ג

אח"כ מצאתי בחידושי הרשב"א פ"ק דנדרים (ד"ה) וז"ל ולדידי קשיא לי היאך אפשר לומר דבמנאי פליגי דהא ודאי צריך הוא לכתוב בגט שמו ושמה ואפילו בדיעבד כדאיתא בפרק המביא תניין גבי ההוא גברא דעאל לבי כנישתא ושקל ס"ת ויהיב לדביתהו. וכיון שכן אפילו לא כתב מנאי מוכח מלתא ודאי דאיהו מגרש לה והיכי בעי ר' יהודה מנאי דהא איהו איכתוב בהדיא בגיטא ואיהו הוא דמגרש לה עכ"ל. ונדחק שם לתרץ זה. אכן לפ"ד ר' יואל והריטב"א א"ש דעיקר פלוגתא דמנאי זהו משום שאין שמו ושמה מעכבים דיעבד מדאורייתא. אלא שעדיין י"ל א"כ מהו דקאמר הש"ס הא בעינן שמו ושמה. הלא עיקר הטעם משום שלא נכתב הרי את מותרת כו'. וי"ל דודאי אילו כ' שמו ושמה י"ל דאע"פ שלא כ' לשון נוכח הוי גט כשר וכ"מ ממ"ש בגמ' פ' המגרש (דפ"ה סע"ב) איך פב"פ פטיר ותריך כו' אנתתיה כו' אע"ג דאינו לשון נוכח. ועמ"ש מזה בתשו' אחרת בענין נוסח גט חרש הנזכר ברי"ו נכ"ד ועיין בתשו' צ"צ סי' ס"ח ובתשו' שבו"י ח"א סי' קכ"ג. נמצא עיקר הפסול משום שלא נזכר שמו ושמה. ושפיר אמר הא בעינן כו'. ומ"מ קשה מהמשנה הכותב טופסי גיטין צריך שיניח שמו ושמה דאם איתא דאם לא כתב שמו ושמה הגט כשר א"כ מדוע יפסול אם לא הניח שמו ושמה כו'. והנה לפמ"ש התוס' דשינה שמו ושמה הוי פיסולא דרבנן כו' אלא דהוקשה להם דע"כ לר"מ בעינן שיהא מוכח מתוכו כנ"ל. ולפמשנ"ת שסברא זו פליגי רבים עליהם א"כ משמע לכאורה דשינה שמו ושמה ה"ל פיסולא דרבנן. וזה קשה דהא גבי נפאתה תפאתה אמרינן הגט חספא. ע"כ צ"ל כמ"ש התוס' שהוא ע"ד בראשונה היה משנה שמו ושמה שהיה כותב שם יהודה בגליל כו'. מיהו להירושלמי דגם פי' בראשונה היה משנה היינו שינוי גמור. קשה א"כ איך יפרשו המשנה שינה כו':