ו

ועתה נבא נידון גט השני הנה בטור סי' קמ"א הביא ב' דיעו' בעשה שני שלוחי' על דבר א' זה אחר זה דהרמ"ה סובר דשליחות הא' נתבטל ע"י מינוי שליח הב' ואין כן דעת הרא"ש והרשב"א והעיטור וכ"כ רש"י במר' ר"פ השולח ואיפסיקא הלכתא בש"ע שם סעי' מ"ד כדעת המרדכי בשם רש"י ועיין ב"ש סי' ל"ז סעיף יו"ד ס"ק י"ג והסכים עמו בספר המקנה שם סעיף יו"ד. ומה שיש לחוש בנ"ד כין ששליחות הב' היה מעשה ממש שמסר להם גט י"ל דמבטל שליחות הא' דהוי דיבור לבד (אח"כ מצאתי להמכמ"א שער ו' סי' כ"ג העיר ספק זה בשם מ"ז הרב ז"ל יעו"ש) ודמות ראי' מדעת הר"ן שברמ"א בש"ע סי' קמ"ג סעיף יו"ד אבל מסר כו' מיהו הר"ן לא כ"כ רק דרך אפשר וגם ל"ד כלל לנ"ד דהתם בשעת תנאי הראשון לא עשה שום דבר רק דיבר לבד. משא"כ בנ"ד נתמנו שלוחים ממש לכתי' וחתי' ונתינת הגט ע"י דיבורו הנ"ל. ויש ראיה להיפך מן דיעה ראשונה שבהגה' ש"ע סי' מ"ם סעי' ב' והיא דעת הירושלמי והרמב"ן והרמב"ם ע' חמ"ח שם סק"ז הרי התם מעשה גמור אינה חזרה מן דיבור שהרי קידושי הראשון נק' דיבור כדאיתא בקדושין (דף נ"ט ע"ב) וקדושי שני הם מעשה גמור ואע"פ שהוא סתירה ממש זל"ז וא"א קיומם רק בדרך רחוקה ונפלאה כו' כש"כ הכא דשניהם על דבר א' ואין קיום השליחות הא' רחוק כ"כ אם ישרף או יאבד או יפסל גט זה. לכן גם מהחולקי' שם יש לומר שיודו בנ"ד דשא"ה שמעשה השני הוא סתירה והפך לגמרי למעשה הראשון ובהכרח דהוי חזרה ממעשה הראשון. משא"כ הכא אדרבה תרווייהו חד פעולה ממש עושים ר"ל לגרש אשה א' א"כ מהכ"ת נימא שע"י שליחות הב' מבטל שליחות הא' אדרבה הא ממהר לגרשה כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סי' ה'. והנה הרא"ש הוא מהסוברים בסי' מ' דנתבטלו קדושי ראשון דלא כהירושלמי וכאן סובר דלא נתבטלו והטעם לחלק כנ"ל ופשוט הוא. והנה בספר המקנה סי' ל"ז ססע"י י' הקשה אמאי התם בסי' ל"ז ס"י הוה ספק ולקמן סי' מ' פשיטא לי' להרא"ש והטור דנתבטל קמאי ולק"מ דהתם בסי' מ' הוי גמר מעשה בסתירה ודאית להשליחות אבל בסי' ל"ז ס"י אינו גמר מעשה כי אם שליחות. וגם יוכל להיות שהשליח ב' יקדש ג"כ אותה אשה כו' ע"כ הוי ספק וגם טעם זה יש להוסיף כאן דשא"ה שמעשה הב' הוא גמר ממש וא"א לה לחזור ממנה. משא"כ בנ"ד מעשה הב' אינו גמר שהרי עדיין לא ניתן הגט וביכולתו לבטלו וגם ביכולתה לקבל גט הא' וגם כמה סיבות יוכלו להיות בהגט א"כ לא חשוב מעשה ממש לבטל הגט הא'. ועוד דהתם גבי קדושין אילו היתה רוצה להתקדש לאחר אחר שנתקדשה להשני לא היתה יכולה אפי' היתה אומרת לאחר שימות בעלה דה"ל דשלב"ל וכיון שכן אנו רואין שקדושי שני חשובי' סתירה לקדושי הא' אפי' קדמו קידושי הא'. משא"כ הכא גם אחר שנתן הגט זה לשלוחו עדיין ביכולתו היה למנות שלוחי' על כתי' גט אחר א"כ אין זה סתירה וביטול לשליחות הקדום. כ"נ לומר שלא להרבות במחלוקת. ועוד ראיה מקדושין (ע"ט א') אבל איתתא כו' ופרש"י אע"ג דקידשה א"ע לא ביטלה את השליח כו' ע"ש. הרי דאפילו בכה"ג שעשתה מעשה לסתור סד"א דלא ביטלה מכ"ש בנ"ד שאינו לסתור וגם אינו גמר מעשה. ולכן גם להמסקנא שם בנ"ד לא הוי ביטול. וענ"ל דגם שם לא הוי ביטול כלל. רק כיון דקדושיה קדושין ממילא אין ממש בקדושין שיקדשה שלוחה אח"כ. אמנם אם מת ארוסה ואח"כ קידשה שלוחה י"ל דקדושיו קדושין. ועכצ"ל כן לדעת הרמב"ן והרמב"ם שבש"ע סי' מ' ס"ב גבי מת השני דחלו קדושי ראשון יעו"ש ודקדק רמב"ן שם מדלא תנן ואינה מקודשת לראשון כמ"ש בהר"ן ר"פ האומר ובחה"ר וה"נ יש לדקדק כן מדלא תנן ושל שלוחה אינן קדושין כו' ודו"ק. ולהרא"ש ורשב"א שם י"ל דקדושי השליח אין כלום שביטלה שליחותו עי"ז. (מיהו י"ל להיפך דרמב"ן ור"ן נמי מודו שם דהתם י"ל דדמי למיאון שכשקידשה א"ע הוי כמיאון ע' הטעם בר"ן כיון שאמה קידשה לאלתר לכן מה שקידשה א"ע הוי חזרה ע"ז כמ"כ שם השליח נעשה לקדשה לאלתר ולכן מה שקידשה א"ע הוי חזרה ע"ז. משא"כ בסי' מ' שהראשון קידשה אחר ל' יום כו' לא מוכח כ"כ דמה שקידשה א"ע לשני הוי חזרה). והנה אם בנ"ד היה הבעל מוסר גט שני לאשתו והלך לו ונמצא הגט פסול. אז י"ל דתלי' בפלוגתא זו. גם אפ"ל דלכ"ע הוי ביטול כנ"ל דדמי לנתנה רשות לשלוחה לקדשה ואח"כ קידשה א"ע כו'. ויש לדחות די"ל דגם הרא"ש ורשב"א מודו דבזה לא הוי ביטול לשליח קמא כיון שהשליחות הוא לדבר א' לגרש אשתו ואינו מעשה לסתור. משא"כ התם דקבלת קדושין מאיש אחר הוא ביטול לגבי שתתקדש לראשון. וכה"ג חילק הב"ש סי' ל"ז ס"ק י"ג וצ"ע (ונ' דדמי לשלהן נשחט ראשון ונמצא טריפה ולא נמצא בגמ' שם איך הדין וע' סוף תשוב' רש"י שבמרדכי ר"פ השולח). ומ"מ בנ"ד שלא מסר גט לידה רק עשה שליח הולכה א"צ לכ"ז בלא"ה שהרי עדיין אינו גמר מעשה וגם הכל אדבר א' ואיכא תרתי למעליותא ודמי למ"ש רש"י במר' שם אע"פ שקדמה לקיחתן כו' אע"פ שמחזירין כו' ע"ש הגם דיש לחלק דהכא כיון שמעל' שלח לו שיסדר הגט שם היה אצלו קרוב לודאי שמעתה לא יעשו עוד שלוחי' הראשונים שליחותן מ"מ אנ"ל בהכי דהתם נמי מסתמא היה דעתם שלא ימצא השליח פסחם כגון שנתאחר דמסתמא מש"ה לקחו ושחטו ועיקר הטעם דבגלוי' דעתא לא בטיל שליח וכ"ש הכי דליכא גילוי דעתא רק לאהדורי בתר גירושין כמ"ש רש"י ול"ד כלל לקידשה א"ע ולקידשה שני שהוא גמר מעשה לסתור כו' רק הרמ"ה לחוד פליג וכבר נדחו דבריו בסי' קמ"א סמ"ד. והא דבסי' ל"ז סעי' י' הביאו יישב הב"ש ס"ק י"ג. ובמ"ש מתיישב מ"ש בס' המקנה סי' ל"ז ס"י וז"ל וכן מוכרח לומר בדעת הרא"ש כו'. ולפמ"ש יש חילוק אחר דבסי' מ' ס"ב הוי גמר מעשה משא"כ בסי' קמ"א סמ"ד. וגם מ"ש עכצ"ל דמעשה עצמו שאני א"צ לזה כלל דבסי' מ' הוי גמר מעשה מש"ה הוי ביטול להרא"ש. משא"כ בסי' ל"ז ס"י הוי רק מינוי שליח שני ולא קדושין ממש עדיין מש"ה י"ל דמספקא לי'. אבל בנ"ד קיי"ל דלא הוי ביטול מכמה טעמים הנ"ל. ומכ"ז נשמע ג"כ שאין לחוש למ"ש מעל' שכאן היה אצלו כודאי שלא יכתבו עוד סופר ועדים הראשונים. דמ"מ משום היסח הדעת לא נתבטל שליחותם. דאפילו גילוי' דעתא שרוצה לבטלו לא מהני כ"ז שאינו מבטל בפי' כ"ש היסח הדעת. ותו דאין לך היסח הדעת גדול מן הדין דסי' מ' ס"ב שנתקדשה לשני ובודאי הסיחה דעתה מקדושי קמא ואפ"ה ס"ל להירושל' דאם מת שני חלו קדושי ראשון כנ"ל. והחולקים שם היינו משום דעשתה מעשה גמור לסתור לגמרי כנ"ל ולא משום היסח הדעת לחוד כו' כנ"ל. משא"כ בנ"ד שמעשה השני אינו גמר מעשה דעדיין לא נמסר לידה גם אינו לסתור מעשה הא' שהרי שניהם הוא כוונת דבר א' י"ל דלכ"ע לא חשוב ביטול כנ"ל. ודין ברירה ודאי לא שייך כאן כמ"ש הרשב"א בתשו' בב"י סי' קמ"א. ובנדון הקלף שזכו להבעל ונאבד אינו מעכב דיעבד כמ"ש בש"ע סי' ק"כ כשהבעל מצוי כו' מכלל דכשאינו מצוי אינו מעכב. רק נ"ל שתתן האשה המעות להסופר קודם כתיו"נ הגט מאחר דבמעות שלה אקנויי ליה רבנן טוב שיהיה קודם כתיו"נ. ואפשר יש כאן עיכוב דיעבד שיהיה קודם נתינה. וכ"ז להלכה. אבל למעשה אין להקל אא"כ יסכימו עוד רבנים ומעל' מכללם:

ואין להחמיר מדין אמלוכי אמליך פב"ת דגיטין (דף פ"ח) דמשמע שע"י ההמלכה מתבטל הגט. וה"נ נימא שע"י היסח הדעת נתבטל שליחות הראשון. דהתם שאני שנמלך מלגרשה. אבל הכא אדרבה רוצה לגרשה. וגם שם יש פירושים אחרים כמ"ש בתשו' דניטא קאיין גט: