ח

והנה בכל הנ"ל א"ש הדין המבואר בש"ע סס"י קכ"ו סמ"ח ויפרידם בסכין כו' והוא מתשו' מהרי"ק שרש ע"א עיין ב"י רס"י קכ"ו בד"ה ולמהך חסר יו"ד. ועיין בג"פ סי' קכ"ה ס"ק ס"ה ס"ו מזה. ואף דשם נעשה הנגיעה ע"י סופר שליח הבעל. עכ"ז כיון שבדיעבד כשר כה"ג במקום עיגון וגם (א"כ) לא נתכוין לפסול ח"ו לכן מהני מחיקת הב"ד להיות ההכשר ביתר שאת. ובג"פ סס"י קכ"ו ס"ק ק"ג כ' דהב"י ס"ל דאפי' להריב"ש דס"ל דאין להאריך הווי"ן אבל לענין גרירות הדבק שאני ומ"מ בסי' קכ"ה ס"ק ס"ו כ' דנעביד תרווייהו שימסור אותו בלי תיקון ואח"כ יטלנו ממנה ויתקננו ויחזור ויתננו לה בתיקון. ואזמו"ר נ"ע כ' בתשו' אך אעפ"כ כל מה שאפשר לתקן ע"י גרירה בין הדביקות נכון לתקן ולא משום מראית העין לבד כו' עד ובגרירות הדביקות שבין האותיות לא שייך ה"ט שאחר שכל האות נכתבה כבר לשמו ולשמה כו' ע"ש. וצ"ל למה הוצרך לומר דלמ"ד דלא בעינן שליחות בכתיבה. כי אפילו למ"ד דבעינן שליחות בכתיבה י"ל דמהני מחיקה לדביקות שנעשו ממילא וכמש"ל. והגם שמה שנתבאר לעיל אות ו' וז' זהו לומר דמהני לענין להעתיקו מהפיסול ולא להכשירו לגמרי. ואזמו"ר נ"ע מיירי להכשירו לגמרי. אך לעיל מיירי בנפילת טפת דיו שנשתנית עי"ז האות לצורת אות אחרת אזי בכה"ג הוא דלא מהני להכשירו לגמרי לפ"ד סה"ת. אבל בגרירת הדביקות שבין האותיות מאחר דגם לסה"ת ליכא כה"ג משום חק תוכות כמבואר בטור כאן סי' קכ"ה ובא"ח רס"י ל"ב ובב"י שם. א"כ י"ל דכמ"כ דאין צריך שליחות הבעל על זה שאחר שכל האות נכתבה כבר בשליחותו. רק שאח"כ נדבקו א"צ שליחות ע"ז. וכ"ש שיש לומר כמ"ש הרא"ש דניחא ליה לבעל שיתקנוהו כו'. וצ"ל דאזמו"ר חש לסברת הב"י ומהריב"ל ח"ג סי' ס"ט דאף היכא דלא מיפסיל משום חק תוכות אין להכשיר כשנעשה שלא בשליחות הבעל. מיהו אפילו לפ"ז י"ל דהיינו דלא מהני להכשירו לגמרי עי"ז להיות ע"ז האות דין אות כשר אבל עכ"ז מהני להסיר הפיסול הנמשך עי"ז כדלעיל בנדון שאילתינו. והנה בתשו' פני יהושע סוף חאה"ע סי' י"ח שנשאל בגט שבמקום בשנת נכתב בשגת דהשואל הג"מ זנוויל ז"ל ס"ל כיון דהוי מלה זרה בגט כמו תשרק צפעס כו' פסול אף שאם לא נכתב כלל תיבת בשנת כשר. אלא שכתב להכשיר משום שאפשר עדיין לתקן. והגאון מוה' יושע ז"ל השיג עליו בתרתי. דמשום דהוי מלה זרה לא נפסל כיון שאנו מכירין סגנון הדבר דהוי ט"ס וכמו תיבת ברביעי כשטעה וכתב בביעי שהכשיר העיטור שבב"י סי' קכ"ו מהאי טעמא. והשנית תמה עליו דלדבריו שהוא פסול איך מהני תיקון כי הרא"ש לא כתב לתקן אלא כיון שבדיעבד אם ניתן הגט כך בלא תיקון אינו מעכב ולכן לכתחלה במקום הדחק שרי בתיקון. אבל בדבר שהוא פסול בדיעבד ממש איך אפשר בתיקון כי לפ"ז לעולם בשעת הדחק אם שינה שמו ושמה כההיא עובדא דתלמודא פרק התקבל שהיה שמה נפאתה וכתבו תפאתה או איפכא הרי אפשר בתיקון וכן עובדא דהרשב"א שהביא מר שהיה גט קצר הרי אפשר בתיקון (נראה שיש כאן חסרון וצ"ל שהיה הרי"ש שבשם האשה הגג קצר מאד כו' ותינוקות קראוה וי"ו כהובא בב"י סס"י קכ"ו) כו' עד אבל מה שבדיעבד פסול אין לתקנו אם לא הסופר שהוא שליח הבעל כו' ולכן שרי לו לגרר דלא אמר לכתוב חספא ולמיהב לה כו' עכ"ד. ולפמש"ל יש לצדד דכוונת הג"מ זנוויל ז"ל הוא דנהי שע"י התיקון לא נכשיר את המלה להיות דומה כאילו נכתב תיבת בשנת כדי שגם את"ל דאם חסר תיבת בשנת היה פסול עכ"ז ע"י התיקון יהיה כשר. הא לא אמרינן דתיקון זה אי אפשר כ"א ע"י הסופר. וכמו שהביא הפנ"י ראיה ע"ז מנפאתה תפאתה. ומתשו' הרשב"א. אבל את"ל דאם חסר תיבת בשנת כשר משום דמוכח דמ"ש בחמשה אלפים וארבעה מאות לבריאת עולם דודאי סכום שנים קאמר ולא ימים כו' אלא דבאנו לחוש דתיבה זרה בשגת פוסלת יותר מאילו לא נכתבה כלל ע"ז י"ל דשפיר קאמר הג"מ זנוויל ז"ל דמהני מה שיתקנו הב"ד הגימ"ל לעשות נו"ן ולא יהיה כאן מלה זרה עכ"פ. וע"ז ליכא ראיה מנפאתה דהתם אם יתקנו והתיקון לא מהני להכשיר התיבה רק כאילו לא נכתבה כלל א"כ הוי חסר שמה. ד"כ י"א דהגט בטל. ועוי"ל דהתם שאני דכיון שכתבו תפאתה א"כ ה"ל כמו תנאי דחוץ שלפני התורף וכמש"ל בשם הרשב"א פרק המגרש דכל שינוי שמו ושמה ה"ל כתנאי דחוץ כו' כנ"ל. וזהו דמשמע בגמ' ורש"י שהוצרכו לכתוב גט אחר ולא מהני התיקון בגט זה אף ע"י עדים שלוחי הבעל. ואף לפמש"ל בשם רבינו קלונימוס שבמרדכי פ' המגרש סי' תמ"ה י"ל שם במתכוין ובדעת כתבו תפאתה וה"ל כתנאי דחוץ כו'. ובזה א"ש ההיא דתשובת הרשב"א דמשמע דס"ל דלא שייך כלל שום תיקון אף להעתיקו ממדרגת שינוי שמו ושמה. די"ל כיון שע"י הסופר שליח הבעל נעשה כן ה"ל כתנאי דחוץ כו' והרשב"א לשטתיה כנ"ל. וגם לרבינו קלונימוס שבמרדכי פ' המגרש סי' תמ"ה משמע כן דאם ע"י הסופר נעשה השינוי ה"ל כדין דר"פ השולח ביטלו אינו חוזר ומגרש בו. והנה גם לדברי הפנ"י י"ל דהתם משום שהפיסול נעשה ע"י הסופר שליח הבעל אינו יכול לתקנו אחר שאינו שליח הבעל לשום דבר. ולהג"מ זנוויל ז"ל י"ל כיון דהבעל צוה לכתוב גט כשר וגם הסופר כ' הטעות בשגגה שנתכוין לכתוב בשנת וטעה וכתב בשגת ע"כ מהני התיקון ע"י הב"ד ע"ד שנת'. וחילוק זה בין כ' במתכוין לכ' בטעות יש לו סמך מדברי רבינו קלונימוס הנ"ל. אך בנ"ד שהפיסול נעשה ממילא לאחר שהגט נכתב ונחתם כהלכתו י"ל דיודה הפ"י ג"כ דמהני תיקון הב"ד לענין שעי"ז יעתיקוהו ממדרגת שינוי שמו להיות כאילו לא נכתב שמו כלל דיש צד לומר דאינו פסול מדאורייתא ע"י שנכתב בן פלוני כ"א מדרבנן הוא פסול כמשנ"ת אות ו'. ולכן מהני להכשירו לגמרי ע"י הנך שלשה טעמים דהתירא שנתבארו לעיל אות ה'. ומ"מ לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה להקל לסמוך להתירה ע"י גט זה לבד. אבל נאמר דמהני עכ"פ בצירוף גט האחר שהוא ג"כ כשר מעיקר הדין כמשנ"ת בתשובה הראשונה. ופשוט דבצירוף שני הגיטין אין שום פקפוק כלל:

קיצור (ענין הנז' בש"ע סי' קכ"ו סמ"ח ויפרידם בסכין. וענין תשו' אזמו"ר נ"ע. ופלפול בתשובת פ"י חאה"ע סי' י"ח. ושגם להפ"י יש להקל בנ"ד. ומ"מ למעשה צריך לצרף ההיתר דגט האחר שהוא ג"כ כשר מעיקר הדין):

אחר שנים רבות נשאלתי על גט שנכתב על שם אבי המתגרשת הכהן והוא באמת אינו כהן. והוא מקום עיגון גמור. אמרתי כיון בתשובת הגאון מ' עקיבא איגר בסי' קי"ז מכשיר הגאון הבית מאיר בכה"ג במקום עיגון יעו"ש. ע"כ אף שקשה לסמוך ע"ז עכ"ז אפשר יש להקל באופן זה שאחר שיתנו לה זה הגט. אזי ימחקו ויגררו תיבת הכהן ויתננו לה השליח פעם שנית משום שי"ל כיון שבודאי בשגגה נכתב הכהן א"כ עצם הגט נכתב בכשרות. רק אח"כ קלקל ע"י כתיבת הכהן וכשיגררו זה ישאר הגט בשמו ושמה כמו שצריך להיות. ומ"מ צ"ע די"ל דלרבינו קלונימוס שבמרדכי וכ"ש להרשב"א חשוב זה הגט חספא כיון שכתב כן מדעת אע"פ שהדעת הי' מחמת שסברו שכן הוא לא נתכוונו ח"ו לפסול הגט כ"א אדרבה שיהיה כשר עצהיו"ט. מ"מ כיון שנכתב הכהן מדעת ועי"ז נפסל הגט ה"ל כביטלו דאין חוזר ומגרש בו. לכן לפ"ז לא מהני כלל מה שימחקו הכהן ולא דמי לנד"ז שהשינוי נעשה מעצמו ולא שווייה הבעל חספא רק מ"מ י"ל דלהמכשירים שינוי הכהן באבי המתגרשת לדידהו אפשר נכון שלאחר נתינה הראשונה ימחקו ב"ד תיבת הכהן ויתננו לה שנית דכיון דלדידהו אין שינוי זה פוסל דוגמת שינה מקום לידה דהכשיר ר"י בעל התוספות. וכיון שכן לרווחא דמילתא יוכלו למוחקו וליתן לה שנית דוגמת מ"ש הרא"ש בהארכת הווי"ן כו':