א

סימן קפב

מה שכתבת וכל שום וחניכא דאית ליה ט"ס היה. ובודאי צריך לכתוב דאית לי. וכ"כ בכל טופסי גיטין. אך דיעבד נ' להכשיר כי אף לפמ"ש הרא"ש שהגט הוא לשון הבעל. מ"מ שפיר יוכל להתפרש דכל שום וחניכא שלו קאמר אלא דמזכיר על עצמו לשון ליה. ע"ד שנז' בגמרא פ"ד דשבועות (דל"ו ע"א) אמר ליה כנה ופרש"י הפוך דבריך כנגד אחרים אמור יכהו כו' ע"ש. וכיוצא בזה נז' כמה פעמים בגמרא ומדרש שהאומר אומר על עצמו כאילו מדבר על אחר. והפי' פשוט דקאי על עצמו. אלא שלפי שאין רצונו להזכיר על עצמו דבר שאינו טוב ע"כ אומר לשון נסתר. וכך י"ל כאן שאין רצונו להזכיר על עצמו חניכא דאית לי. כי אולי החניכא לא נאה היא. ע"כ אומר דאית ליה. וכ"ש הכא דתחלה כתוב אנא פלוני וכל שום וחניכא דאית ליה. בן פלוני כו'. דתיבת אנא מבואר שמדבר על עצמו. א"כ גם וכל שום וחניכא דאית ליה אי אפשר לפרשו בענין אחר. ומוכח מתוכו דעל עצמו מכוין אלא דהפי' כנ"ל. ויש להביא ראיה לסמוך על פי' כזה ממ"ש בתשו' הריב"ש סי' נ"ז גבי הדרה בתלמסאן כו' הובא ב"י סי' קכ"ח ד"ה וכתב הריב"ש ופשיטא דכאן אין לחוש שיערער הבעל. ועיין בג"פ סי' קכ"ח סס"ק ג'. והכא עדיף טובא דמוכח לכל שהפי' כן. משא"כ התם. וגם הרי במשנה פ' השולח (דף ל"ד ב') נזכר וכל שם שיש לו. וכל שם שיש לה. ומשמע שלשון זה ממש שבמשנה היו כותבים בגיטין כמ"ש הפוסקים זולת ר"ת וסיעתו והרי במשנה כתב לו ולה. ולכאורה זה כלשון פטיר ותריך שנז' בפרק המגרש (דפ"ה) ועיין מזה בג"פ סי' קכ"ו ס"ק ל"ו וסס"ק הנ"ל וכשקצתו לנוכח וקצתו שלא לנוכח כו' ע"ש. לכן לגבי דיעבד נ' לכאורה שאין חשש. וע' בש"ע סי' קכ"ו סעיף ל"ב ובג"פ שם ס"ק פ"ג. וע' עוד בג"פ שם סעיף מ"ד סס"ק ק'. ובש"ע שם סעיף ך' ובג"פ ס"ק מ"ב. ומ"מ לענין מעשה הרי כאן בלא"ה יש לכתוב עוד הגט שע"י חתם סופר ועד שיוכתב במחניכם הט' ובו יכתבו וכל שום וחניכא דאית לי. (ועיין בתשו' בית אפרים חאה"ע סי' ק"ו הביא הרבה גדולי הראשונים וגדולי האחרונים המכשירים בחתם סופר ועד). וכן בגט השלישי שע"י אומר אמרו. ואזי אין לחוש: