א

סימן קעז

בנידון המעשה אשר אירע פה בראסלאב באשה אשר נתגרשה מבעלה זה שני שנים ונשאת לבעל אחר זה שנה וחצי וכעת נתוודע הדבר שכתבו בהגט ששם אבי המגורשת היה לוי ע"פ אמירת המגורשת בטעות וכעת נתברר הדבר שאביה היה ישראל ודבר זה נוכל להוציא לאור שתקבל גט אחר מבעלה הראשון רק שנפל ספיקות בעינינו אם תהיה מותרת לישב עם בעלה השני או לאו זה אומר בכה וזה בכה. וכעת נתוודע לנו שהבעל הראשון אינו מרוצה ליתן לה גט עד שיתנו לו מעות הרבה ומחמת זה אפשר שתתעגן ימים רבים. ע"כ באנו לידע דעת רומעקכ"ת אם אפשר למצוא לה היתר אפי' אם לא תוכל להשיג גט מידו:

הנה בחמ"ח סי' י"ג סק"ז בגט שהיה בטל מן הדין כו' ובתשובת מהר"מ לובלין סי' קי"ז מבואר שנמצא שהיה כתוב בגט הלוי והוא לא היה. הרי ס"ל להחמ"ח שבכה"ג הוא גט בטל מן הדין. וגט בטל משמע פירושו מדאורייתא לפי לשון הרמב"ם פ"ב ה"ז. וכ"מ לשון הש"ע רס"י ק"נ. אמנם קשה עליו דלכאורה משמע בתוס' פרק הזורק גט (דף פ' ע"א) בשם ר"ת דאם כתבו העדים כהן על מי שאינו כהן השטר כשר וכן הבין הג"פ סי' קכ"ט ס"ק ל"ו. ועיין במרדכי פרק השולח סס"י שס"ח ובסמ"ג עשין סי' נ' מענין דברי ר"י וראיית ר"ת הנ"ל והנראה פשוט דמהרמ"ל והחמ"ח מפרשים כמ"ש הג"פ שם דלא הכשירו כשכתב כהן למי שאינו כהן אלא בשאר שטרות ולא בגיטין וכ"כ הפנ"י בגיטין שם דראיית ר"ת הוא רק שלא נפסלו העדים כו' כמ"ש הרא"ש. וכ"כ בנ"ב סי' פ"ט ועיין בס"ש אות כ' דמ"ח סע"א. אך כל זה בשינוי בשם המגרש. אכן בנ"ד שהשינוי באבי המתגרשת הנה בנו"ב שם הצריך גט אחר וכ"מ בתשובת מוהראנ"ח ח"א סי' י"א שהביא הג"פ שם ס"ק ל"ה בד"ה ולענין הלכה. ובתשובת הגאון מוהר"ר עקיבא איגר ז"ל סי' קי"ו נשאל על זה. ובסוף תשובתו כ' צדדים להקל משום דשם כהן ולוי א"צ לכותבו אף לכתחלה כו' כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' ו'. ומ"מ סיים שקשה להתיר ובתשו' הבית מאיר אליו שם סי' קי"ז הקיל בזה למעשה בתוס' שם כהן ולוי באבי המתגרשת משום דתוספת כהן הוא כמו שינה במקום לידה כו'. ודבריו צ"ע קצת דמ"ש צד להקל אפי' בתוספת כהן או לוי בהמגרש זהו נגד החמ"ח ומהרמ"ל הנ"ל ועיין בספר שמות סוף אות כ' כמה נתלבטו גדולי אחרונים אם הוא כהן ולא כתב כהן אם הוא כשר אפילו דיעבד דמהרי"ט ומהר"א ששון פוסלים א"כ אם שינה בו ודאי יש לפסול לכולי עלמא. ועוד כי אף שהרב"י פי' פסקי מהרא"י סי' ו' הנ"ל כמ"ש הגאון רע"ק ז"ל דא"צ לכתוב הכהן. הנה כבר השיגו על הרב"י בפי' ד' מהרא"י הנ"ל כהובא בס"ש שם בשם מהרי"ט. וכ"כ בספר מכתב מאליהו שע"ד סי' כ"ב דכיון דלא הצריך לכתוב שום הפרש ש"מ דכהן צריך עכ"פ לכתוב כו' ע"ש. וכ"כ הג"פ ס"ק ל"ו ד"ה ומ"ש עוד. שדברי מרן הללו מתמיהין לעיני כל רואיהם כו'. וכן בתומים סי' מ"ט סק"י מבואר הפירוש בדברי מהרא"י ג"כ כמו שהבינו הגדולים הנז' וכיון דלכתחלה ודאי לכ"ע צריך לכתוב כהן בהמגרש אלא שיש פוסלים אף דיעבד כשלא כתב א"כ לא דמי כלל למקום לידה שהכשיר ר"י. דהתם היינו משום שאף לכתחלה א"צ לכותבו כלל כמו שהאריך בזה במכמ"א ש"ג סי' ו'. וכ"כ בפנ"י בגיטין פרק הזורק (דף פ' ע"א) סד"ה אלא ודאי. וענ"ל כו' דכל היכא שאין צורך לכתוב אף לכתחלה אלא למנהג בעלמא ולא מתקנת חכמים כו' אבל במה שתיקנו חכמים לכתוב לכתחלה יש להחמיר בשינה כו' וכן מבואר ג"כ בהדיא בתה"ד סס"י רכ"ח במ"ש ולא דמי לעדים שחתמו שלא לשמה כו' אבל מקום הלידה ושם הנהר לא אשכחן דאצרכוה רבנן כלל עכ"ל. לפ"ז ששם כהן בהמגרש שהוכיחו מהש"ס דכתובות (כ"ד ב') שגם בימי האמוראים כתבוהו לא דמי כלל למקום הלידה ושם הנהר ובתשו' פנים מאירות ח"א סי' כ"ב וז"ל שהתוס' לא כתבו כו' היכא שא"צ לכתבו כלל אלא שנהגו הקדמונים לכתוב משום סימן כו'. אבל עירו עירה דתיקנו חכמי המשנה לכתוב ואף אם נימא לא כתבו כשר כו' היכא ששינה י"ל שפיר דפסול מדאורייתא עכ"ל לדבריו כיון שלא מצינו תיקון מפורש במשנה ולא בגמ' לכתוב הכהן אפשר יש לדון בזה דדמי למקום לידה כסברת הבית מאיר אך כבר כתבתי שאין כן דעת כל האחרונים וכ"כ בפשיטות בג"פ סי' קכ"ט ס"ק ל"א דחשוב שינה שמו והגט פסול כו'. וגם הבית מאיר לא הקיל כלל בזה כ"א באבי המתגרשת. ובזה יש לכאורה להביא ראיות לדבריו. כי הנה שם כהן באבי המתגרשת י"ל אפי' לכתחלה אין בזה שום חיוב לכתבו רק כמו שם הנהר. כי הנה ודאי יש לנו לומר מסברא דענין כהן או לוי לא חמור מכינוי. וכן מבואר בהדיא בטור ח"מ רס"י מ"ט ובבעה"ת שער ל"ג ח"א וכן אם היה כהן או לוי או שיש לו חניכה כו'. וא"כ לדעת הפוסקים האומרים שא"צ לכתוב כינוי האבות בגט היינו מהרי"ק שרש ק"ו הובא ב"י ושלטי הגבורים אשר סביב המרדכי פרק השולח בשם ספר הנייר. א"כ לדבריהם כמ"כ א"צ לכתוב כהן באבי המתגרשת וכ"מ בהלבוש סי' קכ"ט סי"ט ואם אבי האשה הוא כהן כו' דאין להקפיד כ"כ בכינוי האבות עכ"ל. הרי מדמה כהן לכינוי. אלא שיש פוסקים שהצריכו לכתוב כינוי האבות ג"כ לכתחלה. וכן כתב רמ"א סי' קכ"ט ס"ט ועיין מזה בג"פ שם ס"ק מ"ד. ובמכמ"א שע"ד סי' כ"ט כ' שהוא ג"כ מחלוקת הראשונים דלדעת הרמב"ם והרא"ש והטור ורבינו ירוחם צריך לכתוב השמות והכינויין בשמא דאבוה כמו שצריך לכתוב בשם המגרש עצמו וראייתו ממה שבנוסח גט דהרמב"ם מבואר שיש לכתוב וכל שום גם בשם האב. אבל להסמ"ג ורבי יחיאל והרי"ף לפי עדותו של הרמב"ן שא"צ לכתוב וכל שום על שם האב א"כ ס"ל שא"צ לכתוב הכינויין בשם האב כ"א די בעיקר שמו. ואפשר לענ"ד לומר שאף להרמב"ם וסיעתו דוקא בכינויין צריך לכותבן אף בשם האב. אבל לא כהן באבי המתגרשת. דהא זה יצא להם מתקנת רבן גמליאל שהצריך לכתוב וכל שום ותקנה זו היה מפני שהולך מיהודה לגליל ומשנה שמו ע"כ הצריך לכתוב וכל שום וזה אינו שייך כלל בענין כהן או לוי שאי אפשר לו לשנותו בשום פנים וכיון שכן שגם לכתחלה אין חובה לכותבו באבי המתגרשת לכן שפיר יש לדמותו לשינה מקום לידה שהכשיר ר"י למעשה. וגם לעז אין שייך כאן כ"כ כמו שכתב הבית מאיר בתשובתו הנ"ל שלדעתו יש יותר חשש לעז בחסר כהן מעצמות המגרש ממה דלעז בהוספת אבי המתגרשת כהן או לוי עכ"ל. ויש ראיה לזה עפמ"ש בספר מכמ"א שע"ד סי' ל' סברא להכשיר בשינה בכינוי של שם האב כגון שכתב בת שלמה טראנטה בה' לסוף והכינוי היה בוי"ו לסוף שמהרי"ט ומהרח"ש כתבו לפסול הגט כהובא בג"פ סי' קכ"ח סס"ק ג'. והוא צידד להקל מפני שזה הכינוי של שם האב לא היה צריך לכתוב אפילו לכתחלה. ולכן אם שינה בו אינו נפסל כמו בשינה מקום הלידה. ולמעשה ביטל דעתו כנגד דעת מהרי"ט ומהרח"ש. וא"כ לסברת המכמ"א להכשיר בשינוי דכינוי שם האב אם עיקר שמו נכתב היטב כמו כן יש להקל בענין כהן באבי המתגרשת ואף שלא הקיל שם אלא בכינוי טראנטה שהוא כינוי המשפחה י"ל הכינוי ידוע ומפורסם לכל יותר מענין כהן וכש"כ מענין לוי ע"כ לסברתו אפשר לצדד ולהקל. אך אפילו למהרי"ט ומהרח"ש שפסלו שם י"ל דאין ראיה לדבריהם להחמיר בנ"ד די"ל שינוי בכינוי שם האבות חמור טפי והיינו משום דכיון דאם כתב הכינוי לבד של האב ולא עיקר שמו י"ל ג"כ יוצאים בו דיעבד במקום שם האב כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל מ"ה סי' כ"ה דהיינו מ"ש בגמ' גיטין (דף פ"ח) חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות כו' ע"ש. והובא בטור סי' קכ"ט. וכן פי' רבינו ירוחם נתיב כ"ד ח"ב. וכ"כ ריא"ז בש"ג פ' השולח על המשנה בראשונה היה משנה שמו ושמה יעו"ש. וכיון דכינוי זה עולה ממש במקום שם אביו לכן הלא דבר הוא ופוסל בו השינוי כמו בשינה שם אביו ממש. משא"כ בענין תוספת כהן או לוי כיון דאין יוצאין כלל בזה במקום שם האב על כן יש לומר שכמו כן אם שינה בו באבי המתגרשת אין להחמיר בו כמו באם שינה בהכינוי ועוד דהתם ה"ט דמהרח"ש משום שכל אדם נקרא בתוך בני אדם בכינויו כגון זה כשמזכירין אותו אין מזכירין אותו בשם שלמה לבד אלא שלמה טרנטו וכשרואין שינוי בכינויו יבואו לומר אין זה שגירש אלא אחר עכ"ל. הובא במכמ"א שע"ד סי' ל'. משא"כ גבי כהן שאינו נקרא בפי כל רק בשמו בלבד ולא כהן אין שייך טענה הנ"ל. ועוד דגם שם י"ל שלא החמירו רק לשלא תנשא לכתחלה אבל אם נשאת הורה מהרח"ש שלא תצא כמ"ש הג"פ סי' קכ"ח סס"ק ג'. הגם ששם אינו שינוי לגמרי כמו כאן מ"מ י"ל גם כאן דלא תצא לפי הטעמים הנ"ל. ולכאורה היה נראה לדמות שם כהן באבי המתגרשת לשם הנהר דמקום דירה. דהא ודאי שם עירו ושם עירה דהיינו מקום דירה חמור כמו שם אביו ואביה ואפשר יותר וכיון שכן כיון שעיקר שם אביה דומה לשם עירו ושם עירה א"כ היותו לוי שהוא רק הסימן שלו ולא עצם שמו ה"ל כמו שם הנהר לגבי העיר דהוא ג"כ מסימני העיר. וכן משמע מהמשנה בב"ב פרק גט פשוט (דף קע"ב ע"א) דענין כהן הוי כמו סימן כמו דתנן שם שני יוסף בן שמעון בעיר אחת כו' יכתבו סימן. ואם היו מסומנין יכתבו כהן. ואדרבה בפסקי מהרא"י סי' ו' כתב דמשמעות התנא דסימנים עדיף להפריש מכהן או לוי מדנקט תחלה סימן. ואף שאח"כ כתב דסימנים לא עדיפי מ"מ עכ"פ ה"ל כמו סימן והנהר ודאי הוי ג"כ סימן להעיר וכיון דבשינה שם הנהר הכשיר רמ"א בש"ע סי' קכ"ח ס"ד בהג"ה א"כ י"ל כמ"כ גם בכאן. ובהא אתי שפיר דלא דמי לענין כהן או לוי בהמגרש עצמו. דהוא סימן שלו ממש ע"כ אין לדמותו כלל לשם הנהר דהוי סימן דהעיר. (ולמקום לידה לא דמי אף דהוא ג"כ סימן דהמגרש עצמו כי מקום לידה אינו ידוע כלל ואין לו שייכות אליו עתה). אבל לוי באבי המתגרשת שפיר י"ל דדומה לשינוי שם הנהר כנ"ל שמכשיר רמ"א [עי' מפתח]. אך מ"מ יש להשיב ע"ז דבשינה הנהר דמקום דירה יש דיעות לפסול יותר מבשינה מקום לידה משום דהדבר ידוע דעיר פלונית יש לה נהר פלונית כהובא בג"פ סי' קכ"ח ס"ק ט"ל בשם שו"ת מקור ברוך סי' ט"ו ומדברי הרד"ך בית ד' חדר ג'. וכ"כ בספר מכתב מאליהו שער שלישי סי' י"ג והביא ראי' לדבריו מתשו' ריצב"א שהביא המרדכי פרק המגרש לענין שם הנהר שינא כו'. ואף שאין לזוז מפסק רמ"א. י"ל היינו בשינה נהר דמקום עמידה שיש מכשירים אף בשינה מקום עמידה עצמו. משא"כ בשינה נהר דמקום דירה וכמו שחילק הג"פ שם. ושינוי באבי המתגרשת בענין כהן או לוי יש לדמותו לשינוי נהר דמקום דירה עכ"פ וגם גבי שינה מקום לידה יש פוסלים כמ"ש המרדכי פרק השולח בשם ראבי"ה. והג"פ סי' קכ"ח ס"ק י"א והמכמ"א ש"ג ס"ו הביאו עוד פוסקים דס"ל כן ושהרא"ם בתשו' ח"א סי' ס"ו פסק שאין להכשיר הגט ההוא. מ"מ הנה גבי שינה מקום הלידה הקיל הג"פ שם בשעת הדחק. וגבי שינה שם נהר דמקום דירה אף שכתב שם ס"ק ל"ט שיש מקום לסברת האומר דחמור יותר משינה מקום לידה אפ"ל ג"כ שמ"מ אם נשאת לא תצא. ועיין תשו' מהריב"ל חלק שני סי' תשעים מ"ש בשם תשו' הר"ן. וא"כ בנ"ד ששם אביה נכתב כהוגן רק השינוי בו בענין לוי וגם זה נתוודע אחר שכבר נשאת יש לצדד שלא תצא. וגם שלא להצריך גט אחר כיון דהמגרש מבקש ממון רב י"ל התורה חסה על ממונן של ישראל בכה"ג. ועוד דאם באנו לחוש להחמיר א"כ י"ל גם בגט שני יש מקום לפקפק כי אף שהלכה פסוקה היא בהרמב"ם רפ"י מה"ג והש"ע סי' ק"ן ס"א וסס"י קכ"ז שכותבין לה גט אחר והיא יושבת תחת בעלה. וא"כ גם כאן יש לסמוך ע"ז שתקבל גט שני ותשב תחת בעלה. אך הרי במל"מ רפ"י מה"ג המגיה שם דקדק ממ"ש בב"י סי' קכ"ט בשם הא"ח בשם רש"י דרש"י לא ס"ל כהרמב"ם בזה. אלא ס"ל דאם תקבל גט שני תצא כו' ואף שמהרא"י בפסקיו סי' י"ט ך' כ"א ס"ל בפשיטות כהרמב"ם גם בש"ע ומפרשיו לא הובא שום חולק על זה. מ"מ כיון שאפשר להכשיר הגט הראשון לפ"ד הפוסקים ראשונים ואחרונים אין להחמיר בכה"ג שלדעת רש"י היא חומרא דאתי לידי קולא. וראיתי בת"ג סי' קכ"ט ס"ק י"ב וז"ל ואם כתבו כהן על מי שאינו כהן אפילו היש מכשירין מודה דפסול כו' יש הוכחה שאחר הוא ובפרט האידנא שאין כותבין שם מקום דירה והוי כסימן שאין זה היב"ש שדר במקום העמידה וראיה לזה מח"מ סי' מ"ט בתומים ס"ק י"ב ע"ש עכ"ל. וצ"ל כוונתו אף שבאמת אנו יודעים שהוא המגרש והיא המתגרשת הוא ולא אחר מ"מ כיון שמתוך הגט עצמו יש הוכחה שאינו הוא א"כ ליכא ספירת דברים שהוא המגרש והיא המתגרשת ולכן פסול וכמו בלא כתב שמו ושמה כלל דפסול מה"ט אף שיש עידי מסירה. וכמ"ש ג"כ בפסקי מהרא"י סס"י י"ט וז"ל אבל בנ"ד שהזיוף והשקר מזומן לפנינו לא מכשרינן כלל ע"י עידי מסירה דאל"כ שינה שמו ושמה נמי נכשיר ע"י עידי מסירה משום דאינהו ידעי דזאת האשה נתגרשה מזה האיש ולא שמענו שום פה להתיר זה עכ"ל. ונלע"ד דבריו נכונים על תוספת כהן בהמגרש עצמו. דאז שפיר הוי הוכחה שאינו הוא. ולהבית מאיר שכתב סברא להקל. צ"ל כיון שמו ושם אביו ושם אשתו ושם אביה שוין. אפשר לתלות ענין כהן בטעות. מיהו זה דוחק כיון דבו עצמו יש סימן שאינו הוא. והרי שנינו פב"ת דב"ב (דקע"ב) יכתבו כהן הרי דזה מפריש שאינו הוא. אבל עכ"ז בתוספת כהן באבי האשה. כיון דשמו ושם אביו ושמה ושם אביה נכתבו בטוב וגם מקום העמידה כשהיא ג"כ מקום דירה כנ"ד מורה שהוא המגרש והיא המתגרשת. א"כ תוספת כהן באבי המתגרשת אין בו כח לומר שאינו הוא כיון דאפשר לתלותו בטעות. דבכה"ג י"ל עדים לאו אכולה מילתא קא מסהדי. כמ"ש בגמ' פ"ב דכתובות (דכ"ד ע"ב). דגבי המגרש עצמו ודאי דייקי ביותר כיון שהוא לפניהם ויכולין לשואלו אם הוא כהן. ובגטין מדקדקין בשמות יותר טובא משאר שטרות. ע"כ יש לנו לתפוס דדייקי בזה. וכמ"ש בתשו' מהרי"ט חי"ד סס"י כ"א דמדייקי בענין כהן וז"ל וי"ל דבשמות האנשים