ"ש בגמ' ולא שרה וכל שום היינו רק לכתחלה. וכמו שפי' הט"ז לפ"ד התוס' דבדיעבד סגי בחדא לטיבותא כו'. עיין לקמן. אבל דוחק לומר דהי"מ ס"ל ג"כ דמ"ש בגמ' ולא שרה וכל שום היינו אפילו דיעבד לא דא"כ מנא להו דבמרים סגי בלא כל שום דיעבד. א"ו עכצ"ל דמפרשין שכל זה הוא רק לכתחלה. והיינו מ"ש הרמב"ן וכן היה אומר ר"ת ז"ל שכן פי' ר"ת שכל זה מיירי לכתחלה כמ"ש בתוס' וא"כ לפי"ז הרמב"ן דאינו מכשיר בשרה וכל שום ע"כ ס"ל לא כהי"מ:

והנה בהתוס' והרא"ש ג"כ לא נתבאר להדיא דבכתב שם הטפל לבדו כשר דממ"ש אבל בהוחזק בשני שמות במקום א' כשר בדיעבד אפילו באחד מהן אפ"ל דמיירי שידוע בשני השמות ולא שא' מהן רק פורתא קרי לי' הכי. ואע"ג דכ' ואפילו בחניכה ומשמע דחניכה גרע משם מובהק וא"כ ה"ל כטפל. הא ליתא. לא מיבעי למסקנת התוס' שהכינוי דומה לשם כו'. אלא אפי' לפי הס"ד י"ל דגריעא בזה שאינו שם מובהק ושם הקדש אלא שם החול. אבל מ"מ ידוע הוא בחניכתו ולא רק פורתא קרו לה הכי. אבל להקל בשם הטפל דרק פורתא קרו לה הכי לא נתבאר כלל בתוספות והנמשכים אחריהם. וכן מצאתי בט"ז רס"י קכ"ט וז"ל. והיינו דאמרינן בגמ' מרים וכל שום פי' לכתחלה ולא שרה וכל שום היינו לכתחלה אבל דיעבד מהני שרה וכל שום. אבל שרה לחוד פשיטא דלא מהני אפי' דיעבד דלא אשכחן היתר אלא בחניכה. והתם היינו חניכה מפורסמת דהוה כמו שם העיקר כו' נמצא דלכתחלה בעינן תרתי לטיבותא שיזכיר שם העיקר ואפ"ה צריך לכתוב וכל שום. אבל דיעבד סגי בחדא לטיבותא דהיינו או שם העיקר לחוד או שם הטפל עם וכל שום. אבל שם טפל בלא וכל שום אפילו דיעבד פסול. ואין לטעות בדברי התוס' שזכרנו שבדיעבד מותר באחד מהם שהם אינם מדברים באחד טפל אלא בשניהם עיקרים עכ"ל. הרי פי' דברי התוס' כמו שכתבתי. וזהו ג"כ דעת הי"מ שמקילין שהביא הרמב"ן שהרי סיים וכן היה אומר ר"ת ז"ל. והיינו דעת תוספות הנ"ל לפי' הט"ז. אבל הרמב"ן עצמו ס"ל מ"ש בגמ' מרים וכל שום אינו לכתחלה לבד כ"א אפילו דיעבד פסול כן משמע בהריב"ש וכדעת הרמב"ם והרמ"ה דמימרא זו נאמרה לעכב. והנה לפי"ז הא דהקילו התוס' במומר לע"ג לכתוב רק שם דיהדות והב"י כתב שי"א שמקילין אף בלי כל שום התם איכא טעמא רבא מפני שהוא שמו הראשון וכמבואר בלבוש גבי גר שכתב שם א"י דה"ט וכ"כ הריב"ש סי' מ"ג דה"ט דגר מפני שהשם ההוא היה מוחזק בו ראשון. אלא שעכ"ז הוא ז"ל לא הקיל רק כשכלל שם דיהדות בוכל שום. ועיין בג"פ סי' קכ"ט ס"ק צ"ז דאפילו בנשתקע שמו הראשון יש מחמירים לכתוב גט שני בשם הנשתקע כיון שהיה שמו הראשון. ועיין עוד בג"פ סי' קכ"ח ס"ק כ"ו דפ"ה ע"א. הלכך כשמקצת קורין לו בשמו הא' לכן י"ל דסגי בשמו זה שאינו חשוב טפל כיון שהוא שמו הא' ועוד יש טעם במומר לע"ג וגר דהכל יודעים במומר לע"ג שמתחלה היה לו שם דיהדות ובגר שהיה לו שם דא"י. א"כ אף שאין הכל קורים אותו בשם זה ליכא לעז כ"כ ועיין בתשו' מהרי"ק שרש פ"ו. משא"כ בשאר מי שיש לו ב' שמות שיוכל להיות שיהיו אנשים שאין יודעים כלל משמו הטפל. הלכך אין ניכר שיהא זה המגרש. והנה בדברי הרמב"ן בחידושיו אפילו לפי היש מפרשים יש לומר לפסול בשם הטפל לבד בלא וכל שום וכמש"ל. אבל לדיעה הראשונה שלו אפילו בשם העיקר פסול כה"ג. וא"כ גם מ"ש הה"מ בשמו שמי שיש לו ב' שמות במקום אחד וגירש באחד מהן מגורשת צ"ל דמיירי בשאין אחד מהן טפל אלא ניכר וידוע הוא בכל שם משני השמות דומיא דחניכה שבתוספות ושמו העצם. דאל"כ מנ"ל להה"מ לפרש כן בהרמב"ן להקל כ"כ נגד הדיעה ראשונה שבהרמב"ן. וכן הביא בג"פ סי' קכ"ט סק"ח בשם הרב בעל פ"מ שפי' כן בההמגי"ד וכן הביא המכמ"א שע"ד ס"ז בשם מורו הר"מ. ונראה זהו הרב בעל פני משה שבג"פ. וכן פי' במהריב"ל ח"א סי' ך"ט גם דעת הרשב"א דלא כנראה לכאורה מדבריו דמכשיר בשם הטפל לבד. וכן פי' בספר שמות הובא במכמ"א שם. אע"פ שהמכמ"א השיג על פי' זה בהרשב"א אשתמיטתי' תשו' מהריב"ל הנ"ל. וגם ביש"ש פ' השולח סי' ט"ז לא הכשיר רק בכותב שרה דמתקריא מרים משמע בשרה לבד פסול. ולפ"ז מ"ש בסי' י"ד דאפילו לא נכתב אלא שם אחד כשר בדיעבד עכצ"ל דהיינו כשאינו שם טפל ולא כההיא דפורתא שרה. מיהו ברי"ו נכ"ד ח"ב משמע דלהתוס' אפילו גירש בשם הטפל כשר. ומ"מ להלכה כיון שהט"ז כתב שמדעת התוס' והרא"ש וסיעתם אין הכרח כלל להקל בכתב שם הטפל לבד ובהטור יש ב' סברות אם להקל בשם הטפל עב"י וב"ח ואף שהאחרונים תופסים עיקר כסברת הב"ח בהטור דמקיל בשם הטפל וכ"נ סברת הרשב"א להרבה אחרונים מ"מ כיון שדעת הרמב"ם (לפ"ד הטור והב"ח והט"ז וב"ש והג"פ והמכמ"א דלא כהב"י בהרמב"ם) ודעת הרמב"ן בחידושיו הנ"ל ודעת הרמ"ה בטור סי' קכ"ט ובהריב"ש סי' מ"ג ודעת הריטב"א בחידושיו לפסול בזה ואפשר שהרמב"ם והרמב"ן והרמ"ה מחמירים גם אפילו בשם העיקר לבד וכ"ד ריא"ז בש"ג וכ"ד הסמ"ק כמ"ש המכמ"א ש"ד סי' ח' וכנלע"ד דעת הרי"ף ורש"י כדלקמן אי"ה. א"כ פשיטא דהרי"ף והרמב"ם ורש"י והרמב"ן והרמ"ה וסמ"ק וריא"ז והריטב"א הם הרבים נגד הרשב"א והטור בשגם שמהריב"ל והס"ש והפ"מ מפרשים גם בהרשב"א שאינו מקיל כלל בשם הטפל לבד:

קיצור (הט"ז ס"ל דגם להתוס' והרא"ש אין להכשיר בשם הטפל לבד וכ"מ ביש"ש. מיהו ברי"ו משמע דמכשירי' בזה וכ"מ בהרשב"א. ומהריב"ל פי' ד' הרשב"א ג"כ כמ"ש הט"ז בשם התוס' אמנם הרמב"ם והרמב"ן והרמ"ה והריטב"א ועוד רבים מהפוסקים ודאי פוסלים בכתב שם הטפל לבד):