ב

ומ"מ נ' דצריך למחוק הנקודות בסכין וכמ"ש בש"ע סי' קכ"ו סמ"ח גבי נדבקו רגלי ההי"ן. ועיין בג"פ שם סקק"ג שכ' וז"ל וצ"ע אמאי לא כתב מרן בש"ע סעי' מ"ז גבי שי"ן ועי"ן שלא היו היודי"ן נוגעין בהן דיתקנם. (ר"ל אמאי הכשיר במקום עיגון שלא ע"י תיקון). ואפשר משום דהך מילתא דיכול לתקן אחר שלא נצטוה מפי הבעל הרא"ש ז"ל קאמר לה בההיא תשובה דלא האריך הווי"ן כמ"ש הטור בסס"י זה וחזינן להריב"ש סי' שט"ו וסי' נ"ו דס"ל דטפי עדיף ליתנו בלא תקון כיון שהתינוק קורא אותה וי"ו דאם צריך תיקון איך יתקן אחר להאריך הווי"ן. וסבור מרן דלענין כתיבה להאריך הווי"ן או לדבק היודי"ן של שי"ן ועי"ן דטפי עדיף ליתנו בלא תיקון ע"י אחר כיון שתינוק קורא אותה כתקנה. אבל לענין גרירת דבק רגלי ההי"ן והקופי"ן טפי עדיף ליתנו בתיקון ויגררם אחר אע"ג דלא נצטוה מפי הבעל עכ"ל. ועיין בג"פ ס"ק ק"ו משמע שם דהריב"ש עצמו פליג אפילו במחיקה. מיהו נ' לחלק דדוקא למחוק רגלי ההי"ן וקופי"ן שנגעו דמשמע שהסופר הגיע אותם למעלה וא"כ כיון שהסופר הי' שליח הבעל ה"ל כאילו בשליחותו הגיע אותם וא"כ כשיבוא אחר וימחוק י"ל דגרע טפי מאילו לא מחק אבל בנגיעה שנעשי' ממילא שלא ע"י הסופר רק ע"י נדנוד וכה"ג או מחמת התפשטו' דיו א"כ פשיטא דלא שייך לומר שכשיפריד הנגיעה יהיה גרע טפי נהי שאפ"ל שאין כאן תיקון מאחר שמפרידם בלא מצות הבעל מ"מ אם לא יועיל לא יזיק גם להריב"ש. ועיין בתשו' רבינו ז"ל בנדון גט שהובא ממסטיסלאוו לדובראווני שציוה ג"כ למחוק הדביקות. ומש"ש דתמיהת הריב"ש לק"מ לשטת הרא"ש וסיעתו דלא בעי שליחות בכתיבה. ולכאורה לפמ"ש אף להאומרים דבעינן שליחות אין זה מקלקל עכ"פ מאחר שנעשה הדביקות שלא ע"י הסופר שליח הבעל אך כוונתו דלמ"ד דבעי' שליחות אין כאן תיקון עכ"פ. אבל למ"ד דלא בעי' שליחות יש כאן תיקון. ונ' דאפ"ל דגם למ"ד דבעי' שליחות יש כאן תיקון בגרירת הדבקי' שנעשו שלא ע"י הסופר לפ"ד הסמ"ק בענין אם נפל טפת דיו לתוך האות דרשאי למוחק' ואין כאן משום ח"ת כיון שכבר נעשה האות כתיקונו ועכשיו הוא מסיר מה שנתקלקל אח"כ א"כ כמ"כ י"ל דלא בעי' בזה שליחות הבעל ג"כ מאחר שכבר נכתב גוף האות בשליחות הבעל. דהא בסה"ת ריש ה' תפילין סי' ר"ה משמע להדיא דח"ת חמיר טפי משלא לשמה דגט דכ' בהדיא דאף למ"ד גט שכתבו שלא לשמו מהני אם מעביר עליו קולמוס לשמו מודה דאם כתבו ע"י ח"ת לא מהני העברת הקולמוס. וא"כ מאי דמהני להסמ"ק בח"ת דהיינו אם כבר נכתב האות כתיקונו דמותר למחוק טפת דיו שנפל לתוכו אע"ג דהוי ח"ת כש"כ דלא איכפת לן במה שהמחיקה היא שלא לשמה. הן אמת דלכאורה משמע בב"י סי' קכ"ה בהפך שכ' בד"ה ואם יש בו אותיות דבוקות כו' ושמא סובר הרא"ש דנהי דבגרירת הדביקות לא מיפסלי משום ח"ת מ"מ צריך שיגררם הסופר שכתב הגט במצות הבעל כו' כיון שע"י גרירה זו חשוב גט כשר להנתן לכתחלה עכ"ל. אלמא דחמירא לי' טפי מצות הבעל מח"ת. וצ"ע שזה לכאורה נגד ד' סה"ת הנ"ל. מיהו הב"י מסיק דהיכא דלא אפשר יגררם אחר אלמא היכא דלא אפשר עכ"פ לא חמירא מצות הבעל מדין ח"ת. כש"כ דלהרמ"א שם שתי' בענין אחר י"ל דח"ת חמירא כפשט סה"ת. וא"כ יצא לנו דגרירת הנקודות מהדלי"ת אינו מקלקל לד"ה. וגם מתקן לדברי האומרים דלא בעינן שליחות בכתיבה כמ"ש רבינו ז"ל להדיא. גם אפשר שאפילו לדברי האומרים דבעינן שליחות מתקן הוא עכ"פ לדעת הסמ"ק. ואע"פ דלא קיי"ל כהסמ"ק מ"מ מצרפי' דעתו לסניף כמבואר בהג"פ (ועוד דבגרירת הדבוקי' לכ"ע מהני גרירה גם בת"מ א"כ לא נק' כתב לכ"ע ולא להסמ"ק לבד):

קיצור ומ"מ י"ל שיש למחוק הנקודות כיון שנעשו מאיליהן י"ל מהני להו מחיקה ובפרט לדעת הסמ"ק: