א

נדון הדיל"ת דצדוק יש לדמותו למ"ש הפוסקים בענין גיפלאסין דיא אותיות שהכשיר רמ"א בסי' קכ"ה ססע"י ט"ז וכ' הג"פ שם ס"ק ע"ז וז"ל יראה דהיינו דוקא כשתינוק קורא אותה כתקנה אבל אם מכח לחות הדיו שנתפשט נראים לתינוק כדבוקים ואינו קורא האות יפה יש לחוש ולפסול ובפרט אם הוא בתורף הגט עכ"ל הרי דכל שקורא יפה כשר אפי' הוא מתורף הגט. וא"כ בנ"ד נמי הנקודות קטנות שבתחתית הדלית לא גרע מן גיפלאסין דהתם נמי מסתמא בולטי' עוקצים לכל צד מן האות מחמת התפשטות הדיו ואפ"ה כשר כשתינוק קורא את האות יפה. א"כ כמ"כ בנ"ד שתינוק קוראו יפה יש להקל. ול"ד למ"ש הרב"י בא"ח סי' ל"ו בשם מהרי"ק והריב"ש דהיכא דפשיטא לן שאין האות כצורתה אינו מועיל קריאת התינוק כו'. דהתם שאני דברור לן שהאות פסול ע"ש. משא"כ הכא אלו הנקודות קטנות לא שינו כלל הדלי"ת לצורת אות אחרת וכיון שכן מהכ"ת יכולים אנו לומר דפשיטא לן שאין האות כצורתה. אדרבה נראה לכל שהאות כצורתה אלא שאלו הם תוספות נקודות ע"י התפשטות דיו. שהרי ל"ד כלל לבי"ת כנראה היטב. וגם מוכח דמשום תוספות איזו תג וכה"ג באות אינו נפסל בכך כל שנק' יפה כמבואר בא"ח שם בב"י גבי חטוטרא דחי"ת שאנו עושין מספק כפרש"י ופר"ת והשתא את"ל דלפרש"י פסול החטוטרות דר"ת א"כ מוטב לנו לא לעשות חטוטרות כלל דהא בלא חטוטרת נמי כשר דדוקא סופרי דוקני חטרי' לגגי' דחי"ת. א"ו משמע דאין האות נפסל ע"י תוספות קצת כשלא נשתנה לצורת אות אחר. וא"כ בנ"ד נמי אין תוספות הנקודות פוסלות האות ובפרט שהן נקודות מופסקין ולא קו אחד (ויש לתלות שהן נקודות ואין לומר א"כ נשתנה קריאת האות דצדוק הוא בחולם ועכשיו יקראו בצירי עיין ג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"ז דז"א דאין כאן צירי כיון שהן ד' נקודות וגם הוי"ו שאחר הד' יוכיח וע"כ יתלו בט"ס). ועוד דכל מ"ש בב"י בא"ח סי' ל"ו בשם מהרי"ק והריב"ש הוא רק לגבי ס"ת דבעי' כתיבה תמה משא"כ בגט ודמחלק מהרי"ק שם בהדיא בשרש ע"א וז"ל ואפי' את"ל דרבינו ברוך ס"ל דבחסרון התלייה נפסדה האות עד שלא תקרא ה"א אלא חי"ת מ"מ עכצ"ל דאין קפידא כ"א בהא דלמיהך אבל לא בשאר ההי"ן כיון שרגילות הוא להשתמש בהן במקום ה"א אפילו במחובר הרגל אל הגג דהא בתפילין (נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל דהא בגט) לא כתיב וכתבתם דלישתמע כתיבה תמה וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשובה כו' עכ"ל. וכך פסק בש"ע סי' קכ"ו סעי' מ"ז מ"ח וכ' הב"ש שם סק"מ שכ"ד רמ"א ג"כ להכשיר במקום עיגון. וא"כ כ"ש בנ"ד שיש לדמותו למ"ש במהרי"ק שם בשם רש"י גבי הא שנגע רגלו שאין שם ה"א משתנה משום חסרון תליית רגלה אלא דאיכא משום מראית העין כו' וה"נ אין כאן שינוי ממש שלא נשתנה לאות אחר וא"כ ודאי יש להקל ע"י קריאת התינוק לכ"ע ור"ל אפי' לדעת מהרא"י החולק על מהרי"ק עב"י סי' קכ"ו ד"ה ולמהך חסר יו"ד ובחמ"ח ס"ק כ"ב ובב"ש שם:

קיצור מצד הנקודות שנעשו תחת הדל"ת דצדוק אין לפסול כיון שהתינוק קורא יפה ד' ולא ב' ולא ה':