א

סימן קע

משנה פרק המגרש (דף פ"ה ע"ב) גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם רבי יהודה אומר ודן דיהוי לך מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין כו'. והפי' דרבנן ס"ל דא"צ לכתוב ודן. אך לריה"ו דצריך ודן. צ"ל אם לפ"ז א"צ כלל הרי את מותרת משום כי בענין ודן כו' למהך להתנסבא כולל גם ענין והרי את מותרת. וגם דעדיף מיניה דידים מוכיחות שבגט זה מגרשה. או דריה"ו בא להוסיף על והרי את מותרת דצריך ג"כ ודן כו'. והנה בטופס רש"י וטופסי הראשונים שלא היה כתוב והרי את מותרת. עכצ"ל דס"ל כפירוש דלריה"ו א"צ כלל והרי את מותרת. ואפשר גם ת"ק מודה לו בזה אלא דס"ל דא"צ ודן וכו' וסגי נמי בהרי את מותרת. וכן משמע בפירוש הגט למה"ר שמשון זצ"ל הנדפס בתחלת ספר שו"ת מהר"ם פאדווה בסי' קט"ו כ' ובטופסים הקדמונים אין כתוב והרי את מותרת לכ"א ונראה טעמא לדידהו משוך דס"ל הלכה כר' יהודה עכ"ל הרי עכ"פ ס"ל דלרבי יהודה סגי בודן דיהוי כו' וא"צ כלל לכתוב והרי את מותרת כו' וכ"כ עוד בסי' קי"ב והרי את מותרת לכ"א זהו גופו של גט ריה"ו אומר ודן דיהוי ליכי מנאי. ולכך אנו כותבין כל שתי הלשונות לשופרא דגיטא אע"ג דהלכה כרבי יהודה וכ"מ מדשקליא וטריא אמוראי אליביה עכ"ל הרי עכ"פ לריה"ו א"צ לכתוב והרי את מותרת לכ"א אלא שכותבין כן רק לשופרא דגיטא. וס"ל דהלכה כריה"ו. אלא דלא ידענא מנ"ל לפ"ז דלת"ק לא סגי בודן. דהא ת"ק לא פליג אלא דא"צ ידים מוכיחות גבי גט. ומקיל דא"צ ודן. אבל בהא דס"ל לריה"ו דסגי בודן דיהוי כו' למהך להתנסבא כו' י"ל דלא פליג ת"ק כלל. עוד כ' שם א"נ אפילו לת"ק ס"ל דכותבים והרי וכו' ודן וכו' אלא דלא הוי גופו של גט שהרי כמה לשונות וייפוים בגט דלא פליג בהו ת"ק אלא ס"ל גופו של גט הוי הרי את מל"א עכ"ל אבל הרא"ש בפירושו פ"ק דנדרים (דף ה' ע"ב) כ' ריה"ו אומר עוד צריך לכתוב ודן כו' נמצא לפ"ז מודה ריה"ו ג"כ אשר והרי את מותרת לכ"א זהו דוקא גופו של גט אלא דעוד צריך לכתוב ג"כ ודן וכו'. וכ"מ לכאורה בפי' המשניות להרמב"ם במשנה זו דגופו של גט כו'. ובאמת פשט לשון ריה"ו אומר ודן דיהוי מורה דאין צריך כלל וה"א מותרת. דאל"כ הל"ל וצריך עוד ודן דיהוי. ועוד דאל"כ לל"ל למהך להתנסבא. דהא לא בא לומר רק דצריך ידים מוכיחות שבגט זה מגרשה ולא בדבורא א"כ די כשכותב ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין. אבל מה צורך עוד למהך להתנסבא אם כבר כתב וה"א מותרת לכ"א. אעכצ"ל דריה"ו בא לומר דגופו של גט כך הוא ודן דיהוי כו' למהך להתנסבא כו' ואזי א"צ כלל לכתוב וה"א מותרת לכ"א. וכ"כ התוס' פ"ק דקדושין (דף ה' סע"ב) ריה"ו אומר ודן דיהוי ליכי מנאי הוא גופו של גט וכ"מ ממש"ש דשמואל פוסק כרבנן והיינו מדאומר פרק כל הגט צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת. ואם ריה"ו מצריך ג"כ הרי את מותרת א"כ יוכל להיות דס"ל כריה"ו והא דאין מצריך להניח ג"כ מקום ודן דיהוי היינו משום דא"צ לכותבו לשמה כיון דאינו רק משום דבעינן ידים מוכיחות. אבל גופו של גט הוא רק ה"א מותרת לכ"א א"כ זה סגי להניח. ותדע דבהג"א מא"ז פרק שני סי' י"ז כתב בשם הירושלמי דאם כתב כל הגט שלא לשמה ושם האיש והאשה לשמה כשר. א"כ נהי דשמואל לא ס"ל כן בגופו של גט. אבל מה שצריך רק משום ידים מוכיחות י"ל שאפילו לשמואל א"צ לשמה. וא"כ מנ"ל להתוס' דשמואל פוסק כרבנן ולא כריה"ו. אעכצ"ל דריה"ו אין מצריך כלל ה"א מותרת לכ"א אלא רק ודן דיהוי כו' למהך להתנסבא כו'. וכיון דשמואל אומר צריך להניח מקום ה"א מותרת לכ"א. מוכח דפוסק כרבנן:

והרמב"ן בחידושיו כאן כתב וצריך למכתב והרי את מותרת ואע"פ שכתב למהך להתנסבא כו' לא התירה אלא להנשא ולא בזנות וחוץ מזנותיך פסול כו' והאריך. והרשב"א בחידושיו בד"ה והיכא דכתב למהך סתר סברא זו דלא אמרו חוץ מזנותיך פסול אלא במשייר בפירוש אבל מסתמא כי שרי לה בין לנשואין בין לזנות שרי לה. גם הפנ"י פרק המגרש תמה על הרמב"ן בזה יעו"ש. עוד כתב הרשב"א וז"ל ועוד ראיה דא"צ והרי את מותרת דהא כתיב ודן דיהוי ליכי מנאי גט פטורין וספר תרוכין ואגרת שבוקין והו"ל כמאן דאמר הרי את מגורשת וגרסינן בקדושין (ד"ה ב') הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם הרי זו מגורשת עכ"ל ואע"ג דבגט ודאי צריך שיכתוב הרי את מגורשת ממני עיין חה"ר פ"ק דקדושין דבדבור א"צ אבל בגט ודאי צריך מ"מ הכא שנכתב ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין כו' ה"ל הרי את מגורשת ממני. ולפע"ד עוד ראיה לזה מהתוספתא סוף גיטין דאיתא אבא שאול אומר אפילו כתוב בו אני היום גרשתיך כשר וכ"ה במסכת ב"ב פרק ג"פ (דף קע"ב ע"ב) ובטוש"ע סי' קכ"ז ס"ז. ולכאורה היה נראה עוד סברא מאחר דאמרינן בגמ' דאם כתב לה הרי את לעצמך מהני ונתגרשה עי"ז א"כ מ"ש בתוך הגט וכדו פטרית כו' דיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי ה"ז כמו הרי את לעצמך דהא מלשון זה מבואר שהשליטה על עצמה דהיינו ענין הרי את לעצמך. ומה שסיים למהך להתנסבא כו' ודאי אינו גורע זה הלשון. ובתוס' פרק כל הגט (דף כ"ו ע"א) ד"ה וצריך שיניח. שהרי מאריכין כו' דחשוב כמו כו' ובחה"ר סיים ועוד שהרי כתוב בו למהך להתנסבא כו'. מבואר מדבריו דגם בלא למהך להתנסבא כו' יש בגט כמה לשונות דחשוב כמו הרי מותרת. והיינו ענין ודן דיהוי לך מנאי ספר תרוכין וא"ש וגט פטורין כו' דהוי כמו ה"א מגורשת וכנ"ל. והר"ן פ' המגרש וריא"ז בש"ג שם החמירו דצריך שניהם ה"א מותרת כו' ודן דיהוי כו' וכן בחידושי הריטב"א שם. וכן בחידושי הריטב"א ביבמות פ' האשה רבה (דף צ"ב ע"א) ובנ"י שם. והנה לפי סוגיא רפ"ק דנדרים דת"ק וריה"ו פליגי רק בענין אם צריך לכתוב מנאי. כמש"ש הר"ן (דף ו' ע"א) ומדאמרינן הכא טעמא דאין אדם מגרש אשת חבירו משמע דפלוגתא דריה"ו ורבנן במנאי הוא דריה"ו בעי מנאי ורבנן לא בעו. א"כ לפ"ז לרבנן אע"ג דס"ל גופו של גט ה"א מל"א עכ"ז בעינן ג"כ ודן דיהוי. רק שא"צ תיבת מנאי. מבואר בהדיא דאע"ג שכותבין ודן צריך לכתוב ג"כ ה"א מותרת ל"א. דהא רבנן דאמרי גופו של גט ה"א מותרת לכל אדם הם ס"ל דצריך לכתוב ודן דיהוי כו' ואעפ"כ ס"ל דגופו של גט הוא הרי את מל"א. אך הר"ן מסיק שם דפליגי בתרתי. פליגי בודן דיהוי. ופליגי במנאי. והיינו דלרבנן א"צ רק הרי את מותרת לכל אדם וא"צ כלל ודן דיהוי כו' וכ"ש שא"צ מנאי. וכ"כ הרשב"א שם. וכ"כ התוס' כאן גיטין (פ"ה ב') ד"ה אע"ג. דבתרווייהו פליגי:

והנה הב"י סס"י קכ"ו בד"ה והרי את מותרת. הביא ב' דעות אלו. ומ"ש שהעיטור האריך בראיות דא"צ ודן. עיין מזה בג"פ סעיף מ"א ס"ק צ"ו. ואחת מהן מאחר דלשון לכל גבר דיתיצבייין כולל אפילו אלמנה לכה"ג וגרושה לכהן הדיוט א"כ כ"ש דיש בכלל זה היתר זנות כו'. ומה שדחה הג"פ דמ"מ י"ל דלמא זנות שייר. אינו נכון דהא עיקר זונה היינו שנבעלה לפסול לה כדאיתא במשנה פרק הבע"י (דף ס"א ע"א) וחכ"א אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות ופרש"י כגון ישראלית הנבעלת לפסול לה. ואע"ג דהתוס' שם כ' דדוקא כשנבעלה לחייבי כריתות נעשית זונה מ"מ בהרמב"ם פי"ח מהא"ב ס"ל דגם לחייבי לאוין השוין בכל נעשית זונה. וא"כ כיון לכל גבר כולל בת ישראל לנתין ולממזר והרי עי"ז נעשית זונה. וא"כ כ"ש שהתירה לזנות דפנוי ופנויה מאחר שהתירה אף זנות גמור שבתורה. ובתמורה פ"ו (דף כ"ט ע"א) שנינו איזהו אתנן האומר לזונה הילך טלה זה בשכרך ובגמרא מה זונה ישראלית בלאו ופי' הרמב"ם בפי' המשנה שתהא מחייבי לאוין או ערוה וכ"כ הרע"ו והוא שתהא מחייבי לאוין ואצ"ל מכריתות ומיתת ב"ד כו'. אמנם התוספות שם פי' דזונה היינו כשנבעלה כבר לחייבי כריתות. ועיין מזה בהרמב"ם פ"ד מה' איסורי מזבח דין ח' ובכ"מ ובלח"מ שם שהאריך בזה ובפרש"י בחומש פ' אמור ע"פ אשה זונה וחללה לא יקחו מבואר דהנבעלת לנתין וממזר דהיינו חייבי לאוין נקראת זונה. והרא"ם שם הביא שהרמב"ן ס"ל דזונה היינו דוקא כשנבעלה לחייבי כריתות והוא ז"ל חיזק דעת רש"י והרמב"ם ורבינו ישעיה וגם מסברא נראה כן כיון דר"א ס"ל דאפילו פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות נקראת זונה. וכן ריה"ו במשנה פרק הבע"י ס"ל דביאת איילונית זהו זונה האמורה בתורה. א"כ נהי דחכמים פליגי עלייהו וס"ל דזונה היינו דוקא שנבעלה בעילת זנות מ"מ אין להפליג מחלקותן כ"כ ולומר דדוקא כשנבעלה לחייבי כריתות. אלא דגם לחייבי לאוין השוין בכל זהו בעילת זנות. וא"כ לפ"ז כיון שהתירה בגט להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין דכולל אף לנתין ולממזר א"כ הרי לא שייר בעילת זנות. וא"כ כ"ש וק"ו שלא שייר בעילת פנוי הבא על הפנוייה דנקרא זנות בלשון בני אדם דמהכ"ת נימא הכי. מאחר שלא שייר אפילו בעילת זנות שבתורה. והכנה"ג סי' קכ"ו בהגהב"י סעיף פ"ג עמ"ש הב"י משמע דס"ל שעכ"פ צריך לכתוב כו' כתב וז"ל וכן הוא הסכמת מהר"ר שמואל יודא פאדווה בתשובת הרמ"א סי' קכ"ז קכ"ט ונטה לסברת הרמב"ן ז"ל דאם נשאת תצא. אבל הרמ"א שם בסי' קכ"ח וק"ל כתב דדוקא לכתחלה צריך לכותבו אבל בדיעבד כשר וחתר לסבב פני הפוסקים כולם מלבד הרמב"ן ז"ל לדעת זה עכ"ל. והט"ז ס"ק ל"א הביא ג"כ דברי רמ"א הנ"ל וכתב ולעד"נ דלא נרמז בלשון לכל גבר כו' אבל אם תזנה כו'. ותמוהים דבריו שהרי זהו ד' הרמב"ן. והעיטור והרשב"א סתרו זה. גם מ"ש היינו לשונות אחרות שאינן בנוסח שלנו ע"ש ג"כ לא נכון כלל שהרי נוסח הגט המבואר בסה"ת שהוא מבעלי התוס' הוא כנוסח שלנו וכן נוסח הגט בסמ"ג וסמ"ק. ועיין ב"ש סי' קכ"ג סק"ו נטה להקל וסי' קכ"ו וס"ק ל"ו נוטה להחמיר. והג"פ סי' קכ"ו ס"ק צ"ו העלה דכשכבר נתגרשה בגט שאין כתב בו והרי את מותרת והוא מקום עיגון דא"א להשיג גט אחר יש להקל. כיון דאיכא שאר לישני דחשובין כמו והרי את מותרת. והפר"ח סי' קכ"ה סס"ק ל"ט בד"ה ואכתי פש גבן. היכא דכ' למהך להתנסבא ולא כתב ה"א מותרת לכ"א ראוי לחוש לדברי הרמב"ן להחמיר דהוי ספק מגורשת. ומיהו אי כתב בתר הכי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין ה"ל כוהרי את מותרת לכל אדם דמהני לכ"ע ואפילו תימא דהרמב"ן פליג בהא וכמו שנראה מלשון הרשב"א בחידושיו והמ"מ פ"ד אין טעם כלל לסברא זו כי היא סברא זרה עכ"ל וכ"כ עוד בסי' קכ"ו ס"ק ב' וס"ק ס"א ושם משמע דס"ל דאם כבר נתגרשה בו תנשא לכתחלה. מיהו ס"ק ב' משמע שי"ל דפסול מדרבנן מיהו י"ל זה לדעת הרמב"ן קאמר. וביש"ש פ' המגרש סי' ט' גם כן מצריך שניהם וכן המכמ"א שער שני סי' ז' סעיף ד':