ד

וכן יש להביא ראיה להקל בזה. מתשו' הרב"י עצמו סי' (ט"ו) [י"א] (שהוא הנדון של המבי"ט שמשם מקור החומרא של התוי"ט) שז"ל השאלה שכ"מ ששינו את שמו בחוליו מיצחק לחיים בקהל גדול של גירוש פה ברוסה בהסכמת הצבור וקרוביו כמנהג ואחר שעה שהחליפו את שמו נתן גט לאשתו כדי שלא תזקק ליבם. וכתבו בגט יצחק וכל שום אחרן כי לא ידעו מסדרי הגט משינוי השם כי היו בבית החולה בשעת המצלאין כו' ויש מן החכמים שהם פוסלים גט זה כו' דשם השינוי עיקר כו' והאריך בזה. וע"ז השיב הרב"י וז"ל הטיבו אשר דברו להכשיר הגט ההוא וקרוב הדבר שאם היו כותבים שם שני ולא שם א' שהיה פסול כיון שכללוהו בוכל שום דמחזי שהשם הוא טפל (אשר מדבריו אלה מבואר דלא פסל רק משום חסרון שם הראשון שעשאוהו טפל ולא כתבוהו בגט כלל וכדעת הרמב"ם בש"ע סי' קכ"ט ס"ב אבל לא עלה על דעתו לומר שהפיסול מחמת שכתבו שם השינוי דעדיין אינו שמו עד שיוחזק. א"ו מוכרח שבזה ס"ל בפשיטות דחשוב שמו וכמ"ש בהשאלה שם שיש חילוק גדול בין מי שנשתנה שמו מחמת חולי לנשתנה שמו מחמת מרדין או מחמת דבר אחר כו' מפני שהוא ע"י הסכמת הקהל והוא בא לכוונת הצלתו מן המות דשינוי השם הוא מארבעה דברים שמקרעים גזר דינו של אדם וחשוב מוחזק לשעתו כו' ועיין במהרי"ק שרש צ"ח. וע"ז נראה דמסכים הב"י ג"כ אלא דמ"מ ס"ל דשם שנקרא בו בפי כל הוא עיקר יותר וע"כ פסול מפני שעשו את העיקר טפל וכללוהו בוכל שום. ומ"ש הב"י שם בתשובה הנ"ל אח"כ חילוק זה אין לו רמז בתלמוד כבר תמה ע"ז הג"פ ס"ק צ"ג ופי' דבריו דאין לו רמז שאע"פ שלא נתפרסם עדיין יהיה חשוב עיקר אלא חשוב טפל וכן בתשו' שבספר שמות דף ק"ו ע"ב ודף ק"ז שיש סברא דשם שמחמת חולי חמור משמו הראשון שבשעת מילה. א"כ כמו שם מיד כשקוראים לו שם בשעת מילה חשוב זה שמו וא"צ חזקה שלשים יום. כמ"כ י"ל כאן כשמשנים שמו מחמת חולי. אלא דהכא אין חשוב לשם עיקר עדיין כיון שכבר יש לו שם ראשון שנקרא בו עתה בפי כל אבל עכ"ז שם טפל מיהו הוי אף בו ביום שקראוהו ובירכוהו בו. א"כ בנ"ד שהזכירו שני השמות בפירוש שמאי דמתקרי נפתלי הוא כשר גם להרב"י) ודמי לההוא דקרו לה רובא מרים ופורתא שרה (מזה מוכח ג"כ דס"ל דה"ל שם טפל עכ"פ כהא דפורתא שרה) שהרי מ"ש החולקים על המכשירים בהכחשת הקדמתם שאחר ששינו את שמו בבהכ"נ אין לך פרסום גדול מזה כו' עד ומיד נודע הדבר לכולם דברים בטלים הם שהרי ראינו שמסדר הגט וכל העומדים שם בבית החולה לא נודע להם מהשם השני כלל. וה"ל בית החולה כמקום כתיבה ונתינה שלא היו מכירים בו אלא משם יצחק וכתבו בו שם חיים שבקיאים בו במקום אחר שהוא פסול או בטל עכ"ל. הרי מובן דשם גמור הוא רק משום שבבית החולה לא ידעו כלל משם זה ס"ל דזהו כמו שם שיש לו במקום אחר שאינו מקום כתיבה ונתינה שאם כתבוהו בגט לעיקר ועם וכל שום הוא פסול או בטל. וכן כפל הדבר אח"כ וז"ל אבל בנ"ד שבבית כתיבת ונתינת הגט לא נודע לו משם הב' לא היה לו לכתוב אלא שם יצחק עכ"ל מבואר מזה הא אם כתבו הגט אחר שנודע להם ששינו את שמו אפשר לא היה פוסל כל כך בפשיטות אף אם כללו שם הראשון רק בוכל שום ועכצ"ל משום כיון שנתפרסם שנתנו לו שם זה י"ל שאינו חשוב לשם טפל כו'. וכמו שנסתפק בזה בב"י ג"כ לפי תירוצו השני. וצ"ע על המכמ"א שע"ד סס"י י"ז שדילג לגמרי חילוק זה של הב"י ולכן החמיר יותר מהג"פ סס"ק צ"ג והעיקר כהג"פ. ואף את"ל דלמעשה היה פוסל בזה ג"כ ולא הוצרך לטעם זה שבבית כתיבת ונתינת הגט לא נודע להם מהשם השני רק כדי לסיים שאם כתבו שם השני לבד עם כל שום פסול או בטל הוי דמה שר"ל שי"ל שהוא בטל זהו מפני שבבית כתיבת ונתינת הגט לא נודע כו' עכ"ז בנדון שלפנינו שכתבו שני השמות בפירוש שמאי דמתקרי נפתלי. ונודע ונתפרסם להם מקודם כתיבת ונתינת הגט ששינו את שמו מובן ודאי מתשו' הרב"י ג"כ שאין שום פסול בזה. וכש"כ במקום עיגון ושעת הדחק כזה להמתין ח"ו שמונה שנים על היבם קטן. אין נראה כלל להחמיר בזה:

קיצור אות א'. במגרש מתוך חוליו וכ' השם שניתן לו מחמת חולי. דמתקרי שם הראשון אף שעדיין לא הוחזק בשם החדש י"ל דכשר. דשינוי שם שמשנים שמו במכוון מילתא היא אפילו תיומ"י לקריאת שם וראיה ממ"ש פ"ז דסוטה (דל"ד ב') ע"פ ויקרא משה להושע בן נון יהושע. י"ה יושיעך כו' והרי עצת מרגלים התחילה תומ"י מהליכתם נמצא תומ"י לקריאת השם מהני השם ג"כ: