ד

והנה אף להפוסלים בשינוי מקום עמידה יש לצדד להקל. דהנה כל מ"ש היינו בשינוי נהר דמקום דירה. אבל בנ"ד שהוא שינוי בנהר דעמידה יש להקל טפי אף שעכשיו אין כותבי' מקום דירה. (וכן מוכרח בהג"פ ס"ק ט"ל דמסיק להקל במקום עיגון ולכאורה זה הפך מש"ש דשינוי נהר דעמידה הוי כשינוי מקום עמידה ובשינוי מקום עמידה כשאין כותבין מקום דירה כ' ס"ק י"ז שלא תנשא אפי' במקום עיגון ונסתפק בנשאת שאפשר ל"ת וי"ל דשם מיירי כשמקום העמידה הוא דירתו כו') משני טעמים הא' דמ"מ אין מקום עמידה אפי' עכשיו חמור כמו מקום דירה ממש הב' שבשינוי הנהר אין כאן לעז כמו בשינוי נהר דדירה. דהנה אפי' המכמ"א כתב בש"ג סס"י ז' וקרוב אני לומר כו' מכלל דלא פשיטא לי' דהוה כדינא דמתני' ממש דשינה שם עירו גם שם סס"י ח' ולכן איכא מ"ד שאם שינה בו פסול כמו בשינה שם עירו מכלל דלא ברירא ליה. ועוד דמתני' דשינה שם עירו מיירי בפיסולא דרבנן כמ"ש התוס' (ד"כ). והג"פ מקיל בזה יותר להדיא כנ"ל שכ' שאם נשא' אפשר לא תצא. והטעם צריך להבין דלכאורה לפמש"ל בדעת ר"י דהעיקר תלוי באם אין צריך לכותבו אז אין השינוי פוסל בו ומינה דבצריך לכותבו השינוי פוסל בו וא"כ עכשיו שאין כותבין מקום דירה צריך לכתוב מקום עמידה וא"כ השינוי פוסל בו וא"כ ה"ל שינה שם עירו. ולהרא"ש דתלי נמי בלע"ז א"ש דמ"מ אין הלעז כ"כ משינוי מקום עמידה כו' דשאני דירה שאדם נקרא ע"ש מקום דירתו משא"כ במקום עמידה כו'. אבל לפמ"ש הרא"ם וריב"ל דתוס' אין מחלקין כן קשה. ואפ"ל לדעת ר"י דנהי שבמה שצריך לכותבו פוסל בו השינוי היינו דלא דיינינן ליה כטעות בעלמא אלא כשינוי מ"מ עדיין לא יוכרח שיהיה בזה פיסולא דאורייתא שהרי בשינוי מקום עמידת הסופר והעדים אע"פ שצריך לכותבו אין כאן רק פיסולא דרבנן אלא צ"ל דהתם ה"ט שאין כאן משמעות שינוי בהמגרש ול"ד לשינוי מקום דירה דהמגרש דמשמע שינוי שהמגרש הוא אחר משא"כ שינוי מקום עמידת המגרש אפ"ל נמי שאינו ענין סימן מובהק כ"כ בהמגרש עד שיאמרו מחמתו שאין זה המגרש. כיון שאינו נקרא ע"ש מקום עמידתו. רק דהוי כמו הוכחה שאינו המגרש משום דהמגרש לא עמד במקום זה שנכתב עליו בהגט ואין כח כ"כ בהוכח' לבטל פשט לשון הגט רק דהוי פיסולא דרבנן דאל"כ בשינה בעמיד' סופר ועדים נמי יש קצת הוכחה דאינו המגרש דבהכרח אחר היה כי הסופר ועדים של המגרש היה עמידתן במזרח ובגט כ' במערב ואעפ"כ הגט כשר מדאורייתא דאין כח בהוכח' לסתור דברים המפורשים שזהו המגרש ולומר שאחר הוא. ודיינינן לזה רק בשינוי מקום עמידת הסופר ועדים. וה"נ בשינוי מקום עמידת המגרש כיון שאינו נקר' כלל ע"ש עמידתו שעומד ביום פ' כאן ומחר כאן כו' רק ע"ש דירתו. א"כ אין זה רק כמו הוכחה שאין זה המגרש ואין כח בהוכחה לסתור דברים המפורשי' להדיא ותלינן יותר ששינו מקום עמידתו ולעולם הוא המגרש לכן הגט גט מדאורייתא רק מדרבנן פסול משום לעז. משא"כ בשינוי מקום דירה שהמגרש נק' ע"ש דירתו ה"ל כמבואר שהמגרש הוא אחר ואינו הוכחה בעלמא (וחילוק זה בין הוכחה לדבר המבואר תמצא לו שרש בתשובת הרשב"א שבב"י סי' קכ"ח ושיתוף שם לידה אינו ענין לגיטין כי אין אנו משתמשין בשמוש שמות בגיטין כו' ע"ש בחי' הגהות פירושו ודו"ק וע' תה"ד סס"י רס"א) וחילוק זה מוכרחים אנו לאומרו לדעת הג"פ דמשמע סס"ק י"א בענין שינוי מקום לידה דאף להחולקי' על ר"י ה"ל רק פיסולא דרבנן וקשה אמאי מאחר דס"ל דשינוי פוסל אף בדבר שא"צ לכותבו וא"כ ה"ל שינוי שם עירו א"ו צ"ל כיון דאין נקר' ע"ש מקום לידתו ה"ל רק הוכחה בעלמא שאינו הוא לכן אין כאן רק פיסולא דרבנן כו' גם בס"ק י"ז משמע דאינו פוסל בשינוי מקום עמידה אף עכשיו שאין כותבין מקום דירה אא"כ לא היה לו מקום דירה אחרת שאז נקרא ע"ש מקום עמידתו ואף גם בזה כ' שאם נשאת אפשר דיש להקל שלא תצא וא"כ הטעם דאינו בטל מדאורייתא עכצ"ל כנ"ל. ולפ"ד המכמ"א נראה ג"כ דמספקא ליה בזה עכ"פ. גם יש דעות בג"פ שמקום עמידה אינו ממלא כלל מקום דירה. וכיון שי"ל שאפילו בשינוי מקום עמידה עכשיו שצריך לכותבו אין כאן רק פיסולא דרבנן א"כ כשלא שינו המקום רק הנהר שלו ודאי יש להקל לפ"ד התוס' והרא"ש שהרי הנהר א"צ לכותבו וא"כ שינה בדבר שא"צ לכותבו וגם הוא הוכחה רחוקה יותר לענין שאין זה המגרש כו' (ועדיף משינוי מקום לידה שהוא סי' דהמגרש שהשינוי בשמו דהמגרש בטל הגט מדאורייתא והנהר הוא סי' דמקום עמידה שהשינוי בשם המקום ממש אין פוסל רק דרבנן) הטענה הב' שגם משום חששא דלעז הנה בשינוי נהר דעמידה אין כאן לעז כ"כ שהרי אפילו בעמידה גופא אין כאן לעז כל כך שיוכלו לומר שמא באמת עמד הבעל בעיר אחרת שאינו מקום דירתו וכ"ש כשאין כאן רק שינוי בסימני העיר דהיינו בהנהר שהרבה א"י כ"כ סי' הנהר וע' בפנ"י גיטין (ד"פ) שהתיר למעשה בשינוי עמידת האשה כו' נמצא קצרו ש"ד הטענה להקל הוא כך דבשינוי הדירה יש ב' טעמים לפסול משום שינה דבר שצריך לכותבו ומשום לעז. משא"כ בשינוי נהר דעמידה אף שהעמידה דעכשיו צריך לכותבו עכשיו מ"מ הנהר א"צ לכותבו וא"כ אזדא לי' טעם הא' וגם טעם הב' ליכא דאין כאן לעז כ"כ כלל: