א

סימן קפד

לעיין מר במילתא בעובדא דאתא קמן בחרש שגירש אשתו ראשונה ושנייה ונמצא כתוב בספרי כריתותיו אנא יהודא המכונה ליב כו' ופטרית וכו' וכן בשטרי הכתובות מנשיו הראשונות. הן עתה בא לגרש אשתו השלישית וחקרנו ודרשנו על שמו ונתוודע שקראו אותו עד שהיה בן ארבעה שנים אברהם ליב. יודיענו האיך להתנהג בגט זה שצריך ליתן עתה ובדין שתי נשים שגרשם מכבר ואחת מהם כבר נשאת לאיש אחר והולידה בנים וידע חביבי שהחרש הזה אינו נקרא בשם כלל מפני שאינו שומע ואינו מדבר כחרש שדברו בו חכמים. וכמעט כל אנשי העיר קורין אותו בשם חרש [שטומער] סתם וקצתם יודעים שהיו שמו ליב ומועט מן המועט זוכרים שבעת שהיה ילד קטן היו קורים אותו אברהם ליב:

יראה דשם ליב יש לדונו שהוא אחד משמותיו עכ"פ כיון שקצת אנשי העיר יודעים אותו רק בשם זה לבד. והמועט מן המועט הוא שזוכרים שבעת היותו ילד קטן היה נקרא אברהם ליב. הלכך ידיעה זו של היודעים אותו רק בשם ליב מחלקת השם ליב להיות חשוב עכ"פ שם בפ"ע. ולא לומר עליו דהוי רק חצי השם לבד. ונפ"מ דבכתב שם ליב הוי ככתב א' משני שמות דיש הרבה מכשירים בזה. משא"כ בכתב חצי השם פסול לכ"ע אע"פ שהוא שם בפ"ע כמו שמעון ממי שנקרא שמעון יהודה עיין שו"ת ב"א חאה"ע סי' פ"ג ובטיב גיטין בלקוטי שמות דין א'. ואין לומר דמ"מ שם ליב הוי ג"כ רק חצי השם כיון שנקרא במילתו בשני שמות כמ"ש בתשו' הנ"ל. ועכשיו ג"כ אין קורא לו בשם ליב בפ"ע לפמ"ש כת"ר שאינו נקרא בשם כלל רק קורין לו חרש סתם כו'. וא"כ ממ"נ אם בתר קרייה אזלינן הרי אינו נקרא כלל בשמותיו רק חרש. ואי בתר שם שקראו לו אזלינן הרי קראו לו אברהם ליב בלידתו וא"כ אין על ליב חשיבות שם בפ"ע רק כמו חצי השם ובחצי השם הגט פסול בודאי. מ"מ נראה לומר דהידיעה שיודעים אותו שכיניו וקרוביו בשם ליב מחלקת ונותנת לו חשיבות שם גמור. ואע"ג שלא מצינו בפוסקים חשיבות וקביעות שם ע"י הידיעה לבד בלא הקריאה רק מצינו שנחלקו בשם הנשתקע מקריאה ולא מידיעה די"א דהוי שם הנשתקע וי"ח בזה כמ"ש בג"פ סי' קכ"ט סס"ק צ"ו ובמכתב מאליהו שער ד' סי' י"ג ובתשו' שבסוף ספר סדר אליהו סי' י"ד כ' וז"ל באופן דמהרי"ק מהרד"ך ומהר"ם מינץ ומרן בש"ע עולים בהסכמה אחת דלא חשיב שם דנשתקע אלא בנשתקע מידיעה אבל כל שלא נשתקע מידיעה הגם שנשתקע מקריאה לא חשיב נשתקע עכ"ל (ועוד נזכר ענין ידיעת השם בלא קריאה בר"ן פ' השולח וכי שלחו ליה בני מדה"י לר"ג כו' ע"ש). מ"מ נ' דאפילו להמקילים התם אין ראיה לנ"ד דשאני התם שמתחלה נקרא בשם זה וכבר הוקבע לו שם זה. אלא שאנו באין לעוקרו ממנו מחמת שאין קורא לו בו. לכן ס"ל דידיעה שיודעים אותו בשם זה מהני להחזיקו. משא"כ בנ"ד שאנו רוצים להחשיבו מתחלה לשם ע"י ידיעה זו זהו ודאי אין להוכיח משם ואדרבה י"ל אפושי פלוגתא לא מפשינן וכ"ע מודו דהידיעה לא מהני לזה. ומ"מ נ' לומר דודאי במקום שקורין אותו בשמו כגון בשאר אדם שאינו חרש הוא דאזלינן בתר הקרייה לבד והידיעה אינו כלום נגד הקרייה משום דעיקר ענין השם הוא רק לצורך הקריאה כמ"ש קראו בשמו כו'. אבל גבי חרש שאין קורא לו בשמו כיון שאינו שומע עכצ"ל דבתר ידיעה אזלינן. ואין לומר דשמו הוא רק מה שקורין שטומער. דמ"מ כיון שכל חרש יש לו ג"כ שם מלידתו ודאי יש לשמו חשיבות שם ואשכחן שגם שם בהמה וחיה חשוב שם בפסוק אע"פ שאין קורא לו בו כמ"ש וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו ויקרא האדם שמות כו' ועכצ"ל דהיינו השם של החיה שבנ"א מדברים זה עם זה עליה. (והגם שיש לדחות דשאני הכא שבנ"א בדברם זע"ז קורין לו רק סטומער א"כ י"ל דזהו שמו מ"מ באמת זה אינו וראיה ממ"ש הב"ש סי' קכ"ט ססק"י בשם הט"ז אין לו שם אחר כו' אף דמסתמא נקרא מימיר דת כמו שנקרא כאן סטומער) והלכך כיון שיש לשמו חשיבות שם אע"פ שאין קורין לו בו וצ"ל דבכה"ג שאין קורין הידיעה לחוד מהני א"כ שפיר י"ל ג"כ דהידיעה מחלקת ג"כ להחשיב שם ליב לשם בפ"ע ולא לומר דהוי רק חצי השם. ואע"פ שאין ראיה גמורה לחילוק זה מ"מ בגט חרש שאינו רק מדרבנן נ' לסמוך ע"ז ותו דהרי בשטרי הכתובות נכתב שם ליב לבד א"כ הוחזק עי"ז ג"כ קצת לשם בפ"ע עב"ש בש"נ אות פ'. ותו נ' דמסתמא אנשי ביתו קורין אותו לפעמים בדברם זע"ז רק בשם ליב כמובן ממכתב כת"ר שכתב וכמעט כל אנשי העיר קורין אותו בשם חרש סתם כו'. משמע דיש מי שקורא אותו בשמו והיינו מסתמא אנשי ביתו או שכיניו. וא"כ עי"ז ג"כ יש ליתן עליו חשיבות שם. ואע"ג דבשאר אנשים בכה"ג שאיש א' או שנים לבד קורין לו בשם זה וכל העיר קורין לו בשם אחר הרי אותו שם שהא' או שנים קורין לו הוה טפל שבטפלים וכמעט שאינו עולה בשם כלל. מ"מ שאני התם דשאר בנ"א קורין לו בשם גמור אחר. משא"כ בנ"ד דכל העיר שקורין לו סטומער היינו שאין קורין לו בשם כלל. א"כ בכה"ג סברא הוא דע"י מיעוטא דמיעוטא שקורין לו בשמו יש לשם זה חשיבות שם. ועיין בג"פ סי' קכ"ט סס"ק ד':

ומעתה כיון שיצא לנו דשם ליב חשוב שם גמור ולא חצי השם. א"כ לענין הגיטין שכבר גירש ב' נשים הראשונות יש לדון ולהקל בדיעבד. דבכתב א' מהשמות שיש לו רבו המכשירים אע"פ שיש גדולי הראשונים שחולקים אפי' בכתב שם העיקר לבד כמ"ש בג"פ סי' קכ"ח סק"ח ובמכמ"א ש"ד סי' א' וסי' ו'. (גם לפענ"ד פשט ל' רש"י בהשולח (דל"ד ב') דמפרש הסוגיא שהכתיו"נ במקום א' וכ"נ מדברי ריא"ז בש"ג שם). מ"מ בגט חרש שעיקרו אינו אלא דרבנן דמדאורייתא אין נשואין לחרש כלל. ודאי יש להקל ולסמוך ע"ד רוב הפוסקים המקילים בכ' אחד משמותיו ורמ"א הקיל אפי' בשם הטפל ובזו חולקים עליו הט"ז וב"ש והג"פ ומכמ"א. מ"מ בנ"ד י"ל דליב אינו שם הטפל כנ"ל. ואע"פ שנכתב בגט יהודה המכונה ליב ויהודה אינו נקרא כלל מהסתם רק כשנקרא במילתו ואז נקרא עם אברהם. וא"כ י"ל דיהודה עכ"פ הוי חצי השם וגרע מלא כ' כלל יהודה רק ליב. מ"מ בדיעבד יש להקל ולומר כיון דשם ליב חשוב שם בפ"ע אז גם שם יהודה יצא לחלק בפ"ע מאברהם. והגם שבב"ש סי' קכ"ט ס"ק כ"ד כ' שאם כ' דמתקרי בין משה ליהודה פסול. הרי דמחשיב יהודה רק לחצי השם היינו משום דהתם גם ליב אינו שם בפ"ע ע"ש. משא"כ בנ"ד. ועיין בתשו' כאאזמו"ר הגאון ז"ל המתחלת אודות האשה דמתקריא שרה לאה כו' כ' דגם שם אפשר לצדד להכשיר בדיעבד. וא"כ נקוט מיהו להקל בדיעבד בנ"ד בגט חרש שעיקרו מדרבנן. ושוב מצאתי סתירה לזה ממ"ש הגאון ר"ז נ"י בט"ג בלקוטי שמות סעיף ט' ע"ש. אלא דמצאתי ג"כ בס' תורת גיטין ס' קכ"ט ס"כ שכ' בהפך אפי' אלכתחלה יעו"ש במ"ש כיון דשם ליב יוצא משם יהודה הוי כאילו נקרא בשם יהודה והוי כאילו השני שמות מתחלקין כו' עכ"ל. ואי לזאת בדיעבד כנ"ד שכבר נשאת ויש לה בנים ובגט חרש שעיקרו מדרבנן ודאי אין להחמיר כלל שלא להוציא לעז וכו' ח"ו. לכן גם בהשני' שלא נשאת אין להחמיר להצריך גט אחר מה"ט. ועוד שהרי גם בכתובה נכתב יהודה:

וכ"ז לענין דיעבד. אבל לכתחלה צ"ע האיך לכתוב. דאין לומר דשם אברהם ליב הוי שם הנשתקע. משום שקראו לו כן רק עד היותו ד' שנים. ועכשיו אין קורא בו. דהא גם שם ליב אין קורא לו בו. וכיון דשם ליב לא חשבינן ליה לשם הנשתקע מטעם שלא הוקבע לו שם אחר ומה שאין קורא לו בו היינו להיותו חרש גמור שומע ולא מדבר כו'. א"כ כמ"כ י"ל דגם שם אברהם ליב לא חשוב שם הנשתקע מה"ט. וראיה לזה מתשו' מהרי"ק שרש פ"ו שכתב ואפילו לא היו מכירין אותו בשם אליהו כלל במקום שנכתב הגט א"כ הוא דשם בלי אינו אלא שם כינוי ואין רגילות בני אדם שם להיות נקראין כן כלל לעיקר השם כו' לפיכך לא יוציאו לעז כשיראו שכתוב בגט אליהו שהרי גם מקודם לכן היו יודעים שיש לו שם משמות היהודים אשר הם בכתובים וכך יאמינו לשם אליהו כמו לשם אחר עכ"ל והדברים ק"ו לנד"ז דסטומער גרע מכינוי בלי דהוא רק שם המין ואם כן כל אדם יבין שמסתמא יש לו ג"כ שם אחר משמות בני אדם וכך יאמינו לשם אברהם ליב כמו לשם אחר כ"ש שגם קצת יודעים ששמו כן דא"כ אין זה שם הנשתקע כלל ולכן יש לכתוב אברהם ליב כיון שקראו אותו כן בפי כל עד ארבעה שנים. אבל אין לכתוב ליב דמתקרי אברהם ליב. דמאחר שאין קורין לו כלל באמת אברהם ליב קשה בעיני לכתוב ע"ז דמתקרי שהרי הוא שקר. וכן ראיתי כה"ג בספר א' מהפוסקים. ומה"ט ג"כ אין לכתוב אברהם ליב דמתקרי ליב. ומ"מ אי משום הא היינו יכולים לתקן שיוכתב ליב דאתקרי אברהם ליב שהרי דעת הג"פ דבנשתקע א' מהשמות כותבין עליו דאתקרי באל"ף דמשמע שנקרא כן בשכבר. ואף שבספר ט"ג חלק ע"ז והביא ראיה דפי' אתקרי הוא שנקרא כן בשכבר ומ"מ גם עכשיו לא נעקר שם זה ממנו. מ"מ הרי בנ"ד באמת לא חשוב כלל אברהם ליב שם הנשתקע וא"כ שפיר יש לכתוב עליו דאתקרי לכ"ע. ומיהו א"כ יהיה משמע דעכשיו נקרא עכ"פ ליב וגם היה נקרא אברהם ליב וכיון שבאמת אינו נקרא כלל בשמות אלו ע"כ טוב להניח מלכתוב דאתקרי רק לכתוב אברהם ליב או אברהם יהודה ליב. אע"ג דבשאר אדם אין נוהגין לכתוב כן אלא להפסיק בין יהודה לליב ע"י המכונה היינו לפי שאינו נקרא יהודה ליב ביחד כ"א בפי כל נקרא ליב ולס"ת עולה בשם יהודה. אבל זה שאינו נקרא כלל בשמות אלו ואעפ"כ הן הן שמותיו שפיר דמי לכתוב כולן כאחד בלי שום הפסק בנתיים ע"י המכונה דאיך נכתוב המכונה או דמתקרי והוא שקר שאינו נקרא כן כלל. ומ"מ טוב יותר לכתוב אברהם ליב לבד כיון שהיה נקרא כן עד ארבעה שנים. אבל מה שאני חושש עוד הוא משום דמאחר שבאמת כמעט כל אנשי העיר אין קורין לו בשום שם משמות הנ"ל. זולת סטומער. אם כן האיך נניח מלהזכיר בגט הכינוי שקורין לו כל העולם. ולכתוב רק השמות שקראו לו במילתו מה שעכשיו אין קורא בהם כלל וכבר נת' דידיעה לחוד י"א דלא מהני כלל כשקורין לו בשם אחר. והגם דסטומער אינו שם העצם ממש רק שם המין מ"מ כיון דכ"ע קרו ליה הכי ואין קורא בשמותיו הראשונים אם לא א' בעיר ושנים במשפחה. בודאי לכתחלה עכ"פ קשה מאד בעיני שלא להזכירו בגט. אך לכאורה יש לדמותו לכינוי משפחה דכתב רמ"א סט"ז בהג"ה שאין לכותבו כלל. ואפשר הטעם משום שאין השם מיוחד להמגרש בלבד שהרי כל משפחתו קרויין כן וקרוב לזה כ' הלבוש שם הטעם הובא בג"פ וה"ה הכא שכל החרשים נקראים כן א"כ אין השם מיוחד להמגרש. אך הרי גם שם כתב הג"פ ס"ק פ' שדעת הרב"י דיש לכתוב כינוי משפחה. וגם לדידן דאין כותבים כינוי משפחה כ' הג"פ דאפשר דטעמא משום דברוב בני אדם מזכירין שם המובהק עם הכינוי. וגם לפ"ד הלבוש הטעם שאין כינוי משפחה מפרסם להמגרש שהרי כל משפחתו קרויין כן. וא"כ בנ"ד נהפוך הוא שכל אדם אין קורא לו רק בכינוי זה לבד ושעי"ז יתפרסם יותר מי המגרש כיון שאין רק סטומער אחד בעיר זו י"ל דראוי להזכירו. וכ"כ הג"פ ס"ק צ"א וז"ל ויראה לי דאע"ג דאין רגילין לכתוב בגט שם משפחה היינו מפני שאין רגילות להקרא בשם משפחה לבד כי אם בשיתוף שם העצם וכמ"ש תה"ד סי' רל"ה אבל בנדון כזה דקרו לה בשם משפחה לבד וכמה זמן זה השם היה לה במקום שם העצם יראה לי דצריך לכותבו עכ"ל. ועם היות דטעמא בתרא ליכא בנ"ד. מ"מ העיקר הוא טעמא קמא דכ"ע קרו לה בשם משפחה לבד. וא"כ ה"נ דכוותה. אע"ג שי"ל דשם המין והמהות גרע משם המשפחה מ"מ הרי גם גבי שם בכור העלה הג"פ ס"ק פ"ד וז"ל ויש בני אדם מצויים בין הספרדים דבן הבכור הנולד לאב או לאם אע"ג שיש לו שם העצם בשעת המילה ראובן או שמעון וכן עולה לתורה קרו ליה כ"ע בכור ע"ש שהוא בכור לאביו או לאמו ויראה לו דכינוי זה כותבין אותו בגט ראובן המכונה בכור או דמתקרי בכור עכ"ל. והרי בכור הוא שם המין והסוג ויש אלפים בכורות כוותיה יותר מחרשים ואפ"ה כיון דכ"ע קרו ליה הכי העלה לכותבו ואף שעולה לס"ת בשם העצם וכ"ש גבי חרש דאין קוראין לו לתורה כלל ואינו שומע מה שיקראו לו וכ"ע קרו ליה רק בשם סטומער לבד דיש לכותבו בגט. ועיין בתה"ד סי' רל"ה הובא בהג"ה ש"ע ססע"י ט"ז דגם על כינוי שהא"י קורין לו בו אף שהוא ע"ש גופו יש לכתוב וכל שום ועם היות שהרמ"א שם כ' שאין נוהגין כן היינו משום דישראל אין קורין לו בכינוי זה בפ"ע לבד. אבל בנ"ד דכ"ע קרו לי' בכינוי זה לבד הגם שהוא ע"ש מהותו אפשר דרמ"א נמי יודה דצריך לכותבו או לכללו בכל שום עכ"פ גם לדידן דלא נהיגין לכתוב כל שום וזה פשוט. ומבואר מל' רמ"א דלא הקיל רק משום שהא"י לחוד קורין אותו בהכינוי לבדו אבל היהודים מזכירים שם המובהק עם הכינוי כמו שמעון בויך וכה"ג. משא"כ בנ"ד דכל היהודים קורין אותו גם כן בהכינוי לבד יש לומר דודאי צריך לכותבו או לכללו בכל שום עכ"פ. אלא שהט"ז שם ס"ק כ"ט כתב טעם אחר שאין לכתוב כל שום משום לעז שיאמרו אין זה בעלה של גרושה זו כיון שנזכר בו וכל שום שאין כותבין זה רק בגט מי שהחליף דתו וסיים שהגט פסול ואם ניסת בגט זה הבנים ממזרים ולכאורה סותר דעת עצמו בס"ק י"ג שפסק לכתוב וכל שום כשידוע שיש לו שם במקום אחר וא"י איזהו והובא להלכה בב"ש רס"י קכ"ט גם בלא"ה חששא דהט"ז ס"ק כ"ט נ' דלא ס"ל למהרא"י ולרמ"א שבסעי' ט"ז בהג"ה כתב שאין לכותבו משום גנאי ולא שיהיה פסול דיעבד מיהו משם אין ראי' דאע"ג שעשה תשובה מ"מ לא יאמרו אחר הוא שגירש כו'. אבל מסוף סעי' הנ"ל דכתב רק ול"נ דאין לכתוב כו' משמע דעכ"פ אין איסור בדבר וכ"מ דעת הב"ש סק"ב. וכ"מ לכאורה בתשו' צ"צ סס"י ק"ח ע"ש וכ"נ דעת היש"ש דלקמן. גם אין לצדד להקל למנוע מלהזכיר שם סטומער כיון שהוא גנאי וע' ב"ש בש"א אות ו' דכינוי שאין קורין לו כן בפניו אין להזכירו. דזה אין שייך בנ"ד דבחרש לא שייך בפניו כיון שאינו שומע ותו דכ"ז מיירי אם בפניו קורין לו בשמו המובהק משא"כ הכא דאין קורא לו בשם אחר אם לא א' בעיר כו'. ותו דמשמע ביש"ש פ' השולח סי' ט"ו דאפי' כינוי שהוא גנאי אם קורין לו בו לבדו יש לכוללו בכל שום הובא בט"ג בש"א אות ו' סק"ה. ותו דאין כאן גנאי כ"כ שהרי נק' כן ע"ש מהות טבע תולדותו. לכן לכאורה היה נראה לכתוב בגט אברהם יהודה ליב וכל שום וחניכא דאית לי או אברהם ליב וכל שום כו'. ואם הלב נוקף לחוש לדעת הט"ז ס"ק כ"ט אזי לכתוב אברהם ליב דער סטומער. אך הנה בנוסח גט חרש שברבינו ירוחם סוף נתיב כ"ד הזכירו הב"י סי' קכ"א נזכר רק פלוני בר פלוני ולא נזכר כלל וכל שום. והנה האחרונים נחלקו בענין נוסח ההוא שברבינו ירוחם. דעת תשו' צ"צ סי' ס"ח דאין זה רק נוסף על שאר טופס גט. ודעת תשו' שבו"י ח"א סי' קכ"ג דהוא נוסח גט חרש ממש יעו"ש. ולא אכניס עצמי בזה דכדומה שנהגו כמו הצ"צ וכתבתי מזה במ"א. אבל מ"מ י"ל דעכ"פ יש לשמוע מזה שאין להקפיד כ"כ בגט חרש לענין הזכרת וכל שום וסגי שיכתוב שמו העצם לבד אברהם ליב: