ו

ומעכשיו נבוא לבאר שאילתינו בס"ד. אם בנ"ד הוי ספק שקול אם נקרא במילתו יהודה או יודא ועכשיו נקרא יודא כנהוג שכל יהודא נקרא יודא ובגט נכתב יהודא. הנה אם באנו ללמוד להקל מדינו דמהרא"י הנז' לעיל אות ב' בספיקא דגרשון וגרשום. אין זאת רק לפי' הג"פ במהרא"י המבואר שם דאף אם הספק שמא נקרא בפ"כ ג"כ רק גרשום אפ"ה אם כתב גרשון כשר מצד ס"ס דא"כ ודאי ה"ה בנ"ד. ואף דשם פסק דלא תנשא לכתחלה שא"ה דגרשון וגרשום ב' שמות הן אבל ביהודא ויודא דשם א' הן ודאי דיש להקל לפ"ז אפי' לכתחלה מצד הס"ס ובלא"ה נתחבט הג"פ שם למה לא יקילו לכתחלה מצד הס"ס. ואף כי באמת רוב האחרונים מחמירים בס"ס במקום חזקת איסור א"א כמ"ש הפנ"י בק"א דכתובות וסדר אלי' רבא סוף ח"א. מ"מ הכא קיל טובא מנדון דמהרא"י וכיון דבנדון דידיה הקיל דיעבד הכא אפילו לכתחלה. אמנם לפי' הת"ג אינו ענין כלל לנ"ד דשאני התם בעובדא דמהרא"י שהיה נקרא ג"כ גרשון בנו"ן משא"כ בנ"ד שנקרא יודא לבד והספק שמא אפילו במילתו לא נקרא יהודה. וכדברנו משמע לי להדיא ביש"ש פ' השולח סי' ל"א בשמות אות ג' שהביא שם עובדא הנ"ל דגרשון וגרשום ונראה שזהו השאילה שבמהרא"י ושם כתב שהמגרש עצמו (הנקרא גרשון או גרשום) ואחיו היו מסופקים בדבר איך נק' שמו גרשון או גרשום. וא"א שיהיה מסופקים איך נק' בפי כל דנחזי אנן ואינהו א"ו צ"ל כדפי' הת"ג שהספק רק על הנחת שמו המובהק במילתו כו' וא"כ אין זה ענין לנ"ד. ודברי מהרא"י הואיל ואתי לידן נימא בהו מילתא דמ"מ קשה כיון דאם ודאי שמו גרשום ס"ל דהגט בטל אפי' היה נקרא גרשון בפי העולם משום דבטעות קורים לו כן בלי כוונה א"כ אמאי בספק כשר. ותירוץ הט"ג דחוק ונ"ל דסברא זו דכיון דאין מכוני' לקבוע לו שם לא מבטל מיני' שמי' המובהק היינו בידוע ששמו כך אבל כשהדבר ספק אמרינן דזה שקורין לו גרשון חשוב שם וע' בפסקי מהרא"י סי' קל"ח דמתוך הספק כו' ודו"ק. אמנם הנה עדיין יש לצדד להקל לסברת הפוסקים שנז' לעיל אות ג' דאם שינה לשם שאינו שם אחר אין הגט בטל כשהשינוי מועט כמו מגרשון לגרשום. א"כ בנ"ד דיודא ויהודה שם אחד הוא לא גרע משינה לשם שאינו שם אחר כיון דאדרבה שם אחד הוא ולא שם אחר. וגם השינוי מועט ביותר כמו מגרשון לגרשום. לכך י"ל שאינו בטל מדאורייתא. ולכן כשיש ספק שמא באמת שמו יהודה יש לצדד להקל אפי' לכתחלה. ואף אם בספק שקול אין להקל. מ"מ בנ"ד עדיף מספק שקול כמש"ל (תחלת אות ב'). אפס אין להעמיד יסוד על קולא זו דמקור חילוק זה נמשך מדיוק מהריב"ל בפסקי מהרא"י סי' י"ד. ולפי' הת"ג במהרא"י אין מוכרח לומר כן דדייקא התם הוצרך מהרא"י לזה דשני שמות הן. לכן אע"פ שנקרא ג"כ גרשון לא מהני כיון שהוא בטעות כו'. אבל כשאין נק' כלל בשם שכתב בגט אפילו אין שם כזה בעולם י"ל הגט בטל. אמנם ממשנ"ת אות ד' בענין שם חזקיהו חזקיה ואליהו אליה יש למצוא היתר בנד"ז לסברת מהרמ"פ דאפי' שמו ודאי חזקיהו ואפי' אם בפ"כ נקרא כן רק חזקיהו וכתב בגט חזקיה כשר וכ"פ בט"ג בש"א אות ח' ססק"א. ונת"ל אות ד' הטעם בשם המכמ"א כיון שהוחזק זה הקיצור לעיצומו של שם כו'. א"כ כמו"כ ביודא שכתב יהודה. ואף שלכאורה זה דומה לחזקיה שכ' חזקיהו הרי כתבתי אות ד' דבאמת אין טעם לפסול אפי' בזה לסברת המכמ"א הנ"ל. ותו דאף אם נדמיי' לחזקיה שכ' בגט חזקיהו הרי פסק הג"פ סס"ק קכ"ג דאם לא נודע אם שמו חזקיה או חזקיהו ונתגרשה בשם חזקיהו יש להקל בשעת הדחק. גם יש לדמותו למה שהקיל הב"ש בספק דאליהו שכ' אליה כנ"ל אות ד'. וגם לספק שקול דאליה שכ' אליהו דהיינו כשנקרא בפ"כ אליה בלא וי"ו כתב בס"ש דף ז' ע"ב דמחשיב זה מהרי"ט לספק שקול שמא שמו כך ר"ל גם לתורה וממילתו. ולכן מצריך בכה"ג שני גיטין מספק ואפ"ה דיעבד אם כתב רק גט א' בוי"ו י"ל דכשר דהכי משמע מלשון מהרי"ט שם שכתב יש לכתוב ב' גיטין כשיש ספק בדבר. משמע קצת דאינו רק לכתחלה. ולא אביא ראיה ממ"ש הב"ש בשם הס"מ דאפילו לכתחלה א"צ רק גט א' בשם אליהו די"ל טעמו דס"ל דאפי' בכה"ג אינו ספק שקול רק כמו רוב דס"ל דלא אתרע רובא בכך כדמשמע בט"ג בש"א אות א' ס"ק ל"ג דה"ט דהס"מ. מיהו י"ל דמ"מ יש ראיה דשם יש מיעוט שנקרא אליה רק כיון דרוב נקראים אליהו אזלינן בתר רובא ולא מרעינן הרוב מחמת שנקרא בפ"כ אליה בלא וי"ו כמו"כ י"ל דלא מרעינן הרובא דנ"ד דהוא רובא דעדיף טובא עד שממש אין גם אחד שיהיה נק' יודא רק שבאנו לחוש בנד"ז מצד שאחיו נק' יהודא ליב י"ל דל"ח כ"כ ריעותא גדולה לרוב וחזקה גדולה כזו. כש"כ שבנ"ד ידוע שמי שנק' אחריו המגרש היה שמו יהודה לתורה ובפ"כ יודא א"כ מסתמא גם המגרש נק' כן. וגם אם נאמר להקל בספק אליה שכ' אליהו ממה שהקיל הב"י בספק אליהו שכתב אליה. א"כ כמו"כ יש להקל בנ"ד דדומה לספק אליה שכתב אליהו. אלא שאין להכריח דין זה מפסק הב"י כדחילק המכמ"א דחזקיהו שכ' חזקיה כשר. משא"כ חזקיה שכ' חזקיהו. דאם קיצר במקום שאמרו להאריך ס"ל להקל טפי מאילו האריך במקום שאמרו לקצר:

ואמנם עפמש"ל אות ה' יומשך ג"כ להקל בנד"ז. לפי פסק הב"ש גבי שארקה שכ' שרה דכשר. ועכצ"ל משום דאזלינן בתר הנחת השם בישראל. א"כ כמ"כ יודא שכ' יהודה דג"כ ידוע ומובן לכל דהכל שם א' ממש כמו שארקה לגבי שרה. שהרי הב"ש כ' שם גבי שארקה וז"ל ואלז גוטלין שהוא כינוי לגוטא י"ל דדמי לשרה שארקה כו' אע"ג דמוסיפין תיבת אלז כו' עכ"ל מכש"כ גבי יודא ויהודה דהכל פי' אחד לשון הודאה ע' שו"ת חב"י סי' קל"ט. ואף שנת' למעלה אות ה' שאפשר לגמגם בפסקו דהב"ש. מ"מ בנ"ד שהוא רק ספק וי"ל יותר שנקרא באמת יהודא ודאי יש לסמוך על כל הנ"ל להקל. וכמו שהקיל הב"י בספק דאליהו אליה שכ' בגט אליה עיין לעיל סוף אות ד' וקושיית המכמ"א שם מה בין ספק לודאי י"ל דבאמת אפי' בודאי יש לצדד להקל בשינוי זה כסברת הב"ש גבי שארקה שרה. ומ"מ לא רצו להקל ממש בודאי. אבל בספק הקילו כמו"כ י"ל בנד"ז עכ"פ:

(נת' מה שיש להוציא מכל הנ"ל. להקל בנ"ד מספיקא דגרשון גרשום א"א להוציא קולא לפי' הת"ג במהרא"י שהוא הפי' הנכון. רק ממ"ש מהריב"ל בדין שינה לשם שאינו שם אחר יש להמציא קולא לנ"ד. מפסק הג"פ גבי ספק חזקיה שכ' חזקיהו יש לפשוט להקל בנ"ד. וכמו"כ מספק אליה שהקיל הרב"י. וגם ממשמעות מהרי"ט גבי ספק שכתב אליהו. ומפסק הב"ש גבי שארקה שכ' שרה):