מדקדקים העדים יפה כו' ואם אין מכירים שזה האיש כהן חוקרין בדבר כו' עכ"ל אף שדבריו צ"ע שפסק בפשיטות כמ"ד מעלין משטרות ליוחסין הפך משמעות התוספות דגיטין (דף פ' ע"א). והפך פסק הרמב"ם פ"ך מהא"ב ה"ט. וצ"ל כוונתו על מ"ש הרמב"ם שם דמעלין משטרות לכהונה בזמן הזה וכ"פ בש"ע אה"ע סי' ג' ס"ב. ועיין ב"ש שם ובש"ך בח"מ סי' מ"ט ס"ק ט"ו. ובתומים שם ס"ק י"ד הביא דהרמב"ן והרשב"א לא ס"ל מ"ש התוספות והרא"ש פרק הזורק גט (דף פ') בענין זה. אלא שהעלה דרמ"א תופס עיקר כסברת התוס' והרא"ש. ובקצה"ח שם סק"ז דהא בעיא זו אם מעלין משטרות ליוחסין הוי ספיקא דדינא ע"כ בהמגרש עצמו יש לנו לתפוס דודאי דייקא. ולכן אם כתב כהן על מי שאינו כהן דיינינן ליה כמבואר בהגט שאינו הוא כמ"ש הת"ג. אבל לגבי אבי המתגרשת דמסתמא אינו לפניהם לא שייך כ"כ לומר דדייקי. ובכה"ג יש לנו לתפוס כמ"ד אין מעלין משטרות ליוחסין. וגם כפי' התוס' והרא"ש נגד פי' הרמב"ן והרשב"א. לכן אין לבטל מחמת זה הדברים המבוארים בגט שהוא המגרש והיא המתגרשת וכעין מ"ש הר"ן בתשובה סי' ל"ג בענין סימן העשוי להשתנות שאין מטילין מחמתו ספק בדבר אלא תולין אותו בשינוי כו' ע"ש. ופי' שלכן אין אומרים שמוכח מהגט שלא זה המגרש ולא זו המתגרשת כו' מאחר דשינוי כזה אינו כדאי לעקור גוף העדות לגמרי. וגם יש לדמות קצת למ"ש בגמרא רפ"ד דסנהדרין (דל"ב ע"א) שטר כשר ועדיו כשרין חיישינן שמא איחרוהו כו' ע"ש. ואף שאין זה דומה ממש לסימן העשוי להשתנות. מ"מ הכא בלאו הכי ידענו ע"י עידי מסירה והב"ד שהוא המגרש והיא המתגרשת. כ"א כל זה הוא לומר שהגט מצד עצמו אינו כהוכחה שאינו המגרש או המתגרשת. דעל כולי האי יש ראיה וסמך מהנ"ל. ועוד דעל כרחך צ"ל כן לפי פסק תשו' מהרי"ל סי' ק"ה. (תשו' מהר"ם פאדווה סס"י ה' בשם רבי אביגדור הכהן בחידושי מרדכי. וכ"כ עוד בתשו' סי' י"א. רק שאינו מקיל כ"א דיעבד) ורמ"א בש"ע סי' קכ"ח ס"ד דבשינה שם הנהר כשר. א"כ גם כאן נאמר כמ"ש הת"ג שמוכח מהגט שאינו הוא. אלא ע"כ שאין סותרין מזה את הגט כיון שאפשר לתלותו בטעות ושינוי. ומ"ש הריב"ש בתשו' סי' שפ"ב שאין תולין בטעות היינו במידי דאורחייהו למידק. דהיינו בדבר שתקנת חכמים לכותבו כמו זמן. ועוד גם גבי טעות בזמן כשמוכח מתוך הגט מיניה וביה שהוא טעות כ' ג"כ בפסקי מהרא"י סי' י"א ע"פ תשו' הרא"ש להקל אלא דלא דמי דמשם מוכרח מתוך הגט כן דעל כרחך טעה. אבל הכא אין זה מוכרח כ"כ מתוך הגט די"ל גט זה ניתן לאשה אחרת ששמה כן ואביה כהן. וה"ל כמו הנדון דשם שהצריכה גט שני ותשב תחת בעלה. מיהו בש"ע סס"י קכ"ז ע"פ מ"ש בב"ש שם ס"ק ך"ב משמע שלהב"י וש"ע שם יש סברא שא"צ גט כלל משום דדומה קצת למוכח מתוכו. וא"כ לפ"ז גם נדון דידן דומה קצת למוכח מתוכו כיון שם האיש ואביו והאשה ואביה ומקום העמידה מורה שזהו המגרש כו' כנ"ל. ולכן אף דשם משמע דקיי"ל דצריכה גט. היינו משום דהשינוי בזמן דדייקי ביה ולכן לא דמי לשינה מקום לידה כמ"ש הב"ש שם סק"ך. אבל בנ"ד שהשינוי י"ל ה"ל כמו בהנהר ומקום לידה ע"כ י"ל שא"צ גט כלל. ועיין בג"פ סס"י קכ"ז ס"ק ל"ו בשם הש"ך בח"מ סי' מ"ג סק"ה. ועיין תשו' סד"א סי' י"ד כתב שם הנשתקע שכתבו עם שם שנקרא בו אף למ"ד דהגט פסול זהו בהמגרש עצמו ולא בשם האב ועיין תשו' כני"ח סי' ע':

אחר כותבי זה ראיתי בתשו' נו"ב מהד"ת סי' ק"ט על גט שנכתב ע"ש אבי האשה הכהן והיא אינה בת כהן פסק שהגט פסול. והנה שם כ' ג' טעמים. ושני הטעמים האחרונים ודאי אינם שייכים בנד"ז היינו מש"ש ועוד שם מיירי באיש קבוע במקומו כו' אבל זה ההדיוט שנתחבר עם פוחזים ועזב אשתו ימים רבים שמא באמת לקח באיזה מקום אשה אחרת ששמה כשם הראשונה ושם אביה כשם אבי הראשונה והיא באמת בת כהן עכ"ל. ובנ"ד מובן מתוך השאלה שאינו שייך חשש זה. כי ודאי ידוע לכל שהמגרש לא היה לו אשה אחרת זולתי אשתו זאת שגירש. ולא דמי כלל לנדון דהנו"ב שהמגרש נתחבר עם פוחזים וכו' כנזכר שם. אבל בנ"ד ודאי אין מקום לספק בזה. גם הטעם השלישי שכתב שיש לחוש שמא הבעל במכוון עשה זה כדי שיהיה נכתב שלא לשם אשתו כדי לפסול הגט עכ"ל ובנ"ד ג"כ הרי מבואר בהשאלה שמה שכתבו בגט ע"ש אבי האשה הלוי היה ע"פ אמירת המגורשת בטעות. א"כ עכ"פ המגרש ודאי לא נתכוין לפסול הגט ח"ו. כיון שלא על ידו נכתב הלוי והוא צוה לכתוב ולחתום גט כשר לאשתו. א"כ אין מקום לחשש זה ג"כ. ונשאר רק טעם הראשון שלו ששם בת כהן הכל יודעים ששקר הוא כו' עכ"ל וגם טעם זה לא שייך כ"כ בנ"ד שאדרבה לא היה ידוע כלל שאינו לוי כ"א במקום כתיבת ונתינת הגט סברו שהוא לוי. לכן אף אם נאמר שלפ"ד הנו"ב גט זה פסול הוא מטעם הראשון לבד. עכ"ז אפשר שגם הוא יודה דה"ל כאותן שלשה גיטין פסולין שאם נשאת לא תצא. ומשמע שא"צ גט שני מבעלה כמבואר בש"ע רס"י קכ"ז ס"א ואם נשאת לא תצא. ומדכתב סס"י הנ"ל וי"א שמצריכין לה גט כשר מבעלה ראשון ותשב תחת השני. וכאן לא כתב כן אלמא ס"ל דדוקא שם צריכה גט שני מפני שהוא חשש מוקדם אבל כאן שאין בו זמן א"צ גט שני. וכ"מ מהב"ש סי' קכ"ז ס"ק כ"ב שכת' וכאן משמע לדיעה קמייתא א"צ גט אחר. והיינו מדכתב סתם ואם נשאת לא תצא. ואח"כ כ' ויש מי שאומר כו' ע"ש וא"כ ה"ה בסעיף א' שכ' סתם ואם נשאת לא תצא י"ל שא"צ גט אחר. וכ"מ קצת בש"ס פ"ב דגיטין (די"ז) אהנו דלכתחלה לא תנשא ולא אמרו אהנו דצריכה גט שני הגם שיש לדחות לפרש"י שם. ועיין במרדכי ר"פ מי שאחזו הן אמת בג"פ סי' קכ"ז ס"א סק"ה הצריך גט שני בהנך ג' גיטין פסולין הנ"ל. ולענ"ד אין נראה כן מהש"ע. ועוד דאל"כ כשאמרו בש"ס (דפ"ו ע"א) והאיכא גט ישן כו' התם תנשא לכתחילה הכא דיעבד. מנלן דהתם תנשא לכתחלה אימא התם ג"כ לא תנשא לכתחלה אלא דאם נשאת א"צ גט שני. אבל הכא צריכה גט שני. א"ו גם שם א"צ גט שני [ע' מפתח]. ועוד ראיה הנה בחידושי הרמב"ן פרק המגרש (דפ"ו) דימה גיטין הפסולין להא דרבה לאחר שלמדו בפ"ק (דף ה' סע"א) דאמרינן כשניסת לא תצא. וכ"ה בחידושי הרשב"א שם. ובהרא"ש שם סי' ו'. ובהך דרבה ודאי א"צ גט אחר דאם צריך גט אחר א"כ בקל יותר שיאמר הבעל שנכתב לשמה הגט הראשון ותו אין לחוש אפילו לרבה כנז' בגמ' שם גבי הוא עצמו שהביא גיטו ובתוספות (דף ב' ע"ב) ד"ה לפי שאין. א"ו א"צ כלל גט אחר. וא"כ מסתמא גם בשאר גיטין פסולין שלא תצא הדין כן שא"צ גט אחר. וכ"ש בהנך שלשה גיטין וכ"מ בתוספת שם (דף ה') ד"ה כשניסת שהקשו לר' יוחנן ליחשביה בהדי הנך ג' גיטין פסולין ומאי קושיא הכא א"צ גט שני והתם צריכה גט שני. מיהו רבינו ירוחם נכ"ד ח"ב הביא ג"כ כדברי הרמב"ם וכן בהריב"ש סי' ר"ו וכן בפסקי מהרא"י סכ"א דנראה דשלשה גיטין ודאי אפילו נשאו כו' מזקיקנא לגט אחר. (ומ"מ לפע"ד קשה עוד ע"ז ממ"ש בגמרא (פ"ו ב') מתיב מר זוטרא כו' כתב בכתב ידו כו' ואי אמרת לא תצא צרתה אתיא ליבומי. ופרש"י אתיא למימר גט זה מעליא כו' ואי איתא דמצריכין לה גט שני א"כ איך יעלה על הדעת שגט הראשון מעליא הוא. הא יש כאן סימן טוב שעי"ז לא אתיא צרתה ליבומי). ועכ"ז גבי חתם סופר ועד פסק הריב"ש שם סי' ר"ו דאע"ג דקיי"ל דפסול מ"מ אם נשאת לא תצא וא"צ גט מהראשון כיון שהגאונים מכשירין לכתחלה. ועד"ז נאמר כאן כיון שהבית מאיר בתשו' מתיר שתנשא לכתחלה. והנה ראיתי בביאורי הגאון מווילנא ז"ל סי' ק"ן ס"א סק"ז הביא ראיה לדברי הרמב"ם וש"ע דכותבין לה גט אחר והיא יושבת תחת בעלה ממ"ש בגמ' פ"ק (דף ה' סע"ב) ת"כ דר"י כו' יוציא כו' כיצד יעשה כו' ומדקאמר יוציא כו' אלמא דמיירי בניסת ואפ"ה קאמרי רבנן כיצד יעשה כו'. ובתשו' אחת הקשיתי עליו דשאני התם כיון דגט זה ממש ניתן לידה מקודם שנשאת אע"פ שאז לא אמר בפנ"כ ובפנ"ח מ"מ אמירתו דעכשיו הוי גילוייא מילתא דבנתינה קמייתא היה הגט כשר. דהא החשש היה שמא הוא מזוייף והרי נתקיים הגט ע"י אמירתו עכשיו בפנ"כ ובפנ"ח. א"כ מדוע יוציא שהרי אין שייך שום לעז שהרי עכשיו נודע שנשאת בגט כשר גמור. ואין כאן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל דהא בעל בהיתר גמור. וגדולה מזו אמרו דבת שבע מותרת לדוד מטעם שהיה לה גט כריתות על תנאי שאם ימות תהא מגורשת מעכשיו. כדפרש"י ספ"ה דשבת (דנ"ו ע"א). משא"כ כשגט הראשון הוא פסול וכותב לה גט אחר ונותן לה הרי י"ל כשם שאסורה לבעל כו' ועיין בש"ע סי' ל"א ס"ד בהג"ה. ועכשיו מצאתי ראיה ברורה מדברי הר"ן והריטב"א נגד דברי ביאורי הגאון. דז"ל חידושי הריטב"א פ"ק (דף ה') אהא דאמרינן כיצד יעשה יטלנה הימנה כו' מהא שמעינן שכל קלקול או פסול שבא בגט בנתינה כיון שאין הפסול בגופו של גט שהגט כשר. שאע"פ שהנתינה אינה נעשית כראוי הגט אינו נפסל בהכי ומשום הכי סגי כשיטלנו הימנה כו'. וז"ל הר"ן שם מהא שמעינן דכל גט שאינו פסול בגופו אלא שנפסל בנתינתו לא מפסיל בהכי ומש"ה סגי בשיטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה עכ"ל. ולכאורה אין דבריהם מובנים כלל. למה הוצרכו להוכיח דין זה מברייתא הנ"ל וששם לא נפסל הגט בנתינה כ"א מדרבנן. הלא משניות מפורשות הן שאף אם הגט נפסל נתינתו מדאורייתא סגי בשיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה. והוא ר"פ המגרש. (דפ"ב ע"א). ובהרמב"ם פ"ח מה"ג דין י"ז. ובש"ע רס"י קל"ז. ולפעמים א"צ אפילו ליטלו ממנה כמבואר בש"ע סי' קל"ח ס"ג. ובגמ' (דע"ט ע"א ודף פ"ד ע"ב). לכן צ"ל כוונת הריטב"א והר"ן דהיינו אפילו שנשאת ע"י נתינה פסולה כהנ"ל ואחר שנשאת תקן הנתינה אפ"ה הגט כשר. וזה לא שמעינן מדין המשנה הנ"ל דשם אם נשאת תחלה ודאי תצא דהא הנתינה לא היה כלום מדאורייתא. א"כ י"ל כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. רק בגט דלא אמר בפנ"כ ובפנ"ח כיון ע"י אמירתו השנייה איגלאי שהגט היה כשר משעה ראשונה ע"כ לא תצא. והגע עצמך אילו נתקיים הגט ע"י שני עדים ודאי לא תצא אף שלא אמר כלל בפנ"כ ובפנ"ח. א"כ ה"נ כשזה אומר אח"כ בפנ"כ ובפנ"ח ה"ל כאלו נתקיים בעדים כיון דהוא נאמן ועיין בש"ע סי' קמ"ב ס"ז. משא"כ בגט שפסולו מגופו משמע מהריטב"א והר"ן דלא מהני כשנשאת ע"י גט פסול הנ"ל אף אם אח"כ נותן לה גט כשר. וכן ראיתי בכנה"ג סס"י קכ"ז בשם תשו' מהר"ם מינץ סי' ט' שכתב להתירה לשני בלא גט ואם באנו להצריכה גט תצא מזה ומזה עכ"ל וכן נלע"ד ראיה ממחלוקת הראשונים ההובא במרדכי דקדושין פרק האומר סי' תקל"א גבי ופסק הר"א מביהם דכיון שקבלה גט כו' ואף החולקים שם עליו היינו משום דהגט לא היה צריך לה כלל. משא"כ הכא שמצריכין לה גט מפני שחוששין שהגט הראשון פסול. א"כ גט הצריך הוא ותצא מזה ומזה. והנה עכ"ז הלב נוקף להתיר בשינוי שם הלוי אף באבי האשה ועיין תשובת הב"ח סי' צ"ב נ' מדבריו אגב גררא דהוא פסול לגמרי. ומ"מ מצאתי נגד זה צד להקל ע"פ מ"ש הר"ן פרק השולח במשנה בראשונה היה משנה שמו ושמה דלהירושלמי מי ששינה שמו במקומו אם כתב וכל שום מגורשת. וכ"כ בקה"ע בירושלמי שם. וכ"ש כשכתב אני פלוני כו' ע"ש בפירושו בקונטריס. א"כ כ"ש אם כ' שמו בפירוש וגם אני. אף שכ' עוד שם שאינו נק' בו כלל כשר להירושלמי. ואף דאנן לא קיי"ל כהירושלמי בזה ולדידן ודאי הגט אינו גט כלל מ"מ בנ"ד שאין השינוי בשמו ושמה רק באביה. גם לא בשמו ולא בכינויו כ"א בתוספת שם הלוי. שלדעת גדולי הראשונים והאחרונים יש להתיר כה"ג. אין לנו להחמיר כ"כ לחוש לדעת הפוסלים. ולהשען קצת על הירושלמי ע"ד אינהו מיכל אכלי לדידן מיסתם נמי לא סתים בתמיה כו'. ומ"מ כ"ז רק לענין שלא תצא ולא להצריכה גט שני אבל לא שתנשא לכתחלה. ומ"מ אם הגט קיים והשליח ג"כ כאן נלע"ד תקנה שאחר שיותן לה הגט. אזי יצוו הב"ד למחוק תיבת הלוי שבאבי המתגרשת. דאף דמחיקה של מי שאינו שליח הבעל אינו מועיל. היינו להכשיר את האות הזה ממש שנשאר כמו כשמפריד ע"י מחיקה האות שנוגע רגלו אינו מועיל להכשיר זה האות אבל כאן יועיל לענין דה"ל נוטל מה שפוסל שכיון שנכתב הלוי בטעות והמגרש צוה לכתוב גט כשר. א"כ כשמוחקים מה שטעה הסופר נשאר מה שנכתב בשליחות הבעל בכשרות. ועיין בשו"ת פנ"י בחאה"ע סי' י"ח שדעת הגאון ר' זנויל ז"ל קרוב לומר דמהני תיקון בנד"ז לא להכשיר מה שנתקן כ"א שיהיה כאילו ליכא זה בגט כלל שהרי אינו בגט. אע"ג בטרפות אם נטרף בצומת הגידין ואח"כ חתך למעלה מצומת הגידין לא מהני התם הטעם שהטרפות הכאיבה עד שלא תחיה לא מהני מה שחתך אח"כ למעלה יותר. וזהו הפירוש שכיון שנטרפה אין לה תקנה כמבואר בהרא"ש פרק בהמה המקשה סי' ז'. והרמב"ן הכשיר בכה"ג וחלק עליו הרא"ש וש"פ מטעם הנ"ל מיד כשחתכה בצומת הגידין מתה היא. אבל הכא לא שייך לומר כן דדוקא בתנאי חוץ הדין כן דאם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול דכל הגט נכתב שלא לשם כריתות. אבל הכא אין שייך לומר כן שהרי אילו סופר שליח הבעל מחק זה היה כשר. הרי לא אמרינן שנפסל ואין לו תקנה. וכיון דלא אמרינן שאין לו תקנה א"כ גם ב"ד שנטלו הפיסול י"ל דמהני דהא הפיסול אין שייך לומר שרצון הבעל בו עד שא"א שיטלנו אחר דמסתמא רצון הבעל היה לכתוב כן מפני דקסבר שאביה לוי. שהרי בפיו צוה לכתוב גט כשר ואפילו עד מאה גיטין. וא"כ נכתב שלא במתכוין לפסול. רק מ"מ עכשיו הוא חספא אבל כשנוטלים אותו י"ל דכשר. ולא שנסמוך ע"ז בשאר שינוי כגון בשינוי שם אבי המתגרשת ממש למחוק לגמרי שם אביה זה נ' דלא מהני. רק הכא גבי הלוי כיון הבית מאיר מכשיר לגמרי הגט אף כשלא מחקו הלוי. לכן י"ל לסמוך ע"ז כשמחקו תיבת הלוי: