א

סימן קפז

מי שנק' לתורה מנחם וכינויו מענדל וכן נק' בפ"כ כנהוג וחותם מנחם מענדל וכן שמו ממילתו וכתב בגט מנחם מענדל דמתקריא מענדל. וכן ביצחק אייזיק כ' יצחק אייזיק דמתקרי אייזיק אם כשר הגט דיעבד או לא. והמסדר נתחכם לכתוב כן לצאת י"ח החתימה שחותם א"ע כן:

קורא אני על המסדר אל תתחכם הרבה כי בס"ג שלנו נכתב מנחם המכונה מענדל ויצחק המכונה אייזיק. אף כי לכתחלה צריך לכתוב כל השמות וא"כ לא נכתב שמו שמעריסה שהוא מנחם מענדל וכן חותם א"ע והרמב"ן בחי' פ' השולח הביאו המגיד פ"ג כ' דשם שהוא חותם בו נמי שם גמור הוא אלא דהמכמ"א ש"ד סי' י"ד כ' דהיינו דוקא כשנק' עכ"פ בפי המיעוט בשם זה. ובנ"ד אין קורא לו מנחם מענדל בשני השמות יחד רק או מנחם או מענדל. ולומר דמה שזהו שמו ממילתו יהיה מהני כמיעוט קורים מנ"ל לומר כן. אך אף את"ל כן. נ' דשאני הני שני שמות שאחד שם הקדש והשני הוא כינוי שלו ולכתחלה כשנותנים הני תרתי שמיה נותנים ע"ד שלא יקראו לו בשניהם יחד רק שיהיה נק' בפ"כ בשם הכינוי מענדל או אייזיק ולתורה יקראו לו בשמו הקדש מנחם או יצחק. והגם שהאב אומר להחזן ויקרא שמו בישראל מנחם מענדל אין ר"ל שניהם יחד אלא ע"ד הנ"ל מנחם לתורה ובפ"כ מענדל. וגם מה שחיתם א"ע מנחם מענדל ולא מנחם המכונה מענדל היינו דלא חש להאריך וע' בתה"ד סי' רל"ד. וא"כ אין צריך כלל לכתוב שם מנחם מענדל יחד ג"כ אף למ"ד דצריך לפרט כל שמותיו היינו מנחם המכונה מענדל. אבל שני השמות יחד דוקא אין צריך לכותבם כיון שאין קורא לו בשניהם יחד. לכן אם כ' י"ל דהגט פסול משום שיוכלו להבין מן הגט שזה המגרש יש קורין לו בשניהם יחד ממש ויש קורין אותו מענדל לחוד וא"כ אין זה המגרש שאין קורא לו בשניהם יחד כנ"ל. והנה הרמב"ם כ' בפ"ד מה"ג היה בגט משמעות שני ענינים כו' עד שאפשר שיקרא ממנו ענין אחר ה"ז פסול ע"ש. ובמכמ"א דט"ו ע"ב כ' שי"ל דמיירי במידי שיש לגט צורך בו וכשיקרא ממנו ענין אחר יפסל מטעם העדר הדבר עכ"ל. וא"כ עכ"פ לנ"ד כשיש משמעות בשמו ממש לומר שנקרא בשני השמות ג"כ ה"ל כלא נכתב שמו דפסול או בטל. אך א"כ צ"ע בכמה שמות שכותבין יו"ד במקום חירי"ק ובמקום ציר"י וכן אל"ף כותבין במקום פת"ח ובמקום קמ"ץ וא"כ הרי יש ב' משמעות בהשם שיוכלו לקרות בחירי"ק או בציר"י וכן בפת"ח או בקמ"ץ ולא שמענו לפסול הגט משום זה ואדרבה גם לכתחלה כותבין גט. וי"ל דהתם שמו מוכיח עליו שכשנקרא בציר"י יש שם כזה אבל בחירי"ק אין נמצא שם כזה כלל עד"מ שינא כותבין ביו"ד אחר השי"ן וקורין בציר"י ואין לחוש שיקראו בחירי"ק ולומר ששמה שינא דאין נמצא שם אשה שינא כלל ושינא מצוי לרוב. מיהו בג"פ סקכ"ה ס"ק ע"ח כ' שי"ח על הרמב"ם וס"ל דאם לא ערער הבעל הגט כשר וכ"נ בהריב"ש סי' נ"ז ע' בג"פ ד"פ ע"א ושם מסיק דיש לחלק בין שמו ושמה לשם אביהם או לשם עירו ועירה דבשמו ושמה אי מקריא הכי ומקריא הכי הגט פסול משום דה"ל כאילו לא נכתב אבל בשם עירו ועירה וה"ה בשם אבי המגרש והמתגרשת אם נכתב בבלבול ויש ב' משמעות דמקריא הכי ומסכים לפי האמת ומקריא הכי לשינוי ה"ל כמאן דליתי' וכשר ואין לחוש לפוסלו משום שינה דתלינן דיקראו שם העיר או שם אבי המגרש והמתגרשת באופן יסכים לשמם והגט כשר עכ"ל. ולדבריו בנ"ד שכ"כ בשם המגרש הגט פסול. אמנם בהריב"ש לא משמע כן דהא כ' דגם למ"ד דלא כ' שם עירו הגט פסול אפ"ה כשכתבו ויש ב' משמעות כשר ע"ש. ומ"מ בנ"ד נ"ל דפסול אף אם כ' כן באבי המגרש דבנ"ד כיון שהורגלו לכתוב בגיטין מנחם המכונה מענדל א"כ כשיקראו כתוב מנחם מענדל דמתקרי מענדל יובן הפשט דבודאי נקרא בשני השמות יחד ג"כ. וראיה מתשו' הר"ן סי' מ"ב הובאה ב"י סי' קכ"ח רואה אני פיסול גמור בגט זה מפני שכתוב בו פלוני דממתא מיורקא כו' עד ואע"פ שנוכל לומר שהמכוון אחד בין שיכתוב דממתא בין שיכתוב פלוני דמיורקא ושגם בשכתב דממתא הוא על דרך היחס לא על דרך שם עירו כיון שהורגלו ההדיוטות לכתוב בלא ממתא על דרך היחוס ובממתא על דרך שם עירו בכגון זה צריך לדרוש שם הדיוט וכיון שכן נמצא שזה שינה שם עירו עכ"ל הרי הכריח למשמעות א' משני המשמעות דהיינו למשמעות השינוי מחמת לשון הדיוט שלא הורגלו לכתוב דממתא על דרך היחוס לכן א"א לפרש דממתא על דרך היחס שא"כ יהיה זה נגד לשון הדיוט. וכש"כ שי"ל כן בנ"ד שאע"פ שנוכל לומר דמה שכ' מנחם מענדל דמתקרי מענדל היינו שניתן לו מעריסה השני שמות ושחותם עצמו כן ונק' בפ"כ מענדל לבד מ"מ כיון שהורגלו כל כותבי גיטין ע"פ הפוסקים ראשונים ואחרונים (ואפשר הוא מזמן הש"ס) לכתוב אכה"ג מנחם המכונה מענדל ואין כותבין כמו שכתב בגט אא"כ נק' עכ"פ בשני השמות יחד וגם נק' בא' מהן כגון כשנקרא ממילתו ראובן שמעון וכן קורים לו קצת בנ"א וקצתן קורין ראובן לבד שאז י"א דכותבין כה"ג וי"ח (ע' בס' טיב גיטין בלקוטי שמות דין ב' וע' בתשו' רבינו המתחלת בענין האשה הנק' שרה לאה). א"כ בכגון זה יובן הפשט מהגט שנק' ג"כ בשני השמות יחד וא"כ ה"ל שינה שמו. וגדולה מזו נמצא בתשו' גאוני בתראי סי' ג' שפסלו גט שנכתב יצחק המכונה אייזיק דמתקרי לובא משום דהיה לו לכתוב המכונה לובא למנהגינו ומחמת זה יוכלו לטעות ולהבין פשט אחר בהשם ע"ש וע' בתשו' ב"א דכ' דאין זה נגד פסק רמ"א בתשו' סי' פ"ד דאם כ' דמתקרי במקום המכונה כשר דהיינו היכא דליכא למיטעי יעו"ש. וע"ש בתגא"ב דהפנ"י ר"ל דכה"ג ה"ל בכלל משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ונהי דלא קיי"ל כר' מאיר דכל המשנה כו' הולד ממזר. מ"מ לרבנן נמי הגט פסול ותצא אפי' נשאת ע"ש. וכה"ג נמצא בתשו' שבו"י ח"א סס"י קכ"ג אע"פ שאין דבריהם נראים. ובתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תצ"ד השיב על גט שלא היה כ' בו מן שמי שאין זה שינוי ממטבע שלא נאמר זה אלא בלשונות שדקדקו בו חכמים שיש בו שני משמעות אבל הכא בין שיכתוב מן שמי או לא יכתוב אינו משנה המשמעות עכ"ל. נשמע לנ"ד שי"ל דהוי שינוי המשמעות בהשם ה"ל משנה כו' ואפי' את"ל דאין זה משנה כו' כיון שראוי לפרש משמעות השם הנכתב בגט בסגנון אחר ממה שהוא נקרא (כנ"ל עפ"י תשו' הר"ן) ה"ל שינה שמו והגט פסול. לכן יכתוב גט אחר כנלע"ד. ועיין בספר בית מאיר סי' קכ"ט סעיף י"ד בענין יעקב ישראל דמתקרי ישראל שפסל הגט אף שנק' לתורה יעקב ישראל ואף דהתם י"ל אין הלכה כדבריו. מ"מ הכא דגם לתורה אין נקרא רק מנחם ועוד דגם במילתו לא קראוהו ע"ד שיהיה נקרא בשני השמות יחד כ"א שלתורה יהיה נקרא מנחם ובפי כל מענדל כנהוג ולא כמו יעקב ישראל שניתנו לו במילתו ע"ד שיהיה נקרא בשניהם יחד ע"כ אף ששם י"ל אין הלכה כד' הב"מ הכא בנד"ז נ' להורות כהוראת הב"מ: