ג

הנה מתחלה יש להבין ל' הרמב"ם פ"ד מה"ג דין ט"י י"א כל לשון שיכתב בה הגט צריך שיזהר הסופר בדברי הגט שלא יהא משמען ב' ענינים כו' וכן צריך שיהיה אותו הכתב מבואר היטב באותו הכתב שיכתב בו עד שידעו הקטנים לקרותו שמכירין אותו כתב כו' ולא יהיה כתב מעוקם או מבולבל שמא תדמה אות לאות ונמצא הענין משתנה. היה בו משמעות שני ענינים או שהיה בכתבו עקום או בלבול עד שאפשר שיקרא ממנו ענין אחר הואיל ונקרא לענין הגרושין ויש בו משמעות גרושין ה"ז פסול עכ"ל. ויש שם גירסא אחרת ולדינא הכל א' דהגט פסול מדרבנן ולא בטל מדאוריי'. ויש להסתפק אם כך הדין ג"כ כשהקטנים אין יכולים לקרותו היטב רק הגדולים יכולין לקרותו. גם כן הוא רק פסול ולא בטל. או דלמא דבכהאי גוונא בטל נמי הוי. דהא ברישא בדין ט"י אמר שלשה דברים שצריך להיות בגט. הא' שלא יהא משמען ב' ענינים. הב' שידעו הקטנים לקרותו. הג' שלא יהיה כתב מעוקם כו'. ובדין י"א לענין דיעבד כ' הדין על ב' דברים היינו היו בו משמעות ב' ענינים או שהיה בו עיקום. ועל הג' שהקטנים א"י לקרותו לא פסק הדין. וא"כ יש להסתפק אי דמי להנך או לא. ולכאורה ממ"ש בהלכה י' וכן צריך משמע דדין זה שידעו הקטנים לקרותו הוא כמו הדין הנז' בהלכה ט' שלא יהי' משמען ב' ענינים. וז"ש שיהי' מבואר היטב עד שידעו כו'. וא"כ כמו דהתם אם יש בו משמעות שני ענינים הוא פסול ולא בטל כמו כן אם אינו מבואר היטב עד שידעו הקטנים לקרותן אבל הגדולים קוראים אותו היטב הוי ג"כ רק פסול ולא בטל. ועוד דלכאורה י"ל דהך שידעו הקטנים לקרותו ושלא יהיה כתב מעוקם כו' הכל א' דמסתמא אם הכתב מעוקם או מבולבל אין הקטנים יכולים לקרותו היטב. ואפשר לחלק דמעוקם ומבולבל אע"פ שמסתמא ג"כ אין הקטנים יכולים לקרותו מ"מ התם הוא מצד העיקום וה"ל כאין מכירין אותו כתב ולפיכך כיון שעכ"פ יש ב' משמעות באות זה ויש בו ג"כ כפי המסכים לאמת ה"ז גט פסול ולא בטל. אבל כשהכתב מיושר רק שנדמה לאות אחר וכל הקטנים קורין אותו כפי אות ההוא שנדמה לו א"כ הרי אין צורת האות הראשון עליו כלל וה"ל הגט בטל על ידו אם ע"י שינוי זה נשתנה משמעות הגירושין כגון בשינה השם וכה"ג. והנה הה"מ כ' שם וז"ל ומ"ש שיקרא האותיות מי שאינו חכם ולא טפש הוא ממשנ"ת בכיוצא בזה פ"א מה' תפילין עכ"ל. ובפ"א מה"ת הי"ט כ' וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול עכ"ל. ובפ"י מהלכות הנז' כ' שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת כו'. וי"ל אמאי לא הזכיר שם שהתינוק א"י לקרותה וכ' שלא תקרא כל עיקר כו'. ולכאורה היה מקום לומר דהתם פ"י שמנה דברים המעכבים בס"ת עד שאם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש כו' מש"ה כ' עד שלא תקרא כל עיקר דאילו רק הקטנים א"י לקרותה אפשר דלא מפסיל מדאוריי'. אמנם מסוגי' הגמ' דמנחות (דכ"ט ע"ב) אין נ' כן דאמרי' התם ראמי בר תמרי דהוא ראמי בר דיקולי איפסיקא לי' כרעא דוי"ו (בתפילין) דויהרג (כל בכור אירע במקום נקב ונ' כמו יו"ד) בניקבא אתא לקמי' דר' זירא. א"ל זיל אייתי ינוקא דלא חכים (דאי חכים מבין שמחרף הוא לומר יהרג כלפי מעלה ואומר ויהרג) ולא טפש (שאם טפש אינו יודע לקרות אלא אות שלימה) אי קרי לי' ויהרג כשר אי לא יהרג הוא ופסול עכ"ל הגמ' ורש"י. ולכאורה האי אי לא יהרג הוא ה"ל שפת יתר והל"ל אי לא פסול. ונ' דמוכח מכאן דאי לא פסול לגמרי מדאורייתא ולא מחומרי דרבנן לבד וז"ש ואי לא יהרג הוא. דה"ל כאילו נכתב יהרג דפסול מדאוריי'. כנ"ל מוכרח כפשט ל' הגמרא. וכ"מ בהרמב"ם פ"א מה' תפילין דין י"ט. וראיתי בשו"ת דרכי נועם חאה"ע סי' ג' שעמד ג"כ על דקדוק ל' זה. ופי' דהגמ' השמיענו שכיון שלא קראה וי"ו בפירוש אע"ג דלא קראה יו"ד בהחלט לא תימא דלא מיפסל לגמרי ולהוי ספק פסול אלא פסול לגמרי הוא כיון שלא קראה כתקנה ואם הוא ס"ת פסול עד שיתוקן ובתפילין ומזוזות יגנזו ואם הוא גט אפשר דלא הוי גיטא כלל כו' דהוי כחסר אות אחת כו' ובגט יש לחלק בין טופס לתורף עכ"ל ואף שדינו אמת דהיכא שעכ"פ אינה נקראת וי"ו אף שגם יו"ד אינה נקראת ה"ל כחסרה האות וכדמוכח מל' הרמב"ם פ"י מה"ת המובא לעיל בסמוך שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר כו'. מ"מ נ"ל דדוחק להעמיס זה בכוונת הגמ' דהל"ל אי לא פסול ולל"ל יהרג הוא כו'. ושוב ראיתי שדבריו נכוחים ושפתים יושק דאי כמו שכתבתי דאי לא היינו שהתינוק קורא יו"ד ואשמועינן דפסול מדאוריי' א"כ מאי האי דקאמר יהרג בחד יו"ד הל"ל ייהרג בתרי יודי"ן מאחר דגם הוי"ו קרא ג"כ יו"ד. א"ו פי' אי לא ר"ל אי לא קרא וי"ו ולכן ה"ל הוי"ו כמאן דליתא וכאילו חסרה אותו אות ופסול משום דנשאר יהרג כו'. ועכ"פ מדבריו נשמע ג"כ דכל אות שאין התינוק קורא אותה ה"ל כחסרה לגמרי ובגט אפשר דלאו גיטא הוא כלל. ומ"ש גבי גט ל' אפשר ולא כ"כ בסת"מ נ' משום דבגט לא ברירא כלל לומר דאינו גט כלל אפי' בחסר אות א' וכדסיים דאיכא לחלק בין טופס לתורף. וגם בתורף יש סברא לומר דאינו נפסל בדילוג אות אחת היכא שאנו מכירין סגנון הדבר אם לא בגוף שמות הבעלים. כדאיתא בש"ע אה"ע סי' קכ"ו:

קיצור (מלשון הרמב"ם פ"ד מה"ג דין יו"ד משמע דזה שבעינן שידעו הקטנים ג"כ לקרותו ואם לאו פסול אינו דאורייתא. אמנם בגמ' ובהרמב"ם פ"א מה' תפילין דין י"ט משמע דכה"ג פסול מדאורייתא):