א

סימן קסב

בענין מ"ש הנ"ב במה"ת חאה"ע סי' קי"ד דגט הוא דין וצריך שלשה דיינים:

הנה דברי רומע"ל שכתב שאף לפ"ד תשו' נ"ב העומדים שם מצטרפים לשלשה להמסדר. מבואר כן בהדיא בג"פ סס"י קכ"ג ד"ה שוב ראיתי בתשו' הרא"ם וז"ל וכ"ת ליבעי נתינת גט תלתא כו' לא היא כו' הלכך נתינת הגט בפני חד סגי אלא דבעינן תרי שימסור הגט בפניהם והן הן עדים הן הן דיינים כו' עכ"ל. והרי כל סמיכת הנ"ב להחמיר דנתינת הגט חשוב דין זהו רק מתשובת הרא"ם. והרי הרא"ם עצמו פוסק דסגי בחד בצירוף שני עדי המסירה כו'. ואף שהג"פ השיב על הרא"ם קצת בזה משום די"א דלא קיי"ל כרב אחא פ"ק דסנהדרין כו' הנה זה אין שייך רק על מה שהקיל הרא"ם דהעדים נעשו דיינים. אבל בנדון זה שאין אנו צריכין לומר עד נעשה דיין כיון שהיו כמה וכמה אנשים ולומדים לבד העדים והמסדר. ע"ז אין שייך קושיית הג"פ. ועוד הרי אדרבה הרי הג"פ חולק לגמרי על הרא"ם דנתינת הגט אינו דין כלל וכמ"ש רומע"ל דדברי הנ"ב הם נגד שטחיות הסוגיא פ"ק דגיטין (דף ה' ע"ב). א"כ לכאורה יש לומר הבו דלא להוסיף עלה במקום שהרא"ם עצמו מקיל. אך עכ"פ בנדון זה דעדיף יותר טובא דהא א"צ לומר כלל עד נעשה דיין כ"א העומדים שם כו' אין מקום לחוש כלל. ואם משום דרומע"ל היה במעמד זה וה"ל נמצא א' קרוב הרי כיון רומע"ל הוציא א"ע מכלל הסידור והעמיד אחר במקומו. הרי הדבר נראה לכל שאינו מכלל הב"ד כ"א רק מורה כו' ועע"ג כו' והרי גבי נגעים דמפורש בתורה כמה פעמים וראה הכהן כו' עכ"ז כשכהן אינו יודע לראות החכם רואהו ואומר לו אמור טהור והכהן אומר טהור כו' כמ"ש הרמב"ם פ"ט מה' טומאת צרעת דין ב'. ועוד דהא אף להנ"ב העומד בשטת הרא"ם בשם הא"ז דימו נתינת הגט לחליצה שהיא דין ולכאורה מוכח בהדיא במשנה פרק מצות חליצה (דף ק"ד ע"ב) גבי חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב ופרש"י דהדר הוה להו שנים מוכח דזה הקרוב אינו מבטל השנים הכשרים ונשאר עכ"פ שנים. וא"כ בנד"ז ג"כ לענין נתינת גט אינו מבטל מעל' את המסדר והעומדים שם שנשאר תלתא. ומה שיש להקשות ע"ז מהא דקיי"ל פ"ק דמכות (ד"ו ע"א) גבי עדים נמצא א' מהן קרוב כו' עדותן בטלה לגמרי. ע"כ צ"ל דדיני חליצה לא דמו לעדים אף דדיני ממונות. ואף אם לא נאמר כן ונאמר דבדייני חליצה ג"כ אם נמצא א' מהן קרוב או פסול מבטל כל הב"ד אף אם היו חמשה וששה כו'. מ"מ בנדון זה שרומע"ל סילק א"א במכוין מלהיות מסדר אין שייך כל זה:

ובעיקר דינו דהנ"ב הנה הוא ז"ל הקשה לנפשיה קושיא עצומה מהמשנה פב"ת דגיטין (דף פ"ו ע"א) אלא שנתנו לה בפני עדים כו' דמוכח דא"צ ב"ד ע"ש באריכות. ואח"כ תירץ דהתם מיירי בגט ארוסה. ומשום דרוב הפוסקים ס"ל דארוסה אין לה כתובה כו' ואפילו לפ"ד קצת פוסקים דארוסה יש לה כתובה כתב לחלק ע"ש. והנה חילוקו זה השני דוחק גדול דממ"נ כיון שיש לה כתובה מאי שנא מחליצה לשטתו בשם ריב"ן דמשום שיכולה לגבות הכתובה חשוב דין דהא היבם ג"כ אין לו פירות בנכסיה כמבואר בש"ע סי' ק"ס ס"ו וגם אין חייב לפדותה כמבואר בש"ע סס"י ע"ח ואפ"ה חשוב דין ולפי' ריב"ן שהביא זהו מצד הכתובה כו'. וא"כ כמ"כ בארוסה ג"כ נימא הכי. אעכצ"ל דעיקר סמיכתו משום דרוב הפוסקי' ס"ל דארוסה אין לה כתובה. וא"כ זהו פליאה נשגבה אחר המחילה מכבוד תורתו שהרי במשנה זו עצמה דפב"ת דגיטין הנ"ל מסיים כשר וגובה מנכסים משועבדים. ופרש"י בגמרא שם (דפ"ו סע"ב) שהיא גובה הכתובה ע"י הגט מנכסים משועבדים דתנן ספ"ט דכתובות הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה. הרי מוכרח דיש לה כתובה וא"כ לכל הפוסקים האומרים דארוסה אין לה כתובה ע"כ מיירי בנשואה. וליכא למימר דאיירי בארוסה וכשכתב לה. דהא הכא מיירי שאין לה שטר כתובה כדפרש"י שהוציאה הגט ואין עמה כתובה. ועוד בארוסה אף שכתב לה ס"ל להרמב"ם וש"ע סי' נ"ה דאינה גובה רק מבני חרי. א"כ להפוסקים הנ"ל מוכרח ממשנתינו לפי פרש"י וכן משמע בירושלמי דגובה מנכסים משועבדים קאי על כתובה יעו"ש. מוכרח דגט נשואה נמי א"צ ב"ד רק שינתן לה בפני עדים. דהא במשנתינו זו מבואר שרק נותנו לה בפני עדים כמ"ש הגאון הנ"ב ז"ל בעצמו. וכיון שכן שלפ"ד רוב הפוסקים מוכרח דגט נשואה ג"כ א"צ ב"ד. ולהחולקים ואומרים דארוסה יש לה כתובה לדבריהם ג"כ אין שום משמעות דגט צריך ב"ד. מהכי תיתי נחמיר בזה נגד כמה משניות דמוכח דגט א"צ רק שני עדים כמו בגיטין ס"פ התקבל אמר לשנים תנו גט כו' ובשאר דוכתי. ונדחק דהכל רק בגט ארוסה כו'. וכ"פ הג"פ להקל בדיעבד וכ"ד הפר"ח ועיין בכנה"ג סס"י קל"ו וכן בתו"ג סס"י קכ"ג פסק כהג"פ. עכ"פ בנד"ז אין שום חשש. ואף להרא"ם ואף להנ"ב אין כאן חשש כדלעיל: