ד

אך לכאורה אפ"ל דל"ד גט לסת"מ. וכמ"ש התוס' פ"ב דגיטין (ד"כ) סד"ה לא צריכא לענין היקף גויל דדוקא בסת"מ בעינן שיהיו האותיות מוקפות גויל כדאמר פרק הקומץ (דף ל"ד) משום דכתיב בהו וכתבתם כתיבה תמה אבל בגט ליכא קפידא דאפילו ספר ודיו לא בעינן בגט כו' עכ"ל. וכיון דהיקף גויל פוסל מדאורייתא וכ"ש חסרון קוצו של יו"ד מה דזה כשר לגמרי בגט. א"כ כמ"כ י"ל דכשאין התינוק קורא יפה אין זה נקרא כתיבה תמה מה שאין כן בגט דאין צריך כתיבה תמה רק שיהיה האות נקרא יפה. אם כן י"ל דזה שצריך דוקא שיהיו הקטנים יודעים לקרותו הוא מדרבנן אבל מדאוריי' כל שהגדולים קוראים אותו יפה הוי ג"כ גט גמור. ואף שבחידושי הרמב"ן שם כ' וז"ל ומסתברא כיון שהותר לכתוב בכל לשון כו' לא בעינן מוקף גויל אלא כל אות שקורא אותו לא חכים ולא טפש כשרה בגט עכ"ל משמע דאם אינו קורא אותה לא חכים ולא טפש פסולה דומיא דפסול דהיקף גויל בסת"מ דהוי מדאורייתא. אך יש לדחות די"ל כשקורא אותה לא חכים ולא טפש כשרה היא ובאם לאו פסולה היא מדרבנן. ומ"מ יש לומר כיון דכתיב וכתב לה בכתיבה מתגרשת ולכן כשאין התינוק דלא חכים ולא טפש קוראו אין זה כתב דמה שהתינוק דחכים מבין זהו כמו שמבין מבחוץ מצד הכרעת שכלו ולא מחמת שעצם הכתב מבאר שזהו אות זה. וע' בתוספות פרק המגרש (דפ"ה סע"ב) ובב"י סי' קכ"ו בשם מ"כ. והנה בתשובת ד"נ הנ"ל כתב שזה שהצריכו בגמ' דוקא להראות לתינוק דלא חכים ולא אמרו להראות לחכים ולכסות לו שאר האותיות הטעם הוא יען שאנו צריכים שאותה אות תקרא כהלכתה בערך השאר אותיות כו' כפי ערך אותו כתב כו' ולכן צריך להראות כל הכתב ההוא שבערך אותה כתב יעריך אותה אות. ואם יהיה חכים יבין המשמעות ויכריחנו הענין. וכשלא יהיה חכים לא יבין המשמעות ומה שיאמר הוא האמת. לפי שצריך שלא לכסות שאר האותיות עכ"ל. ובהריב"ש סי' ק"כ כ' וז"ל ואין אומרין בכיוצא בזה להראותה לתינוק כו' שהרי אין פסלותה מפני שדומה לאות אחרת אלא שאינה כתובה כהלכתה ולא אמרו להראותה לתינוק אלא בוי"ו הדומה ליו"ד כו' עכ"ל. וע' במהרי"ק שרש ס"ט. נשמע מהריב"ש דקריאת התינוק הוא לענין חששא דשלא תדמה לאות אחרת. ובנ"ד נמי החששא שמא תדמה לה'. אלא דמתשובת ד"נ הנ"ל נ' דאם גדול קורא אותו ד' אחר שיכסו לו שאר כל האותיות נמי סגי. וע' בתשובות להרמב"ן סי' קמ"ח ועוד שאמרת' שלא נמצא מן הארץ ההיא שקרא' בריש אלא אחד כו' ולא נז' שהיה תינוק ומסתמא לא שייך שיהי' תינוק מארץ אחרת בארץ אחרת. משמע ג"כ דסמכי' אגדול כנ"ל. וא"כ אם בנ"ד פשיטא לך שהגדול הי' קורא ד' אף אם היו מכסי' לו שאר כל האותיות י"ל שאף אם התינוק היה מסתפק לא היה הגט בטל עכ"פ ובפרט דבגט לא בעינן כתיבה תמה שהרי נכתב בכל לשון ובכל כתב א"כ י"ל דכתב שמובן לגדול נמי מהני. הן אמת שאם אין הגדול מכיר האות רק מצד משמעות הענין י"ל דלא מהני אע"ג דלא בעי' כתיבה תמה מ"מ בעינן שיגרשה בכתב כמ"ש וכתב לה כו' וכשאין האות ניכר מצד עצמו י"ל שאין זה כתב. ול"ד למ"ש בהגמ"ר (ריש גיטין) דאם כתבו ראשי תיבות בגט כשר ונסתייע מספל וקפל דשלהי ב"ב שהוא ר"ת ס' סאה פל פלגא כו' ע"ש. הרי דאף שלא בא מבואר ממש בהכתב סגי י"ל דהכא גרע טפי דהתם נמי התיבה מובנת מצד עצמה משא"כ הכא ותו דהתם נמי י"ל דלא כ"כ רק אזמן ולא אגוף שמות הבעלים. וע' בעיטור שבב"י סי' קכ"ו ובש"ע שם ס"ך שיש לחלק בין זמן לגוף שמות הבעלים בקרוב לכה"ג. אבל אם הגדול מכיר האות מצד עצמו אחר שיכסו לו שאר האותיות י"ל דמהני בגט. דהא לדעת הד"נ גם בסת"מ מהני כה"ג א"כ אף את"ל דבסת"מ אין להקל נגד הפשט הגמ' דבתינוק תליא מילתא. וע' ברמב"ם פ"א מה' תפילין שירוץ כל הקורא בהן (ועיין בתשו' מהרי"ט חי"ד סי' ל"ב דס"ל דקריאת התינוק הוא רק להחמיר כו' וע' ביאור מר' ריש הקומץ הביא דיעות בזה וע' ד"נ הנ"ל) מ"מ בגט דלא בעינן כ"ת כמו בסת"מ י"ל דמדאורייתא עכ"פ סגי בהבנת הגדול האות מצד עצמו. ובהא א"ש ל' הרמב"ם פ"ד מה"ג ה"י וכן צריך שיהיה אותו הכתב מבואר כו' שידעו הקטנים כו' וכ"כ בש"ע סי' קכ"ה סעיף י"ח.והט"ז כתב בי"ד סי' רע"ד דצריך אינו שייך רק בענין לכתחלה ע"ש. אמנם בתשובת פמ"א ח"א סי' ס"ו השיג עליו טובא ע"ש. ומ"מ בלאה"נ משמע מל' הרמב"ם שם דאינו רק פיסול דרבנן וא"ש לפמ"ש. משא"כ בה' תפילין פ"א משמע מהרמב"ם דשם הוי זה פסול דאורייתא ע"ש דין י"ט. אמנם מל' תשובת הרא"ש המובא בטור סס"י קכ"ה וז"ל צריך שיהיה נקרא הגט במקום כתיבתו לינוקא דלא חכים ולא טפש ואם לאו אין כאן גט כלל עכ"ל. של' זה מורה דהגט בטל מדאורייתא אם אינו נק' לתינוק כו'. מיהו אפ"ל דלאו דוקא אין כאן גט לגמרי קאמר רק מדרבנן תדע דנסתייע מההיא דהשולח מי שיש לו ב' שמות א' ביהודה כו' ושם מבואר בראשונים דהוי רק פיסולא דרבנן והגם שבגמ' אמרו ל' אינה מגורשת ע"ש וכך י"ל בהרא"ש. עוי"ל לפמ"ש דלגדול לא סגי אלא שיבין האות מצד עצמו ולא יראו לו כל הענין ולא נחית הרא"ש לחלק בהכי כו' מש"ה כ' לינוקא דוקא כו'. וגם לכאורה יש להסתייע ממה שנמסר הגט בעידי מסירה דמהני אע"פ שהגט קרוע אע"ג דלגבי נמחק או נטשטש עד שאינו יכולים לקרותו לא מהני משום דאין זה כתב מ"מ כאשר כל הגדולים יוכלו לקרותו בטוב אף שהתינוק מסתפק בו י"ל דמהני עידי מסירה. מיהו זה אינו דממ"נ אם חשוב כתב כשר ואם לאו לא מהני גם עידי מסירה. נמצא עלה בידינו שאם אין הספק אצלך רק על קריאת תינוק אבל על גדול אין להסתפק שהיה מבין האות מצד עצמו שהוא ד' בלי שיראו לו הענין או התיבה. רק שהיו מראין לו אות ד' אחר וה' אחרת שבגט ואח"כ היו מראין לו אות ד' זה והיה אומר בפשיטות שהוא ד'. אז י"ל דגם אם ינוקא היה מסתפק באות זה הגט כשר מדאורייתא עכ"פ. ומ"מ למעשה לא נסמוך ע"ז רק שנעשה מזה ספק וסניף לצדד להקל בנ"ד שיש בלא"ה כמה צדדים טובים:

קיצור (ואפשר לחלק דהתם מיירי בסת"מ ופסול דאין זה כתיבה תמה אבל בגט דלא בעינן כתיבה תמה אינו פסול מדאורייתא כה"ג כשהאות מצד עצמו מובן לכל הגדולים שזהו אות זה. ולפ"ז בנ"ד אף אם יש להסתפק שהתינוק דלא חכים יקראנו ה' כיון דאין ספק דלגדולים יובן שזהו בודאי ד' י"ל שאין כאן פיסולא דאורייתא ומ"מ אין לסמוך כלל ע"ז כ"א להצטרף לאיזו סניף):