א

סימן קעב

שינה שמו ושמה כו' ובגמרא דרבנן נמי ס"ל בזה כר"מ. ופי' התוס' לא שינה ממש כדאמר פרק שני (ד"ך) עכ"ל ור"ל כמו שכתבו הם ז"ל שם בד"ה הא בעינן. אלא אומר ר"י דלא מיירי בשינה שמו ממש כו' אלא שינה שמו הוי דכתב שם דגליל ביהודה כו' וביאור דיבור התוס' הנ"ל עיין בפנ"י שם. וכבר קדמו בזה הג"פ סי' קכ"ח סק"י משמיה דמהריב"ל והמכוון שם הוא דהא אע"ג דאמרינן דמודים חכמים לר"מ בהך בבא מ"מ עכ"פ מתניתן כר"מ נמי אתיא. ולר"מ עכצ"ל דאיירי בפיסולא דרבנן מכמה טעמים. הא' מדנקיט להו בהדי אינך בבי דהיה במזרח כו'. הב' דאי איתא דאיירי בשינוי גמור הפוסל מדאורייתא הל"ל רבותא טפי היינו לא כתב שמו ושמה כלל דג"כ מוכרח לומר דפסול מן התורה לר"מ דבעי שיהיה מוכח מתוכו מי המגרש עיין תוס' ר"פ כל הגט (דף כ"ד ב') ד"ה בעידי מסירה. אלא עכצ"ל דאיירי בשינוי שמדרבנן היינו שכתב שם דגליל ביהודה דשינוי כי האי ודאי עדיף מלא כתבו כלל. הג' כ' הג"פ שם ד"ה גם אני. מדאמרינן בגמ' אבבא דהיה במזרח וכתב במערב כו' הולד ממזר. מאן אלימא בעל היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה ומוקי לה בסופר א"כ מוכח מהכא דכי היכי דבהיה במזרח וכתב במערב הוי פיסולא דרבנן ואפ"ה הולד ממזר לר"מ ה"נ סיפא דשינה שמו כו' הוי פיסולא דרבנן ואפ"ה הולד ממזר לר"מ ומדר"מ נשמע לרבנן דמודים חכמים לר"מ בשינה שמו כו' עכ"ל. והכרח זה הג' אינו מובן כ"כ ואדרבה י"ל שמוכח מכאן איפכא דהא ענין היה במזרח וכ' במערב הוי שינוי גמור מהקצה אל הקצה והיינו שהיה בירושלים וכ' בעכו עד"מ. וא"כ מדאמרינן היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה מכלל דהתם מיירי ג"כ בכה"ג ממש ששינו שם עירו היינו [לא] שיש להעיר שני שמות דאין זה כלל כמו היה במזרח וכתב במערב. א"ו מזה משמע כשטת האומרים בשינה שמו ושמה מיירי בשינוי גמור שמדאורייתא דדומיא דשינה שם עירו ועירה דמיירי לפ"ז בשינוי גמור כמו"כ הוא ענין שינה שמו ושמה. ותדע עוד דאל"כ מאי פריך אילימא בעל היינו שינה שמו כו' ומכח זה משני אלא סופר. דהא יוכל לדחות לעולם בעל. ורישא דהיה במזרח וכתב במערב מיירי בשינוי גמור. וסיפא בשינה שמו כו' מיירי אפילו בפיסולא דרבנן. א"ו סיפא מיירי ג"כ בפיסולא דאורייתא ועוד דאילו בפיסולא דרבנן לא מודו כלל חכמים לר"מ וכמ"ש בחידושי הריטב"א. ומאחר שבסיפא מוכרח דמודים חכמים לר"מ מדלא ערבינהו ותנינהו כמ"ש בגמ'. א"כ מוכרח דאיירי בפיסולא דאורייתא. וא"כ שפיר מקשה דאת"ל דהיה במזרח וכתב במערב קאי על הבעל. א"כ היינו ממש שינה שמו ושמה שם עירו כו' וצריך לומר דלהתוס' ס"ל דא"א לתרץ כן דהא אדרבה מדתנן שינה שמו לבבא בפ"ע עכצ"ל דמודים חכמים בזה לר"מ. וא"כ איך נוכל לומר דהיה במזרח וכתב במערב קאי על הבעל דהא התם בבבא הנ"ל משמע דפליגי רבנן מיהו תירוץ זה דוחק דהא י"ל דאכתי לא מעייל הש"ס נפשיה מענין מודים חכמים כו' דאל"כ לל"ל היינו שינה שמו ושמה כו' לימא ליה א"כ אמאי פליגי רבנן בהא. ואפשר לתרץ עוד להתוס' דלא יוכל הש"ס לתרץ כנ"ל דא"כ היה במזרח קאי אבעל ובפיסולא דאורייתא א"כ א"א להעמיד סיפא בפיסולא דרבנן דא"כ לערבינהו ולתנינהו כמו דמערב שלום מלכות דהוי פיסולא דרבנן בהדי היה במזרח דהוי פיסולא דאורייתא. אעכצ"ל להפך דהיה במזרח קאי רק אסופר ומש"ה לא ערבינהו בהדי שינה שמו ושמה דחמור טפי טובא. אך א"כ עיקר התירוץ חסר מהספר ושוב ראיתי מזה בפנ"י כאן על התוס' ד"ה שינה שמו ושמה. ולכן לכאורה זהו ראיה וסיוע לשטת הרמב"ם פ"ג מה"ג שביאר התוי"ט כאן דס"ל דמתניתן מיירי בשינוי גמור כמ"ש בחידושי הרשב"א בשם י"מ ששינה שמו לגמרי שהוא שמו יוסי ואסיק שמו יוחנן. וכן פי' הריטב"א בחידושיו בבבא דשינה שמו ושמה כו' וז"ל בזה ודאי הגט פסול דבר תורה כיון ששינה שמו ושמה דשמו ושמה דאורייתא. אבל שם עירו ושם עירה אינו אלא מדרבנן וכדכתיבנא לעיל אלא דאגב גררא נסבא כו' ובהא אפילו רבנן מודו דהולד ממזר מזה ומזה דכל היכא שהלכה היא ונשאת בגט פסול דבר תורה וקלקלה בב' החמירו עליה להצריכה גט משני כדי לעשות הולד ממזר מהא' אבל היכא שנשאת בגט כשר דבר תורה אלא שהוא פסול מדבריהם בהא לא עשו הולד ממזר אלא ר"מ לחוד דקסבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים הולד ממזר עכ"ל. ובמ"ש דשינוי שם עירו ושם עירה אינו אלא מדרבנן פליגי עליה וכ"מ מהתוס' דכתבו וכן שם עירו לא ששינה ממש כו' משמע דבשינה ממש ה"ז כמו שינה שמו ממש. ועיין מזה בפנ"י בד"ה הנ"ל. והנה הפנ"י (בדף ע"ט ב') ד"ה וצריכה גט כתב דלרש"י הוי שינה שמו ושמה שינוי גמור דפסול מדאוריי' דההכרח שהביאו להתוס' לפרש דלא מיירי בשינוי גמור נמשך לסברתם דלר' מאיר בעינן שיהי' מוכח מתוכו וא"כ הל"ל לא כתב שמו כלל כמש"ל בטעם הב'. ולשטת רש"י לא בעי ר"מ מוכח מתוכו כמ"ש התוס' בשמו לעיל (דכ"ב) בד"ה מאן חכמים וכ"ד הרמב"ן בר"ן ר"פ כל הגט דלר' מאיר ג"כ לא בעינן מוכח מתוכו ע"ש. ועיין בחה"ר שם שזהו ג"כ מחלוקת ר"ת ור"י דלר"ת לא בעי ר' מאיר מוכח מתוכו. וכ' התוס' והפנ"י שזה ג"כ שטת הרא"ש:

ב והסה"ת סס"י קכ"ו פי' ג"כ כשטת התוס' מטעם אחר וז"ל וכה"ג הוי פירוש דשינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה דתנן פרק הזורק תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. ולא בשינוי השם ממש דהא פשיטא שהגט פסול שלא נכתב לשם בעלה כלל כ"א לשם איש אחר אלא בפיסולא דרבנן מיירי שלא כתב שם דיהודה ושם דגליל עמו עכ"ל. וכלשונו ממש כתב הסמ"ג בהלכות גרושין עשין סי' נ'. וגם בחי' הרשב"א פרק הזורק כתוב כן וז"ל ואינו מחוור דאטו מי אצטריך מתניתן לפסול גט שנכתב בשם אחר אבל הכא בפיסולא דרבנן מיירי כו' עכ"ל. אך י"ל דכוונת הרשב"א אינו כמ"ש בסה"ת דשינוי גמור הוה שלא נכתב לשם בעלה כלל. כי על טעם זה יש להשיב כמ"ש בתוי"ט דהא דצריך שיהיה נכתב לשמו לאו לשם העצם אלא הכוונה לאותו האיש שהוא יגרש בו עכ"ל. וא"כ אף ששינו שמה מ"מ אין זה מבטל ענין הלשמו ולשמה. וכ"כ בקה"ע בירושלמי פרק השולח גבי בראשונה היה משנה שמו כו'. רק כוונת הרשב"א דמאחר שהגט הוא ספירת דברים של כריתות. וכמבואר בהר"ן פרק המביא תניין (ד"ך) וכשנכתב בו שם אחר הרי מתבאר שאין הספירת דברים של כריתות מהבעל כ"א מאיש אחר ונפקותא מכל זה בשינוי השם שהוא פיסולא דרבנן שלפ"ד התוס' וסה"ת וסמ"ג וסיעתם חמור משאר פיסול דרבנן דבשאר פיסולים קיי"ל כרבנן דפליגי אר' מאיר וס"ל שהולד כשר ולהרמב"ם ורב האי גאון לא תצא. אבל בפיסול דרבנן שבשמו ושמה הולד ממזר מדרבנן. וכ"ש דתצא מזה ומזה כו'. ועבב"י סי' קכ"ט בד"ה ואם לא כתב כן. אבל לפ"ד התוי"ט בהרמב"ם והפנ"י ברש"י ולפ"ד הריטב"א והיש מפרשים שבחה"ר י"ל דפיסול דרבנן שבשמו ושמה ה"ל כשאר פיסולי דרבנן. ולא מודים חכמים לר"מ רק בשינוי גמור הפוסל מן התורה. מיהו יש קצת פוסקים דס"ל דהלכה כר"מ בגיטין וזהו דעת ר"ח שהביא הרא"ש פ"ח סס"י ט' והרשב"א רפ"ק (בדף ה') ועבב"י סי' קכ"ח ד"ה שינה מקום עמידת העדים וע' בספר מכמ"א ש"ג סס"י ב':

ג והנה שינוי זה מבואר בגמרא פרק התקבל (דס"ג ע"ב) ההיא דהוו קרו לה נפאתה אזול סהדי וכתוב תפאתה. מבואר שם דה"ל חספא בעלמא. ומשמע כפשוטו דהגט אינו כלום מן התורה [ע' מפתח]. והרמב"ם פ"ב ה"ח שכתב בטל או פסול עיין לח"מ שם פי' דפסול נפקא ליה מנאבד ועיין מזה בג"פ רס"י קס"ב שכתב סברות בזה. ולכאורה משמע בשינוי אות א' בטל הגט. ואף שהנו"ן והתי"ו הם ממוצא א' דטלנ"ת. ובתשו' להרמב"ן סי' קמ"ח הובא ב"י סי' קכ"ה על גט שהיה בשם האשה הנקראת אשטרלה רי"ש קטנה כמו י' דאם נשאת תצא והולד ממזר כו'. וכ"מ בתשו' ריצב"א במרדכי פרק המגרש סי' תמ"ו גבי ומה שקורין בורייש ואנו קוראין באורייש כו' ובתשו' מהריב"ל ח"א סי' כ"ט על שם האשה גוייא והיה כתוב בגט גיוייא משמע לולי שהאטילאניש דרכם לכתוב גיוייא ה"ל שינה שמו ושמה והגט בטל ותצא מזה ומזה כו' ע"ש. ובמכמ"א שע"ד סי' כ"ה הביא בשם חכם א' בתשו' מהרלב"ח סי' קל"ב לא יפסול בשינוי השם כ"א כשמשנה משם אחד לשם אחר אבל מכיון שזה השם של גזול אינו שם אחר אלא קיצור א"כ לא יקרא שינוי (משמה גזאלה) שם ליפסל כו'. ומהראנ"ח חלק ע"ז מתשו' הריצב"א הנ"ל וכ"ד הרא"ם ח"א סי' ס"ו דאע"ג דאין שם תפאתה לאשה אחרת כו' וע"כ לא סמך להקל על טעם הזה בשם איריני שנכתב ביו"ד יתירה איריניי אע"ג שאין בעולם שם איריניי שיהיה נקרא בהרגש היו"ד כו' שוב בא לידי תשו' מהרלב"ח וראיתי שגם המתיר הוא המבי"ט לא התיר רק משום שבפי כל היתה נקראת גזול. עוד כ' דמהר"א בן ששון בתשו' סי' למ"ד כ' דשאני ההיא דתפאתה שהוא חילוק גדול בין מבטא הנו"ן למבטא התי"ו. לכן אע"ג דלא הוי שם לאשה אחרת לא הוי גיטא. ואפ"ל עוד משום דהשינוי הוא בתחלת התיבה ניכר יותר וע' מכ"ז בג"פ סי' קכ"ח סק"ג בד"ה איברא דאיכא למידק. ויש להעיר עפמ"ש בש"ע סי' קכ"ו ס"ך ובב"י שם בשם העיטור ומסתברא כל שניכר שהוא ט"ס כו' אין לחוש אלא בגוף שמות הבעלים עכ"ל. אם כן לכאורה היה אפ"ל דאף בגוף שמות הבעלים אינו בטל מדאוריי' כ"א מדרבנן מאחר שניכר היטב שהוא ט"ס. אך ז"א דהא גבי נפאתה שכ' תפאתה נקרא חספא בעלמא אף שניכר שהוא ט"ס ויש לומר ע"ז שני טעמים הא' כי אין שייך לומר ע"ז שניכר שהוא ט"ס ובודאי צ"ל נפאתה דמנלן לומר כן דדוקא גבי זמן שייך לומר שניכר שהוא ט"ס שכשכותב ברביעי בשבת בכך וכך לירח פלוני א"כ כשדילג הרי"ש של ברביעי אין לו פירוש אחר רק ברביעי דמ"ש אח"כ בשבת בכך ובכך לירח כו' מוכיח עליו דהיינו ברביעי בשבת. אבל גבי שם כשכותב תפאתה אין ראיה דודאי שמה נפאתה וכן גבי שמשון עד"מ כשדילג השי"ן שאחר המ"ם הרי י"ל שמא שמו שמון הגם דאינו מצוי כלל עכ"ז אינו דומה לניכר הנ"ל ועוד שעכ"פ לא עדיף מלא כתב שמו כלל מאחר שנכתב בבלבול ובלא כתב שמו הגט פסול מדרבנן או מדאורייתא כמ"ש בש"ע סי' קכ"ט סעי' י"א ובב"ש וג"פ שם. אך בנדון שנשאלתי שנכתב בילא דמתקרי בילייא ביו"ד יתיר דבכה"ג מוכח היטב שהוא ט"ס כי רצה לכתוב על הרגש היו"ד שאחר הלמ"ד וטעה וכ' שני יודי"ן. א"כ שם בילא מוכח עליו וגם אין שם בילייא נמצא כלל וה"ל כהא דוידה דמתקרי זוהי שבמהרא"ש שם שכ' דוידה מוכיח עליו הביאו המכמ"א שם סוף הסימן כ"ה. ודומה להא דברביעי בשבת כו' דבשבת בכך לירח מוכיח עליו שהוא ט"ס ה"נ בילא מוכיח על בילייא כו'. וגם לא שייך לומר דעכ"פ ה"ל כלא נכתב שמו כלל דהא נכתב שם בילא ודי היה בזה לבד א"כ עכ"פ נכתב שמה. גם דומה למ"ש בב"י בה' מגלה סי' תר"ץ בשם הירושלמי חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים כו' ע"ש דאע"ג דאין ללמוד כלל משם לגיטין מ"מ משמע משם דהוא טעות ושינוי קל יעו"ש. וכיון ששם בילא נכתב בטוב והוא מוכיח אשר דמתקרי בילייא כוונתו לשם זה ממש אפשר לומר שאין זה שינה שמו ושמה כו':

ד וכ"נ ראיה מפסקי מהרא"י סי' י"א וז"ל ולכך הואיל ומוכיח ט"ס מיניה וביה מוקמינן הטעות שטעה בעיבור החדש כו' אבל כל היכא שאין מוכיח הטעות מכח הגט עצמו לא תלינן בט"ס ואי משום דידיע לנו מבחוץ לפי רוב השנים דע"כ דילוג טעות יש כאן נראה דלא דמי למוכח מיניה וביה עכ"ל והביאו הב"ש סי' קכ"ז סעיף י"ג ס"ק כ'. ובג"פ שם ס"ק ל"ז. ולכן גבי נפאתה שכתב תפאתה ודאי לא מוכח יותר מההוכחה דשם מוכח לפי רוב השנים שע"כ דילוג יש כאן ואפ"ה פסלו אף בטעות דזמן כ"ש בטעות דשם האשה ועכצ"ל דהא דסי' קכ"ו סעי' כ' גבי חסרון ריש דברביעי דכשר היינו משום דמוכח מיניה וביה כנ"ל. ובנד"ז גבי בילא דמתקרי בילייא י"ל ג"כ דחשוב מוכח מיניה וביה. אף דל"ד ממש להכרח דרביעי בשבת כו' דשם מוכרח בלי ספק שהוא ט"ס ואין שם פירש אחר משא"כ הכא. מ"מ כיון שבלא"ה י"ל שבילייא אינו שינוי כ"כ דאף שנכתב בשני יודי"ן יש לקרותו כמו שנקראת אשה זו וכמו סאייה שכותבין בשני יודין בב"ש בש"נ אות סמ"ך. וכן שאסייה לפ"ד הגנת וורדים. ע"כ יש לסמוך על ההוכחה דבילא להחשיבו דניכר שהוא ט"ס ושפת יתר והכוונה על שם בילא כמו שנקראת בפי העולם בהרגש יו"ד. ואעפ"כ לא הקלתי רק משום ששם נקרא בילייא בחירק תחת הבית וסגול תחת הי' שאחר הל'. א"כ בכה"ג מ"ש בשני יודין אין שום שינוי במבטא וע' במ"ש בשם הרשב"ץ גבי תונס שכתב תנס דהגט פסול וגבי טרנטו שכתב טרנטה. ועמ"ש לקמן בהגט ששינו ממינקא למאינקא בד"ה כתב סופר גט לאיש: