ד

והנה מ"ש הטח"מ סי' מ"ט סעיף יו"ד בשם תשובת הרא"ש ואפי' אם לא כתבו העדים שטר אחר אם יתברר הדבר שיש בו טעות סופר השטר כשר עכ"ל והוא מתשובת הרא"ש סוף כלל ס"ח סי' ל"ב ושם מבואר שלמד כן מדין אחריות ט"ס הוא. דאמרינן כן מכח סברא דלא שדי אינש זוזי בכדי וכ"ש כאן שהעדים החתומים עהש"ט יודעים ואומרים שטעו ונכתב רחל במקום לאה כו' ע"ש. ולכאורה אין כן דעת הרשב"א בתשובה ח"ג סס"י ד' בענין שטר שהיה צריך לכתוב שנת נ"ח וטעה וכתב נ"ז ומתוך השטר נראה שהוא ט"ס אעפ"כ העלה שאם כת"י העדים יוצא ממק"א אין נאמנים לומר טעינו כו'. ותשובה זו הובאה ב"י בח"מ סי' מ"ג קודם סעיף וא"ו בקצרה. ואם בטעות דזמן כ' כן כ"ש בשהטעות בשמות הבעלים. ועיין בש"ע סי' מ"ג סעיף ח' בהג"ה ועיין בסמ"ע שם ס"ק י"ג ובש"ך שם ס"ק י"ז. והטעות בשם הבעלים מלאה לרחל י"ל ודאי נק' טעות שאין מצויים לטעות יותר מהטעות בזמן מן נ"ז לנ"ח. או מן קל"ד לק"ד. ועכצ"ל דס"ל דאין זה דומה כלל לענין אחריות ט"ס הוא. והנה הרב"י בש"ע סי' מ"ט ססע"י וא"ו כתב ג"כ דינו של תשובת הרא"ש הנ"ל רק בשם ויש מי שאומר. ובתומים שם סק"ה כ' ג"כ דדינו של תשובת הרא"ש הנ"ל במחלוקת שנויה מטעם אחר ור"ל דאפילו יהיו העדים נאמנים לומר טעינו מ"מ אין לזה דין שטר כיון שנכתב בו שם אחר וז"ל דהא העדים כתבו ראובן ואמת כי טעו וה"ל לכתוב לוי. עכ"פ בשטר לא נזכר רק ראובן א"כ ליכא שטרא דהא בעינן מוכח מתוכו והא לא מוכח מתוכו כלל כו'. והרא"ש אפשר דס"ל כדעת הרמב"ן הביאו הר"ן ר"פ כל הגט דאפילו לרבי מאיר לא בעינן מוכח מתוכו כו' עכ"ל והאריך. ולפע"ד אף למ"ד דלא בעינן מוכח מתוכו מ"מ זהו עכ"פ כשבהשטר מבואר ג"כ שזהו הלוה רק שאינו מוכח כ"כ דשמא יש עוד יב"ש בכה"ג מכשרי. אבל בשטר שיש בו שינוי השם ומבואר שאין זה הלוה. אף אם העדים נאמנים שהוא ט"ס שהרי יכולים לעשות שטר אחר. עכ"ז שטר זה אין לו דין שטר כלל רק במעשה דתשובת הרא"ש הנ"ל שכ' ראובן ואשתו רחל וידוע שראובן זה אשתו לאה בכה"ג הסכים התומים דהשטר כשר. וצ"ע. ואף אם בשטרות כה"ג כשר משום דהשטר עיקרו רק לראיה. אבל בגט י"ל אף כה"ג פסול דהא בעינן ספירת דברים בהגט שמגרש פלונית. ולפי הגט מבואר דלא היא היא המתגרשת. ולכאורה זהו כ"ש מדין הפלוגתא פ"ק דנדרים (דף ה' סע"ב) אם בעינן ידים מוכיחות בגט שיכתוב ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין. כדי שלא יהיה המשמעות שלא הוא מגרשה אלא אחר מגרשה הגם שזה חשש רחוק מאד. שהדברים ק"ו אם בגט מבואר שינוי בשם אבי המתגרשת מבואר שאינו מגרשה כלל כ"א מגרש אשה אחרת. והנה בטוש"ע ח"מ סי' מ"ט ס"ז הביא ב' דיעות אם צריך לכתוב שם עירו של לוה או מלוה בשטר. והרמב"ן ס"ל דא"צ לכתוב שם עירו וא"כ להרמב"ן אם כתב בהשטר יוסף בן שמעון הכהן לוה מפב"פ מנה ובאמת טעו שזה הלוה יב"ש אינו כהן א"כ ודאי אין לזה דין שטר דיוכל הלוה לומר ודאי איני הלוה שהרי איני כהן. ומ"ש הבית מאיר שאין שומעין לו מפני שלא הוחזק יב"ש אחר. אינה טענה כיון דאין כותבין שם עירו של הלוה יוכל הלה לומר כמה יב"ש איכא בעיירות אחרים שהם ג"כ כהנים. ואף אם העדים מעידים שזה היב"ש הוא הלוה וטעו בענין כהן יש ב' חקירות הא' אם נאמנים ע"ז כשכת"י יוצא ממק"א. הב' אף אם נאמנים אין לזה דין שטר אף לדעת הרמב"ם פכ"ד מהל' מלוה ה"ח שבש"ע סי' מ"ט ס"ז מטעם הנ"ל דזה גרע משני יב"ש כו'. כיון משמעות השטר שאינו זה. וכ"ש בגט כשכתבו שהמגרש הוא כהן ובאמת אינו כהן והרי ג"כ אין כותבין שם עירו הרי מבואר בהגט שאיש אחר הוא המגרש. וה"ל גט בטל כדעת החמ"ח והגט פשוט ס"ק מ"ם והתו"ג הנ"ל ולא נמצא חולק ע"ז כלל. אך לדברי הר"ר ישעיה שבטור ח"מ שם סעיף י"ב שצריך לכתוב שם העיר פלוני שמעיר פלונית לוה מפלוני א"כ כיון שנכתב שמו וש"א וש"ע ולא הוחזק עוד איש בשמו וש"א כן בעיר זה אז אפשר יש מקום לסברת הבית מאיר הנ"ל דאף שכתב כהן והוא אינו כהן תלינן דט"ס הוא וגובין ממנו הממון. וג"ז צע"ג. ובאגודה פ"ב דכתובות סי' כ"ה כתב וז"ל אין מעלין משטרות ליוחסין אמנה שבשטר הן מעידין ולאו אכולי מילתא כגון אם כתב בו פלוני הלוי או הכהן ואינו נפסל בו אם שינה מכאן הוכיח ר"י אם שינה מקום לידה בגט כשר כיון דאינו חובה לכותבו עכ"ל משמע דס"ל שהשטר כשר וגובין בו. ואפ"ל דמיירי שכתוב בו פב"פ ממקום פלוני וכיון דליכא אחר במקום זה בשם זה מוכח שטעה בענין הכהן. והנה בגמרא פב"ת דב"ב (דקע"א) שטר שכתוב בו בשבת או בעשרה בתשרי השטר כשר חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו. וע"ש בפרשב"ם. כגון במקום שכותבין לחדשי החמה כו'. וע' מזה בטור סי' מ"ג סט"ז ובב"י שם ובסי' מ"ב סעיף י"ד הרי מספק מכשרינן השטר. א"כ זה לכאורה ראיה לדברי האגודה בשם ר"י. דכיון דלאו אכולי מילתא קא מסהדי אין מבטלין השטר לגמרי מחמת שכתוב בו הכהן והיינו כדמוכח טובא שעל איש זה הוא החוב ולא על אחר ששמו כשמו. וזה כעין מ"ש בתשובת הר"ן סי' ל"ג וז"ל וכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעותא מסימן אחר שנראה שאיננו הוא ואותו סימן הוא עשוי להשתנות אין מטילין מחמתו שום ספק בדבר כו' עכ"ל. וה"נ כאשר מהשטר מבואר שאיש פלוני זה הוא הלוה ע"י שמו וש"א וש"ע אלא שיצא לו ריעותא ממ"ש בשטר הכהן והוא אינו כהן ע"ז י"ל כיון דעדים לאו אכולא מילתא קא מסהדי ה"ל ענין הכהן כמו סימן העשוי להשתנות ואין מטילין מחמתו ספק בהעדות המספיק שפב"פ שממתא פלונית לוה מפב"פ המנה. וכש"כ שיש כאן טענת ברי של המלוה. ואף שבתשובה אחת כתבתי שדברי הר"ן אינן מוכרחים לפי שטת המפרשים פ"ט דב"ב (דף קנ"ד) וגם הקשיתי ע"ז מדין טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אף שנתעסק באותו המין כל היום כולו כו'. מ"מ לפי שטת ר"י דהשטר כשר אף שיש בו ריעותא צ"ל כמ"ש הר"ן. ואולי י"ל דנדון דר"י עדיף משום דמלבד עדות המספיק שבשטר ידענו מחוץ בע"פ ע"י העדים שזה הוא הלוה ממש לכן בכה"ג מהני להכשירו שיהיה לו דין שטר. ומ"מ קשה דהא בפ"ג דגיטין (דכ"ז) ס"ל לר"ז דאע"ג דלא הוחזקו שני יב"ש בעיר אחת חיישינן לשני יב"ש או לשני שוירי אא"כ גם אין השיירות מצויות. הרי לא סמכינן כלל על עדות המספיק וחיישינן. וצריך לחלק דכדי שלא לבטל השטר לגמרי לא חיישינן ע' כה"ג בב"י בח"מ סי' מ"ב סי"ד. ועכ"פ לדברי ר"י ה"נ גבי גט כיון שמבואר בו שם המגרש ושם אביו ושם האשה ושם אביה. א"כ יש עדות המספיק מתוך הגט שזהו המגרש וזוהי המתגרשת. אלא שיצא ריעותא מצד ענין הכהן שבאבי המתגרשת והוא דבר שא"צ לכותבו כלל י"ל דה"ל כמקום לידה דאין שינוי זה פוסל. וגם ידענו מבחוץ שבודאי בעלה של זו שלח גט זה לאשה זו שהיא אשתו. ומיהו אפ"ל שגם ר"י לא הכשיר בשינה במקום לידה אלא כשנכתב ג"כ שם עירו ועירה כהוגן דהיינו שמקום דירתם נכתב כהוגן כי בימי ר"י בעל התוספות היו כותבין מקום דירה ואפילו מקום לידה ונמצא כיון שנכתב בגט שמו וש"א ושם עירו כהוגן וכן שמה וש"א וש"ע יש כאן עדות המספיק טובא שזהו המגרש וזוהי המתגרשת לכן בכה"ג אין מטילין ספק מחמת שינוי מקום לידה. משא"כ בנד"ז שלא נכתב ש"ע וש"ע רק שמו וש"א ושמה וש"א צ"ע אם יתכשר אף לפ"ד ר"י כששינה בענין הכהן בשם אביה. אך משמעות הש"ע ומפרשי הש"ע לכאורה אינו כן אלא שיש להכשיר בשינה מקום לידה אף אם לא כתב שם עיר דירתו ובלבד שעכ"פ יכתבו שמו ושם אביו ושמה ושם אביה שהרי לא התנו תנאי זה דנכתב מקום דירה ולכן במקום עיגון גמור כזה שבאפס תקוה להשיג גט אחר אם יסכימו הרבנים המפורסמים דק"ק וויטעפסק להקל בזה הן מטעמא דידי או מטעמא אחרינא הנני נמנה עמהם ג"כ ואם לאו דברי בטילין: