ג

והנה באמת על חילוקו של הרא"ש דכתב הטעם דפסול בשינוי מקום דירה משום דכל אדם נק' ע"ש דירתו פ' ממקום פ' וכשרואים שינוי במקום אומרים לא גירש זה אלא אחר הוא שגירש עכ"ל י"ל דא"כ משום לעז קשה לומר שיהיה הגט בטל מדאורייתא והיה די שיהיה פסול מד"ס. וא"כ קשה על מ"ש האחרונים דבטל מדאוריי' כמש"ל בשם תו"ש וכ"כ הג"פ סי' קכ"ט ס"ק ט"ו ושכ"כ הלח"מ ועכצ"ל דטעם ביטולו מדאוריי' הוא דהרי בהגט מצד עצמו מבואר שאינו המגרש שהוא מצפורי ובהגט מבואר מטבריה וכנ"ל. וא"כ אפי' במקום לידה נימא הכי דבגט מבואר שאינו המגרש כו' כיון שמבואר שהמגרש נולד מטברי' והוא באמת מצפורי. ומה בכך שאין ידוע לידתו. מ"מ עכ"פ בעצם הגט מבואר שאינו המגרש. והרי אפילו לא נכתב שם המגרש כלל בגט בטל מדאורייתא לכמה פוסקים כ"ש הכא דאינתיק במשמעותו לאיש אחר. אעכצ"ל דכיון שא"צ לכותבו לא פסלינן השינוי. ואין אנו מדקדקים לומר שזהו מגרש מטברי' אלא טברי' הוא טעות ואין זה עוקר משמעות השם של המגרש כו' ומכ"ש שאינו עוקר הלשמו ולשמה. ודוגמא לדבר כענין פלגינן דבוריה. אלא דהכא לא אמרינן כן רק בדבר שא"צ לכותבו כלל מדינא אפילו לכתחלה וכנ"ל. ומעכשיו מוכרחים אנו לומר דלהרא"ש נמי תלוי במה שא"צ לכותבו וא"כ קשה על הרא"ש מי הביאו לחלק בין לעז לליכא לעז כיון דעכ"פ תלוי בצריך לכותבו או לא. ושמא י"ל דס"ל דתרתי בעי' לומר שהגט בטל שיהיה צריך לכותבו ושיהיה לעז אם שינה אז הגט בטל. ובחסר א' מהתנאים הגט פסול מדרבנן. ולהתוס' י"ל דהכל תלוי בא"צ לכותבו כנ"ל. ומעתה כיון דעכ"פ חשש לעז לחוד א"א לומר דהוא פיסולא דאורייתא וא"כ כששינה בדבר שא"צ לכותבו אפי' יש לעז אין כאן רק פיסולא דרבנן לפ"ד תוס' והרא"ש. וא"כ נ' דבשינוי מקום נהר דדירה יש לצדד להקל אפי' לסברת הרא"ש. דהרי הרא"ש לא כ' דהוי לעז רק במקום דירה. שכשידוע שהמגרש נק' ראובן מצפורי ונכתב מטברי' יאמרו שאחר גירש. משא"כ כשנכתב ראובן מצפורי אלא ששינה בהנהר דצפורי א"כ הלעז רחוק יותר שהרבה יש שא"י שם הנהר וא"כ אף את"ל דערך הנהר לעיר הוי סימן כמקום דירה לאדם כמ"ש המק"ב. מ"מ המקום דירה גופא ה"ל סימן דהאדם והנהר סימן דסימן וא"כ מנלן להחמיר בשינוי סימן דסימן כמו בשינוי סימן עצמו. [הגה זו היתה בכי"ק מהצד] הג"ה אחר זמן רב. י"ל כששיש לעז כמו במקום דירה זהו הגורם לומר דה"ל מבואר בהגט שלא זה הוא המגרש כיון שהכל יפרשו שאינו זה. משא"כ כשהשינוי במקום לידה דליכא לעז כלל לא אמרינן דה"ל כמבואר בהגט דאינו הוא. וכן אם הוא דבר שצריך לכותבו י"ל ג"כ כן לכן תרתי בעינן למעליותא להכשיר הגט שיהי' דבר שא"צ לכותבו וגם ליכא לעז וכ"כ הג"פ סי' קכ"ח סק"א בשם הרח"ש וכ"כ המכמ"א ש"ג סי' ז' בשם מהרא"ם לדעת הרא"ש. ומ"מ בשם הנהר אף דמקום דירה י"ל איכא תרתי לטיבותא אם לא כמו במאהילוב דיתבא על נהר דניעפור ומאהילוב דיתבא על נהר דניסטור שזה מפורסם ביותר. עכ"ה). וזה נ"ל סברת הרא"ם שכ' הג"פ סי' קכ"ח ס"ק ט"ל דאם שינה בסימני העיר דכתב דיתבא על מי בורות במקום בארות הוא יותר קל משינה שם העיר עכ"ל והיינו מה"ט דהוי סי' דסימן. ונ"ל ראיה לזה משינוי מקום עמידת האיש דיש פוסלים אע"ג דא"צ לכותבו משום לעז כמ"ש הב"י ואפ"ה התיר רמ"א במקום עיגון משום דל"ד ללעז דמקום דירה דכל אדם נק' ע"ש דירתו כו' וא"כ אף שהוא שינוי בסימני המגרש אלא לפי שאינו סימן גלוי כ"כ אין כאן לעז גמור דמעכב דיעבד להרמ"א. וא"כ כ"ש בשינוי נהר דדירה שאינו רק סי' דסימן ואע"פ שהן כל א' סימן גלוי יותר מ"מ כיון שהוא סימן דסימן אינו גלוי כ"כ יותר מסימן אחד שבהמגרש כו'. ואף דהמכמ"א פוסל האידנא בשינוי מקום עמידה משום דאין כותבי' דירה ומקום עמידה עולה תחת מקום דירה היינו משום דעכשיו צריך לכותבו א"נ דעכשיו עולה במקום דירה וטעמים אלו לא שייכו כלל אנהר דדירה דמ"מ א"צ לכותבו כו'. הגה"ה. ואין לדמות שינוי נהר דמקום דירה לדין הנזכר במכמ"א שע"ד סי' ל' בשינוי בהכינוי דשם האב כשנכתב ג"כ שם העצם של האב בטוב. כגון בת שלמה טרנטה והכינוי של אביה טרנטו בחולם וי"ו בסופו כו' ע"ש שמהרי"ט ומהרח"ש חששו לפוסלו והוא ז"ל דעתו להקל להלכה מפני ששינה בדבר שא"צ לכותבו אפי' לכתחלה כו' והרי כינוי דהאב הוא ג"כ רק כמו סימן דסימן של המגרש. זה אינו כי יש לומר שגם למהרי"ט ומהרח"ש הכא קיל טפי דהתם אף שהוא רק כינוי אין זה דומה לסי' דסימן. דכך לי הכינוי דשם האב כמו עצם השם של האב דשניהם הם שמותיו. וא"כ שניהם הם סימן לגבי המגרש וכה"ג בשם עירו שם העצם. ושם הכינוי של העיר אם הכינוי ג"כ מפורסם ה"ז דומה לנדון דמהרי"ט והרח"ש אבל שם הנהר לא דמי כלל לשם כינוי של העיר ממש כ"א הוי רק סימן העיר ולגבי המגרש הוי סימן דסימן וכיון שא"צ לכותבו כלל י"ל שגם הם יודו שאין השינוי פוסל בו. וחילוק כזה מבואר בתה"ד סס"י רכ"ח גבי שם אביו של העד דלא דמי לשינה שם הנהר יעו"ש. וגם הלעז לא דמי כלל ללעז דשינה שם העיר ממש וכנ"ל: