ב

אך בפסקי מהרא"י סס"י קפ"ד הובא ב"י מבואר בהדיא בענין יוסף בן שמואל שבתשובת הרא"ש דפי' שאבי אביו היה נקרא כן עם היות דבני בנים הרי הן כבנים ביבמות (דס"ב) אפ"ה פסול מפני הטעות ופי' הב"ח סעיף ו' והביאו ג"כ בתשובת תודת שלמים סי' א' שהגט כשר מן התורה ופסול מדרבנן משום דהרואה יאמר אחר מגרשה עכ"ל. ובסס"י קל"ח כ' מהרא"י ואי הוה כה"ג שפיר דמי כמו שהבאתי ראיה כבר מן המקראות לבן בן נחור ומפיבושת בן שאול עכ"ל. ויש להבין אמאי לא הביא ראיה מן התלמוד מהא דחניכת אבות הנ"ל ע"כ צ"ל דמפרש דשם לא היה כותב בן פלוני כפי החניכה כי אם שהיה מכנה עצמו ע"ש חניכה הנ"ל כמו זלמן הזרחי. נמצא מ"ש הזרחי אין כאן שינוי שם. אבל כשכותב שהוא בן של פלוני והוא אינו בנו כ"א נכדו. י"ל דה"ל שינוי שם אביו. לכן לא מצא ראיה כ"א מן המקראות הנ"ל. וז"ל היש"ש פרק המגרש סי' כ"ו מצאתי בהג"ה של לקוטי גיטין וז"ל היכא שראובן אבי המגרש של שמעון נעשה עובד כוכבים. לכתוב שמעון נין יעקב. וגם אם כתב בן יעקב אע"ג שלא הזכיר נין כשר מדאיתא פ' המגרש חניכת אבות עד ג' דורות ואי איירי בדכתב נין פשיטא דכשר. וגם צ"ל דדעת המשנה שם כן חניכת אבות כגון דשם המשפחה זבילוני וזה נינו וכתב ראובן הזבלוני וכן משמע שמפרשים שם שהוא יחוס המשפחה דזבלוני לבד לא הוה ניכר עכ"ל. ויש לומר דמהרא"י מפרש ההיא דחניכת אבות כמו שכתב באופן השני היינו ראובן הזבלוני. דזה ודאי כשר. אבל אם כתב בן אין משם ראיה לפ"ז דכשר. אלא שהלקוטי גיטין ס"ל דכשר בכה"ג מדאיתא פ' המגרש כו'. ולפמ"ש בעצמו אח"כ אין זה ראיה כנ"ל. וע' בק"נ פ' המגרש ס"ק נ"א פי' בפשיטות שכתב מגזע רוטנבורג מגזע ווייל. ולא שכתב בן. אלא דהוא פי' דמיירי שלא כ' שמו כלל וכדעת רי"ו דלקמן ועכ"פ לפי פי' זה דלא מיירי שכ' בן אין מכאן שום ראיה למי שכתב על עצמו שהוא בן לאבי אביו כמו לבן בן נחור שיהיה הגט כשר. ורש"ל פ' השולח סי' כ"א מתיר בדיעבד. והביא כן בשם מהר"ר ישראל ברונא. אך ראייתו מרבה בר בר חנה אינו ראיה דהרי כתוב בר בר. היינו בן של בנו של חנה. משא"כ כשכתב רבה בן חנה אין הנידון דומה לראיה. ומש"ה לא מצא מהרא"י ראיה לזה להכשיר רק מלבן בן נחור ומפיבושת בן שאול. ואעפ"כ בסי' קפ"ד נראה שחזר בו ופוסל דאין להביא ראיה מהתורה דאיה"נ דכיון דנמצא כן בקרא אין זה שינוי גמור הפוסל מן התורה אבל אין מזה שום ראיה שלא יהיה פסול מדרבנן כי לשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד ולפי לשון בני אדם כפשוטו הרי אין כן שם אביו והגט צריך שיהיה מבואר יפה ע' בתשו' הרשב"א בב"י סי' קכ"ח שאין אנו משתמשין בשמות גיטין אלא בשם הנחתם הראשונה. והרי האותיות צריך שיהיו מבוארים לתינוק דלא חכים ולא טפש ולא די מה שיובן לאנשים גדולים. אך לכאורה כיון גם לפמ"ש מהרא"י סי' קפ"ד לפסול עכ"ז הפיסול רק מדרבנן. ע"כ במקום עיגון ממש אפשר לכאורה שיש לסמוך ע"ד המקילים היינו ריא"ז בש"ג (בנד"ז שי"ל דה"ל נקראת ע"ש אבי אביה) ומהרר"י ברונא והלקוטי גיטין ומהרש"ל. שהובאו ג"כ בט"ז סי' קכ"ט ובב"ש שם. (ועוד יש להעיר על זה מענין איסור בתו דאמרינן רפ"ק דיבמות (ד"ב סע"ב) בתו כיון דאתיא מדרשא חביבא ליה כו' אתיא הנה הנה לאיסורא אתיא זמה זמה לשריפה. ובחגיגה ספ"ק (די"א ע"ב) פרש"י וא"ת ק"ו הוא אין מזהירין מן הדין וע"כ צריך ללמוד בגז"ש הנה הנה. ואי איתא דבת בנו או בת בתו נקראים ג"כ בתו ממש י"ל אין זה מן הדין לבד דהא מלבד הקל וחומר הרי היינו הך ממש דבת בנו היא ג"כ בתו ממש. וא"כ כמו שחייב על בת בנו אף שהיא נקראת בתו כמ"כ יש לחייב על בתו ממש. ועיין כמ"כ ברש"י פ"ז דסנהדרין (דנ"א ע"א) ובגמ' כריתות פ"ק (ד"ה ע"א) אל תהי גז"ש קלה בעיניך שהרי בתו מאנוסתו הן הן גופי תורה ולא למדה תורה אלא בגז"ש. משמע זולת הגז"ש אין לה שום לימוד מפני דמק"ו לא אתיא דאין מזהירין מן הדין וכנ"ל. ואי איתא היינו הך ממש. אלא דיתר עליה ג"כ. וכמ"ש בס' החינוך פ' שמיני מצוה קנ"ד גבי בהמה טמאה שאין לה שום סימן מסימני טהרה דאתי בק"ו מגמל וארנבת וחזיר שיש לה סימן טהרה א'. וכ' החינוך ולא שייך כאן לומר אין עונשין מן הדין שק"ו הזה הוא כאילו מבואר בכתוב והיינו משום דהיינו הך ג"כ. שהרי אותה שאין לה שום סימן עכ"פ אין לה ג"כ הסימן האחד ג"כ רק שאין לה גם סימן השני ג"כ. מוכרח מכאן היכא דשייך לומר היינו הך. אף שמ"מ הוא יתר עליה. ג"כ אין שייך לומר ע"ז אין עונשין מן הדין. דאין זה ק"ו לבד כ"א כמו היינו הך ממש. ועיין בדברי הה"מ רפ"ב מה' מאכלות אסורות דפי' בע"א שלא כדברי החינוך. וע"ש במל"מ בשם הרמב"ם בסה"מ דומיא דבתו מאנוסתו וזה צ"ע דהרי בתו למדו מגז"ש דוקא ולא מן הק"ו. וע"ש שהתוס' חולקים על סברת הה"מ. וע' בהר"ן רפ"י דנדרים (דס"ז א') ד"ה קיים אחד מהן ומכ"ז י"ל דאם איתא דבת בנו היא נקראת בתו ממש א"כ בתו הגמורה אתיא מבת בנו ומבת בתו. א"ו משמע דבת בנו ובתו הם שני דברים ממש. ולענין ירושה בת בנו עדיפא מבתו. דכשנשאר בת הבן ובתו אין לבתו כלום. ועיין בגמרא פי"נ (דקט"ו ע"ב) ומכ"ז נשמע דהן שני שמות. ולכן י"ל הכותב בת פלוני היינו אבי אביה ה"ל שינוי השם ממש):

ג אך י"ל דברי ריא"ז מתפרשין ג"כ ע"ד השני שכ' הלקוטי גטין הנ"ל היינו כשהיה צריך לכתוב ראובן בן משה עד"מ כ' ראובן הזרחי שהוא חניכה של המשפחה. וא"ת א"כ ישאר קושיית הב"י סי' קכ"ט וז"ל ובעיקר דין חניכה הנזכרת בברייתא לא ידענא למה אחר ג' דורות או עשרה דורות אין כותבין דאדרבה משמע שכל שהחזיקו דורות הרבה להיות נקראים באותה חניכה חשיבה טפי וצ"ע ולכן נראה דבשלא הוזכרו שמותיהן עסקינן וכמ"ש המרדכי ר"פ כל הגט. וכ"כ רבינו ירוחם נכ"ד ח"ב וז"ל ואמרינן בגמרא חניכת אבות בגטין כשר עד ג' דורות מכאן ואילך פסול ר"ל שלא כ' שמו או שמה אלא חניכת אבות ר"ל שם לווי מן המשפחה ואם אין עדיין כ"א ג' דורות אב ובנו ובן בנו שלקחו זאת החניכה כשר. ואם יש יותר מג' דורות פסול עד שיכתוב שמו ושמה. פרש"י חניכת המשנה וחניכת הגמרא פי' אחד כלומר שם לווי מן המשפחה. ור"ת פי' חניכת המשנה שם לווי של האיש עצמו או של האשה עצמה וחניכת הגמרא מאבותיו. ולפי דברי ר"ת אם כתב שם לווי של עצמו כשר ואפילו שלא כתב שמו כגון שקורין לכמה אנשים בכנוי שמכנים לו שם והוא שם לווי שלו ואינו חניכת אבותיו הנקראת אלקוניא עכ"ל ועיין מזה בחידושי הרשב"א גיטין (דף פ"ח). והשתא להמרדכי ורי"ו והב"י מיירי בשלא כתב כלל שמו ושמה כ"א חניכת המשפחה ומש"ה פסול אם יש יותר מג' דורות ודעת הרשב"א בתשו' שהביא הב"י סי' קכ"ט דגט שנכתב בו בן פלוני ובת פ' בלבד ולא פי' שם המגרש דאינו כשר משום דשמו ושמה בעינן וחניכה דקא אמרינן היינו דקרי ליה אינשי באותה חניכה כו' הביאו הג"פ רס"י קכ"ט מובן ודאי דס"ל כריא"ז ויש"ש דחניכת אבות היינו כשכתב שמו. והמרדכי שהביא מהרמ"פ סי' ל"ה ההובא ג"פ שם אזיל בשטת המרדכי דכאן דמפרש ג"כ הך דחניכת אבות בשלא כתב שמו כו'. ומש"ש דדוקא כשאין לאביו בנים אחרים והכא מכשיר המרדכי בחניכת אבות לבד ע"י ע"מ צ"ע ולומר דהתם מיירי בלי עידי מסירה הוא דוחק. אבל להריא"ז בש"ג דס"ל דמיירי שכ' שמו רק שבמקום שם אביו כ' חניכת המשפחה וא"כ אם איתא דקאי ע"ד הנ"ל שכ' ראובן הזרחי עד"מ מאיזה טעם יפסל אם הכינוי נמשך מיותר משלשה דורות. אך באמת לק"מ וכמו שמצאתי במכמ"א שע"ד סי' כ"ו דהוכיח מזה דריא"ז ס"ל שאם לא כ' רק שמו לבד בלי שם אביו הגט פסול. והוכיח כן גם כן מדברי מהרא"י. אלא דחניכת אבות עולה במקום שם אביו. ע"כ דוקא עד ג' דורות. אבל כשהחניכה מדורות שלמעלה יותר ה"ל כלא כתב שם אביו כלל ומש"ה הגט פסול. ולפי זה י"ל דריא"ז לא מיירי כלל שכתב בן פ' כ"א שכ' החניכה בלא בן כמו הזרחי. הזבילני וכה"ג. או ע"ד שפי' בק"נ פ' המגרש ס"ק נ"א שכ' פלוני מגזע רוטנבורג או מגזע ווייל. מיהו מלשונו שכ' כשבא לכתוב פלוני בן פלוני לא כתב שם אביו אלא חניכת זקנו כו'. משמע שלא שינה רק משם אביו לחניכת זקנו אבל כתב בן. מיהו אפי' לפ"ז אינו ראיה לנדון שכ' בן שמואל. דשאני בהחניכה שניכר שענינה שם המשפחה כולה. ע"כ כשכותב בן אצל חניכה זו מובן שאינו ממש בנו של פלוני כ"א שהוא בן משפחה זו. כמו ר' יוסף בן מיגש וכיוצא. אבל כשכותב שם העצם של אבי אביו וכותב אצלו בן כמו לבן בן נחור י"ל דהוה שינוי השם. וא"כ אין מדברי ריא"ז ראיה כלל להקל בנדון זה. גם לפי' המרדכי ורי"ו והב"י אין שום ראיה לנד"ז מהברייתא דחניכת אבות. וכן מוכרח מדברי מהרא"י שלא הביא ראיה מברייתא זו. א"כ אין לסמוך כ"כ על הלקוטי גיטין שהביא מהרש"ל שנשען על ברייתא זו נגד גדולי הראשונים שלא פי' כן הברייתא. ואף שכתב הב"ח בשם מהרא"י דהוה פיסולא דרבנן אין לסמוך בזה על מהרש"ל ודעימיה המקילין נגד מהרא"י סי' קפ"ד ודעימי' המחמירים כי החומר דשינה שמו ושמה חמור טובא משאר פסולי דרבנן שבגיטין. שהרי המשנה פ' הזורק (דף פ') שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה מיירי בפיסולא דרבנן כמ"ש התוס' וסה"ת וסמ"ג והרשב"א. ואפ"ה הולד ממזר. משא"כ בשאר פיסולי דרבנן וע"כ קשה לענ"ד לסמוך בזה להקל. מה גם גבי לבן בן נחור וגבי מפיבושת בן שאול ביארו המפרשים טעם למה נק' ע"ש זקנו מפני שהיה גדול המשפחה כמו שאול שהיה מלך ישראל וכן בנחור ע"ש במקראות גדולות בהפירושים. וכן י"ל גבי אחותי בת אבי בפ' וירא ע"ש בפרש"י דקאי על תרח שהיה אבי אביה. ועוד דשם פרש"י וכדי לאמת דבריו השיבם כן ופי' הרא"ם לאמת דבריו הראשונים שאמר אחותי היא כו' וא"ת הלא בת אחיו היתה פי' ואיך הותר לו לשקר כדי לאמת דבריו כו' ומשני מאחר שבני בנים הרי הן כבנים הרי היא כבתו של תרח והוי אחותו עכ"ל ועיין מזה בגמ' פ"ז דסנהדרין (דף נ"ח ע"ב) ובפרש"י שם דלתקוני דבוריה קמא קאמר ליה הכי. ותדע עוד הא מצינו במקרא אחי על אנשים נכרים אל נא אחי תרעו בפ' וירא (י"ט ז') אחי מאין אתם בפ' ויצא (כ"ט ד') וכהנה רבות במקרא. א"כ אין מכ"ז הכרח לענין גיטין שיהיה כשר. בפרט כשאביו בערך אחד לאבי אביו שיהיה כשר כשנכתב שהוא בן פלוני היינו אבי אביו. ועוד קצת ראיה להחמיר ממ"ש ריא"ז בש"ג פ' הזורק דאם שם אביו רב טוביה וכ' בן טוביה חוששין לשינוי השם ועיין מזה בג"פ ס"ק ל"ג דהיינו במקום שנהגו לכתוב בגיטין חכם ורב. ובודאי דהשינוי משם אביו לאבי אביו לא עדיף משינוי הנ"ל שבין רב טוביה לטוביה עכ"פ. וע"כ הנלע"ד בזה כך שזה הגט ינתן לה מהשליח כעת. אמנם לא יתירוה לינשא עד שיותן לה גט שני היינו שיכתבו להמסדר המופלג מו"ה הלל במ' חיים שור שו"ב טאטרסקין שישתדל להשיג שם גט אחר מהבעל שיוכתב שם כדת כפי הנוסח שישלחו לו השמות ממחניכם גם שיכתבו אצלו וכל שום. ותמנה האשה במחניכם בפני ב"ד את המסדר הנ"ל אף שהוא שלא בפניה שיהיה ג"כ שליח מאתה לקבל גט ההוא מבעלה הנזכר ומסתמא הוא יהיה ענותן לקבל עליו שליחות זו כדי להתיר עגונה. ואח"כ ימנה הבעל שנית שליח הולכה בפני ג' אנשים שם אותו האיש ממחניכם שהוליך לה גט הזה אף שהוא שלא בפניו. וישלח את גט השני ע"י הפאצט משם למחניכם ליד שליח הולכה הנזכר ויתננו להאשה ואזי ע"י שני גיטין אלו אף ששליחות גט ע"י הפאצט דבר חדש הוא. עכ"ז ע"י גט ההוא בצירוף גט הזה יוכלו להתירה להנשא לשוק:

אך עידי קיום על גט ההוא שיושלח על הפאצט יהיה המסדר ר' הלל הנ"ל ועוד א' מעידי ההרשאה שעל גט זה כדי שיוכלו לקיים חתימתן מחתימת ידם זו. שיש כאן בהרשאה דגט הזה. והטעם שהצרכתי בגט השני שיותן פעמיים היינו מתחלה ע"י שליח קבלה והב' ע"י שליח הולכה. מלבד הטעם שבגט מומר לע"ג צריך שיותן ע"י ב' דרכים אלו עוד יש בזה טעם כעיקר משום שיושלח ע"י הפאצט לכן ההכרח להיות כן ואין כאן מקום להאריך וע' בש"ע סי' קמ"א סעיף י"ד וסעיף ל"ה: