א

סימן קפו

ע"ד הגיטין שסידר מעלתו. הא' אברהם בן צבי המכונה הירש ארוך לפי שיש עוד שם כשמו. אשתו גוטא דמתקרייא אסתר בת חיים המכונה זעליג. ושם העריסה שלה היא גוטא אסתר אך נק' בפי כל אסתר לחודה ואין שום אחד היה קוראה גוטא ולכן כתבתי גוטא דמתקריא אסתר עכ"ל. תרי תיוהא קא חזינא הכא. הא' במ"ש המכונה הירש ארוך והנה מלבד דמבואר בסדר גיטין אות כ"ה שאם שמותיהן שוות יכתוב שם אבי אביו אא"כ גם שם אבי אביו שוין והוא משנה שלימה בב"ב (דקע"ב א') ואם היו משולשין יכתבו סימן כו' אמת דשם במתניתין משמע ג"כ דסימן עדיף לכתוב יותר מכהן ואנן לא נהיגין כן אך הטעם בזה הוא כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' י' דבימי התנאים לא כ' כהן (ובימי האמוראים התחילו לכתוב ע"ש סי' ז') ולדידן דכתבינן כהן בלא"ה א"צ לכתוב סימן. אבל בזה דלשלש עדיף מסימן ודאי דאין לזוז מהמשנה וכמ"ש בס"ג כנ"ל. אך זה אינו רק קפידא בעלמא ולכתחלה. אבל התיוהא הוא מ"ש המכונה הירש ארוך. דכל מי שיקרא יבין הפשט שהוא נקרא כן ר"ל הירש ארוך. ובאמת מסתמא ודאי אינו נק' ארוך בלה"ק רק לאיינגער בלע"ז כנהוג אצלינו. וא"כ ה"ל שינה שמו. דאע"ג שארוך הוא לה"ק של לאיינגער מ"מ זה אינו מציל שלא נחשוב שינוי השם. כמבואר בב"י סי' קכ"ט בענין חיים ביבנאט. ושמחה וורידא דאע"ג דביבנט הוא הלעז של חיים וכן ווריידא הוא לעז אשכנזי דשמחה. ואפ"ה כ' הרב"י וז"ל מי שנק' בעת לידתו חיים ואח"כ קורין אותו ביבנט כו' ואם אין קורין אותו כלל בשם חיים אין כותבין אלא ביבנט לחוד ואם כ' ג"כ שם חיים משמע מתוך הקונדריסים גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה דאינה מגורשת. אשה ששמה שמחה כו' עד דכך לי שם שהוא פי' שם העברי כמו שם אחר כנ"ל. הרי שפתיו ברור מללו דאע"פ שהשם הלעז הוא פירוש של שם העברי עכ"ז כיון שאותיותיו שונות ה"ז כשם אחר ממש. עד שלכך אם נק' בשם הלעז וכתבו בגט הלשון קדש של לעז זה אינה מגורשת דה"ל שינוי השם ממש. ובמכמ"א ש"ד סי' ט"ז הביא כמה פוסקים העומדים בשטת הב"י. ואף לדברי הג"פ סי' קכ"ט ס"ק פ"ז שצידד להקל באם כ' שם חיים אע"פ שנשתקע כו' יעו"ש היינו דוקא משום שנקרא כן בילדותו עכ"פ בכה"ג הוא שצידד להקל כיון דביבנאט הוא לעז של חיים ורגילות הוא דרוב בנ"א אין קורין לו אלא בשם הקדש א"כ ממילא יאמרו דזה שקורין אותו ביבנאט היה נקרא מתחלה חיים וליכא לעז אם יראו בגט כתוב גם שם חיים עכ"ל. וכ"ז לא שייך בנ"ד שלא נק' מעולם בלה"ק ארוך. רק נק' לאיינגער וכשיראו בגט הירש ארוך יובן הפשט דלא זהו המגרש וכ"ש בנ"ד שנכתב המכונה הירש ארוך דגרע טפי מאילו היה נכתב סתם צבי ארוך או הירש ארוך. דאילו היה נכתב סתם ארוך היה אפשר לשמוע שיובן הפשט דפי' ארוך היינו שהוא ארוך אבל אינו מוכרח כ"כ שנק' כן ממש אבל עכשיו שכ' המכונה הירש ארוך משמע להדיא שהוא מכונה ג"כ ארוך. וראיה לזה ממ"ש בב"ש סי' קכ"ט ס"ק י"ד אם יש לאביו כינוי כותבין אח"כ כגון בן שלמה הכהן המכונה זלמן דאם יכתוב אחר הכינוי הכהן יאמרו דכינוי כך הוא והוא אינו כהן א"כ איש אחר המגרש עכ"ל הרי דכשנכתב המכונה זלמן הכהן אנו מפרשים דהמכונה קאי ג"כ אמ"ש הכהן אף שתיבת זלמן מפסקת בין המכונה להכהן. וא"כ ה"נ בנ"ד שכתב המכונה הירש ארוך יש לפרש דהמכונה קאי ג"כ על ארוך ופי' שנקרא ומכונה ממש ארוך והא ליתא שאינו נק' כלל ארוך אלא לאיינגער. ואין לומר דאדרבה ממקום שבאת דלכאורה דין זה שבב"ש אינו מעכב דיעבד. דמקור הדין מסדר הגט דר"י מינץ סי' מ"ב ובב"י בשם הקונדריסים ושם לא נז' דמעכב דיעבד. מיהו ז"א ראי'. אך גם את"ל דאינו מעכב אין ראיה משם לומר דבדיעבד יש לפרש ג"כ דהמכונה לא קאי על תיבת הכהן כיון שתיבה א' מפסקת. וה"נ נאמר כן דהמכונה קאי רק על הירש וארוך ה"ע בפ"ע לומר שהוא ארוך. דמשם אין הכרח אף את"ל דאינו מעכב דיעבד רק לומר דמה שמפרשים שהוא רק מכונה כהן ושבאמת אינו כהן דיוק זה אינו מוכרח אלא י"ל שהוא באמת ג"כ כהן כמו שמכונה כהן אבל אין ראיה לומר שיתפרש שם שאינו מכונה כלל כהן. ותו דהכא גרע טפי דשם כתב הכהן הלכך י"ל שה"ע בפ"ע אבל כאן שכתב ארוך ולא הארוך ודאי עיקר הפי' דאסמיך לי' קאי שמכונה הירש ארוך. אלא כך היה צריך לכתוב המכונה הירש שהוא ארוך כדפרשב"ם בב"ב (דקע"ב סע"א) ע"ש. זהו תיוהא א':

הב' הוא מ"ש גיטא (או גוטא כי אינו מובן מל' השואל אם גיטא או גוטא) דמתקרי אסתר מאחר שכ' מעל' שאין שום אחד קוראה גיטא רק נק' בפי כל אסתר לחודה א"כ אף שמעריסה נק' גיטא אסתר מ"מ הרי נשתקע שם גיטא והס מלהזכירו בגט. וכמש"ל בשם הב"י שכתב בשם הקונדריסים דאם כתב שם הנשתקע ג"כ דאינה מגורשת. ועיין בג"פ ס"ק צ"ו דהבין דלהב"י הגט בטל והוא ז"ל ס"ל דהוא רק גט פסול ואם נשאת לא תצא. אמנם במכמ"א ש"ד סי' י"ג דנ"ב ע"ב נ' דנוטה לסברת הב"י ע"ש שכתב דדמי למי שהי' שמו אברהם וכ' אנא אברהם דמתקרי יצחק כו'. אלא שצ"ע דסיים דכיון דמעולם לא נק' יצחק ה"ל גט פסול וצ"ע בכה"ג יש להסתפק שמא בטל הוא ומ"ש מאם כתב כהן על מי שאינו כהן שי"א דגט בטל הוא כמ"ש בחמ"ח סי' י"ג ס"ק ז' ובג"פ סי' קכ"ט סק"מ. וע' במ"ש הר"ן ר"פ השולח בסוגי' בראשונה היה משנה שמו כו' בשם ירוש' וע' בפי' המשניות להרמב"ם שם. ובשם שנשתקע מקריא' אבל יודעין שהיה נק' כן הביא במכמ"א שם מחלוקת הפוסקים בזה אי חשוב נשתקע או לא ומסיק להחמיר דאם כתבו ג"כ הגט פסול והג"פ סס"ק צ"ו מקיל בזה במקום עיגון ושעת הדחק בשכבר נתגרשה. ועיין בתשו' רבינו ז"ל המתחלת הנה בהשקפה כו' שכתב וז"ל כמו בגר בשם העכו"ם דכשר בדיעבד משום שזהו שמו הראשון כמ"ש בלבוש עכ"ל לכאורה יש ללמוד דבנשתקע שם הראשון וכ' בגט יש להקל בדיעבד ונז' סברא זו בג"פ ס"ק פ"ז אבל מסקנתו דאין לחלק וכ"פ המכמ"א. ומ"ש רבינו בשם הלבוש הוא סעי' ו' והנה ססע"י י"ח כ' הלבוש ואם כ' גם שמחה פסול שכיון שנשתקע כו' ואע"פ שהוא שמו הראשון וא"כ צ"ל דהלבוש לא כ' בסעי' ו' רק בגר בשם א"י דוקא ע' החילוק בג"פ ס"ק פ"ז ובמכמ"א ש"ד סס"י י"ג ודו"ק:

ונשוב לחשש הראשון הנה לכאורה יש למצוא חילוק דל"ד לכ' חיים על ביבנט. דבשלמא התם האיש הנק' ביבנט אין שמו זה אמיתי לו. כמו עד"מ מי שנק' בער או וואלף אין שייך לומר שזהו אמיתי שהרי הוא איש ולא חיה. וכיון ששם זה הוא רק הסכמי ולא אמיתי מצד מהותו שכך היה יכול לכנותו גם שם אחר כמו זה. א"כ כשנק' עד"מ בער לבד לא שייך לקרותו דוב משום שדוב הוא לה"ק של בער. שהרי באמת אינו בער רק שהסכימו לקרותו כן ואין שייך משום זה לקרותו דוב. משא"כ ענין ארוך וקצר שהוא שם עצמי כך יכולים לקרותו בכל לשון. מאחר ששם זה הוא באמת שהוא ארוך א"כ שייך לקרותו בכל לשון. א"כ מ"ש המכונה הירש ארוך אינו שינוי שהרי באמת הוא ארוך. והגם שמ"מ יש שינוי שמובן שמכונה ממש ארוך. והוא אינו מכונה בלשון הזה ממש. מ"מ כיון שמכונה באמת למכוון דארוך ה"ז כמכונה ארוך. ול"ד לחיים הנ"ל דהתם אין בו באמת המכוון כו'. ול"ד למ"ש בתשו' הרשב"א הובאה ב"י סס"י קכ"ח כי אין אנו משתמשי' בגיטין אלא בשם הנחתם הראשונה. וע"ש בחי' הגהות. יש לחלק דשיובן פי' רבוי מלידה רחוק משמוע. משא"כ שיובן שמכונה לאיינגער בלעז ממ"ש ארוך קרוב לשמוע כיון שזהו כינוי אמיתי שהוא באמת ארוך א"כ מסתמא נק' כן בלשון המדברת וידוע שלשון מדברת שלנו הוא לשון אשכנז. והנה באמת חילוק זה הוא דק ביותר וא"א להעמיד יסוד עליו בדבר שבערוה. אלא דעכ"פ יצא לנו מזה שהוא שינוי קל ועיין בש"נ אות ב' אם כ' שרה אפי' בידוע שם העריסה היה שארקה כשר כיון דהכל נקודה א'. הרי שלא הקפיד על שינוי קל אפי' בשם האשה ממש. א"כ ה"נ על שינוי דארוך ללאיינגער ול"ד כלל לחיים ביבנאט כנ"ל. אף שדין הנ"ל שבש"נ צ"ע לפע"ד. וגם אולי ל"ד השינויים להדדי. מ"מ בנ"ד השינוי רק בכינוי האבות. והנה במכמ"א ש"ד סי' ל' האריך בדין שינוי בכינוי האבות והביא שם תשו' מהר"א בן יעוש דהיכא דכתב הכינוי עם השם של אבי האשה ושינה בכנוי אפשר שיהא כשר כי ההיא דכתב הרמ"ה בכתב פ' החכם או הרב כו' ומהרי"ט ומהרח"ש מחמירים אלא דאם נשאת כתב מהרח"ש דלא תצא. והוא ז"ל חולק על המחמירים אלא שלמעשה לא רצה להקל נגדם יעו"ש. וא"כ לנ"ד אם לא נשאת ודאי יש לכתוב גט אחר. אבל אם נשאת הי' נ' דלא תצא. אפס יש לחלק דטעם הקולא שם בדיעבד היינו משום שינה בדבר שא"צ לכותבו דומי' דמקום הלידה. משא"כ בנ"ד צריך היה לכותבו כיון שיש שנים ששמותיהן שוין כנ"ל וצריך לכתוב סימן א"כ ה"ל שינה בדבר שצריך לכותבו. וצריך לעיין אם צריך לכותבו מדינא לכתחלה או גם דיעבד. כיון שאין שמות נשותיהן שוין יש כאן סימן לכאורה. ובתשו' שארית יוסף היינו משום דהגט היה ע"י שליח. אבל בנ"ד שנותנו מידו לידה א"כ כתב בגט העומדת היום איך שייך לחוש שמא יש להשני עוד אשה אחרת ששמה כשמה. דשיהי' ב' נשים לאיש אחד בעיר אחת הוא דבר שלא נשמע בעולם במדינתינו אא"כ יוצא מן הכלל וגם ליוצאי' מן הכלל לא נשמע שהרי אסור ג"כ ע"פ חוקי הקיר"ה. והנה בש"ע סי' קל"ו ס"ו משמע להדיא דאם שמות הנשים אינן שוים א"צ לגרש זבפ"ז וא"צ סי' כלל וכ"מ שם בסי' קל"ב אלא שהרמ"א הביא י"א דיכתבו סימן ובשא"י הנ"ל הביא ראיה מהש"ג שכתב כן בדין שבסי' קל"ב סעיף די' ולפמ"ש הב"ש שם סק"ה אין ראיה כלל דהתם יש לחוש יותר כו' ע"ש. וכ"נ עיקר דהא התוס' ר"פ כל הגט ובב"ב (דקס"ז) כ' להדיא דבלא הוחזקו לא חיישינן וא"כ מה בכך שהוחזקו שני יב"ש כיון דידעינן שאין שמות נשותיהן שוין א"כ לחוש שמא יב"ש השני יש לו אשה אחרת דלא ידעינן מינה הרי זהו ממש לא הוחזק ומספיקא לא חיישי' דלמא יש לו אשה אחרת וכ"ש עתה שיש חר"ג שהוא דבר שאינו נמצא כלל וכלל כנ"ל. וכ"ש כשמגרש בעירו דא"א לחוש אא"כ שמא באה אותה אשת יב"ש השניה מעיר אחרת לכאן ומכירים אותה שזהו שמה וזה ודאי לא אפשר דא"כ היה נשמע חידוש גדול כזה בעיר שאותו יב"ש נמצא לו שתי נשים ע"כ נ' ודאי דעיקר כדעת הב"י דמדינא אין לחוש כלל אפי' לכתחלה והס"ג שברמ"א סי' קל"ו אפשר רק לחומרא בעלמא כתבו כן. ועוד ראיה מהאומרים דשם האב א"צ לכתוב בגט. וק' דא"כ ודאי יש כמה אנשים ששמותיהן כן וה"ל כשני יב"ש א"ו משום שנשותיהן אין שוין לכן אין מעכב. והנה במכמ"א שע"ד סי' כ"ז מסיק דדבר שא"צ לכותבו אף לכתחלה מדינא אינו פוסל אם שינה להתוס'. אמנם להרא"ש צ"ל ג"כ שלא יהיה לעז כו' וכתבתי מזה במ"א [בסי' קס"ה] בנדון שינוי נהר יעו"ש. ובנ"ד י"ל דתרווייהו איתנהו שא"צ לכותבו אף לכתחלה משורת הדין גם ליכא לעז אע"פ שאדם נק' ע"ש אביו לא יאמרו דאיש אחר הוא כיון שאין כאן שינוי גמור כנ"ל ויוכלו להבין דהמכונה הירש ארוך היינו אותו הירש לאיינגער כו' גם בלא"ה כתבתי בשם מוהרח"ש דאפי' בשאר שינוי בכינוי האב אם נשאת לא תצא לכן נ' להורות כן: